זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רמב
להנ"ל ג' שמות תרכ"ט.
ע"ד הספק בנר חנוכה שנתן שמן פחות מכשיעור ובירך ובא להוסיף עד השיעור אם צריך לחזור ולברך:
בנש"א בהלכות חנוכה כלל תנ"ג סי' כ"א דמשמע מהרא"ש דתלוי בב' התירוצים בשבת כ"א ב' דאי לא אדליק מדליק א"נ לשיעורא, ולתירוץ א' אין שיעור כלל לשמן, ומסיק כיון דהרבה פוסקים אין מצריכין שיעור הדרינן לכללא דספק ברכות להקל ולכן יחזור וידליק ולא יברך עכ"ל:
ובשו"ת חכ"צ סי' צ' הקשה לשיטת ר"ת ברא"ש פ"ק דפסחים דמברכין להדליק בנר שנמשכת בזמן שצריכה שתדלק משקה"ח עד שתכלה רגל מהשוק, דלמאי דמבע"ל לחד שנויא דאי לא אדליק מדליק ולא ס"ל האי א"נ לשיעורא מאי דעתיה בנוסח הברכה דלהדליק:
ולכאורה אי נימא דלתירוץ א' אין שיעור כלל לשמן מאי שייך אם כבתה זקוק לה כיון דכבר יצא, ואף די"ל דלהו"א דאי כבתה הדר מדליק ע"כ דיש שיעור לשמן, מ"מ מהכ"ת לאפושי בפלוגתא דמשמע דפלוגתייהו רק אם כבתה בתוך זמן השיעור דאין זקוק. אבל לכ"ע בעי שיעורא למשך שיעור השמן דצריך שתדלק עד שתכלה דאז הוה פרסומי ניסא ורק דאשמועינן דלאחר זמן זה א"צ להדליק, וכן מלשון הטוש"ע סימן תרב"ע ס"ב שכח ולא הדליק עם שקה"ח מדליק והולך עד שתכלה רגל מהשוק וכו' הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור וכו' וכיון שמתחלה התחיל בשכח וכתירוץ הא' ומסיים הלכך וכו' וע"כ דגם לשנויא קמא שמעינן נמי שיעורא:
וי"ל עוד שאם היה הדין כבתה זקוק לה ועדיין תוך הזמן היה מצוה להדליק כמו בתפילין שמקיים מ"ע בכל רגע אף שלא הניח בשאר היום וכתר"י בפרק תהש"ח דאף דהוספת שבת כל שהוא מה"ת, מ"מ במקבל שבת מבעו"י הכל חשיב תוספת דאוריי' וכמו בתרומה שחטה אחת פוטרת ובתרם הרבה הכל תרומה, וע' במעון הברכות לברכות כ"ז ב' תו' ד"ה דרב צלי וע"ש בדפי הס' נ"ז ע"ב, ושם נ"א ע"א ד"ה שהיום גורם בדפי הס' קט"ו ע"ג. וע' בדברי שאול ר"פ תבא ושו"מ תנינא ח"ב סי' כ"ג דף כ"א סע"ב ד"ה והנה מדי דברי, וע' בשו"ת ברכת משה סי' מ"ב אות ג' וכבר קדמהו בשו"מ וכנ"ל (וע"ל סי' ק"כ), וע' במג"א ופר"ח סי' תרב"ע שאם איחר רבע שעה אחר שקה"ח א"צ שמן רק לרבע שעה וא"כ אין שיעור לשמן רק להדלקה, אבל לתירוץ ב' לשיעורא אף דבמדליק סמוך לזמן שתכלה א"צ ליתן שמן רק כשיעור הזה, מ"מ כשמדליק משקה"ח ואינו נותן שמן כשיעור הוה כח"ש דמצוה, וזה תלוי בחקירת האחרונים בח"ש דמצוה אי הוה כמו באיסור דח"ש אסור מה"ת והארכתי בתשובה:
ובמק"ח סי' תע"ר דמצוה דהדלקה דחנוכה אינו דומה להדלקה דמנורה דבנ"ח אין מצוה רק תחלת ההדלקה שידליק בשיעור כזה תדע דהא כבתה אינו זקוק לה יעש"ב, ובזה מיושב קושית התו' שבת כ"א ע"א ד"ה ומותר וכו', וא"כ י"ל דכיון דס"ל לרב כבתה אין זקוק לה ולא הוה מצוה רק בתחלת ההדלקה והוה סברא שפיר דמותר להשתמש לאורה דמסתמא לא יחמיר שום אדם לאסור, אבל לר"ה דכבתה זקוק לה א"כ הוה החיוב מצוה כל זמן שידליק והוה הסברא דאסור להשתמש ומש"ה איצטריך לאשמועינן דמותר, וא"צ לכל אריכות הרש"א בזה:
וע"ש עוד בח"צ הנ"ל וז"ל ואפשר דלר"ת פירוש א"צ לשיעורה הוא דלאחר זמן מותר לכבותה או להשתמש לאורה עכ"ל ונראה שהבין דלפרש"י שהיה בה שמן כשיעור הזה, וע"כ דליכא למימר כן לשנויא קמא דאי לא אדליק מדליק וע"כ דאין ליתן שמן כשיעור הזה כיון דלא בעינן שיהיה פרסום הנס על כל אותו זמן רק אי לא אדליק, ולכן פירש הח"צ דר"ת סובר כהרי"ף דלא מיירי מזמן הדלקה רק לענין לכלות או ליהנות מהשמן לאחר זמן הזה, וממילא י"ל דגם לשנויא קמא בעי שיעורא ושלזה מייתי הגמ' אידך שנויא דלישתמע מיניה עוד דין אחד, ולפי' זה ניחא ג"כ הא דלא אמר בהדיא שיעור הזמן חצי שעה וכפסחים מ"ו א' ומגילה ב' סע"ב ולימא מיל וע"ש בטו"א ד"ה הא קמ"ל, ובלאו הכי דחוק לפרש לפרש"י דללישנא קמא ס"ל ג"כ דבעי שיעור מסברא דלפ"ז הו"ל למימר א"נ לשיעורה לבד:
אמנם בסמ"ג הלכות חנוכה והובא גם בהגמ"י ואר"י שנהגו העם כלשון ראשון א"נ שמא אין אנו צריכין לשיעור מאחר שאין אנו מדליקין כ"א מבפנים ואין כאן פירסום נס אלא לבני הבית וכל זמן שב"ב ישנים שייך פירסום הנס אפילו עד עהש"ח עכ"ל, ונדחק הרא"מ בבאורו לסמ"ג דכי היכי דלא קפדינן אשיעורא דשמן לפי הלשון השני הכי נמי על הזמן מההדלקה לפי הלשון הראשון וכו', אך בתו' ד"ה אי לא אדליק לא נמצא רק לענין זמן ההדלקה, ואף שיש לפרש דהיינו שיעור זמן הדלקה וכלשון הטור סי' תרב"ע והתו' כתבו דלדידן א"צ לדקדק בזמן שנתנו חז"ל וכו' ונראה שאפילו לדידן צריך לדקדק בשיעורא ומ"מ ממ"ש הסמ"ג בשם ר"י שנהגו העם כלשון ראשון משמע לקולא שא"צ שיעור השמן, וגם שהסמ"ק שמחברו ר"י בעל התוס' לא הביא שצריך שיעור לשמן ורק שזמן ההדלקה עד שתכלה, ולטעמיה שפוסק כלישנא קמא כדמשמע בתו' שבת שם וכריב"א בתוס' ע"ג ז' א' דל"ק עיקר, ובאו"ז דהאידנא אין מקפידין אשיעורא דנר שמא סמכינן אלישנא קמא, וגם הוא נגד כל האחרונים וביחוד הב"ח, ובפרט בזמן הזה שמדליקין מבפנים דיש מהפוסקים שא"צ לשיעור וכפשטא דלישנא דסמ"ג וגם בד"מ בשם קובץ ישן, לכן אף דגם בזמן הזה אין להקל בשיעור, מ"מ אם עבר ולא נתן כשיעור וברך ואח"כ נתן כשיעור ספק ברכות להקל וברכות אינן מעכבות:
ובב"ח פוסק להקל בתרי לישני דגם אח"כ יוכל להדליק ושא"צ שיעור מטעם ספיקא דרבנן, וזה נגד הר"נ פרק ערבי פסחים בתרי כסי קמאי כו' הלכך אידי ואידי בעי הסיבה יע"ש ובמל"מ פ"א ממגילה הלכה י"א, ובתו' ביצה י"ד א' בשם ר"י דהיכא דיש לכל אחד קולא וחומרא צריך להחמיר בשניהם, ואפילו בס"ס לתוס' ב"ק י"א ע"א ד"ה דקא מטהרת ונדה כ"ז א' ד"ה חומר וע' במ"א ר"ס תקל"ח, והכי נמי בשתי קדירות של היתר שמסופקין לאיזה נפל האיסור ואף באיסור דרבנן כיו"ד סי' קי"א וכן בכתם סי' ק"צ, ובזה י"ל דהרמב"ם בחנוכה דפוסק כתרווייהו לחומרא וא"צ לומר דס"ל דב' הלשונות לא פליגי, ומ"מ לענין ברכה אזלינן לפטור ובזה מסולק קושית המל"מ ממגילה, וע' בישועות יעקב א"ח סי' תע"ב ס"ק ג' שהאריך לדעת הפוסקים דחזקת חיוב דומה לחזקת איסור, ובאמרי ברוך לטו"א מגילה ה' ב' ד"ה חזקיה בא"ד ומ"מ אין לדקדק ופמ"ג א"ח סי' קל"ז באש"א אות ו' וסי' שד"מ במש"ז ס"ק א':
ומה שהקשה המ"מ לרמב"ם דהרי שמצותו בלילה כשר כל הלילה והא מצות נ"ח משתשקע החמה כשבת כ"א ע"ב, וע' בזכרון יצחק סי' צ' בישוב קושית הפ"י לקצת ספרים דגרסי אמר רבה מ"ט דר"ה והא לרבה שם כ"ג ב' דאין מדליקין שמן שריפה בשבת בתרומה שנטמאה, ובירו' סוף תרומות דמדליקין בשמן שריפה בחנוכה, ותירץ עפ"ד הנוב"י תנינא בהשמטות לאו"ח מהירו' אין מדליקין בשמן שריפה בלילה, וי"ל דלרבה שבת ל"ד ב' דמשתשקע החמה הוה בהש"מ וא"כ נאסר גם שמן שריפה להדלקה דבשעת הדלקה הוה ספק לילה: