זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רמד
א' ער"ח טבת תר"ג.
להרב ר' שלמה אברהם רזעכטא ביאורקאוו
מה שהעיר על הפמ"ג בא"ח סי' תרע"ט ס"ק א' באש"א דאם קבל שבת בפירוש צ"ע איך יאמר לאחר להדליק בשבילו והא קיי"ל כל מילי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח, ולהמחא"פ הלכות שלוחין סי' ט' דמשום איסורא דרביע עליה מצי משוי שליח יע"ש:
א י
ועיין בשו"מ חנינא ח"ג סי' צ"ד שהאריך בדברי המחא"פ וציין עליו וע' בפמ"ג הלכות חנוכה מ"ש בזה, וכונתו לדהפמ"ג הנ"ל אבל זכרונו הטעהו דשם לא נחית כלל לסברא זו, ואולם בשושנת העמקים בכלל כ"ג דף קל"ד ע"ג בד"ה ויש לי לחקור כו' דכאן אריה דרביע עלה יום שבת לא חשיב כה"ג לא מצי עביד השתא ואם נאמר בכתיבה בעינן שליחות נאמר כל שאינו יכול לכתוב בעצמו כו' אלא כדאמרן עכ"ל. ולא זכר מהמחא"פ הנ"ל, וע' בספרי זכ"י חגיגה ד' מה שהעירותי ע"ד המחא"פ, וע' בגט מקושר דף ט"ו ע"א ד"ה ובהכי כו' דאע"ג דוכתב לה ל"ד הוא בעצמו יעש"ב, ובקונטרס מעשה מקשה אות כ"ד דאי במחוסר מעשה לא מהני מינוי שליח איך משוי שליח ליתן גט אף שלא נכתב יע"ש, וגם בחילוקו הראשון מהשושנת העמקים כיון שהזמן ממילא קאתי הוה שליחות ול"ד להאומר לאחר שתתגרש מפלוני כו', וכבר חקר בזה המל"מ פ"ד מאישות הלכה ז' ומהרי"ט בחידושי קידושין על הרי"ף ס"ב נהי דבידו לגרשה וכו', וע' בספרי זכ"י לברכות כ' ע"ב בדה"ס י"ב ע"ב וביבמות ל"ד א' וע' בשו"ת בית אברהם בגט כשר חלק ה' אות ל' ובכמה אחרונים שהאריכו לפלפל בדהמל"מ, וע' באה"ע סי' קמ"א סל"ז דשליח שנעשה שליח לגרש אחר ל' יום וחלה יכול לעשות שליח אחר דזמן ממילא אתיא, ובאהל יוסף במצרף לכסף סי' י"ב דף צ"ז ע"ג הקשה ג"כ דכשהבעל אינו יכול לכתוב איך יכול לגרש את אשתו ומה לי לא מני למיעבד מחמת איסור או שאינו יכול למיעבד בשום מקום וע"כ כיון דיכול להתלמד הוה כראוי לבילה וכו', והמה דברי טעות דאטו מי שנחלשו ידיו לא יכול לעשות שליח, ובשו"ת עולת יצחק סי' א' נשאל בזה ודחה דבריו, וכנראה מהשאלה הוא המחבר הנ"ל, וכבר נתבאר זה מהפמ"ג כיון דהאיסור מצד אחר הוה כפומא דכאיב ליה ולא בעינן מצי למיעבד רק על הנתינה, וכן העלה בשו"ת הר המור בחלק חכמת שלמה סי' א' דמחמת חולשה מצי משוי שליח דהא אפילו שחט בו רוב שנים בגיטין ע' ע"ב כותבין ונותנין גט יעש"ב, גם מה דפשיטא ליה דמצד איסור הוה לא מצי עביד ליתא וכנ"ל, ובשו"ת אור לי סי' א השיג על הח"ס חיו"ד סי' רע"א שאין הממזר חייב בכתיבת ס"ת דאינו יכול לקדש השם דלא יבא ממזר בקהל וממילא לא משוי שליח, ותמה דאטו מי שאינו בקי בכתיבה פטור ממצות כתיבת ס"ת או למשוי שליח לסופר שיכתוב בעבורו גט או מי שידיו קטועות וכו' וע"ש עוד בדחיית דבריו, ובתפארת יוסף ויו"ד סי' ל' בהג"ה א' הביא ג"כ מהאחרונים שתמהו מכתיבת ס"ת וכתיבת הגט לרוה"פ דבעי שליחות היכא דהבעל בעצמו אינו יכיל לכתוב, וע' בשו"ת חכמת שלמה הנ"ל שדחה דברי הבית מאיר על אה"ע סי' קי"ט ס"ו מב"ק ק"י יעש"ב, ובבית אפרים חח"מ סי' ס"ז האריך ג"כ אי שייך שליחות במילה היכא שאין האב יכול לאמן ידיו כלל והביא ג"כ מהמהא"פ [ע"ש בסי' כ"ה וכ"ו] להפוסקים דבעינן שליחות בכתיבת הגט וכתב ג"כ לחלק דדוקא היכא דלאו בר עשוי כלל והקשה ג"כ מהא דב"ק כנ"ל ודחה ג"כ דהתם לא מיירי רק לענין הזכות שזיכתה התורה לכהן להקריב במשמר שאינו שלו, ובשו"ת יהודה יעלה חאה"ע סימן קע"ב דגם בגידם הוה הכתיבה מידי דאיהו מצי עביד להט"ז ומ"א וב"ש דגט בדפוס כשר אף לכתחלה שגם גידם יכול לעשות הכבישה בכחו לישב עליו או לכתוב ברגלו או בפיו ומרפיקו כמתני' שבת ק"ד ב' ולענין שבת דלאו מלאכת מחשבת היא יעש"ב, וע' בתורת גיטין סי' רמ"ג ס"ק ו' ושו"ת מנחת עני סו"ס ע' ובמחא"פ פ"ג מגירושין הלכה ט"ו ותוספת בכורים סדר גיטין אות ס"ב ובכו"י סו"ס כ"ח ואין רצוני להאריך מענין לענין במה שדשו בו רבים, ונמשכתי בזה במרוצת הקולמוס מדברי השושנת העמקים בקושיתו הנ"ל:
ב אמנם תמהני על השו"מ שלא זכר דברי עצמו בתנינא ח"ב סי' ט"ו ד"ה והנה החו' בשבת כ"א הקשו בהא דכבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה ת"ל דבשבת אסור להדליקה ולכאורה הא שבות במקום מצוה לא גזרו ומותר להדליק ע"י א"י ואף דקיי"ל הדלקה עושה מצוה ואם הדליקה חש"ו לא יצאו אבל להדליק בשביל הישראל אפשר דשרי ואף דבמצוה שבגופו לא שייך שליחות אבל אין נפ"מ במי שהדליקו ואף אם א"י הדליקו בציווי הישראל יצא הישראל ובפרט אם כבר הדליקה רק שנכבה, וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רנ"ט ורנ"ה ובמחא"פ הלכות שלוחין סי' י"א עכ"ל. וע' בשו"ת הרשב"א סי' שנ"ז בילפותא מהבערת בת כהן בלאו דנטילת נשמה אי הוה אפשר לקיים המצוה ע"י נכרי דאין שליחות וכו', וע' ברית אברהם חא"ח סי' ב' סוף אית ז', ושו"ת יוסף דעת מהשו"מ בסי' ל"ח דף ל"ד ע"א ושו"מ תליתאה ח"ב סי' קס"ט דף נ"ז ע"ג:
וי"ל עוד בישוב קושיא הנ"ל לפ"מ שהבאתי בספרי זכ"י ליבמות ע"ב שנשאלתי על השאג"א סי' ל"ה דמדמה ס"ת למזוזה דנשים חייבות ואע"ג דפסלינהו מלכתוב בעצמן כדדרשינן וקשרתם וכתבתם דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה, והא כיון דאינן יכולין לכתוב בעצמן לא משוי שליח כקידושין כ"ג ונזיר י"ב, וכן מצאתי בנחל איתן פ"ז מהס"ת הלכה א' בדף י"א שדחה בזה דהש"א וכן דחה בשם אריה חיו"ד סי' ל"ז מהאי טעמא להש"ך סי' רפ"א שדחה דברי הדרישה דדוקא לגבי ס"ת פסולין, וגם י"ל דלא הוה מ"ע שהז"ג דאסורות לכתוב בשבת דלמהרי"ט כיון שהעיכוב מצד אחר הוה כמו מעקה ושילוח הקן, וע' בשו"ת בית הלוי סי' ו' אות ג' משש"ב ואינו כעת ת"י לעיין עליו, ואולם בשו"ת ארץ צבי חאה"ע סו"ס י"ב הביא ג"כ קושיא זו להפוסקים דנשים מוזהרות במצות כתיבת ס"ת והאריך עפ"ד נתה"מ סי' קפ"ב ס"ק א' והכ"נ כיון דמעשה הכתיבה אי אפשר להתבטל משוי שליח אף במאי דלא מצי עביד דומיא דתרומה ובעינן שיהא השליח דומה להמשלח יע"ש באריכות, וכבר קדמהו בעיקר סברתו בישוב דהש"א להרמב"ם בסהמ"צ דנשים פטורות ממצות כתיבת ס"ת בס' נחלת יעקב ח"ב בהג"ה א' לשבח ד' כיון דהמעשה קיים בלי שליחות הבעלים דהס"ת כשר אלא דלצאת י"ח בעינן שליחות בזה משוי שליח אף במאי דלא מצי עביד והעיר ג"כ מדנתה"מ הנ"ל, וממילא הכ"נ גבי נר חנוכה אף אי נימא דלא משוי שליח במאי דלא מצי עביד, מ"מ כיון דהמעשה קיים א"כ ממילא יוצא ג"כ י"ח קיום המצוה, ובס' מנחת עני בשמן כתית למנחה בסנהדרין כ"א ע"ב הביא ג"כ קושיא זו להש"ך סי' רפ"א ס"ק ו' ונדחק הרבה לדחות בדרך רחוקה. גם בשו"ת בנין שלמה סו"ס א' נשאל בזה ונדחק לשיטת רש"י דבקונה ס"ת מהשוק ג"כ מצוה עביד וי"ל דדמי למזוזה דילפינן נמי מוכתבתם מ"מ חייבין לקנות מזוזה, ובס' איל המלואים על הס"ת יו"ד סי' רע"א ס"ק ז' סו"פ ד' דף י"ב ע"א טרח לדחות דאם כותבת בשותפות לא שייך מילי דאיהו לא מצי עביד כתו' קידושין כ"ג א' יעש"ב, ובנחלת יעקב ח"ב בחידושיו ליומא י"ג ב' בדה"ס י"ט ע"ב ד"ה ועפ"ז יתיישב דהיכי דאיתרבי שותפות מהני שליחות אף בדלא מצי למיעבד השתא יעש"ב ובשו"ת מהר"י ברונא סי' ע"ד וקע"ח. ובשו"ת יהודה יעלה חאה"ע סי' קע"ב בשם ס' קדושת ישראל על כתובות בסופו בסוגיא דמ"ע שהז"ג ומסיק דמצוה שאני דע"כ מצותו בכך ע"י שליח כיון דאשה פסולה לכתיבה ולשחיטה יעש"ב:
ג ויש לדון עוד לריטב"א בחידושיו לקידושין דמנ"ל שליחות בקדשים משחיטת פסחים דלמא משום זכיה דמהני אפילו במקום דלא מהני שליחות, ותירץ דלאו זכות הוא לו דניחא ליה למיעבד בעצמו המצוה, וע' בנחלת יעקב ח"ב בחידושיו לפסחים צ"ב סוף הג"ה י"ג משש"ב ובשו"ת מהטיב גיטין סי' א', וא"כ בזה דאי אפשר לו למיעבד המצוה מהני מדין זכיה אף במאי דלא מצי עביד וכרא"ש [פ"ב דקידושין והובא באה"ע סי' ל"ה] בגילה דעתו לשדכן וקדשה בלא מינוי שליחות וכתה"ד לענין חלה בזמן הזה דהכל שוין ליטול בכזית [והובא ביו"ד סי' שכ"ח], והביא כן מהח"ס בתשובות הנספחות לחי' ריטב"א ורמב"ן בקידושין, וע' בחת"ס אה"ע ח"א סי' י"א, וע' בתו' קידושין נ"ו סע"א ד"ה מתקיף כו' דהיכא דלא שייך כ"א זכות כי הכא עבדינן זכותיה:
אולם זה תלוי במ"ש המרכה"מ וכמו שהביאו האחרונים דהא דמבע"ל בנדרים ל"ו אם צריך דעת בעלים היינו אם מפריש משלו על של חבירו דלא אמרינן אלא זכין לאדם שלא בפניו אבל לא מאדם שלא בפניו דהוה כנוטל מחבירו שלא בפניו. דהרי התו' מספק"ל בנדרים ל"ו דאם אמר כל התורם אינו מפסיד אפשר דלא מהני בתרומה דאין זה שליחות ודלא כתה"ד שהטעם דאם מפריש משל חבירו הוה קפידא אם בעין יפה או בעין רעה, אלא דכיון דצריך להקנות משל חבירו בעינן שליחות מעליותא, וכבר דשו בזה רבים מהאחרונים (ע"ל סי' ק"מ שהארכתי):
ובשו"מ רביעאה ח"א סי' מ"ט דף כ"ח ע"ג העיר ע"ד הנוב"י תנינא חאה"ע סי' ע' על הר"י ברזילי בקטן שקידש לו אביו אשה דזכיה עדיף משליחות ואף דלא מצי עביד מצי לזכות לו וכמו דשוחטין וזורקין על עמ"ש ואף דבעי שליחות, אבל להפוסקים דזכיה מטעם שליחות א"כ השתא עשאו שליח בפירוש לא מהני ק"ו בזכיה, והקשה ג"כ דאיך ס"ל טמא מביא קרבן והוכיח כמהרי"ט דהא דלא משוי שליח רק בסתמא, אבל העיקר כמ"ש המחא"פ כיון דגוף השליחות יכול לעשות רק דאיסורא רבע עלה, וע' במחא"פ הלכות שלוחין סי' כ"ה משש"ב:
ד ובעיקר דהמחא"פ בהלכות שלוחין סי' ט' בנשבע שלא לקדש אשה דלא אמרינן אין שליח לד"ע כיון דאיסורא רבע עלה וכחילוק הירו' בין הקורע בשבת לאוכל מצה גזולה, וכבר הארכתי בתשובה מכמה ענינים כעין זה (ע"ל סו"ס ב' אות ו'), ובנחלי"ש סי' כ' דף ל"ד ע"א הביא מב"ח וט"ז בנטף שעוה בשבת על אות בס"ת, ובסוכה ל"ב בענביו מרובה מעליו דמיקרי בידו, ובעירובין מ"ח דמחלק בין ישן בין שותק, ובב"י בסדר חליצה אות מ"ו הובא בב"ח סי' א' דלא נהגינן להתיר חר"ג ליבמה דמצד עצמו ראוי ליבום, וע"ש שהרש"ק הרחיק דהמחא"פ ושלא כתבו רק לסניף, אבל אינו כלום דהפסול במצוה הבב"ע מכח דהמעשה מאיס לגבוה דאם אין המעשה בעבירה לא מאיס משא"כ לענין שלד"ע והרי בכהן שאמר לישראל נמי אין העבירה רק להמשלח, וע"ש שדחה דבריו יעש"ב, ובהסכמת הרי"ש נט"ז לס' זכרון צבי מנחם בישוב קושית הפ"י על התו' מנחות דל"ל קרא דאין הנשים סומכות הא הוה מ"ע שהז"ג, והרי צריך קרא שלא יעשו שליח, ואף דאיהו לא מצי עביד ולהמל"מ גם כשנעשה שליח בפירוש, מ"מ הכא מה שאינו יכול לעשות בשביל איסור אבל בעצם יכולות לסמוך, וע' במשפט שלום סי' קפ"ב בהג"ה תחלת הסימן בד"ה ובהא דכל דאיהו לא מצי עביד ותפארת מנחם פ"ז מאישות הלכה כ' דף ג' ע"ג ושו"מ קמא ח"א סו"ס קט"ו וח"ג סי' קי"ג ותליתאה ח"ג סי' נ"ה וע"ש ח"ב סו"ס קפ"ה וח"א סו"ס ס"ח, ובשו"ת בית אברהם בקונטרס גט כשר במעלה הראשונה ח"א דק ט' ויו"ד ובמעלה השנית חלק ה' אות ו' ז' דף נ' ובסוף הקונטרס בתשובת הרב דפרעמשלא בדף נ"ו ע"ד שהאריך בסברא זו כיון דבדיעבד מגורשת משוי שליח בתר הכי לגרשה לכתחלה, וע' בספרי זכ"י לחגיגה ד' בשם המשנה לחם בשבת קל"ג א' דכיון דאי בעי עביד מועיל לא הוה בגדר לא מצי עביד, ובמשנת חכמים על הרמב"ם לאוין ט"ז דף נ"ה ע"ב שה"ר להמחא"פ דכיון דבדיעבד מהני מעשיו אף שהוא בעבירה מצי עביד דהא לרבינא כיון דשליח לאו בר חיובא מהני הקידושין וכן לרב סמא לתי' קמא שבתוס' וכ"מ בתו' גיטין ג' ב' ד"ה אור"מ וע' בשו"ת מהריב"ל ח"ד סי' נ"ח בנתקדשה קדושי ספק ואח"כ קידושי ודאי ע"י שליח וע' במל"מ פ"ט מאישות וכו', ובשו"ת רע"א תנינא סי' ע"ג כיון דבדיעבד מהני מיקרי מצי עביד מתוס' ורא"ש יבמות נ"ב, וכן העלה בשם אריה חאה"ע סי' ב' דף ה' ע"א ד"ה ועכ"פ, ובעדות ביוסף חיו"ד סימן ל"ט ענף ו' דהיכי דאינו יכול לעשות שליח מצד דבר אחר הגורם כמו בשטר שחרור דעבד כקידושין כ"ג לא אמרינן כל מילי דעביד וכו', וכבר קדמוהו כולם בזה יע"ש בענף ט' מתו' קידושין כ"ט א' וכבר נכלל בדברי האחרונים באורך, ובמקום בינה בהגהותיו לבל"ע פ"א אות ד' יע"ש פ"ו מהיו"ט הלכה ט"ו בדפי הס' ע"א א' דהיכי דמצד עצמו מצי עביד ורק יומא קא גרים יכול לעשות שליח, וכבר האריכו האחרונים לענין דחשיב בידו אף באיסור (וע"ל סי' א' אות א' וסי' ר"א אות ה'), ובספרי זכ"י יבמות י' ע"א תו' ד"ה לר"י וע' רמב"ן במלחמות ביצה ל"א דמצד איסור דרבנן חשיב בידו לעשות וע' בסוכה כ"ג א':
וע' בחסד לאברהם חאה"ע סו"ס ד' שמחלק להיכי דהשליח יכול לעשותה תיכף כגוונא דעבד שעושה שליח לקבל גיטו מיד רבו כקידושין כ"ג, אבל בנזיר י"ב ויבמות נ"ב גם השליח אינו יכול לעשות המעשה עכשיו, וכבר מבואר לעיל אות א' כעין סברא זו מבית מאיר ובית אפרים, וראייתו מהא דר"ש ב"ק ק"י אם היה כהן טמא בק"צ נותנה לכל כהן שירצה ופריך אי איכא טהורים טמאים מי עבדי ופרש"י כיון דלא מצי עביד לא משוי שליח, והא הואיל וטומאה הותרה בצבור ואי לאו דאיכא טהורים גם טמאים מצי עבדי, וע"כ דאין שייך בו דין שליחות דהמצוה רמיא על כל הכהנים להקריב קרבנו הואיל ולא מצי עביד וזוכין בו בלעדו, ותמוה דביומא ו' ב' ס"ל לר"ש דדחויה בצבור, גם ראייתו משבת קל"ג א' להת"ש ביו"ד סי' כ"ח דליעבד אחר בשליחותו דאב, והא במילה בשבת באיסור מעשיו בטלין משום אי עביד לא מהני וע"כ כיון דאי ליכא אחר מצי איהו למיעבד הו"ל שפיר דאיהו מצי עביד וע' בספרי זכ"י לחגיגה ד' ובענין מילה בשבת באיסור אי מעשיו בטלים ע' בשו"ת רע"א סי' קע"ד משש"ב:
ובעיקר סברתו כבר העלה כן בנוב"י תנינא חאה"ע סימן ע"ט וע"ש בסי' ק"ט דעל המשלח ליכא קפידא רק שיהיה בתורת אותו דבר, וע' בשיבת ציון סי' פ"ו וע"ש בדף נ' ע"ד דבעינן רק זמן שיוכל לעשותו, וכן בדורש לציון בדרוש יע"ל קג"ם משארית הדרוש דף נ"א ע"ד ובשו"מ קמא ח"ג סו"ס ק"ו ושי"ת רע"א סי' קמ"א, וע' בנחל איתן פ"ו מיבום וחליצה הלכה ו' שהשיג על הדורל"צ וע' בשם אריה חיו"ד סי' ל"ז ונ"ג ושו"ת ציוני ח"א סכ"ו וכ"ז ופורת יוסף סי' נ"ב ועמ"א סי' צ"ג סוף אות ב', וע' בשו"מ רביעאה ח"ב סי' ס' דף כ"א ע"ב וסו"ס קכ"ד וארץ צבי חאה"ע סי' י"ב ונודע בשערים סי' י"א אות י"ד ט"ו וי"ח וזית רענן סי' כ"ז אות ד' ה' משש"ב, וגם בשו"ת מהרי"ט דכל שעושה בפירוש שליח מועיל אף במאי דלא מצי עביד ואף שהמל"מ השיג עליו כבר כתבתי ליישבו בדברים עתיקים וע' בשו"מ קמא ח"א סי' מ"ז דף כ' ע"א וע"ש ח"ב סו"ס קט"ו וסי' ק"י דף נ"ג ע"א ושו"מ תליתאה ח"ג סי' ק"ו וח"ב סי' קס"ט דף נ"ז ע"ב, וע' בח"ס אה"ע ח"א סי' י"א ד"ה והנה בשאלתות ובישועות יעקב אה"ע סי' קכ"א ס"ק ב' וארץ צבי חאה"ע סו"ס י"ב ואכמ"ל: