אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רלח

סימן רלז

להנ"ל יום א' לסדר והיה ברכה תרנ"ד.

הגיעני מכתבך בפאצט זו ומאחר שראיתי ע"פ מכתבך שהפת"ש סי' תרס"ג הזכיר דברי העולת שמואל ונתן מקום לטעות בדבריו, גם בהעתקתו מהעק"ד בהשגתו על הפחד יצחק לא נתעורר כלל בזה, לכן הנני להעתיק דברי העו"ש באריכות יותר ואדרבא עיקר הוכחתו מהמ"א לחזק דבריו, ואחר שהעיר ג"כ מהאחרונים לענין יו"ט שני מימים אחרונים של פסח שחלקו על הט"ז סי' תפ"ט דסופרים ואח"כ מקדשים שחלקו עליו משום דאחי לזלזולי, וכתב וראיה גדולה מהמ"א סי' קל"ז שחולק על מהרמ"ל, וא"ל שאני התם שלא קראו ביום השלישי שהוא עיקר לפי מה דבקיאין בקביעות משא"כ הכא דהא הך טעמא דבקיאין יהיב המ"א לסניף וטעמא אחרינא, וגם לא צריך להך טעמא כ"א משום הברכה במה שחולק על מהרמ"ל אבל לחזור ולקרות בלא"ה הוה שפיר לכל הדעות, וכיון שלא סיים הש"ץ הברכה בודאי יחזור ויאמר, וכשהרצינו הדברים לפני הג"ר ליב פישל אמר דבנ"ד שכבר אמר ביום שלפניו וביום הרביעי אין לחוש אם לא אמרו היום מהא דאביי שנה סוכה שני ידחה לגמרי. ואמרתי דאדרבא מדרבא דשמיני ידחה ולה"ר די"ל היום רק וביום הרביעי, ואף דקיי"ל כאמימר עכ"פ בין לרבא ובין לאמימר יום החמישי לבד לאו שפיר הוא וטפי עדיף לומר יום הרביעי אליבא דרבא מלומר ובחמישי אליבא דאביי (וכוונתו כפי הכלל דהלכה כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם. ואף שאין זה כלל מוחלט היכי דפליגי אחריני נמי ע' רא"ש פ"ק דב"ק סי' ג' ובכ"מ ובספרי זכ"י בתשובה ליומא ס"ג א' בדה"ס נ"ז ע"א, אבל אין זה נוגע לנ"ד] וכיון דלרבא יום הרביעי עדיף מוכח עכ"פ מדמה"רמל ומ"א דאם צריך לחזור משום יום העיקר מכש"כ משום יום הספק, אכן אם אמר הש"ץ אח"כ רק וביום הרביעי ולא חזר ואמר וביום החמישי דלאביי יוצא בהא דאמר וביום החמישי ולרבא בהא דאמר יום הרביעי בלבד עכ"ל, ועכ"פ פשוט שאם לא סיים הברכה שצריך לחזור ולאמרו אם דילג היום שהתקינו לאמרו משום ספיקא כמ"ש העו"ש ולא גרע מיום העיקר, וכמ"ש בחת"ס חח"מ סי' ק"ד ד"ה ועוד הא להרמב"ם בס' המצות שורש א' דכל מצות דרבנן מדאוריי' בעשה דשאל אביך ולא תסור, ובתשב"ץ שהתנו כך מעיקרא שיהיה ספיקא דרבנן להקל [וכן מבואר מרש"י ברכות י"ט ע"ב ד"ה כל מילי יע"ש בנצח ישראל משש"ב]. ובזה יובן מ"ש בפב"מ דמברכין על יו"ט שני דלא ליתי לזלזולי, דממילא הו"ל דאורייתא ממש ואינו עובר על לא תשא עכ"ד:

ורק אם נזכר לאחר סיום הברכה א"צ לחזור אף אם דילג שניהם לגמרי וטעה והזכיר רק אותו יום שתיקנו מספיקא דיומא, דמ"מ איכא החשש דלא תשא, דכיון שאמר כמו שכתוב בתורתך סגי בדיעבד ויוצא ידי חובתו, וגם למנהג האשכנזים דאינו חוזר לשאר הברכה, וע' בפמ"ג או"ח סי' תכ"ה באש"א אות ו', ובתשובה מאהבה ח"א סי' ק"ס במי שהתפלל בר"ח שחל בשבת מוסף של שבת ולא הזכיר כלום מר"ח בתפלתו, אם יוצא במה שאמר ונעשה לפניך את קרבנות חובותינו ומוספים כהלכתם, שאין זה דומה לרמ"א סי' רס"ח ס"ד ובמוסף אפילו לא אמר רק ונעשה לפניך יצא, התם אשמועינן אע"פ שהתפלל ח"י ברכות של חול יצא בעבור שחידש על שם מוספין ובדין הוא לצלויי אפילו בשל מוסף י"ח ברכות כראב"ד, אבל זה שהתפלל מוסף של שבת ולא הזכיר ר"ח כלל איך נסמוך על זה שאמר ונעשה לפניך חובותינו וזה גרע שפרט אח"כ את מוסף יום השבת וכו' יעש"ב:

ועכ"פ בנ"ד אם אמר היום, שהוא מספק לחוד לא גרע מלא הזכיר שניהם, אבל אם אמר של יום אחר לגמרי שאינו כתקנת חכמים משום ספיקא דיומא הוה הספק לכ"ע וכמ"ש הפר"ח דהמחבר לא איירי בתפלת התשלומין, ובשו"מ רביעאה ח"ב סי' ק"ח באחד שהתפלל מוסף ביום השני דחוה"מ וחשב שהוא יום ראשון ואמר ביום השני וביום השלישי ואח"כ נודע לו, דלדעת השואל כל שאמר כמו שכתוב בתורתך סגי בדיעבד ולמה יצטרך להתפלל שנית, והשיב דכיון שהפסיק בתפלתו מקרבן של יום אחר הוה הפסק וכמו באמר ברה"ש זכרון אחד אף דאם היה אומר כמו שכתוב ובתורתך די, וע' בסו"ס ק"ח בטועה ומזכיר חפלה שלא בזמנה של שאר הימים שיצא אבל התפלה עקרית הוה הפסקה, וראיה מה"ד טעה בוכתבתם חוזר ובתר"י דלמ"ד ק"ש דרבנן למה חוזר, וכתב דכל שהתחיל לקרות וטעה שוב צ"ל כתיקון, וה"ה הכא כל שהתחיל ואמר מעין המאורע שלא בזמנה צריך לחזור ואם שמקצת אחרונים לא הבינו כן אין להשים לב לזה אחר שהיה זה בהעלם דבר מהם, ואלו ראו דהפר"ח בודאי חזרו בהם וכדקיי"ל בכ"מ כבתראי רק היכי שהזכירו דברי הראשונים וחלקו עליהם, וכפשטות לשון הא"ח שהביא הב"י וש"ע דבתשלומין איירי, וכן העלה גם בשיורי כנה"ג וביד אהרן כמו שהביאו משמו ובברכ"י סי' תרס"ח ס"ק ב' וע"ת ובית יהודה שאיננם ג"כ תח"י רק ממה שהעתיקם הברכ"י, וכמ"ש בשמו של הע"ת דמלשון הב"י מוכח דאף בתפלה עקרית אמרו, וזה היפך המבואר מלשון הא"ח והש"ע וגם הבית יהודה לא נתעורר על חקירה זו רק שהברכ"י השיגו מחמת שלא הרגיש כלל בזה ומסיק דברור בזה שטעה בתפלה העקרית יאמר את חג הסוכות. ומה שהבאת בשם השער אפרים מהרז"מ שער ג' ח' סמ"ט בחל יום א' של חוהמ"ס בשבת שאם קרא וביום השני לבד חוזר וקורא וביום הששי בלא ברכה, אבל ראיתי גם בפמ"ג באש"א דמשמע דאם קרא ביום הג' דבקיאין כו' אין חוזר ומברך על יום השני כי אם קורא בלא ברכה וכפסק מהרמ"ל כה"ג עכ"ל, וכנראה שכתבו אגב שיטפא שהבין כן ממשמעות תחלת דבריו לפי סגנון המהרמ"ל דמספק לא מברכין, דהא תיכף לאחר זה הקשה עליו דבכל יו"ט שני הוה ספיקא ומברכים אקידוש והבדלה כמה ברכות שתיקנו חכמים, ולא דקדק בזה לפרש לפ"מ שהקשה אח"כ המ"א על מהרמ"ל ליתא לדין זה כיון דמסיים בלא"ה גם אמנהגא לא מברכין ושאני קידוש יו"ט שני דמברכין דלא ליתי לזלזולי עכ"ל. ולא עיין בתו' סוכה מ"ד ב' שרמז המ"א דכוותיה אשכחן דמברכין איו"ט שני ש"ג ואינו אלא מנהג בעלמא כיון דהוה נמי תקנתא, ומיהו אין מזה ראיה דהא טעמא דאין מברכין על הערבה למ"ד מנהג נביאים משום דלא אפשר לומר וצונו וב' י"ט ש"ג אין בהם אלא קידוש להזכרת היום בתפלה ובהמ"ז וכו', ולא שייך גבי ערבה והיו צריכין לתקן ברכה על הציווי ליטול ערבה דלא שייך במנהג, ובשבת כ"ג משום דלא ליתי לזלזולי היינו דבעי ברכה משום דהוה ספק דבריהם, וממילא דמברך על קריאת התורה גם ביום ב' משום חשש דלא ליתי לזלזולי כיון דלית ביה נמי וצונו, ובמהש"ק ד"ה ובשבת כ"ג כתבו התו' דהיינו טעמא דמברכין ביוט"ש דאם יראו דאין נוהגין מנהג יו"ט גמור אתי לזלזולי ויאמרו שאינו יו"ט כלל, וליתא שם בתו' רק בגמ' פריך והא ביוט"ש ובעי ברכה ופרש"י קה"י. ועכ"פ דהפמ"ג תמוהים דלהטעם דאתי לזלזולי שייך ג"כ לענין קריאה ביום טוב:

ומה שדקדקת עוד דמה שייך לומר דהסדר יעכב כיון דרק בקרבנות של יום אחר צריך להקריב רק בשביל הספק מזכירין תרווייהו, תמהני דכאן שצריך להקדים היום הא' שבודאי שצריכין להקדימו כיון דבקיאין בקביעא דירחא, ואח"כ היום שהוא משום ספק בודאי שצריך לאמרן על הסדר, ואדרבא אף למאי דקיי"ל דאין סדר ברכות מעכב יש מקום לומר דמ"מ הוה התקנה שיאמר מקודם קרבן שתיקנו לומר כמו שכתוב בתורתך על אותו שהיה מקריב היום לפ"מ דבקיאין בקביעא דירחא, ולא היה להקדים בשביל הספק ליום שזמנו מוקדם ולאמרן כסדרן בתורה שזמן הקרבת היום לפי הקביעות. ודוגמא לזה בברכות כ"ו ב' רש"י ד"ה שניה עלתה לו שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה לתפלה שזמנה עכשיו יע"ש יותר באריכות, והכ"נ הו"א שאין לו להקדים אמירת הקרבן שהקרבתו מאוחרת אף שאומרים אותו היום רק משום ספיקא דיומא דלא ליתי לזלזולי, וע' בספרי זכ"י בתשו' לסוכה ט' בדה"ס ס"ב ע"ג ד"ה ובנידון שכתב יעש"ב, והבאתי ג"כ מהעק"ד ויש חסרון הניכר מאיזה תיבות בהעתקתו שתיקנו משום ספיקא דיומא, במה שהשיג על הפחד יצחק ערך פסוקי מוסף להנוהגין לומר פסוקי מוסף בחוהמ"ס וקרא פסוקי קרבנות שאינו של אותו יום מ"מ לא גרע מלא אמרן כלל, דהא ביום ב' דסוכות אמרינן קרבנו של יום א' מתקקנתא דרבנן ולא תיקנו הכי האידנא דלית ביה משום ספיקא, ובעק"ד חא"ח סי' ל"ד סי"א דחה דהתם אלים טפי דמברכין על יו"ט ב' אף שהוא ספק וכה"ג ברמב"ם פ"ג דמגילה ומש"ה לא חששו ג"כ לומר ביום ב' קרבנו של יום א' משא"כ בנ"ד דלית ביה טעמא שלא יזלזלו, ולדעתו מספיקא דרבוותא לא נפיק כסו"ס ק"ח בטעה והזכיר מאורע של שאר ימים דלב"י אינו הפסקה ולט"ז הוה הפסקה, אלא שצריך לבאר יותר על מ"ש דאי משום תפלת שקר לא תקנו הכי האידנא, ולא ידע מה נבא דע"כ דרבנן תיקנו לומר משום ספיקא דיומא כיון דלא הוה תפלת שקר דכיון שאמר כמו שכתוב בתורתך יצא בדיעבד, א"כ אף שמפרט אח"כ מר שכתוב ואף מה שהוא רק מצד ספיקא דיומא ושהצריכו לקוראו דלא ליתי לזלזולי מ"מ אין זה נוגע לענין התפלה שהוא רק כקורא בתורה, ורק מצד הספק מה שמזכיר מאורע משאר ימים דלא הוה הפסק כיון דהיה בידם לתקן כן רק משום דלא ליתי לזלזולי בספיקא דיומא, וממילא בהזכיר מאורע של יום אחר לגמרי שלא תיקנו חכמים בכה"ג הוה הפסקה לכ"ע וכמ"ש השו"מ וכנ"ל, ובודאי הצדק אתו שהמה דברי שגיאה דמדמה למה שתיקנו משום ספיקא דיומא, ומה שתלה העק"ד במחלוקת המחבר וט"ז בהזכיר מאורע של שאר ימים, המחבר לא מיירי רק דוקא בתפלת התשלומין וכמו שדקדק וכתב בתפלה שלא בזמנה בתפלה עקרית הוה הפסקה וכמ"ש הפר"ח:

ובזה נסתר ג"כ מה שחקר בתגא"י חא"ח סי' ט"ו באמר בשמ"ע את חג הסוכות, דאף דלמ"א סי' תפ"ז ס"ק ב' דאם חתם מקדש ישראל והזמנים יצא אף שלא הזכיר של יו"ט באמצע, מ"מ למ"א סי' רס"ח ס"ק ה' בלא הזכיר רק ז' ברכות וחתם בשל יום אחר גרע, ולא דמי להתפלל של חול דיצא בהזכיר של שבת דבדין הוא לצלויי י"ח אי לאו משום טרחא, ונעלם ממנו דברי הפוסקים דמ"ש בסי' ק"ח סי"ב דלא הוה הפסקה בתפלה שלא בזמנה דוקא בתפלת התשלומין, וממילא הוה הפסקה מה שהזכיר באמצע מאורע אחר, דאף לט"ז סי' תרס"ה ס"ק א' דשמ"ע בכלל חה"ס היינו דהוה תשלומין דראשון אם לא קרא כל ז':

ועל מה שכתבתי דלרבא שביעית ידחה ומשום דלא ליתי לזלזולי כמו שהבין העו"ש בפשטות, ושאלת דהא הכי נמי איכא זלזול למפרע ביו"ט ראשון אי אמרינן בכל חג מיום שעבר ולא יזכירו רק לפי חשבון יום שני להרי"ף דלכן אין מברכין בח' דלא ליתי לזלזולי:

והלא כבר הזכרתי בעצמי דהרי"ף ומ"מ כיון דע"כ חד מינייהו ידחה עדיף לדחות שביעי דהחשש דאתיא לזלזולי שייך יותר ביו"ט שני, וכתענית י"ז ב' ד"ת א"צ חיזוק כו' ועירובין ג' סע"א סוכה דאורייתא לא בעי חיזוק כו', וע"ש ע"ז א' ופ"ה ב ויבמות ל"ו ב' וש"נ בהגהות הרי"ב וע' בתויו"ט יומא ע"ח א' השייך לע"ב ד"ה ואמינא ור"נ נדרים ע"ג ב' סוד"ה ב"ד, ובמאורי אור חלק עוד למועד במהד"ב לעירובין ע"ז, ובכ"מ שהחמירו לפעמים יותר בשל תורה היכי דקיל לאינשי ולא משמע להי איסורא כ"כ, ובגיטין נ"ד א' באתריה דר"י חמירא להו שביעית וע' בשו"ת מהר"ם שיק חאה"ע סי' כ"ב, וע' במל"מ פ"א מהיו"ט הלכה י"ז ותורת השלמים בקונטרס הספיקות ס"ק כ"ח ושבות יעקב ח"ג סי' קל"ז ובני אהובה פכ"ג מאישות הלכה ו' משש"ב, ובהה"מ סו"פ ו' משבת וכ"מ פ"ב מנדרים הלכה י"ז דכיון שיש להם קצת סמך מהתורה א"צ חיזוק וע' במחא"פ הלכות נדרים סי' כ"ח:

ומה שכתבת דרבא דאמר ימ"טו ידחה כיון שהיו מקדשין ע"פ הראיה ולכך שני הימים היה שוה להם וראיה מרה שכ"א דרבא הוה רגיל דיתיב בתעניתא תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותיה, הרי שסמכו על קביעות שבא"י יהיה אצלם בספק ממש וליתא דהא לא מצינו מימי עזרא כו' וכדאמר זימנא חדא כו' והיו סומכין ארובא מה"ת בין להקל ובין להחמיר ולמיעוט שאינו מצוי לא חיישינן, וע' בנוב"י קמא חיו"ד סי' ע"ו, ובתשובה מאהבה ח"ג תשובה רע"ג סו"ס תרכ"ד במ"א ס"ק ז' בהא דר"ה כ"א מהא דתענית כ"א ע"ב די"ל דמקודם דאתי ליה שלמא נהג חומרא זו מעצמו ושוב לא היה יכול לחזור דל"ל דשאני רבא דהא לדידן ליכא ספיקא והא גם בימי רבא רוב השנים לא היה בהם ספק יע"ש, ובחלק א' סי' קס"ו בקושית הפליתי על הירו' והארכתי במק"א, ובעיקר סתירת הסוגיות האריכו במק"ש בשער התירוצים ושם אהרן ברה"ש ומאורי אור ח"א לתענית ופני יצחק זוטא לרה"ש כ"ה א' וסו"ס זכרון יהודה על משניות בשו"ת אות כ"ו ושמחת יו"ט לביצה ו' א' סוד"ה נהרדעאי:

ומה שכתבת שבימי רבא ע"כ שהיו מקדשין ע"פ חשבון העיבור וכתשב"ץ שר' הלל בעל העיבור היה בימי רבא, כבר הארכתי במאמר מזכרת השמות מתוא"מ כפולים ערך הלל על מ"ש התשב"ץ ח"א סי' קל"ו שהלל האחרון בנו של ר' יהודה נשיאה היה בימי אביי ורבא והוא המסדר קבועים שלנו וכרמב"ן בס' המצות שלו, ומצינו בימי האמוראים שיש הלל נזכר בגמ' כו' ושמא זה הלל הנזכר שהיה עשירי להלל הזקן הבבלי, וכן נזכר בצמ"ד בדור החמישי של אמוראים שנת קי"ח לאלף החמישי שהיה הלל הנשיא שתיקן סדר העיבור ע"ד תקופת רב אדא וכו', אך הלל זה היה תלמידו של רבא וכביצה כ"ו בעא מיניה הלל מרבא, וא"כ מסתבר שהיה אחר רבא, וגירסת הב"ח בהגהותיו רב הלל מרבה וע"ש גירסת הר"נ, ויותר נכון להגיה מרב אשי כביצה מ' ע"א ויבמות כ"א סע"ב וכ"ו א' א"ל רב הלל לרב אשי, ובב"ב צ"ח א' א"ל רב הלל לרב אשי כי הוינא בי ר"כ, וע"כ שזהו ר"כ האחרון וכמ"ש התו' בכ"מ, ובב"ב פ"ג ב' בעא הלל מרבי וע"ש במאורי אור חלק בן נון די"ל הלל קדמון בנו של ר"ג דיבנה בפסחים נ"א ע"א וכו' עכ"ד, ואולי צ"ל מרבא או שהוא ר' בתרא וכמ"ש המא"ע חלק אמרי בינה פרק כ"ב דתרי סתם ר' הוה (וע' לעיל סי' רי"א אות ג' שהארכתי), ובגיטין ל"ז א' הא תני הלל פרש"י אמורא הוה, ר"ל דלאו היינו הלל הזקן שהתקין פרוסבול, ובפסחים קט"ו א' הלל משמיה דגמרא, וביצה ל"ה א' לאפוקי מדהלל וע"ש בהגהות הר"צ חיות דע"כ לאו היינו הלל שבימי שמאי, מדלא חשיב שנחלקו שמאי והלל בעצמן כ"א בארבעה, וע' בתו' חגיגה ט"ז א' ד"ה יוסי ובספרי זכ"י, וסנהדרין צ"ח ב' לאפוקי מדר' הלל ושם צ"ט א' אמר רב יוסף שרי ליה מריה לר' הלל, וע' בעקרים מאמר א' פרק א', ונמצא בש"ס כמה ר' הלל ובפרט בירו' אבל נקראו גם בשם אבותיהם, ובסנהדרין ל"ו א' ר' הלל בריה דר' וולס וע' ברש"י ובגיטין נ"ט א' וולס ולא פירש כלום, וע' בסה"ד אות ו' שחתר לפרש דבריו, ובס' העוין על בח"ע פרק י"ח בבאור הענין הביא פי' זה ע"פ השמועה וטרח לדחותו ופירש בדרך יותר רחוקה, ובמורה לזובחים בהקדמה אות ו' נדחק ובמה שציין מהירו' היה לו להזכירו מהמוקדם ספ"ב דכלאים, ולדעתי הפשוט שנשמט בפרש"י וולס שם חכם וכמורגל בכ"מ ברש"י שלא נדפס רק הציון כברכות נ"ח ב' אמאי קא מתנחת, ובחולין נ"א ע"א ד"ה צפוראה ור"י מדאה שנשמט ברש"י ד"ה מצפורי ור"י ממדי, וע"ש ס"ב ב' צרדא ברדא, וכנראה שנשמט פתרונו על צרדא וברדא וכה"ג בכ"מ:

והנה ברמב"ם בקה"ח פ"ה הלכה ג' דהקביעות ע"פ הראיה היה עד ימי אביי ורבא ולא יותר, ובתולדות אדם (הקצר בשם הגר"ז מוולאזין כי לא מצאתי זה בתו"א ואולי הוא בח"ב אשר לא ראיתיו, ונמצא כזה בשמו בהגהות לרמב"ם פ"ו מהיו"ט הלכה י"ד בדפוס יעסניץ וע' בשו"מ תליתאה ח"א סי' קס"א לכן הקשה בשמ"ק יע"ש) במ"ש הרמב"ם שכל הדברים הללו היה בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראיה, והרי הוא בעצמו כתב בפ"ה מקידוש החדש שהיה רק עד ימי אביי ורבא, וביצה ו' א' יתיב רבינא קמיה דרב אשי כו' (ע"ש בגירסת הרי"ף ורא"ש) א"ל לא הנחתי ע"ת אל מי לא אמר רבא מניחין על תנאי, והרי ביום שמת רבא נולד רב אשי, וא"כ בימי רב אשי לא היו סומכין על החשבון כבזמננו (ובמ"ע הצפירה שנת כ"א גליון קמ"א הובא ג"כ הערה ז' מח' הסופרים לדבר מחודש) ומ"ש דהרמב"ם לטעמיה בהקדמתו לזרעים (צ"ל לס' הי"ד) בכלל החכמים שקבלו מרבא היה רב אשי וכו' וע"כ שגירסתו היה בקידושין ע"ב יום שמת רבא נולד רב אשי, אבל העיקר שגורס כמ"ש בהליכות עולם עד שלא מת רבא נולד רב אשי, וכמו בשמואל עד שלא שקעה שמשו של עלי וכו', וגירסת הבה"ג בהלכות לולב לסוכה ל"ה עד שלא מת מ"ר זרחה שמשו של יהושע תלמידו עד שלא כבתה שמשו של עלי כו' עד שלא נגנז אליהו זרחה שמשו של אלישע עד שלא מת ר"ע נולד רבינו הקדוש כו', ובחוה"ל שער התשובה פרק ו' כמ"ש רז"ל עד שלא כבתה שמשו של משה זרחה וכו':

וכבר האריך בזה בצל"ח ביצה ו' ע"א ואמר רבא ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל והביא ג"כ דהשמ"ק שבימי אביי ורבא היו קובעין ע"פ הקביעות שלנו היינו באמצע או בסוף ימיו, וע"ש בד"ה רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי כו' ולותיב מר האידנא מי לא אמר רבא כו', והרי להרמב"ם דלא אמר רבא זה אלא בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה וכו'. שוב מצא ביש"ש פ"ק דביצה סי' ט"ז שהרגיש בתמיה זו יעש"ב, אבל בלשונו מבואר בסגנון אחר שגם רבא לא קאמר רק לבתר מנהגנו דידעינן בקביעא דירחא אפ"ה עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם כו', וכן הרגיש בשמ"ק ביצה ו' א' וע' במכתב לחזקיה ביצה י"ז א' רש"י ד"ה מניח ע"ת ומתנה וכו':

ובפסחים נ"א סע"ב א"ל רב ספרא לר' אבא אנן דידעינן בקביעא דירחא וכו', והרי למ"ש בשבע שיטות לרשב"א דהא דידעינן האידנא היינו כשהתחילו לקבוע ע"פ החשבון ומ"מ לא דחי שבת דחשיב כלא ידעינן משום דשלחו מתם יע"ש באריכות ובכפ"ת לסוכה מ"ג, והרי לרמב"ם פ"ה מקה"ח הלכה ג' שעד ימי רבא על קביעות היו סומכין, ואף דאין הכרח די"ל דר' אבא שדבר עם ר"ם היה ג"כ בדור אביי ורבא וכב"ק ק"ד ב' דא"ל רבא בריה דר"י בר חמא (והיינו רבא סתמא ע' רש"י חולין י"ח ב' ושם מ"ג ב' ד"ה רבא, וכ"מ בביצה ח' ב' תסתיים דרבא הוא דאמר וכו'] דלמא אדאתית שכיב ר' אבא פרש"י דזקן הוא, וא"כ י"ל שהיה גם בימי רבא, וגם רב ספרא מבואר בחולין ק"י ע"ב וכ"מ שהיה בדור אביי ורבא וסליק אח"כ לא"י, ובלאו הכי כבר האריכו הראשונים דתלתא סתם ר' אבא הוי, ואף דלגירסת התו' סוכה מ"ג א' ד"ה אנא דא"ל רב ספרא לרבא, מ"מ הא לגירסתם שם ופסחים נ"א סע"ב כגון אנא דידענא בקביעא דירחא, ובפרט למש"ל דהיינו באמצע או בסוף ימיו, והארכתי במהד"ת לספרי זכ"י בפסחים נ"א ובמזכרת השמות כפולים מתיא"מ בערך ר' אבא ואכמ"ל:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה