זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רמג
יום ב' א' דר"ח טבת. להרב דפאנוויעז רא"ד ראבינאוויץ
בדבר הערתו שלא נזכר בש"ע סי' תרע"א מקודם הדין דמצוה להדליק נר איש וביתו וכלשון הגמרא:
ולכאורה יש לדחות למ"ש בבנין עולם חא"ח סי' ל"ד במי שאין ידו משגת להדליק נרות של שמן זית ולעשות כמהדרין מן המהדרין אם לא שידליק נר אחד בכל לילה, דיותר טוב להדליק בשל שעוה שיוכל להוסיף ולקיים כמהדרין מן המהדרין דעדיף טפי משום פרסומי ניסא בכל לילה, דמה שהוא מן המובחר בשל שמן זית דצליל נהורא טפי וכשבת כ"ג א' וע"ש בתו' ד"ה מריש יעש"ב, ולכן תני סתמא דמדליקין בנר הנוסף ולדיוקא דבכל ענין מוסיף והולך אפילו כשאין לו שמן רק בשל שעוה, ואם היה כותב מיד הדין דמצותו להדליק רק נר איש וביתו ולמהדרין מהמה"ד צריך להוסיף נר אחד, היה צריך להאריך למיתני ג"כ בפירוש דשל שעוה עדיף משום פרסומי ניסא טפי כשמדליק בנר הנוסף, ואף דמצותו בשל שמן זית וכמו שהקדים בסעיף א':
אך שזה רחוק מאד להעמיס דיוקים כאלו בכונת הפוסקים ולהשמיט מצד זה עיקר הדין, וע"ש דמ"מ בלילה הראשונה ידליק בשמן זית אף שלא יוכל לקיים אח"כ מצוה מן המובחר יותר וכמ"ש הפוסקים בחבוש בבית האסורין ונתנו לו רשות להתפלל בצבור יום א' בשנה דאין לו להמתין עד יו"כ ואף שיש לחלק כמ"ש התו' בכ"מ לחלק בחשש מיתה בזמן מועט, מ"מ גם הא דמהמדרין מהמה"ד אינו חיוב כ"כ וע' בסי' רע"א ס"ג בכבוד יום וכבוד לילה איזה קודם עכ"ד, וסותר דברי עצמו בסי' א' דלמעיין בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' י"ג דלא הזכיר חשש מיתה רק משום דאין מעבירין ובפרט דלתו' פ"ג דגיטין וריש יומא דלזמן מועט לא חיישינן, וגם אפשר דרדב"ז מיירי דיש זמן רב עד יו"כ דחיישינן לכמה אונסין ודחה ג"כ החילוק דאין מעבירין, והארכתי בתשובה בסתירת דבריו (וע"ל סו"ס רמ"א), גם מ"ש מפסחים צ"א א' למיחש שמא יחזרו וע"ש בתו' מהירו', והקדימו גם בשו"ת ח"צ סי' ק"ו וע"ש עוד ממ"ק ט' סע"א דבמצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים אל תפלס במצוה שבאה לידו, וכן העלה בישועות יעקב בסי' תרע"א יעש"ב ובפרט למנהגים שהובא בד"מ סימן תרע"ג דשעוה מן המובחר כשמן זית:
ובעיקר הערתו לפי דרכו היה לדקדק כן גם בלשון המחבר סעיף א' שמדליק של שמן, שהיה לו לבאר ואם אין לו שמן מדליק בשל שעוה וכהלכות שבת סי' רס"ד כל השמנים חוץ מאלו מדליקין בה ומ"מ שמן זית מנוה מן המובחר וע"ש במ"א ס"ק י"ב, וע"כ דכאן לא נחית לאשמועינן במה שיוצא בהם רק מה שהוא מצוה מן המובחר, וכה"ג בברכות ל"ט ב' וכל הפוסקים דשלמין מצוה מן המובחר, ובטוש"ע ר"ס קס"ח העתיקו ג"כ בסתם ולא דקדקו לאשמועינן משום מצוה מן המובחר:
גם י"ל דאם היה כותב הדין דמצותו בנר אחד ולמי שהוא מהדר מן המהדרין בנר נוסף בכל לילה, היה צריך ג"כ להאריך לאשמועינן דכל אחד יוכל להחמיר על עצמו להיות מן המהדרין וליכא משום יוהרא, וכפסחים קי"ד ב' דרבא מהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה דר"ה וכה"ג בסוכה ל"ב ב' מהדר אתרי וחד הואיל דנפיק מפומיה דר"כ, דבכה"ג ודאי שייך לסתם אינשי משום יוהרא, ובפסחים נ"ד ב' רשב"ג אומר לעולם ישים אדם עצמו כת"ח ובגמ' דטעם פלוגתתן אי חיישינן בהא ליוהרא, אבל לענין לחזר אחר המצות דליהוי פרסומי ניסא טפי לא שייך זה, וא"כ י"ל שזה שהשמיענו המחבר דלעולם ישים עצמו להיות מהמהדרין ולא שייך יוהרא, וברכות נ' ע"ב דאין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על המצות דאר"ז מריש כו' ובא"ח ר"ס רצ"ז ור"ס רצ"ח ואכמ"ל:
ואמינא עוד בישוב דברי המחבר דבשאלתות פרשת וישלח מייתי ת"ר נ"ח מצות איש וביתו, ולא כמו בשבת מצות חנוכה נר איש וביתו, ולגירסת השאלתות ניחא דהמצוה על איש ואשתו שתדליק וכדריב"ל נשים חייבות בנ"ח שאף הן היו באותו הנס, וכאן שמבואר בש"ע סי' תרע"ה ס"ג ואשה מדלקת נ"ח שאף היא חייבת בה, וא"כ לא הוצרך לאשמועינן כלל הך בבא דמצות נ"ח איש וביתו שהוא רק לאשמועינן שאשה חייבת בנ"ח:
והשתא דאתינא להכי נ"ל ג"כ לכוון הנוסחא שהביא מהדקדוקי סופרים בכת"י (אשר איננו תח"י לעיין עליו) איש וביתו ס"ד אלא איש בביתו, והיינו דהא דאר"ז בשבת כ"ג א' כיון דנסיבנא איתתא אמר השתא ודאי לא צריכנא דמדלקא עלי בגו ביתאי, והיינו כיון דאמר מצוה להדליק איש וביתו, ומשמע ליה מזה ששניהם ידליקו נ"ח ולא לאשמועינן הא גופא דאשה חייבת בנ"ח מדלא אמר סתמא נשים חייבות בנ"ח, ובפרט לגירסת ש"ס דילן ולא כהשאלתות דגריס נ"ח מצות איש וביתו, וע"כ דלא מיירי לענין שמחוייבת במצוה זו וכנ"ל, וע"כ להורות ששניהם מחוייבין להדליק, ולזה אמר אלא איש בביתו שאז מוטל עליו מצות הדלקה כשהוא בביתו, אבל כשאינו בביתו יוצא במה שמדליקין עליו בביתו וכהא דר"ז וכנ"ל:
והיותר קרוב בעיני על הכת"י שמצא שלא היה כן בפנים רק מהגהת א' המעתיקים שהוסיף כאן מהגמ' דרה"ש ל' ששם הקושיא בפשטות למה תתחייב אשתו דהוה מ"ע שהז"ג ולזה מייתי דהרבותא דאפילו יחיד בביתו שלא בפני ב"ד, וע"ש בקרבן ראשית ר"ל אפילו יחיד ואפילו ביתו עכ"ל. וע"ש בטו"א שהאריך, וע' בשו"מ רביעאה ח"ג סי' כ"א ד"ה והנה אחר זמן כו' דאדרבא כיון דלא מחייבא א"כ היא תזכירנו שהיא אינה טרודה דלא מחייבא יעש"ב בישוב זה:
ותמהני על ראב"ע שמות סי' א' א' איש וביתו באו יוצאי חלציו ואין בכל המקרא אשה והעד איש וביתו באו כי לא היו נשי השבטים במספר השבעים, וז"ש וכפר בעדו ובעד ביתו כפשוטו בית אביו עש"ב, ולא הזכיר מהמקרא אשר לא יבנה בית אחיו, וכה"ג בקהלת יעקב סוף ח"א בלקוטים דף ל"ב ע"ג במ"ש ר' יוסי בשבת קי"ח ב' מימי כו' אלא לאשתי ביתי עפ"ד לקמן אמר ר' יוסי כו' ונטעתי ה' ארזים בישראל ובירו' שכולן היו בני יבמה, ור"י סבר כאבא שאול מש"ה לא קראה לשון אישות אלא עש"ה לבנות בית אחיו עכ"ד, ובמגילה י"ג א' אל תקרא לבת אלא לבית וע' בס' העיין על הבח"ע פרק י"ג בבאור המלות אות נ"ח, וע' בתויו"ט סוטה פ"א משנה א' בגירסת הרע"ב לא לימא לביתיה ובגמ' לאנשי ביתיה כו' ומיהו מצינו בסו"פ שלשה שאכלו כו' ומנחות מ"ג א' וכו' יע"ש, וכן בנדרים נ"ח ב' ובע"ג ל"ט א' ובנדה י"ב ע"ב וע"ש בפרש"י ובתו' ברכות כ"ד א' ד"ה והתניא וע' בתו' ר"פ ע"פ צ"ט ב' ד"ה ולא יפחתו כו' ואין אשתו בכלל, וע' בשדי חמד מערכת הבית בכללים סי' צ"א משש"ב:
ובעיקר הענין שחידש לפרש נר איש וביתו על כ"א מבתי אבות, וכמו בית אהרן בית דוד וכדומה, ואולם מלשון רמ"א סו"ס תרע"ה ולדידן שכל אחד מבני הבית מדליק בפ"ע קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ, ונראה דקאי על בני ביתו ממש ולא על הבית אב. וע' בסי' תרע"ז ס"ק ב' ומ"א ס"ק ה', ומ"ש מהמדרש על פתחינו כו לא מצאתי רק בשה"ש רבה שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם יותר, ובעירובין כ"א ע"ב שמגידות פתחן לבעליהן, ומה שתמה ברהרמב"ם פ"ג מחנוכה הלכה ה' כדרך שמברך על המצוה והעירוב וכו', ובגמ' קאמר כן על ברכת להדליק והוא לשיטתו שהלל דרבנן כמש"ל בפ"ו, וכמו שהשיג בס' המצות שורש א' על הבה"ג שמונה הלל בתרי"ג מצות וע"ש ברמב"ן ובשו"ת שאג"א וע' בעולת שמואל סי' כ"א דף כ"א סע"א בדהרמב"ם פ"ג ממגילה וחנוכה משש"ב (וע"ל סימן רל"ב אות ה'):