זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רמה
ח' תבא תרל"ג. להרב דקליקאל ר' יקותיאל זיסיל
מה שהעיר על הט"ז א"ח סי' תרפ"ד ס"ק ד' שמשיג על הרב שאם הקדים לקרות בשל חנוכה מפסיק וקורא בשל ר"ח מזבחים צ"א ע"א עבר ושחט לשאינו תדיר דמוכח דאז עבר על התדיר אינו פסול בדיעבד, דהא לתירוץ הש"ס ביין ומנחה דכמאן דשחוטי תרווייהו דמי, והיינו דא"כ איזה שיקדים בזריקה הוא עבר על השני משום אין מעבירין הלכך תדיר עדיף, והכי נמי דכיון שהוציאו השני ס"ח כמאן דשחוטי תרווייהו דמי:
ואינו ענין לכאן שכבר התחילו לקרות בשל חנוכה ואפילו יש כאן שני ס"ת כיון שצריך לקרוא בשני המקומות והתחיל בשל אחד כיון דמוכח דמשום תדיר אינו פוסל בדיעבד לא שייך כאן דכמאן דשחוטי תרווייהו דמי להפסיק בקריאתו כיון דיצא בדיעבד בשהקדים למי שאינו תדיר, וע' במ"א סי' תקמ"ז ס"ק י"א דמשמע משום דמושיט ליה בעי לקבולי וכו', ובשו"מ רביעאה סי' ס"א ובסי' רי"ט דף ע"ה ע"ד שהאריך לפלפל בדהט"ז ובאה"ח הלכות תפילין סי' כ"ו אות א' בא"י בדפי הס' י"ג ע"ג ובקרית חנה סי' ל"ה, וע' ביד אליהו סי' מ"א לענין שתי מילות והאי שלא בזמנה שהביא ג"כ מהא דזבחים אי קדים ושחטיה למאוחר אף דיכול למרס דמו לא מזלזלינן במאוחר וכו', ורמב"ם פ"ט מתומ"ס אימתי בזמן שבאו כולם כאחת וכו', ועוד דשהויי מצוה לא משהינן כיבמות בגדול עד שיבא ממדה"י, וע' במ"א סי' כ"ה ס"ק ב' ובברית אברהם חא"ח סי' י"ד והארכתי במק"א בחקירה זו (ע"ל סי' ל"ג), וע"ש ביד אליהו דף מ"ז ע"א שהוכיח ג"כ מהא דזבחים דהא דתדיר קודם אינו אלא למצוה, ולא זכר מהט"ז סי' תרפ"ד הנ"ל שהקדימו בזה, וע' בישועות יעקב א"ח סי' ס"ד ס"ק א', ואולם בסי' תרפ"ה הסכים לדברי הרב בהג"ה, ועיקר דבריו אינם מוכרחים דכיון דתדיר אינו מעכב ומהכ"ח יפסיק להפסיד עשיית המצוה שכבר התחיל, גם מה שהרגיש דמשום ברכה שא"צ אפשר דסובר אבודרהם דאינו חוזר ומברך, וזה אינו עולה לדעת רוה"פ בהתחיל לקרות בתורה במקום אחר דמברך מחדש ומהכ"ת נימא דמהני הברכה שקרא בס"ת אחרת במקום אחר, ובשו"ת בית אפרים והובא ביד אפרים דמלתא דאבודרהם מפורש בירו' דמעש"ש דקתני אע"פ שאין מעכבין את הוידוי מעש"ש וריב"ש בתשובה דמייתי האבודרהם דמדקאמר דהקדים תש"ר לשל יד מעכב הוידוי מוכח דאף בדיעבד לא יצא והביא ממדרש שה"ש י"ב אלף חלוצי הצבא לא הקדים אחד מהם תש"ר יע"ש, ובירו' פרק האורג וחלה סופ"ק ובע"י ברכות ר"פ ו' והוזכר בר"נ פסחים פ"ב ד"ה ויוצאין וב"י או"ח סי' קצ"ו ובשאג"א סי' צ"ו דאלה המצות דאם עשאן כמצותן יצא וע' בספרי זכ"י לשבת ק"ח מש"ש, וע' בעקרי דינים חא"ח סי' ו' אות מ"ד בהגהות הד"ט ויע"ש בסי' ל"ה אות א' בדיני חנוכה, וע' בחומת ירושלים סי' קמ"ד בענין מצוי ותדיר ובסי' קמ"ו בענין אין מעבירין גבשאג"א סי' כ"ח:
ובק"נ פרק בני העיר אות ל"ו בטעה והתחיל בשל חנוכה דמפסיק וקורא בר"ח משום תדיר ואני אומר דליתא דאין מעבירין דוחה את התדיר, ומעלתו הקשה דלדעתו א"כ אפי' לא התחיל כלל לקרות בו בשל חנוכה איך יוכלו לגלול תחלה בר"ת דמסתמא כל הס"ת בימי חנוכה נגללין בפרשיות התורף והרי בגלילה מוכרת להעביר על פרשת נשיאים שהיא של חנוכה וכמו בהולך עם המזרק ועובר על קרן מערבית דאי לאו קרא דלפני ה' היה אסור לעבור על קרן מערבי, ובנד"ז לא שייך תירוץ התו' דכאן צריך לשני המקראות וע"כ כיון שכבר הוציא שניהם א"כ תדיר משובח כיון דבכל אופן יעבור, ולסברתו אפילו במקום שאין כאן אלא ס"ת אחת כיון שצריך לקרות בהאי ס"ת בשני המקומות הוה ג"כ כמאן דשחיט, אמנם דהק"נ נכונים בפשטות דהתם גבי שירי הדם דאי לאו קרא חל עליו מצות זריקה בכל מקום דפגע ברישא, וממילא היה דוחה ג"כ את התדיר שלא להעביר את המצות וכדאמרינן לגבי יבום בגדול עד שיבא ממדה"י דשהויי מנוה לא משהינן, ובזה תירצו כיון דאי אפשר לעשות המצוה רק במקום אחד עדיף לעשות התדיר, אבל כאן אף שהמה שני מצות מ"מ י"ל דלא שייך משום אין מעבירין ורק בהולכת הדם דצריך לשפוך במקום דפגע ברישא, אבל הכא לא חל עליו החיוב בגלילת הס"ת משהתחיל בפרשה ול"ד לשפיכת הדם שאסור לשחוט במקום אחר אבל בקריאה מתחיל בשקורא ולא בגלילה, וע' בשו"מ קמא ח"ג סי' קצ"ח וחסד לאברהם חא"ח סי' ס"ג וארץ צבי חא"ח סי' נ"ג ד"ה עוד נלפע"ד והארכתי בחידושי לסוף סוכה: