זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רלט
מה שנשמט בהלכות יו"ט בהשאלה מגיסי הרב דפינסק ר' צבי הירש וואלק הכהן בהיותו בפלאצק ברייסין שבחוה"מ פסח הגיעה השמועה שהובאו איזה יהודים לבית הסוהר הרחוק יותר מתחום שבת, שבשו"ת רדב"ז תשובה אלף ה' (תקע"ו) באין לו מה שיאכל שהתיר באמירה לא"י בדבר שהוא משום שבות, וכאן לא היה אפשר ע"י א"י מטעמים שונים, ודעתו להתיר ביו"ט ב' ותחומין דרבנן ע"י ישראל, ואם לב"ח שהובא בט"ז סי' ש"ו ס"ק ה דבאונס אין אומרים חטא באיסורא זוטא כדי כו', מ"מ כיון שכבר נעקרו ממקומם מיו"ט ראשון ובהאי שתא חל שבת אחריו דמחשש פק"נ בתענית שלשה ימים רצופין מותר גם לאחרים לחלל יו"ט, ואף דבתחומין עבר על כל ד' אמות שחוץ לתחום, ולרשב"א ור"נ דחינן גם למלאכת שבת דחמיר ולא ספינן בריבוי איסורין דנבילה, מ"מ בדרבנן לא אמרינן זה כמ"א סי' שכ"ח ס"ק ט' וע"ש בפמ"ג ומחצית השקל עכ"ד. ובתשובתי הארכתי לברר שאין שום צד היתר לחלל יו"ט ב' ג"כ ע"י ישראל ונאבדה אצלי העתקת תשובתי ואיני זוכרה בפרטות והבטיח לחפש אחריה ולהגיעה אלי, ולע"ע שמתי עיני רגעים אחדים על קונטרסו וקשה עתיקא וכו':
ובעיקר חקירת הב"י סי' ש"ו להאי תירוץ דמחלק היכי דפשע, הרשב"א סיים שהדבר צריך תלמוד וע' בשו"ת נחלת שבעה סי' פ"ג, וע' במ"א סי' תרנ"ה ס"ק א' דאם פשע במה שלא הכין קודם יו"ט אסור ורומז לסי' ש"ו ע"ש במ"א ס"ק כ"ח מתו' שבת ד' א', ובמשנת חכמים על הרמב"ם הלכות עו"ג סימן מ"ד בדפי הס' קי"ג ע"א דלכאורה יש ללמוד מהמ"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט לאיסור תחומין דאף למ"ד תחומין דאורייתא ביותר מי"ב מיל מ"מ אין בו כי אם לאו כו', ולא העיר מחקירת הר"נ לענין פק"נ שהביא המ"א סי' שכ"ח ס"ק ט' דהרבה לאוין חמירי מלאו א' דשבת:
ולענין שאלתו מלבד שלא ידעתי לצייר מאיזה טעמים לא יוכלו לשלוח המצות ע"י א"י אשר הוא חשש רחוק במציאות שאולי לא ירצו לסמוך עליהם שישתדלו כראוי להניחם לבוא עם המצות שבידם להאכילם, ואין להתיר בשביל זה לחלל יו"ט ע"י ישראל, ובחת"ס חא"ח סי' קכ"ב שרגיל ללמדם בהיתר החליטה שיהיו משומרים שלא לאכול חמץ דאורייתא, (וע"ל סי' קנ"ז ד"ה ובמש"כ), ואף אם ניתן להם מחוקם הקצוב רק מיני חמץ גמור, כיון שאפשר שיאכלו מיד דבר איסור שיתנו להם קודם שהגיעו לפק"נ, לא הותר לחלל יו"ט בעבורם גם בדרבנן ע"י ישראל מצד הספק שמא לא יאכלו איסור ושאז יגיע לחשש פק"נ, כיון שהספק על תחלתו אם היה כלל חשש פק"נ שיהיו רשאים גם אחרים לחלל יו"ט בעבורם, ולא הוה בכלל ספק פק"נ רק במקום שאפשר שלא ישיגו שום מאכל לאכול ולא היכי שהחשש רק מצד שלא יאכלו דבר האסור להם מקודם שיגיעו לשיעור פק"נ:
ומה שכתב שנצטער מאד בהבנת הר"נ דבנבילה עובר על כל זית אבל לענין שבת קיי"ל אין מעשיה קודש, ולא זכה להבין דהא גם אי מעש"ש דאורייתא הוא רק בחילל שבת במזיד כב"ק ע"א אבל בשחיטה שהותרה לצורך החולה בפק"נ ומותר אח"כ אף לבריא שוב אין עליה מעשה שבת באכילתה וצע"ג עכ"ל:
ובהשקפה ראשונה אינני רואה התחלת קושיא דכאן אנו דנין על תחלתו אם להתיר משום פק"נ כיון דלמ"ד מעש"ש דאורייתא יהיה ג"כ ריבוי איסורין על כל כזית כמו באכילת נבילות וג"כ יצטרך לעבור על איסור שחיטה, ולכן לא הותר משום פק"נ לשחוט כיון דבאכילת נבילות ליכא רק ריבוי איסורין ובשחיטה למי שהותר לו משום פק"נ איכא ג"כ ריבוי איסורין באכילתו למ"ד מעשה שבת דאורייתא:
ומה שהעיר ביבמות קכ"א ב' והא כתיב וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, שלכאורה סותר למדרש שוח"ט סי' כ"א וכי אפשר לצום ג' ימים וכו' אלא שהפסיקו מבעוד יום:
וכבר הרגיש בזה בביאור רא"מ במקומו, וכן העיר בסו"ס נחלת דוד בקונטרס יד שאול סי' ה' שהאריך בזה, וע' בשו"ת רדב"ז סי' חני"ז שפירש שקבלו ג' צומות בלתי רצופות אלא שבכל אחד יפסיקו מבעוד יום כמו שאנו עושין בת"ב ויו"כ ולזה אמר לילה ויום, אבל דעת הגמ' שהיו שלשתן רצופים עכ"ל:
ובירו' פ"ב דנדרים סוף הלכה א' ובמראה הפנים שכ"כ הר"נ פ"ג דשבועות, אבל גירסת הרמב"ם פ"ה משבועות הלכה כ' אי שלא יאכל כלום שבעת ימים וכו', ובפר"ח או"ח סי' תר"ד דשלשת ימים רק קצת סכנה דמקרא מלא בש"א כי לא אכל לחם ולא שתה מים ג' לילות, וביד שאול על הלכות נדרים סי' רל"ו אות ט' העיר ג"כ מהמדרש אסתר פרשה ד' וידוע שהמ"ר הגדת א"י ובאמת גם ג' ימים קרוב להסתכן ואף שיש הרבה שמתענין משבת לשבת יע"ש באורך:
ובערוך לנר יבמות קכ"א על קושית היע"ד במגילה ט"ז שהעביר יום ראשון של פסח בתענית, והלא ביטלו מ"ע דאכילת מצה, די"ל דהרי שיעור עינוי בפחות מככותבת שהוא יותר מכזית, וע' בבנין ציון החדשות סי' קכ"א מ"ש השואל עפ"ד המל"מ פ"ה מיס"ת אם יוצא במ"ע שלא כד"א, ולכן אמרה אל תאכלו והוה כאיסור המפורש אכילה בגופיה וכו', והקדימו בזכרון יצחק ח"ב על מגלת אסתר אות ו', ומה שהביא ראיה מפסחים ע"א ושמחה בחי ליכא וע"כ דאכילה איכא בחי, והקדימו כלשונו ממש בזכרון יצחק ח"א סי' ס' ודחה דלא גרע מבגדי צבעונין דמקיים מצות שמחה כפסחים ק"ט ע"א: