אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רלב

סימן רלא

ועש"ק ר"ח אדר תרל"ו (א)

בדבר אתרוגי קארפו אשר מעולם לא פסק הערעור עליהם מצד ההרכבה ושזה שנים לא כביר החלו להתפשט ולבוא בקהל ע"י תעודת ההכשרים על אלה שהמה מהבלתי מורכבים, וכפי הודאת הרב מקארפו במ"ע המגיד שמזהיר שלא לקנות זולת מאלה שניתן עליהם ההכשר בהיותם מוחזקים למורכבים וההבדל ביניהם כמלא נימא, ואף כי עוד רבים מהחרדים במקומות שונות לא שמו לב אל ההכשרים והיו מונעים מלקחת אותם לאתרוג של מצוה, ואם כי ההמון אשר יתורו אחר מראה עיניהם היו מהדרים ביותר אחריהם מצד הידורם החיצוני עד אשר לפ"ד מ"ע המגיד יעלה מחיר אתרוגי קארפו לשנה יותר ממליאן רו"כ:

אמנם כאשר הגדילו היונים תגרי קארפו להעלות במחירם משנה לשנה בראותם היתרון אשר יתנו להם ההמון נגד האתרוגים משאר מקומות מפאת הידורם החיצוני הבא מצד ההרכבה, אז נתעורר הרב הד"ר לעהמאן ממינץ להרים קולו במ"ע הלבנון לעורר לבב הרבנים בענין כללי כזה להיות כאיש אחד חברים להראות כי עוד רוח החיים באומה, בהיותנו עד כה כעם לא בינות אשר קפאו רגשותינו בבלע זרים את חיל ישראל, וכאשר ישאלו בצדק למה יעלה יותר הרבה מחירם מפומעראנצען ואפלצינעס הנלקחים בכל עתות השנה לכל עם ולשון, וכלאחר יד הודיע ממהות ההכשרים שלהם הנדפסים לאלפים ולרבבות משנה על חברתה המצויים ביד השמשים מהקהל שימסרו לידי יוני קארפו מוכרי האתרוגים, לאחר שישלמו פרס הקצוב במדה גדושה להקהל ולהרב בעד חתימתם אשר אין אתם יודע עד מה מנטיעתם ולא כשישימו אותם בתיבות מלאות, ועל מה יתנו עדותם, אם לא על חזקת כשרותם של התגרים היונים, וכאשר נוכחתי לדעת כעת כי גם במדינתנו היה גלוי רז זה לרוב תגרי אתרוגי קארפו ואשר העלימו מזולתם, וכאשר נזדמן לפה הרב ר' זונדל מבירז בדרך נסיעתו ובהיותו בביתי סיפר לי שפעם אחד ביקש מתגר ידוע בווילקאמיר שיביא לו תיבה אחת מאתרוגי פארגו בעבור המהדרים אשר יחזרו אחריהם באשר לפי עדות עד אחד מלפנים לפני בעל בית אפרים לא הוחזקו כ"כ בהרכבה בפארגו כמו בכל המקומות מהאי קארפו, ולבסוף הביא לו ההכשרים על כל התיבות מהאתרוגים שהמה מפארגו, ושאל אותו הלא אנכי לא בקשתי מכם רק על תיבה אחת בעבור איזה יחידים הדורשים אחריהם, ענה לו וכי אני מבקש מכם מחיר יותר בעבורם כי כן נתנו לי כל ההכשרים על פארגו בלי מספר קצוב ובמדה גדושה אשר אוכל ליתן לכם ההכשרים על כל אשר תחפצו, ומאז נודע לו כי אין שום אומן בהכשרים שלהם הנמסרים לידי היונים לאין מספר ושלהפיק רצון המהדרים הורגלו לכתוב כל ההכשרים מאתרוגי קארפו על שם הגן מפארגו. גם במ"ע הלבנון הובא הודעה מווין מתגר שיש להשיג אצלו אתרוגי פארגו בהכשר הרב משם, ועל זה העיר המו"ל מי יתן ואדע שם היוני נותן ההכשר כי בכל פארגו לא נמצא אף יהודי אחד, ובראזינאי הניח אחד מתגרי אתרוגי קארפו ברכה אחריו את חותם ההכשר שנמסר לו מיוני קארפו, ובהיות בנו עלם רך לימים ולא ידע לערוך יקר ערכו ואשר נעלם ממנו סגולת המטמון הזה אשר הוא אבן החן להכשיל רבים בברכה לבטלה ובחר לו לשעשוע לתת חותם ההכשר הזה על המשניות מבהמ"ד אשר איננם מורכבים, ובראות הבאים לבהמ"ד את החותם שמאתרוגי קארפו על המשניות וחקרו סיבת הדבר ונודע להם הסוד הכמוס הזה אשר היה מונח כמוס בחיי המנוח ואשר היה לו למורשה מאת היונים בקארפו:

והנה כאשר נתפרסם במ"ע האיסור על אתרוגי קארפו על שם הרב מקאוונא והרבה רבנים אשר נמשכו אחריו, ובהפקד שמי בתוכם באשר חזיתי מראש אשר ע"י מכתבים בודדים במ"ע בלי חליפות מכתבים את כל גדולי הזמן לא יועילו להשיג עי"ז התכלית הנרצה, ומצד זה נתעו תגרי אתרוגי קארפו לשפוט מזה אשר אינני נמנה את האוסרים ושקדו על דלתותי יום יום לשמוע מפי להשיב נפשם, ולדאבון רוחם נוכחו כי שגו במשפטם, ובתוכם היה גם הרב מז"י בשמעו ממני איך שנתברר כעת שאין שום אומן בהכשרים שלהם, השיב לי לתומו שלא נתברר עתה ענין חדש שכבר ידעו זאת כמעט כל התגרים מאתרוגי קארפו שאין שום ממש בהכשרים שלהם ושכולם מזויפים, וגילה לי רז זה שכבר נהגו כמה רבנים גדולים שלא לברך על אתרוגי קארפו [וכט"ז סי' תרמ"ט סוס"ק ד' בספק מורכב ליטול כל ז' בלא ברכה] ואין הברכות מעכבות, אמרתי לו הלא אמרו חז"ל החוטף ברכה מחבירו משלם לו עשרה זהובים, ואתה איבדת מהלוקחים את ברכת האתרוגים וגרמת להם ברכה לבטלה ולסמוך לכתחלה לצאת בספק מורכב ועוד תבקש ליטול שכר משלם כפנחס:

ובפמ"ג סי' תרמ"ח באש"א סוס"ק כ"ג דליטול מורכב בלא ברכה אפשר דגרע מפריש ורמון וע' בכסא דהרסנא סי' רמ"ד ובשו"ת עולת יצחק סי' מ"ד שנמצאו באתרוגי קארפו שאין להם הבליטות בשטח גופם ויש מהם חלק ממש וגם העוקץ בולט ואינו שוקע וא"כ אף אם היתה הגנה בחזקת כשרות מסתבר להחמיר עכ"ל, וכאשר הורה הנסיון שכל המהודר יותר מחבירו צריך בדיקה יותר כאשר יתברר ג"כ לבסוף מהסימנים הפנימים, וע' בכפ"ת והובא גם בח"ס חא"ח סי' ר"ז שכל אלו הקליפה קצרה ודקה כו' וא"כ אין טעם עצו שוה לפריו, ובשבות יעקב ח"א סי' ל"ו דעיקר הסימן הברור והמובהק הוא הקליפה והמיץ שבתוכו, אלא דמהכ"ת לחתכו ולבדקו בפנים ולפסול האתרוג בידים לכן נתנו עוד שני סימנים מבחוץ, ועכ"פ באתרוגי קארפו לרוב אין בהם הסימנים לא מבחוץ ולא מבפנים וחזותם וגידולם וסימניהם מעידים על הרכבתם, וע' בתפארת ישראל לסוכה פ"ג מ"ו אות ל"ז ותואר אתרוג מהודר וכו' שיהיו בליטות רבות על גופו ולא יהא חלק כציטראנע, ומה שיצא הבית אפרים לדון בדבר חדש דאם לאחר שהרכיב יחור האתרוג בלימונא ואח"כ חתך היחור ונטעו בארץ ואפילו היחורים שנתוספו לאח"כ לא קיבלו שינוי, ע' בחמדת שלמה חלק או"ח סי' ל"ז שדחה ראייתו לגמרי, ובס' יהושע בפסקים וכתבים סי' קנ"ה דאף אם תלשו היחור המורכב ושתלו בעצמו שמחלק הבית אפרים דוקא אם לית ביה שום השתנות בגידולו מאתרוג גמור, אבל אם יש שינוי בריחו או בטעמו או בגידולו פסול כיון שנשתנה מברייתו כבכורות י"ז ודומה נכושי בסוכה ל"ד וע' בט"ז ס"ק ג', הכ"נ באתרוג המורכב שנתנו בו סימנים ונשתנה גם בגידולו ונרגש בו טעם לימונא דלית דין ודיינא דפסול עכ"ל. ובפרט בזמנינו שנתרבה הנטיעות מחדש והוחזקו להרכיב ליפות האתרוגים מהרכבת הציטראן ולשמרם מהרקבון וכנודע:

ובעיקר הענין מאתרוגי קארפו שהוחזקו למורכבים האריכו הרבה מהאחרונים, וע' בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג אחרונים הובא בפת"ש א"ח סי' תרמ"ט ס"ד והשיב משה חא"ח סי' ק', ומי לנו גדול בכל האחרונים המפלפלים בזה כמו הגאון מפלאצק בעל גט מקושר שנדפס תשובתו באריכות הרבה בבגדי ישע חלק או"ח סי' ט"ז (ונדפס מחדש בשו"ת מהרא"ל בווארשא שנח תרמ"ט) שהחליט שאתרוגי קארפו פסולין כל שבעה, וע"ש באות כ"ג וז"ל ובההעתק מרבני פרינצי כו' מבואר שהאתרוגים ההם אין להם חזקה וממילא מורכבים הם כי איך אפשר להעיד שאינם מורכבים כי אפילו יצאו ממורכבים מאלף שנים קדמוניות אם הם מורכבים תולדותיהם כיוצא בהם וגם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם וכו', וע"ש עוד, אבל על הקארסיקאנער לא דברתי כלל ולא ידעתי מאין הרגלים לחוש למורכבים, וכן העיד תלמידו בעל תפארת יעקב במכתבו אלי שרבו בעל גט מקושר לא היה מברך רק על אתרוגי קארסיקו, וע"ש עוד בבגדי ישע סו"ס י"ז שכן שמע שהגרע"א אבד"ק פוזנא מכשיר אותם ומהדר להשיגם לצאת בהם דוקא עכ"ל. ולא כמ"ש מ"ץ אחד ממינסק במ"ע הלבנון במכתבו ששמע מגיסו הסוחר באתרוגי קארפו שהגרע"א היה מהדר על אתרוגי קארפו, והוא בדוי מלבו ובהיפך ממש שלא היה מברך כלל על אחרוגי קארפו רק על קארסיקאנער, ובאגודת אזוב דרוש רביעי לסוכות בדף ל"ח ע"ב מסיים ושוב היה לנו ידיעה מווארשא שנחלקו באתרוגי קארסיקו אם כונת המ"א לזה שקורין גרסקי ונתברר הדבר ע"פ מכתבים שהגיעו משם שאין בהם חשש מורכב כלל ויצאו בהכשר עכ"ל:

ובסוף ס' בית מאיר על או"ח שנשאל מהרב המו"צ דהוראדנא ובית דינו אודות האתרוגים שהובא מקרוב הנקראים קארפירער כו' שאנו רואים בהם קצת שינויים וכו', והשיב באריכות שנודע לו מהחקירה ודרישה שאתרוגי קארפו מוחזקים לאיסור מחשש הרכבה, ובפרט שכולם כאחד אין להם מראה אתרוגים המוחזקים דהיינו קצת טונקעל געל הנוטה קצת למראה אדמימות ואלו כולם מראיהם ליכט געל שהוא מראה לימאני בעינה וכו' יעש"ב:

ובס' ברכת משה מהר"מ קערנער על דיני שהחיינו צד כ"ח שבשנת תקס"ט לא היו נמצאים אתרוגים מגענוא רק מקארפו מסבת רעש המלחמות באיטליא, והמורה הזקן דהוראדנא בעל חמודי דניאל אזן וחקר יותר מי' דפין בחו"ב ותקן אז לברך בריך רחמנא וכו' אקב"ו על נטילת לולב, וכל גדולי העיר שמעו לפקודתו באין פוצה פה עכ"ל:

וכה"ג העלה בס' דרך פקודיך מצוה ד' בחלק המחשבה בהג"ה אות ה', גם בנחלה לישראל בקונטרס הלכה למשה הלכה ח' בספק אם בירך בה"ת דליתר שאת אמרתי לברכה בלשון תרגום ויברכו נוסח הברכה דשבת פ"ח בריך רחמנא וכו' דאתראי בן מכל עממיא ויהיב לן אורין תליתאה וכו' ובפ"י ברכות י"ב דיכול לומר בריך רחמנא מרא אשר צונו כו' דג"כ ליכא הזכרת שם ומלכות לבטלה כיון שהוא בלשון תרגום שהרי בנימין רעיא בפכ"מ היה יוצא בזה ידי בהמ"ז שאמר בריך רחמנא מאריה מלכא דהאי פתא, ובשו"ת פרי תבואה סו"ס ס"ו שאין דבריו מוכרחים וכו', וע' בנש"א כלל ה' אות א' ושו"ת רע"א סי' כ"ה ובפמ"ג סי' רי"ט במש"ז ס"ק ג' והעמק שאלה לשאלתות פרשת יתרו סי' נ"ג אות ב' ובשדי חמד אסיפת דינים מערכת ברכות אות ז' ומכתב לחזקיה בהשמטות דף ק"ד ע"ד, וע' בשאילת יעבץ ח"א סו"ס קל"ט ועקרי דינים חא"ח סי' כ"א אות ב', וע' בפרי תבואה הנ"ל שקבל מרבותיו דבמקום שמסופק אם לברך יאמר דרך תפלה פסוקים של ויברך דוד ברוך אתה ה' אלהי ישראל כו' לך ה' הממלכה דאית ביה שם ומלכות ולסיים אח"כ הברכה בלשון זה אשר צונו, וכן ברשמי שאלה סו"ס ל"ז, ובצל"ח ברכות ל"ט תו' ד"ה בציר וע"ש ברא"ש וע' בחת"ס חא"ח סי' קכ"ו ובשדי חמד מערכת בהכ"נ אות י"ב ובשו"ת ר' בצלאל אשכנזי מאורנא סימן יו"ד אות ח' ואכמ"ל יותר מענין לענין:

גם בענין יוקר השער אשר על אתרוגי קארפו המוחזקים למורכבים ואשר עתה נתברר זיוף ההכשרים שלהם אשר סמכו עד כה ואשר מעתה אין לנו שום עסק עמהם גם אם ימכרו בזול היותר גדול ואין להם תקנה רק ללוקחם למרקחת, אבל גם בשאר מיני אתרוגים החובה להשגיח שלא יעלו על השער ביותר וכב"ב פ"ט א' מעמידין אגרדמין לשערים וכיומא ט' א', ומה טוב עשו באיזה עירות שקבלו הקהל העסק מאתרוגים ושיהיה הריוח לקופת בק"ח וכדומה וכנהוג מאז בשאר עיירות גדולות זכרה להם ה' לטובה, ובמבי"ט ח"ב סי' מ"ט והובא במ"א סי' תרנ"ו ס"ק א' בהוספת שליש באתרוג כשאינו סבה ליוקר השער מהאחרים וע' בשו"מ תליתאה ח"ג סי' פ' משש"ב, ובמ"א שם ס"ק ו' דאפילו מי שאין חייו נדחקים א"צ לבזבז יותר משליש בהידור מצוה, וע"ש ר"ס תרמ"ט ובמחצית השקל שצריך ליתן דבר מועט יותר משויו מצד עצמו זולת שווי המצוה, אבל לא מצד שהעלו בדמים יקרים בעבור הידור חיצוני שאינו מעיקר המצוה מה שלא יעשו כן בשאר המצות שקודמות מדינא לאינו חדיר, ובחי' רשב"א סוכה ל"ד אשוו וזבינו שלא להעלות בדמיהן הרבה למי שאין ידו משגת, וידוע דהצ"צ סי' כ"ח שהובא במ"א ריש הלכות שבת שלמד מהמשנה פ"ק דכריתות ח' א' וכפרש"י וע"ש עוד בסי' ל"ה דף ל"ג ע"ב ד"ה אע"ג וכו' הלא העמידו וכו', וכש"כ כאן שאין חלילה שום עקירת ד"ת לשעה גם אם היו מוכרחים לקיים בשל שותפין ובמתנה ע"מ להחזיר כדי שיוכל כ"א לקיים מצות אתרוג כתיקונה, ובפרט שבהעדר מניעת אתרוגי קארפו יתרבו יותר האתרוגים שישתדלו להביא ממקומות הרחוקות ואשר ע"י הידור אתרוגי קארפו שבא מצד ההרכבה לזה משכו ידיהם משאר מיני האתרוגים, צא ולמד כמה היה מקח האתרוגים בימיהם מצד שיווי עצמו, ממ"ש במשנה מעילה כ"א ע"א נתן לו שתי פרוטות וא"ל לך והבא לי בא' אתרוג בא' רמון כו' נתן לו ב' דינרי זהב וא"ל הבא לי חלוק וכו' יע"ש [ונראה במה שהזכיר במשנה דמעילה עוד בבא דנהי דלא הגיע דמי אתרוג רק מפרוטה לאיסר מ"מ למה מייתי הך דחלוק דהיינו הך, ובתפארת ישראל נדחק דנקיט לרבותא דר"י דאף שהחזיר לו דינר לא גמר להתרצות יעש"ב, והיינו שדינר זהב הוא כ"ה דינרי כסף וד' דינרי כסף הוא סלע, וע"ש בקרבן אשם ומעין החכמה בתשר"ק הב' ציון ג' שהאריכו בישוב זה, ורק נראה דלא הוה שמעינן מרישא דמיירי רק באתרוג של מצוה דלטעמיה דר' יהודה בסוכה ל"ד ב' דאתרוג כאגוז ובגדול עד כדי שיאחוז שנים בידו, וא"כ י"ל דמש"ה הוה עוות בשליחות לר"י כיון דהידור מצוה עד שליש, ולזה כוונו התוס' בסוכה ל"ט א' ד"ה יתר כו' אבל הכא כשר והדר לברכה דמיו יקרים, והיינו דכשרות אתרוג לר"י עד כדי שיאחוז דהוה משום הדר וכתוס' סוכה ל"א ב' ד"ה שיעור אתרוג. שוב מצאתי בזכרון יהודה למשניות מעילה פ"ו משנה ד' בשם בית דוד שכתב ג"כ דאי אשמועינן דאתרוג הו"א דבאתרוג דמצוה דוקא איירי ובההוא קאמר ר"י דקפיד ב"ה אתרוג גדול להידור מצוה וכו', וע' בתו' רה"ש ט"ו ב' כזית ונעשה ככר, וע"ש י"ד ב' תו' סוה"ד ולשביעית כו' ויוציאנו גם א' בשתי ידיו למצוה, וגם של כזית מקרי אתרוג סתם וכשר למצוה והוה בפרוטה ובשיורי קרבן ירו' סוכה פ"ג סוף הלכה י' דמוקי הא דדמי אתרוג שוה יותר ממזון ג' סעודות דמ"מ אי אפשר שיתיקר כ"כ מפרוטה עד ג' איסרין, וע"כ מוכרח ג"כ כסברת התוס', ובכפות תמרים דלק"מ דמהיכא משמע כאן שיש באתרוג יותר ממזון ג' סעודות, והלא האתרוג אינו מדברים המופקרים אלא מהמשומרים שהם חשובים אפילו בחצי איסר אסור לקנות מע"ה ולמסור לו הדמים, ואפשר דל"ד חצי איסר דה"ה פרוטה כרמב"ם פ"ח משמיטה דין י' ואשתמיט ליה להתויו"ט פ"ט דשביעית משנה א' דהרמב"ם דמפרש לה אפילו בכל שהוא, וע' בתו' יבמות קכ"ב ד"ה עזיקה וב"מ נ"ח ד"ה לשמור דמשומר אסור מדאורייתא וע' במנחות פ"ד ד"ה שומרי לחד תי' ואכמ"ל, ובפ"י העיר דהלא האיסור רק מהפסוק לאכלה ולא לסחורה, והיינו רק על שיווי דאכילה ונא שיחול השביעית על יוקר היופי שבאתרוג, ובחת"ס חלק ו' בחידושיו פרק לולב הגזול מ"ש ע"ד התוס' דלמצוה שוה יותר ממזון ג' סעודות וכו' ולהורות שלא הכביד הב"ה על ישראל במצותיו כדכתיב לא קנית לי בכסף קנה וישראל קדושים נהגו סלסול וכו' יעש"ב, וע' בקידושין י"ג:

אמנם בתוספתא סוכה פרק ב' הלכה י"ג הגירסא שלקח לולב בדינר, ולהשוות להספור מהש"ס י"ל שהמכוון שלקח אתרוג בא' זוז, דגם בדינר אחד הוצרך להודיע כמה מצות חביבות עליהן לבזבז בעבורן שלא הורגלו לקנות בדמים אלו, דשווי אתרוג כשר היה עכ"פ בכאיסר ושבהיותם בספינה לקח הלולב והאתרוג בדינר וזה היה חידוש גדול בימיהם שהיה אתרוג כשר וגדול בשתי פרוטות, ולפי החשבון בכסף מדינה היה הדינר שמינית לצורי כב"ק ל"ו ב', ולשון התו' ב"ק ט' ע"ב ד"ה אילימא דחשיב רבותא דר"ג שקנה אתרוג באלף זוז, וע' רש"י מנחות פ"ג א' ד"ה אלפא, ומחמת שהמדפיס מלא אותיות האלף וזה גרם לטעות שהמכוון על מספר אלף, ואם שהיה לכתוב קודם בדינר אחד אפשר שהוא שינוי המדפיסים שחשבו לתקן באלף דינר מחמת שהיה החידוש שלקח אתרוג בדינר אחד, ואם שנמצא ג"כ לפעמים לכתוב המנין קודם וע' רש"י בכורות ה' א' ד"ה כפול היה וכו' ואחד ככר וע"ש בהגהות הב"ח, ומלבד זה המספר אלף מורגל במשנה ולפעמים גם במקרא על סכום בלתי מסויים ולהפלגה, ובתו"כ פרשת אמור פט"ז בפסוק ולקחתם לכם בר"ג וזקנים שבאו בספינה ולא נמצא לולב כ"א לר"ג לבד וכו'], כזאת בא במאמרי על דבר האתרוגים שבא אח"כ במ"ע הלבנון ונשמט הערה הנ"ל שבמוסגר שנרשם שם למטה תחת הקו בהג"ה שאולי דימה הנ"ל שאינו נוגע לעיקר הענין ולכן השמיטו:

ב ולמלאות הדברים להודיע התהוות פרסום האיסור אגלה טפח ואכסה על כמה פרטים ופרטי פרטים מפני כבוד הבריות, אשר בהתחלת הערעור ע"י מ"ע הלבנון בנידון ההכשרים הייתי אז בווילנא בעסק ההדפסה ונתאכסנתי עם הרב דבויסק ובא אלינו המ"ץ הרר"ב ובגלגולי הדברים ספרתי לו מה שראיתי במ"ע, והשיב כמתפלא עלי שבעיני הוא כדבר חדש ומסופק ומי יודע עוד כמוהו שהיה בעצמו בטריעסט מערך עשר שנים, ושם יחליפו האתרוגים הבאים מקארפו בתיבות קטנות עד כל אחד מהקונים וישיגו הכשר מחדש אחר שישלמו כחוק לפי מספר האתרוגים, ובראותו שהתיבה מחוברת מקרשים מפורדים והרב יניח חותמו עליה אחר תשלומי המס הקבוע, ושאל מה תועלת בהחותם והלא יוכלו להסיר קרשים האחדים ולהניח בתוכה ניטראנעס ואפלצינעס, ענה לו ומה בכך אם יעשו כן והראה לו בכתב תשובה הנדפסת גם בלקוטי ישר שלדעתו בהם מתקיים עיקר המצוה מפרי עץ הדר [וע"ע בבית יהודה פרק נ"ד בהערה אחרונה מאתרוג], וסיפר ממנו עוד דברים שונים אשר ממצב הרבנות שם נוכל לידע כמה יש לסמוך בהכשרים שלהם על אתרוגי קארפו שהורע חזקתם מעולם, אמרתי לו שבהיותו עד ראיה ראוי לו להשתדל בראשונה בהסכמת כל המו"צ שבעירו לפרסם האיסור כל עוד שלא ימנו אנשים נאמנים ממדינתנו הבקיאים להבחין בין הבלתי מורכבים ולדעת על מה ניתן ההכשר, ענה כי הוא יוכל להבטיח על רעהו הרי"ו מ"ץ משם שיסכים לזה בכל עוז ושיבקש ממני לתמוך בידיו ולעורר את שארי המו"צ אשר בלי ספק יטו אזן לדברי להמנות גם המה לזה, ואף אם בפרסום האיסור מאתרוגי קארפו לא יספיקו שאר האתרוגים טוב לצאת באתרוגים של הקהל ובשיתפות כפי ההכרח לצאת ידי חובתם ולברך על אתרוגים הבלתי מוחזקים למורכבים, אמרתי שאין רצוני לדבר את שאר המו"צ מזה טרם שיוסכם בהחלט גם אצל רעהו המ"ץ אשר עד כה לא הכרתיו פא"פ, ושאדרבא בהתפרסם האיסור ישתדלו להביא אתרוגים לרוב משאר מקומות בלי חשש הרכבה אשר עד כה היו הקונים מושכים את ידיהם מהם מצד הידור החיצוני מהרכבה מציטראן שבאתרוגי קארפו המושך את עיניהם, אך הוא החזיק בדעתו שאין לאיש בכל אופן ושעוד ביום המחר יבא אלי להודיע בבירור הסכמת מרעהו למען אשר יוכל לזרז אותי להיות לעזר לו בגמר הענין ושיתמכו בידו גם שאר המו"צ שבעירו:

וכה חלפו ימים רבים באין מענה, עד שבא רד"ט אפרתי שהיה אז בווילנא וסיפר שהמ"ץ הרי"ו והמ"מ דמתא נתרעמו על ששני רבנים גזרו איסור במקומם ולא התראו אתם, ולעגו על הר"ב שרצה לתקן שלא יקחו רק אתרוגים אחדים בכל קלויז כדי למנוע לקחת אתרוגי קארפו, שוב הודיע אלי גם ר"ב ע"י בנו שהוא בוש לבוא מצד שלא עלתה בידו להתנגדות רעהו והמ"מ, והסחתי את דעתי מזה אשר גם בתחלה היה רחוק בעיני אשר יתפשט האיסור בכל המקומות רק מצד הסכמת המו"צ דווילנא, לולא ר"ב אשר התחזק אז מאד בזה, אמנם בגמר ההדפסה קודם נסיעתי לביתי אמרתי לצאת ידי חובת הנימוס להתראות את המו"צ שבעיר, ובהיותי אצל הרי"ו היסב לדבר אתי נידון רעהו הר"ב מהתיקון שהיה חפץ לעשות, ספרתי לו הדברים כהוייתן ומה שנתברר ע"י עדותו מזיוף ההכשרים אשר כל הסמך מהיתרם רק ע"י ההכשר שאינם מהמורכבים שמוחזקים שם, ואשר כל חובב עמו ישתומם איך שהיונים מקארפו אשר אבות אבותיהם בימי אנטיוכוס התאמצו להעביר את עם ישראל מדתם ומשבת ומילה ואשר עתה עלתה בידם לבטל מצות אתרוג ולהוסיף עוד עון ברכה לבטלה למלאות בעבור זה אוצרותיהם זהב, אשר החובה היה על עיר חשובה כיוילנא להיות הראשונה בפרסים האיסור בהסכם כל המו"צ שבעיר ולהיות למופת ולנס לשאר העיירות הגדולות אשר יהיה אז בנקל ע"י איזה מכתבים לגדולי דורנו להשיג ג"כ הסכמתם, ואשר בהחפרסם האיסור מאתרוגי קארפו אז בלי ספק ישתדלו התגרים להביא אתרוגים ממאראקו ומאה"ק ושאר מקומות הבלתי מוחזקים בהרכבה, ואשר עד כה בהיות ההמון נמשך אחר מראה עיניהם הרחיקו מעל גבולם שאר האתרוגים, אז תיכף נהפך לאיש אחר ואמר שעתה נודעו לו הדברים לאשורם ואשר מאד יצר לו אשר לא התראה אתי מאז, אבל יכבד עליו להשיב דבריו אשר יצאו מאתו בחפזה לפי הצעת ר"ב, והעתיר עלי דברים הרבה להתעכב ימים אחדים להוציא אל הפועל מפרסום האיסור באסיפת כל המו"צ ולהיות לעזר גם להבא לעורר את שאר גדולי הזמן שיסכימו לזה, ודחיתיו בשתי ידים כי אין הדבר מוטל עלי להכנס בעובי הקורה להתמהמה יותר בעבור זה ולהעמיס עלי גם העול להבא לבוא בחליפות מכתבים את כל גדולי זמנינו במה שאפשר להתקיים גם ע"י אחרים אשר מוטל עליהם החובה ג"כ להציל העם מהאיסור וגם בהצלת ממונם מידי זרים ביוקר השער, ונפטרתי ממנו לשלום ואת רעהו הר"ב לא מצאתיו בביתו וכפי שנודע לי אח"כ שהיה באכסניא שלי לקחת ברכת הפרידה בעת אשר כבר הייתי על הבאהן:

בין כה במשך שבועות אחדים נדפס מאמר במ"ע הלבנון מהחרימ"פ שמציע לפרסם האיסור מאתרוגי קארפו גם לטובת תגרים ישראלים מאה"ק שיש להם גנות מאתרוגים המוחזקים בכשרות, ולקול דבריו במ"ע נתעוררו מיודעיו מנכבדי קאוונא ובפרט מחותנו הגביר ונתאספו בבית הרב דשם להשתדל בזה, אך כאשר לא היה לו אז ידיעה ברורה מהערעור על ההכשרים רק מה שהציעו הבאים אליו לעשות תקנה מצד יוקר השער לכן לא נחפז לעשות כזאת לבדו ושלח לקרוא גם את המ"ץ דמתא ולהרב דסלאבאדקא והציעו גם לפניהם את שאלתם. הרב דסלאבאדקא אשר גם הוא היה מתגרי אתרוגי קארפו התרגז מאד על אשר קראוהו לענין כזה שבא בהתעוררות סוכני הלבנון ועזב את בית הרב ושב למקומו, ובאותו פרק היה לי איזה עסק מעניני הקהל לנסוע לקאוונא והוצרכתי להתעכב עד לאחר ש"ק ובאו אלי המתעסקים בפרסום האיסור והודיעו אלי את כל הנעשה ולבקש עצה לעת כזאת. עניתי להם כי לא נאות לפני להכניס עצמי בהשתדלות כזה מבעה"ב אשר אין להם עסק בענינים כאלה, ובכלל רחיק בעיני אשר הרב דקאוונא יכניס עצמו בזה להחליף במכתבים את גדולי הרבנים, אשר אם לא יהיה בהסכמת כל או רוה מהמיוחדים שבגדולי זמנינו אין תועלת מוצאת אם יצא האיסור בעיר אחת, אך יוכלו להגיד בשמי את דעתי באיסור אתרוגי קארפו מצד שנתברר זיוף ההכשרים ושיקחו דברים אתו אשר לא לכבוד לפניו להתיעץ עם הנוגע בדבר מתגרי אתרוגי קארפו ובמיאונו יבטל דעתו. הדברים האלה עשו רושם שהסכים הרב לכתוב שמקבלים לוקחי אתרוגים מעירם האיסור על אתרוגי קארפו, אך כאשר קרא המ"ץ את הכתב שאל אותם על מה שכתבו בעבור חשש הרכבה ויוקר השער ולמה להם להרכיב עוד מחשש הרכבה אשר לא נודע לו מה נתחדש בשנה הזאת, הלא מצד יוקר השער לבד די נאסור, והמה כאשר לא נתברר להם כראוי ענינים ברורים במופתים והוכחות מזיוף ההכשרים קרעו הכתב והחליפו התיבות שמקבלים איסור על אתרוגי קארפו מחמת יוקר השער עד שיתברר הכשרם, ועליו חתמו הרב והמ"ץ ועוד בע"ב נכבדים שהיו אז במעמד ולקחו הכתב לביתם לקבץ עוד חתימות מכל לוקחי אתרוגים בקאוונא, ובהיות כי נתעכבתי שם בש"ק ובדעתי היה להיות נכון ביום א' בבקר לנסוע לביתי ולצאת ידי חובתי להתראות פנים את הרב באתריה, בקשתי אחר תפלת שחרית לבעל אכסניא שלי שילך אתי לבית הרב ושלא יניח אותי להתעכב שם יען כי האורחים ימתינו עליו בסעודת שחרית, וכן עשה, אמנם הרב לא נתן לו את שאלתו באמרו כי דבר נחוץ אליו להתיעץ אתי אשר אהיה מוכרח להשאר שם על סעודת הבוקר והוא בעצמו יוכל למהר לשוב לביתו, ואחרי לכתו גילה אלי את כל לבבו אשר נתקבצו כל סוחרי אתרוגי קארפו והתלוננו מאד עליו עד אשר רפו ידיו ומתחרט על ששמע לעצת הבאים לביתו אשר העתירו עליו לחתום על האיסור ואשר אנכי הייתי הסיבה לזה באשר באו אליו בשמי שגם ידי תכון עמהם, השבתי לו בקצרה אשר קבוץ חתימות מלוקחי אתרוגים גם למחסור שאם היה מצד יוקר השער לא יועיל מאומה גם אם יחתמו כל לוקחי אתרוגים בקאוונא כי מי ישים לב אם בקהלה אחת ימנעו מלקחת אתרוגי קארפו, ומלבד דלענין התקנה מיוקר השער צריך רק הסכמת ב"ד שבעיר כמו בעובדא דצ"צ במיקרים השער מדגים, ולענין אתרוגים היה נדרש להתיעץ רק עם כמה רבנים מיוחדים מגדולי הזמן שיסכימו לזאת התקנה ולא לדרוש הסכמת כל לוקחי אתרוגים, ומלבד שבלתי אפשרי להשיג הסכמת כל ההמון לזה וכמובא בבית מאיר סוף חלק או"ח מהמו"ל דהוראדנא שגם בפה כל ההמון נוטה אחריהם באשר המה נחמדים למראה ומהודרים עד למאד וכמעט שקשה למונעם, ומכש"כ בזמנינו שאזניהם כבדות לשמוע בקול מורים ויד תגרי אתרוגים אתם לחזק את רוחם ולא יטו אזן לתקנות נגד יוקר השער אם יהיה הדבר תלוי בקבלתם, אבל כפי שנתברר כעת בבירורים גמורים מזיוף הכשרים שלהם שאין לסמוך עליהם כלל, ובהיותם מעולם בחזקת מורכבים ולא פסק הערעור מהם בשום פעם וכל סמך המצדדים בזכותם היה רק ע"י כתבי ההכשרים שאינם מהמוחזקים בהרכבה ושישגיחו בעת תלישתם ושישימו אותם בתיבות, וכיון שנתברר שאין ממש כלל בההכשרים החובה מוטלת על כל רב להורות איסור עליהם כמו בשאר הוראות או"ה, ובפרט בזמנינו שנתרבה ההרכבה ליפות סחורתם בהידור הציטראן שעל פניהם ולשמרם מהרקבון, והיונים בטוחים ע"י ההכשרים שישיגו עליהם כרצונם, ולפי השמועה שמביאים לקארפו אתרוגים לאלפים גם מהודו ונמכרים ג"כ לתגרים בלי שום משגיח עליהם, וכבר הובא ביד אלעזר סי' נ"ז בשם הגאון מזאלקווא להזהיר הרבנים מקארפו וטריעסט לבל יעבורו וב ישובו לתת כתבי הכשרים על אלו האתרוגים אם לא יעידו בפניהם ישראלים כשרים שעמדו בעת תלישתם ושבפניהם הושמו בתיבות הנחתמות בחותמם ושישגיחו שלא יבא בהם שום מורכב ושאין לסמוך ע"י סימנים רק באותם הבאים ממקומות שמסורת מאביתינו שאין בהם חשש הרכבה עכ"ל, ומכש"כ באתרוגי קארפו שיש להם מסורת מעולם שאותם שאין להם הכשר כדת המה בחזקת מורכבים, ומה גם שאתרוגי קארפו בזמנינו אין להם הסימנים לא מבפנים ולא מבחוץ שזה מוכיח שהמה מהמורכבים [ואם שבמשך זמן לאחר שנתפרסם איסורם נדפס קונטרס הוראת היתר שהזכיר ברמז כי הבדיקה שכתב היד אלעזר בלתי אפשר, וסתם דבריו מאיזה טעם אבל בודאי כן הוא שאז לא ימצאו בלתי מורכבים רק מיעוטא דמיעוטא מהגרועים שבהם שאין להם מראה ציטראן המושך עיני הלוקחים, ועכ"פ אם הוא בלתי אפשר על מה יתנו ההכשר רק מחזקת כשרותם של היונים מקארפו מתגריהם ושכבר סילקו להקהל ולהמשמשים והרב את המס שלהם בעבור ההכשר], בדברים האלה נחה דעת הרב מקאוונא ומצא עוז בלבבו להסכים בפה מלא על איסור אתרוגי קארפו מצד מורכבים, ואם כי לא נתרצה להחליף במכתבים עם המיוחדים מגדולי דורנו לתועלת הענין בכלל ואמר כי יספיק לו בהבטיחי לו כי לא ישאר יחידי בזה ושאהיה לו לעזר לבא במכתבים עם איזה מגדולי הרבנים ממכירי אשר קראתי בשם שאני בטוח כי ימנו גם המה על האיסור ולא יפנו לקול תגרי אתרוגי קארפו, ובזה נפטרתי ממנו ושבתי לשלום לביתי:

אמנם אלה שהשיגו מקודם חתימת הרב מקאוונא על האיסור בחרו להם דרך לעצמם ובלי ידיעתו שלחו הכתב למו"ל מ"ע הלבנון להדפיסו, וכן עלתה ביד המו"ל להשיג עוד איזה מכתבים מרבנים מפורסמים למלאות דבריו, גם הוסיפו אומץ להרבות מספר הסופרים במ"ע מכמה רבנים מעיירות קטנות ובכחו של אותו זקן למשוך את לבב העם בעטם, ואנכי אם כי מצדי השתדלתי הרבה לפרסם האיסור בכל מקום אשר דברי מגיע אבל חדלתי אז מלבא במ"ע אשר בעיני לא הפיק רצון דרכם החדשה שנתחדש בימינו לקבוע הלכה ע"י מ"ע אשר אין מטרתם לזה, ובפרט בראותי מראש כי הענין הולך בלא סדרים אשר היה מהראוי לפרסם האיסור בהסכמת כולם ולברר מזיוף ההכשרים במופתים חותכים ואשר רוב המאמרים במ"ע היסב פירוד דעות ותלונות מכמה גדולי הרבנים אשר לא נתיעצו אתם מקודם בענין כללי כזה, ולעומת זה סבבו אותי יום ביומו כמעט מכל הרבנים העושים מסחר באתרוגי קארפו להתלונן על הרב מקאוונא בהיותם נתעים ע"י מ"ע הלבנון כי פרסום איסור אתרוגי קארפו נעשה על ידו ובהיותו בעיניהם כעושה חדשות בעל מלחמות מבלי להמלך עם זולתו וכשאלת בני אפרים למה לנו לא קראת, ואנכי השבתי להם לתומי כי אין בזה כל חדש כפי שנתברר מזיוף כתבי ההכשרים על אתרוגי קארפו המוחזקים למורכבים, ומדוע לא דרשו גם התגרים הסכמה כללית וסמכו על דעת יחיד המצדד בהיתר אתרוגי פארגו ע"י כתב הכשר והתירו בגז"ש את כל אתרוגי קארפו והניחו זאת כהלכה רפויה לראות איך הצבור נוהג, עד שנתברר לכל ע"י כ"ע מזיוף ההכשרים מה שהיה ידוע מקודם לרוב התגרים שהעלימו מזולתם:

ובכל זאת עלתה ביד התגרים בהרבה מקומות להטעות שאינני נמנה את האוסרים מצד שלא באו דברי במ"ע, גם מריגא בא אלי שליח מיוחד לשמוע מפי מפורש מה דעתי בזה, ואשר מקודם באו איזה מהם אל הרב מריגא לפרסם במ"ע לבל יביאו לשם התגרים מאתרוגי קארפו, והרב מריגא התנצל ששמע מכמה תגרים בקהלתו שהאיסור היה רק מצד יוקר השער אשר כבר הורידו בקארפו על המקח למכור בזול ושלא בידיעת הרב מקאוונא נשלח להדפיס פרסום האיסור במ"ע, והמה יעצו אותו כי חובתו לשאול בעצמו במכתב מה דעתו כעת, וכן עשה לבוא אליו בשאלה מה היה דעתו בהטלת האיסור אם מצד יוקר השער לבד או גם מצד הרכבה, וכשהשיג מענה שהטלת האיסור היה מצד שני הטעמים יתד ותיכף זירזו את הרב מריגא לשלוח מכתבו למו"ל הלבנון להדפיסו, ואחרי כל אלה לא שתו את לבם לזה שאר התגרים כאשר שמעו מפורש שלא בידיעתו נכתבו אלו התיבות עד שיתברר הכשרם, ובפרט שלא בא אליו בשאלה כנהוג להודיעו מה שנודע ערעור עליהם מחדש ורק לחקור מה היה דעתו בהטלת האיסור שחתם עליו שנעשה מתחלתו רק בהסכמת בע"ב מלוקחי אתרוגים שנתקבץ חתימותם על המניעה לקחת אותם, ולכן מהרו התגרים לדרוש בקעניגסבערג לשלוח להם אתרוגי קארפו, ואז התנחם גם הרב מריגא ויכתוב גם הוא לשם לדרוש אחרי אתרוגי קארפו, ואולם לבסוף נתיישבו לשלוח ציר מיוחד אלי לשמוע מאתי דברים ברורים ולהודיעם הדרך אשר ילכו בה, והודעתי להשליח הדברים כהווייתן, וכשנודע להם ממני מהרו לשלוח טעלעגראממע לק"ב לבל ישלחו להם האתרוגים מקארפו, וכאשר נוכחתי כי תגרי קארפו יניאו מרחוק את לבב העם להטעות כי אינני נמנה את האוסרים, מצאתי עלי חובה לגלות דעתי גם במ"ע לבל יביטו עוד אל מראיתם אשר לא בהם בחר ה', גם הרב מקאוונא כאשר נוכח גם הוא בבירור גמור שאין שום ממש בההכשרים כאשר גליתי לו מראש ובראותו כי רבים אשר אתנו התאושש גם הוא לאוסרם בהחלט:

ואחרי שנתפרסם איסורם במרחקי ארץ אז התאמצו תגרי אתרוגי קארפו לבקש משען ע"י שני המו"צ דווילנא אשר היטב חרה להם כאשר נגמר פרסום האיסור זולתם, והשתדלו לחזק ידי היונים מקארפו בעת צר להם, ובפרט אחרי שנתקלקל הרבה בריבוי מכתבי הסופרים במ"ע אשר רובם לא נודעו בשם ואשר נשענו רק על הוראת הרב דקאוונא ע"י המכתב מהתקנה שנדפסה שלא בידיעתו והטילו קוצים בעיני כמה רבנים ומהם אשר היו מרוחקים מאתו מכבר מסבות ידועות, והמו"צ השנים מלאו פני תבל מכתבים למרחקי ארץ וגם מצאו את לבבם להוציא קונטרס מיוחד הוראת היתר אתרוגי קארפו ולהפיצו ברבים, ובהגיע הדבר למו"ל הלבנון בא הרי"ס במכתב גלוי ולהשביע את הר"ב בשם האמת ולהזכירו מה שאמר בעצמו זה כעשר שנים בהיותו מדבר אתו נידון אתרוגי קארפו, ובזה הוסיף עוד תבערת הנצחון כאשר לא נהג הרי"ס כראוי בגדר תוכחה שלא להכלימו ברבים, אשר אלו היה בא אליו במכתב מיוחד ובנחת אולי היו דבריו נשמעים אליו לבלי לנטות מדרך הישרה, ועתה מצא עצמו כמוכרח ללכת בדרכו החדשה אשר הוליכו מרעהו המ"ץ ר"י והתגרים, וביום הו"ר משנת תרל"ו הגיע אלי על הפאצט הקונטרס הוראת היתר מהמו"צ השנים מווילנא, אחרי אשר כבר נעטרו הסוכות בהרבה אתרוגים שנשארו, ולא כמו שעלה בראשונה על דעת הר"ב לתקן שיקחו אתרוגים רק כפי ההכרח לצאת ושלא להכשל באתרוגי קארפו, ועתה היתה רוח אחרת אתו לחדש דבר זר והבטל מעיקרו נגד שיטת הגמ' וכל הראשונים והאחרונים אשר גם הנענועין באמירת הלל הוא דאורייתא, ולהרבות מספר לוקחי האתרוגים בדמותו אשר בזה יהיו מוכרחים למלאות תשוקת יוני קארפו לקחת גם האתרוגים המורכבים:

והנה בסוף הקונטרס בצד י"ח הודה ר"ב בעצמו במקצת וז"ל בהיותי בטריעסט בשנת תרכ"ד העבר נודע אז באמת אלי כי אין לסמוך במאומה ע"ד ההכשרים הניתנים שם וכו' ושלא אמר רק מה שנודע כעת לכל שאין לסמוך על ההכשרים מטריעסט על אתרוגי קארפו וקארסיקי ואולי השומע שמע וטעה וה' יכפר בעד עכ"ל, והוא מתפלל על אחרים והוא צריך לאותו דבר אחרי שלא יוכל להסתיר כל הענין שהרעיש בעצמו מקודם ושהיה המעורר לפרסם האיסור מאתרוגי קארפו ורעהו המ"ץ רי"ו לא הסכים אז אתו מצד שהפליג לאסור בכל אופן גם אם לא יספיקו שאר האתרוגים רק בדוחק גדול בשל שותפות, ואיך יוכל להתהפך בלשונו שאמר כן גם על אתרוגי קארסיקו אשר לא היה שום רמז ודבור מהם, ורק שאמר להיפך שיקחו כל האתרוגים ולא אתרוגי קארפו המוחזקים למורכבים ומטעים העולם ע"י ההכשרים אשר יקחו בכסף מלא ואשר מראיתם מעיד על ההרכבה מציטראן, גם הרב מקארפו העיד בעצמו שאין ליקח בלי הכשר בהיותם מוחזקים למורכבים, וכנראה הודיע זאת רק למען בל יחדלו הגריכין למלא אוצרותם זהב בעבור ההכשרים וכנודע, ועל אתרוגי קארסיקו לא יצא שום לעז ממקום גידולם וניכרים לכל שהמה מאתרוגי קארסיקו וכמו באתרוגי גנבו:

ולבלי להלאות את הקורא ברוב דברים אזכיר הנדפס במ"ע הלבנון ממכתב המנוח הררא"ש מאיישישאק וראסיין שנמצא בכתיבת ידו ונתקיים ששמע מהר"ר בצלאל שהגיד לו שבלי ספק כח אחר מעורב באתרוגי קארפו כו', וכאשר העיד גם בנו של הררא"ש וקרא בשם עוד רב שהיה באותו מעמד שבערך עשר שנים שנתגלגל הדבור מאתרוגי קארפו ושאל בעה"ב אחד לתומו שהיה חפץ לידע איך היה דעת המורה בעל חי"א, והשיב הר"ב בגערה כי אחרי שהג"ר אבלי וכל גדולי הדור אסרו את אתרוגי קארפו ואם היה חולק ח"ו היה דינו כזקן ממרא עכ"ד, אמנם מה שכתב המו"ל במ"ע הלבנון בהערה למטה במקום מאמרי ששמע מרבים וכן שלמים שהודה הר"ב בפני שיודע שהמה מורכבים ודאים, הנה אנכי לא כתבתי כלל להמו"ל מזה שאמר בפני, ולא היה לו רק להזכיר שם המספרים שכתבו לו להעיד ששמעו ממנו, ובזה אין נפ"מ בפני מי שאמר כן רק מי שאומר ששמע מפיו, וכתבתי תיכף להמו"ל להוכיחו על פניו כי לא טוב עשה להזכיר ששמע מרבים שאמר כזאת בפני, ומה גם בכתבו על מקום המאמר שנדפס ממני שנותן מקום לטעות ולחשוב שאולי נדפס כן בידיעתי ובפרט שאינני זוכר להגיד ששמעתי ממנו שאמר בלשון הזה, ואף אם אמר כן בבהלה כדרכו אין נפ"מ בהגדתו שלא יוכל לדעת רק מה שנודע לכל שהמה בחזקת מורכבים מעולם ואשר עתה ע"י ההכשרים שאין בהם שום ממש נתרבה יותר ההרכבה שנותן הידור להפרי מהציטראנעס, ולא מירתתי שסומכים שלא יבדקו אחריהם כלל מצד כתבי ההכשרים שנותנים להם בלי ראיה רק להטעות הלוקחים, וכפי שנתברר כעת גם מהשלוחים מווארשא וזולתם שהמה עכ"פ בחזקת מורכבים:

והנה אחרי שהוציאו המו"צ את כל רותם בקונטרסם הוסיפו עוד כזה בחתימתם יום ג' א' דר"ת אלול לסדר כי יפלא כו' והגידו את דבר ה' משפט לפ"ג פה ווילנא, ואז התעורר גם הרב מקאוונא בחוברת תוכחת מגולה אשר יצא לנגדם, אם כי לא אבה לקרוא את שמו עליה ובמלאותו די אחד הסופרים לסדרו הוסיף עוד ביטויים קשים נגד מסדרי הקונטרס, אשר הוסיפו עוד תבערת הנצחון להתחלק העם לאגודות:

אמנם בהמשך הזמן נתעורר גם הרב מקאליש לעשות בפועל לקנות פרדסים באה"ק לנטוע אתרוגים כשרים למצוה בלי שום חשש כלל ולהושיב משפחות ישראל לעבוד את האדמה והפיץ מכתבים רבים לרוב הרבנים בפולין אשר נדברו איש את רעהו ונתנו את ידם להמנות לדבר מצוה באיסור אתרוגי קארפו, וכפי שנדפס בספרו נפש חיה חא"ח סי' ד' בזכרון שמות המסכימים בערך קרוב למאה ועשרים רבנים, וכתב שבהיותו בווארשא דבר עם המשולחים שנסעו לקארפו ששמעו מהזקנים יושבי הארץ במסל"ת כי הרבה איים לא היה שמה רק לימאנעס ואח"כ כשהתחילו להתיקר האתרוגים הרכיבו האילנות של הלימאנעס באתרוגים ונתהפכו האילנות מלימענעס לאתרוגים, [ובהמשך הזמן כאשר חרה להיונים מקארפו על כבודם ועשרם כי גלה מהם והוציאו אז בנקמתם עלילת דם הנתעבה באופן מאויים, ואז נתעורר רוח חיים בהאומה להיות כאיש אחד חברים מכל המפלגות אשר נתקבל האיסור על אתרוגי קארפו בכל המקומות, וכל חובב עמו ודתו ישים אל לבבו לבלי להכשל עוד בערמתם ומזמותיהם ע"י תגריהם למשוך איזה רבנים ברשתם להתיר מורכבים לגמרי אף אחר הבירור שכל האתרוגים הנמכרים למצוה המה מורכבים, ואם כי נמצאו עוד אחדים מהתגרים אשר אהבת הבצע מפעם בתוכם ואשר לא יבושו מלהונות את העם להכשל באתרוגי קארפו ע"י שינוי השם פארגו ואין כדאי לטפל לדבר מהם אשר סוף דבר אמת מארץ תצמח]:

ג והנה תוכן דברי הקונטרס תחלת דבריהם המה דברים בדויים מעיקרן שאיסור אתרוגי קארפו היה להפחידם במה שמבקשים להעמיד תמיד אנשים נאמנים שנוכל לסמוך בנתינת הכשרם במה שהודה בעצמו שאין שום ממש בהכשרם כמו שנודע עתה לכל, והאריכו דברים בהא דשמואל לטעמיה דאמר אשוו וזבינו דאי ס"ל כר"ט גם בלא הפחדת המוכרים היה לו להורות הלכה כמותו וכפסחים ל' (והיא קושית התוס' במסקנא), ולמסקנא דחד ולא קטים לא שכיח אין להפחידם בדבר שאינו להלכה, ולבסוף נחה דעתם כתי' התוס' דלהו"א דשמואל כר"ט ס"ל י"ל דמשום הידור מצוה לא רצה להורות כר"ט, ולמסקנא הפחידם במה דלא סבירא ליה, והיינו בהיתר שהכל יודעים דבשעה"ד סומכין על יתיד נגד רבים, אבל הכא יש לחוש שיוציאו לעז על חכמי ישראל שעושים לאסור מדעת עצמם לבד שלא ע"פ ד"ת מדלא אסרו גם בעת שהוזילו השער:

והנה הוציאו לעז בדברי הבל במה שהכל רואים שעתה נתברר הענין מבלי הכחשה שאין להם הכשרים כד"ת ואשר לא יוכל שום אדם להכחיש שמוחזקים מעולם למורכבים ולא היה מי שיצדד להכשירם בלי כתב הכשר שאלו שנלקחים אינם מהמוחזקים למורכבים, ורק שהדברים יכולים להאמר על ר"ב בעצמו שכבר ידע זה לפני עשר שנים לפי הודאת עצמו וגם אז הרעיש העולם ומדוע נשתתק עד כה, ואין עלינו האחריות ליישב את דרכיו אשר המה בתמהון כמו שאין אנו יכולים ליישב כהוגן במה שלפני איזה חדשים שהתאמץ בעצמו לאסור כל אתרוגי קארפו ובקש להיות לעזר לו אצל שאר המו"צ מקהלתו שיתמכו בידו, ואשר בהתנגד לזה מרעהו הרי"ו באשר לא דרשו בעצתו ראשונה ביטל את דעתו והחליף גם הוא את שיטתו, ואדרבא נהפוך הוא דכשהוזילו השער סמכו בשעת הדחק על דעת יחיד להכשיר ע"י כתבי הכשר כד"ת שיעידו בבירור שאינם מהמוחזקים בהרכבה, ואף כי מעולם היה רוב מנין ורוב בנין מהאוסרין אתרוגי קארפו גם בשעה"ד ושלא לסמוך גם על ההכשרים וכמ"ש בעל גט מקושר (שהובא בבגדי ישע סי' ט"ז אות כ"ג וז"ל ובההעתק אשר הועתק במכתבו מרבני פרינצי כתב שר' רפאל פנחס באקי אינו מהגדולים אנשי השם שראוי לסמוך על כתבי הכשר שלו, הרי שגם בזמנו לא רצה לסמוך על כתבי הכשר מרבנים שלהם אשר לא נודעו לנו מי המה), ורק שנתפשט ההיתר מעצמו ע"י תגרי האתרוגים ויד הרבה רבני מוכרי אתרוגים במעל הזה שדרשו לטובת עצמם, והיה קשה למחות ע"י כתב הכשר שהיה בידם שאינם מהמורכבים אף שלא ידענו אם נותני ההכשר בני סמכא בזה, כל זמן שלא נתברר בבירור גמור שאין ממש בזה והמון העם היו נמשכים אחר מראה עיניהם שנשענו על דברי קצת רבניהם אשר היו בעצמם נוגעים בדבר ולא חקרו כלל בזה רק סמכו על דעת יחיד להכשירם ע"י כתב הכשר, ועתה נתברר לכל רואי שמש שההכשר רק לסמא העינים שיוכלו לנטוע מחדש ולהרכיבם למשוך עיני הקונים במראה הציטראן הבא מצד הרכבה, ועד כמה הוליכם הנצחון להכות עיני הקוראים בסנורים ולהטעותם בדברים שיודעים בעצמם שהוא לנגדם, יראה למראה עיניו כל מי שנמצא בידו העקרי דינים שכל סמיכתם עליו בשם מהרי"ך ממודינא (אשר לא נודע מי הוא כי הג"ר יעקב הכהן מפראג אבד"ק פפד"מ מחבר שב יעקב לא היה בזמנו ולא במקומו), ולמעיין שם בחלק או"ח סי' ל"ג אות ג' שאוסר לגמרי האתרוגים שהיו קונים מלפנים על פיהם של אינם ב"ב שהיו אומרים שאינם מורכבים ושנתברר תיכף איך שרצו להטעות על אתרוגי קארפו לומר שהם מגנבו ושכבר המנהג קבוע בעיר שלא ליקח מן האתרוגים הנולדים אצלנו פירנצי כי מחזיקים אותם בחזקת מורכבים ומאז הנהוג שלא ללוקחם רק מי שבא בחותמיו המעידים עליהם כיון שהמנהג פשוט באטליא שאף האתרוגים הבאים מקארפו כו' אפילו ע"י ב"ב משלחים אותם ע"פ כתב עדות מהרב המ"ץ שהם בחזקת שאינם מורכבים, והביא שכתב מהרי"ך אליו שבמקומו נוהגים ללוקחם מהתגרים הבאים מגינובא וע"י סימנים החיצונים לפי שהם תגרים לא מרעי אנפשייהו לומר שלקחום מגינובא אם אין הדבר כן, והאתרוגים שבגינובא כבר הם בחזקת שאין מורכבין, מ"מ מצטרפים לזה סימנים החיצונים, וכן הביא בשם נכדו מליווארנו שנזהרים שיתאמת שבאו מעיר גינובא ממש שאין בהם חשש הרכבה יותר משל קארפו, ושוב הגידו אליו שאף שיתאמת שבאים מגינובא עוד יש חששות הרבה וכו', באופן שיש לו להחזיק במנהג פשוט כי באתרוגי קארפו אין מביאין אותם אפילו ע"י ישראל אלא ע"י חותם אמת מהמ"ץ שבעיר המעיד עליהם עכ"ל:

וזה היה בשנת תקנ"ב שכבר נתפרסם אז שאתרוגי קארפו בחזקת מורכבים בלי הכשר שאינם מהמורכבים, ואולם המו"צ דווילנא בראותם ששם מפורש האיסור על אתרוגי קארפו בלי הכשר שאין מי שיצדד כלל בשום אופן להכשיר, ומה עשו העצימו עיניהם כתינוק העוצם את עיניו לבל יראוהו אחרים והעתיקו בשמו ההיתר גם לענין אתרוגי קארפו בלי הכשר. גם לא הזכירו מסימנים חיצונים שמצד הסימנים מהבליטות ועוקץ שוקע וכדומה שהזכירו האחרונים ע' בט"ז סי' תרמ"ט סוס"ק ז', כבר איתרע ג"כ בזה חזקת אתרוגי קארפו וכנ"ל מלבד סימנים הפנימים וכמש"ל באריכות אות א':

גם לא עמדו על כונת דבריו מה שמובן לכל יודע ספר שלא יטעה בזה וכמו שנדפס מחכם אחד בכבוד הלבנון שכונתו במה שמסייעין לזה שהם מגנבו ושניכר במראיתו מבחוץ כמו שניכרין כל האתרוגים ממקום גדילתן ודבריו ברורים שהרי לא הוזכר כלל בדברי מוהרי"ך מהפוסקים בסימנים החיצונים שאינם מורכבין, והרי היה צריך לפרש במה ניכרים שהם מגנבו אם לא ע"י הסימנים שניכרים מגידולם מאיזה מקום המה, וגם בראותם הדברים הברורים האלה לא רצו להודות על האמת והשיבו במ"ע הכרמל לדחות בקש דהולל"מ ע"י הכרה בטוב שהם באים מגנבו, וכאלו ישאלו שהיה לפרש לא כמו שיטעו המו"צ מווילנא בקונטרס הוראת היתר מאתרוגי קארפו, ואף שהביא שם מפורש שנתאמת שבאים מגינובא, ואיך יתאמת זה אם לא ע"י ההכרה בטוב בגידולם שניכר לכל אדם ההבדל בין אתרוגי קארפו לגנבו, ובהיות שמלבד זה בלתי אפשרי להם להכחיש שגם הסימנים מבחוץ שהזכירו האחרונים אינם אצל אתרוגי קארפו, ולזה השיאו לדבר אחר דאין לסמוך עליהם מפני שאין להם בליטות מבחוץ כאתרוגי גנבו שכתבו האחרונים או מפני היות הגרעין מבפנים, שהרי גם לאתרוגי א"י אין להם בליטות הללו כו' ושלכן לא הזכירו בשם מהרי"ך הסימנים שמבחוץ, ומלבד שעכ"פ יש לאתרוגי אה"ק הסימנים מבפנים מהנחת הגרעינים שהוא עיקר ההיתר מהסימנים, ובפרט למש"ל באות א' ד"ה ולהפמ"ג סי' תרמ"ד כו' במה שהבאתי מהשבו"י דעיקר הסימן הברור והמובהק מבפנים בהקליפה ומיץ שבתוכו וכמ"ש ג"כ בכפ"ת וח"ס, ואין זה באתרוגי קארפו רק באתרוגי אה"ק, ועכ"פ מה הועילו במה שנשענו על מוהרי"ך כיון שכל ההיתר שלו לסמוך על התגר שהם מגנבו רק מצד צירוף סימנים החיצונים שאינם באתרוגי קארפו, והיה להם לומר שלהבנתם במהרי"ך (או לפי טעותם בהבנתו) אין היתר רק על אתרוגי גנבו, ובשו"ת השיב משה שמצד הסימנים בתשובת רמ"א רק למחוז פאדובה כו' יע"ש, ועכ"פ יש לאסור אתרוגי קארפו גם לפי שיטתם, מצד שאין להם סימנים לא מבפנים ולא מבחוץ שלחומרא לכ"ע סמכינן אסימנים, ובפרט לענין חומר לא תשא ושלא לברך עליהם, ומלבד שהמה מעולם בחזקת מורכבים לכל הדעות וכל צד ההיתר להמכניס לזה שעת הדחק בהעדר אתרוגי קארפו רק ע"י הכשר שאינם מהמורכבים, ואשר כבר נתברר שבכל אופן שבעולם גם בכל עמלם לטובת יוני קארפו להצריך לכל אחד אתרוג ולולב באמירת הלל בשעת הנענועין לא יחסרו אתרוגים מהודרים וכשרים בלי אתרוגי קארפו:

והנה במ"ע הכרמל שנה ג' חוברת ח' הביאו המו"צ בעצמם מהח"ס חא"ח סי' ר"ז שיש לילך באתרוגים על החזקת היתר במקום ההוא מדורות שלפנינו, וקיצרו בהעתקתו שכ האתרוגים שאינם מגנבו אין ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם מורכבים ואין לסמוך על סימנים, ובהיות שהמה דלגו בדבריו מה שמבואר להדיא היפך רצונם, ולזה כתבו שדבריו צ"ע איך שייך מסורת על דבר שיכול להשתנות ולא שייך רק בעוף טהור שהוחזק בהיתר שלא ישתנה לעולם, ואם שכונתו מבואר בפשיטות שבמקום שהוחזק בהיתר יש לסמוך, על המסורת עד שיתברר ההיפוך שנשתנה ע"י מעשה שהתחילו להרכיב, אבל במקום שאין לו חזקת היתר אף אם לא היה ריעותא מחדש אין לסמוך כלל בלי הכשר, ועכ"פ באתרוגי קארפו לא היה עד כה שום מקום שנוטלין אותם בלא הכשר, גם במקומות שהביאו ובכל התשובות מבואר שמעולם מזמן התפשטותם מצד הידורם שבא מהרכבה לא יצאו מלעז מורכבים, גם מה שנתפשט ע"י סוחרי אתרוגים וקצת רבנים מתגריהם המקילים לגרמייהו היה ע"פ כתב הכשר שהמה מהבלתי מורכבים בגן פארנו שעליו העיד מכבר עד א' ששם לא הוחזקו מלפנים כ"כ בהרכבה:

אמנם מ"ש הרב מקאוונא בתוכחת מגולה צד ק"ב דכיון שיש מקילין במורכבים גם כשיתודע לא יתפס לזייפן כחולין צ"ג וצ"ו ומ"מ פ"ז ממא"ס הלכה כ"א, וליתא דאף דאין הטבחים נאמנים לחטט אחר גה"נ במידי דאית ביה טרחא כיון דקילי להו יתעצלו בזה ולא יחושו לבדוק כדין, ולא שייך לנידון דידן שאין אנו דנין מצד כשרות המוכרים ורק דבא"י תגר לא מרע נפשיה, והכא מה מועיל שיש איזה מקילים בזה, מ"מ יודעים שכולם מהלוקחים נזהרים בזה ושלזה נוטלים כתב הכשר, וגם הרב מקארפו בעצמו מעיד שלא ליקח בלי כתב הכשר שההפרש בין המורכבים כמלא נימא ושכל המקומות שם מוחזקים בהרכבה, ולזה נותנים כסף תועפות בעבור כתבי ההכשרים שמעידים עליהם שהמה מהבלתי מורכבים, ואף דכשאומר בוא וראה עדות זה כדי שתעיד עלי שאז מותר לקבל שכר על הראיה, אבל כיון שנתברר שאין משגיח כלל להבדיל בין המורכבים וגם לא בעת שישימו אותם בתיבות ובעת נטיעתם, ואין נטילת השכר בעבור שיבא ויראה להעיד רק בעבור להעיד במה שלא ראה כלל וכמו שנתברר כעת לכל מה שאין שום הכחשה על זה:

וע' בנחלת יעקב ח"ב סי' ב' מנכדו הג"ר אברהם תאומים דכיון שגזרו שלא ליקח אלא מן המומחה דהואיל בחזקת חיוב קאי אין יוצא מחזקתו כ"א ע"י מוחזק בכשרות וכמ"א סי' ל"ט ס"ק י"ג, ובשו"מ תליתאה ח"א סי' י"ג דהא גם אכסנאי נאמן משום דלא יפגום עצמו ומכש"כ באתרוגים, דעבידא לגלויי ע"י הסימנים אם יבדקו מבפנים דלאיסור ודאי הסימנים מוכיחים, וע"ש ברביעאה ח"ב סי' קכ"ו בדהפמ"ג בספק מורכב, ועכ"פ מצד הבדיקה בסימנים אדרבא יש לחוש באתרוגי קארפו שמכוסים בקליפה דקה וגם מצד סימנים החיצונים, ומלבד שאינו בירור גמור רק לחומרא ואינו נתפס לשקרן ולא יתחזק בזיוף על כל האתרוגים, וגם דע"י כתבי ההכשר לא מירתת כלל, וברביד הזהב על יו"ד בקו"א בדפי הס' פ"א ע"ד לחולין צ"ז ד"ה הכ"נ סמכינן אקפילא דגם לרשב"א דלא מרעא חזקת אומנתו אבל לא מצינו לסמוך בחזקה לאיסורא דהוה ודאי, ובש"ך יו"ד סי' ש"ב ס"ק ד' דעיקר הטעם דלא מרע אלא במקום שיש לעמוד על הדבר וע' במ"מ פ"ח ממא"ס וד"ח ברא"ש הלכות כלאי בגדים אות י"ז ס"ק כ"ז, ובמשיבת נפש תנינא סו"ס ל"ה דלא החמירו רק כשיתפור הנכרי דמסתמא לא יקלקל התפירות להבחינו אח"כ יעש"ב וסו"ס פ', וע' בשו"ת אגודת אזוב המדברי חאה"ע סי' ט' דף מ"ו ע"ד בדהר"נ הנותן לשכנתו ובדברי יוסף סי' כ"ח ומים רבים חיו"ד סי' י"ג ומבואר יותר בבאר שבע בשו"ת סי' מ"ד דגם בציצית שייך בתגר איכא לקיומי עלה דע"כ צריך שתהיה הקניה מישראל שצבעו לתכלת, וע' בא"ר סי' כ' ס"ק ג' דבתגר בעי שיאמר מישראל נאמן וע' בחומת ירושלים סי' קל"ז, אבל באתרוגים שא"צ שיקנהו הנכרי משל ישראל והגנות שלהם מהכ"ת יהיה נאמן מצד החשש שיבדקו בסימנים שיפסידוהו מתשמיש של מצוה, וגם אז לא נחזיק למורכב רק האתרוג הזה מצד חומרא, וע' באה"ח סי' כ' בא"י ס"ק א' וע"ש בא"ר שדחה דיוק המ"א וט"ז וכ"כ במנח"י כלל ל"ב ס"ק מ"ג, וע' בבית שלמה חיו"ד סי' קפ"ח שדחה דבריו וע' באמרי נועם סי' י"א, וע' במ"א סי' כ' ס"ק א' ובמחצית השקל וכה"ג בח"צ סי' ל"ט וע"ש בט"ז, והרי כאן כל העסק שמשבח הסחורה בהרכבה להיטיב במראה ושנשמר מהרקבון, ולא דמי לטלית עם ציצית דגם אחר הטלת הציצית עיקר סחורה עם הטלית, ובפרט דמ"מ האתרוג ראוי לאכילה לכל העולם אלא שמועיל העילוי מצד המצוה כשלא יתודע שמוכרן לישראל בדמים מרובים מצד ההידור, ואף כשיתודע בבירור מההרכבה יהיה תיקון להבא שיעמידו מי שישגיח על הנטיעות בגידולן, ואינו מפסיד רק שלא יוכל למכור בלי ישראל נאמן משגיח עומד על גביו כשישימו אותם בתיבות ולהניח חותם ב"ד עליהם שלא ימכרו רק מאותם שאינם מורכבים, וכה"ג בח"צ בישוב קושית הפר"ח דבחייט שאינו מפסיד מכיסו ואפשר לו לתפור לא"י ולישראל נמי כשעומדין על גביו, ובתומת ירושלים סי' קל"ז האריך בדהר"נ פא"מ דבתגר אף דליכא למיקם עלה ש"ד דתכלת אין לה בדיקה ר"ל דלאו בקלות ניקום עלה שהרי אייתי ראיה לענין יין רמונים וכתב בעצמו דאיכא קפידא וניחא קושית המ"א מבשר מתגר יע"ש עוד, ובשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' כ"א שכתב ג"כ בדהר"נ ביין רמונים דצ"ל דמ"מ בדרך רחוקה יוכל להתברר זיופו דאל"ה לא שייך מרע נפשיה, אך מזה אין ראיה כ"כ מחשש איסור דרבנן דסת"י בזמן הזה כיו"ד ר"ס קכ"ג וע"ש עוד סי' כ' אות ב', ובתפארת צבי חא"ח סי' י"ט דחה דהנוב"י תנינא סי' ע"ב אבל עיקר חילוקו דטריפה במר דכשרה אין הזיוף רק מצד הדת, ואינו מוכרח דממילא הוה ג"כ זיוף במקח כשמכר לו בדמי כשרה ומכש"כ באתרוג המורכב, גם בתמיהת הנוב"י על המ"א דדוקא בטלית מצויצת מהר"נ פא"מ דאע"ג דליכא למיקם וראייתו מטלית מצוייצת ומפרש טעמא דתכלת דלא מרע נפשיה, י"ל דסברתו כיון שאין זה עיקר עסקו רק כדי שיקפצו טפי קונים על הטלית כשהוא מוכן עם ציצית, ולכן בתגר אין להחזיק ריעותא גם בדליכא למיקם כיון שאין העסק שלו בכך וכט"ז ולזה יליף הר"נ דמהני ביין רמונים גם בדליכא למיקם שלא יפסיד רפואתו דאף שלא יתברר שנתערב בו חומץ מ"מ יצא קול שרפואתו אינה מועלת ומתקלקל עסקיו ממלאכתו ע"י הזיוף, ונלמד מכש"כ מתכלת דאין הא"י משגיח שיופסד המצוה כיון דלא מינכר כלל ומ"מ כיון שאין עסקו בכך לא חשדינן ליה שיעשה במכוון להכשיל [ואף שזה תלוי ברבוותא בטוש"ע יו"ד סי' קי"ח סוף סעיף יו"ד וכתו' פ"ק דע"ג י"ב א' ד"ה ושדי מלקמן ל"ד ב' וכ"כ הר"נ פ"ק דע"ג דכדי להכשיל הישראל לא חיישינן אם אינו נהנה מהחליפין, אבל במרדכי וסה"ת הביאו ב' דעות ורא"ש פ"ק דע"ג סי' ט' וע' בצ"צ החדש חא"ת סי' נ"ה שהרחיב הדבור מזה], וא"כ באינה מצוייצת דאיכא למיתלי שרוצה להרויח ממכירת הציצית לא סמכינן אתגר ולא מהני רק במה שאינה עיקר סחורתו ואין לה עילוי עי"ז, ולכן לגבי אתרוגים שעיקר הסחורה מתעלה ע"י הרכבה פשיטא דלא מהני תגר בדליכא למיקם עלה, וגם ע"י סימנים פנימים דאי אפשר לאוקמי רק לאחר זמן ולא מגרע חזקתו בזה דאין חוששין על הסימנים רק להחמיר מספיקא ואין יוצא עליו לעז, ובפרט דרק בקפילא דאפשר שיתברר תיכף שעל זה סומכין עליו כיו"ד בש"כ סי' צ"ח ולא באתרוג שהחשש שמא יבדקו לאח"כ, ומלבד החילוקים שכתבו האחרונים היכי דאינו מגרע חזקתו באומנות וכנ"ל:

ד והנה בתחלה הקדימו להניח במציאות שע"י איסור אתרוגי קארפו יצטרכו לעקור ד"ת בשב וא"ת ע"י הדוחק הגדול באתרוגים וכמ"ש בשמי במ"ע הכרמל חוברת ז' גס בקונטרסם הוראת היתר על מה שהבאתי מהצ"צ לענין יוקר השער בדגים על שבת, ואם כי שפתי ברור מללו שכתבתי מפורש שמכש"כ כאן שאין כלל עקירת ד"ת בשב וא"ת כשיעשו מקח קצוב גם על מוכרי אתרוגים בעירם שלא להעלות על כל יחיד יותר ממחיר הקצוב, וכאשר הורה גם הנסיון שיספיקו האתרוגים משאר מקומות כאשר יחדלו לקנות אתרוגי קארפו, והיותם מהודרים במראיתם בלי חשש הרכבה ובזול הרבה, ובכמה עיירות נותרו הרבה אתרוגים להנאות הסוכות אשר היו מספיקים גם אם נעדרו אתרוגי קארפו לגמרי:

ובכ"מ פ"א ממחוס"כ שהראב"ד מפרש שלדורות קבעה ויש רשות ביד ב"ד בשב ואל תעשה, וע"כ דלכולהו יש כח ביד ב"ד גם בזמן הזה כל שאין כאן ביטול מ"ע ואפילו דרבנן ובכל אופן שיוכלו לצאת בשותפות ובמתנה ע"מ להחזיר, וכעובדא דהצ"צ בקניית דגים לשבת דאפשר לקיים עונג שבח במינים אחרים דיש כח ביד ב"ד לגזור בשאר מילי דעבדינן שליחותייהו בענינים גדולים אפילו בדלא שכיח וליכא חסרון כיס, וכמובא בסמ"ע סי' א' ס"ק ג' שהרי אמרו לק"ג בזמן הזה אע"ג דלא שכיח וגם מצינו דהוי מעשי אגיטין בבבל אע"ג דלית בהו חסרון כיס כר"נ וב"י ע"ש בכ"מ עכ"ל, וברע"ב קנים פ"א סוף משנה א' ואע"ג דאיכא קנין של גר כו' לא חייש משום דלא שכיח כולי האי, ולפלא על הגר"י אייבשיץ שכתב באורים ודוקא במלתא דממון בעינן חסרון כיס ולכך מ"ג וכופין על הגט בזמן הזה הואיל ושכיחים סמ"ע ואחריו נמשך בנתה"מ בהעתקתו, והרי בסמ"ע מבואר היפך זה דלא תליא בדבר המצוי רק כשהוא ענין גדול, והכי נמי מסתבר דכיון דלא הוה מלתא דממון אדרבא לא שייך בזה תיקון העולם כלל, ואחרי שלא מצאו עוז ברוחם להתיר בפה מלא האתרוגים המורכבים, השיאו עיקר פלפולם לחטט אחר הצ"צ, וע"ש באות ג' שהביאו הפמ"ג דאין כח בשב ואל תעשה רק לב"ד הגדול, ותמהו שהיה לו להביא מהכפ"ת דדוקא רשב"ג שהיה נשיא אבל לשמואל בדורו לא היה כח בזמנו לתקן כזאת משום יוקר השער, ובסוף הענין כתבו כלאחר יד ומ"ש עוד הכפ"ת דבהא דשמואל הוה ליה קום ועשה צע"ג באמת עכ"ל, וכבר הקדימם בשמלת בנימין דיני מנהגי איסור סי' י"ג שד' הצ"צ צ"ע דתלוי בשני התירוצים בסוכה ל"ד ב', גם בבית שלמה ח"ב מא"ח סי' כ"ט בהג"ה מבן המחבר בדה"ס כ"א ע"ד העיר על הצ"צ מתשובת מהריב"ל שנסתפק אי דוקא בזמן התלמוד יש להם רשות לב"ד הגדול ורוב חכמי ישראל, והעמיס זה בכונת הרא"ש שבת כ"ד בהשגתו על מ"ש רש"י בשם הגאונים, וכבר נחלקו בזה קמאי ובתשובת ריב"ש סי' שצ"ט מרמב"ם פרק כ"ד מסנהדרין, ובאה"ע סי' א' סעיף יו"ד להיש חולקים דאף במקום מצוה גזר ר"ג וכמ"ש בשו"ת שמן רוקח חלק ב' סו"ס פ"ה שעל זה נאמר אין לך אלא שופט שבימיך ובידם לגזור בשב ואל תעשה כו', וע' בסמ"ע ח"מ סי' ב' ס"ק יו"ד וי"א ואכמ"ל במה שאינו נוגע כלל לעניננו, ובפרט שלדינא הכריעו רוה"פ דנקטינן כתירוץ קמא מהכפ"ת:

גם מה שדחו דהצ"צ להיכי שהביטול בדבר עצמו לבד שכבר העיר בזה בפמ"ג, גם בישועות יעקב א"ח סי' תרמ"ב ובפ"י לברכות ד' ב' ובעט"ר להקשות כזה על התר"י והקדימם בשל"ה במסכת חולין, והארכתי בספרי זכ"י מהד"ת לברכות ד' סע"א, גם בבית שלמה הנ"ל שהביא ג"כ דהפמ"ג והשאג"א סי' ד' והביא ראיה להצ"צ מרשב"א ור"נ רפ"ב דביצה דמוטב שלא יתעדן שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה, והקדימו הפר"ח סי' תצ"ו במנהגי איסור אות ט"ו, ובשערי יהודה ריש ברכות העיר ע"ד הפמ"ג דבאותו אדם עצמו יכולין לגזור בשב ואל תעשה משום קיום המצוה עצמה וכרש"א שבועות ל' ע"ב ד"ה הא אמר, ומיישב ד' התו' דעקרו סדין בציצית משום כסות לילה, ובשו"ת אמרי בינה סי' ו' הביא ג"כ ראיות כתר"י דלא פלוג בתקנתם, וע' בחידושי אנשי השם פרק ב' דשבת ונחלת יעקב חלק ב' בתשובות נכדו סי' ב' בדפי הס' נ"ד ע"ב בד"ה כל זה כתבתי יע"ש באורך:

ובמה שהביאו מהערוך לנר וכתב סופר סי' ל"ח [וכ"כ במנח"ש לכריתות סי' קט"ו] דרשב"ג דהתיר בשב ואל תעשה שלא יבאו לאיסור טומאת הגוף דבכרת, והשיגו דנעלם מהם הרמב"ם פרק י"ח מהפסוהמ"ק הלכה י"ד דלוקה ואין בו כרת, ואם שהראב"ד כתב שזה שבוש היה להם להזכיר מחלקותם, וע' בספרי זכ"י בתשובה השניה ליומא ס"ג בדפי הס' נ"ח ע"א שהבאתי ראיה להרמב"ם ושיש לעיין בפ"ג מביאת מקדש הלכה י"ד שפוסק דחייב כרת וע"ש בראב"ד וכ"מ, ובתשובת שמואל סי' ז' בדף כ"ז סע"א שלמד ג"כ ממשנה דכריתות דאף אם יאכלו קדשים בטומאת הגוף ועבר במזיד על איסור כרת מ"מ הקיל שלא יתרשלו מגודל היוקר מלהביא אף קרבן אחד, ואינני מוצא מדבריהם שום תפיסה בזה עליהם כיון דעכ"פ יעברו על איסור חמור דמלקות עדיף שיעברו בשב ואל תעשה כיון דהעניים שאין ידם משגת פטורים לגמרי:

אולם בתוכחת מגולה צד צ"ב השיב להם כגמול ידיהם שבאותו ענין שכתבו דמאן דסובר דמחוסר כפורים אינו בכרת סובר דהשאר עליה חובה ולרשב"ג גזרו שמא יאכל בטומאה דס"ל דבכרת, ונעלם מהם גמ' דיבמות פ"ב א' דבדאורייתא לא שנא איסור כרת ולא שנא איסור לאו, וע' במל"מ פ"א מהיו"ט הלכה י"ז עכ"ד, ואם שאין זה השגה מוחלטת דהא לדידן קיי"ל בכ"מ להחמיר באיסור כרת יותר מבאיסור לאו, וע' באו"ח ר"ס תמ"ז, ורק שמ"מ היה להם ג"כ לבאר זה דתליא בהאי פלוגתא:

ומ"ש דבזה יש מקום להפך ג"כ בזכותם דאי דרשב"ג סובר דמחוסר כפורים בכרת היה להגמ' להזכיר זאת בזבחים י"ג (צ"ל י"ז ב') דמשני דרבה סבר דכזב דמי ותנאי היא בברייתא הול"מ הא זה תלוי בפלוגתא דתנאי במשנה דכריתות אם השאר עליה חובה, וכן בכריתות י' ע"א שהקשו לרבא דאמר מחוסר כפורים כזב הולל"מ דס"ל כרשב"ג, ולא דקדק בלשונו שהעתיק בשני המקומות בחדא דרבה וחדא דרבא, והא בתרוייהו הוה חד מ"ד וע"כ צריך להגיה באחד מהן וכמ"ש בהגהות הרי"ב כריתות י' ע"א מתוס' זבחים ל"ב ע"ב ד"ה ור' יוחנן דמוכח דגרסי רבא, וא"כ אין מקום להשגתו דהא רבא לטעמיה ליכא לאוקמי פלוגתיה בהכי, וכנוב"י קמא חא"ח סי' כ"א דרבא סובר מה לי איסור כרת ושהגירסא הנכונה שם פ"ב רבא יעש"ב, וע"ע בתו' זבחים י' ע"ב ד"ה קסבר מסוגיא דנזיר, וע' בכ"מ פ"ב מביאת מקדש הלכה ט' ד"ה ומ"ש או מחוסר כפורים כו' מהר"י קורקוס וע"ש בהג"ה:

גם מה שהשיגו על הצ"צ מתוס' קס"ו א' דלא ס"ל כרש"י, וכבר קדמו אותם בזה בתשובת גוא"י חא"ח סי' ז' וביד שאול סי' רי"ח ס"ק ד'. ומה שתמה עליו דהא עונג שבת לא הוה כ"א עשה מדברי קבלה, כבר הארכתי בתשובה (ע"ל סי' ס"ט אות ז') דלהרבה קמאי הוה עונג שבת מה"ת או מהלל"מ, וע' רש"י ביצה י"ז ב' ד"ה במזיד כו' ולהמקשה דלא מוקי בדלית ליה פירי אחריני ומ"מ לא דחי עשה דעונג שבת להפרשת מעשרות, וע' בתוס' עירובין ק' ע"א ד"ה מתן ובמל"מ פ"ג מתרומות בענין להפריש בשבת ויו"ט שלא מן המוקף ובשו"ת מהר"צ סי' ל', ובשבת כ"א נר חנוכה ונר ביתו נ"ח עדיף משום שלום ביתו, ולא אמר משום מצות עונג, ובפמ"ג סי' שד"מ ס"ק א' במש"ז דוקראת לשבת עונג הוה עשה, וע' בזכרון יצחק סי' ל"ב משש"ב, ותשובת ריב"ש ר"ס תקי"ג ואין דוחין עונג שבת דאורייתא משום תענית דרשות וכו', ובתנחומא פרשת נח ילמדנו הדלקת הנר דכתיב וקראת לשבת עונג, וי"ל כיון דהוה מדברי קבלה פרסומי ניסא עדיף, ועכ"פ מצד ביטול אכילת דגים לא מבטל מצות עונג בהכי, וע' בסולת למנחה כלל ע"ה דין כ"ד במ"ש בפרק כל כתבי במה מענגו בדגים קטנים דעל הפחות מהתענוגים שואל. ואולם ראיתי כי המנהג מאכילת דגים בשבת כמו אכילת שום בב"ק פ"ב משום עונה וכברכות מ' ע"א ונ"ז ב', וע' בסוטה י"א ב' ושמ"ר פרשה א' ד"ה דגים קטנים ובאי"ש הערה ל"ח:

ומה שכתבו בקונטרס הוראת היתר דלתו' כריתות ח' א' נכנס לב"ד ולמד דלטבילות מדמה לגמרי, ור"ל כדמסיק בסו"פ דבין לריב"נ ובין לר"ע מדמי לטבילות והכ"נ י"ל דהייינו טעמיה דרשב"ג עכ"ל, ותמהני דהרי גם לרש"י דמשום עת לעשות כתב בד"ה ואוכלת בזבחים דטבילה אחת עולה לכולן אף קרבן זה הדין כן, והתם לא מדמי לגמרי רק לענין ספק דאסורין משום מליקתו וגם לא חזי למזבח, וכרש"י דאף האחת לא התירו אלא כדי שתוכל לאכול בקדשים, והתם לענין לידות ודאות לא מדמי לה לגמרי לטבילה אלא שא"צ שתאמר על של אחרונה אי לאו דחייש לפשיעה דבזה מדמה לטבילה דבחדא איטהר ואפילו אמר על הראשונה, והכי נמי הוא טהור בקרבן אחד, אבל מ"מ השאר עליה חובה ואינה נפטרת בקרבן אחד מקרא דזאת תורת היולדת וכפרש"י, ואף לרשב"ם ב"ב קס"ו דגרים בדר"ע ותיפטר מ"מ לריב"נ ע"כ דהשאר עליה חובה, ויתר דבריהם בזה ברשב"ם כתבו שלא בעיון כלל במקומו, והארכתי בחידושי לב"ב ומחמת שאינו נוגע לעיקר הענין לא רציתי כאן להאריך יותר בביטול דבריהם:

ובזוהר פרשת לך י"ג אערא בה טומאה אחרא כגון זיבה או סגירו או נדה סגי לה בההיא טבילה, ובמטפחת דלא ידע מאי קאמר ונראה כתורה חדשה, והרי הכא מפורש כן במאן דמחוייב ה' טבילות כיון דטביל חדא כו' וכפרש"י, וברכות כ"ב א' בזב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז ע"ש ברש"י, ובירושלמי ברכות ספ"ב ואפילו באתה לו טומאה חמורה לבסוף כו', ור"נ פ"ג דפסחים בסוגיא דהואיל מ"ו בדה"ס קמ"ו ע"ב בד"ה וכתב רב אלפס כו' דאין טבילה לחצאין, ור"נ פרק כל שעה בדף קל"ט ע"א ד"ה מדיחן ומטבילן וברא"ש סוף ע"ג מזבחים צ"ג ובספרי זכ"י ליבמות ע"א בתוס' ד"ה ערל ואכמ"ל:

ומה שהאריכו עוד בתוס' ב"ב קס"ו ד"ה נכנס לב"ד דמשום בל תאחר היו דוחקות, והא כיון דבקן אחד משתריא בקדשים וליכא בל תאחר ובנדרים ד' ב' והרי חטאת יולדת כו', ודבריהם דחויים ונסתרים מעצמן ומאחר שנדפס ג"כ בתוכחת מגולה ואשר בהיותי לאחר החג בקאוונא והצעתי זאת לפני הרב דשם ואמר כי גם הוא נתכוון לזה ולא רציתי עוד להטפל בביטול דבריהם ואשר עיקרם לוקחו משו"ת ושב הכהן בחידושיו לכריתות להגי' דהשאר חובה וא"כ עובר על בל תאחר דשאר קרבנות ובזה הקשה כהוגן על סוגיא דנדרים והרי חטאת יולדת שהיה עליה כמה לידות ודאות דמביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים דלא שריא לה למיכל בקדשים ואפ"ה עוברת בבל תאחר על השאר, א"כ כדמשני ההיא דקא שריא לה למיכל בקדשים והרי מי שיש לו כמה לידות ודאות דלא שרי למיכל בקדשים ואפ"ה עובר בבל תאחר, וכתב די"ל כתירוץ בתרא שאם גילח אחת משלשתן יצא וא"כ לק"מ מחטאת יולדת ולא צ"ל משום דאתיא לכפרה, ובסגנון זה מסולק גם קושיתם להתוס':

ובלאו הכי לר"נ ומאירי מהא דר"ש דיולדת חוטאת היא שקופצת ונשבעת כו' מ"מ עיקר קרבנה אינו על החטא ואפילו יודעת בעצמה שלא הרהרה כלום, וי"ל דהכא לרבנן דפליגי אר"ש בשבועות ח' א' ולר"ש אינו מוכרח כלל לחדש הך סברא, ואף לדידן דקיי"ל כרבנן דר"ש וכמ"ש המאירי, ובפרט דלא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא היכא שנפ"מ לדינא ועוד דלר"א הקפר נזיר טהור נמי חוטא הוא וא"כ גם חטאת נזיר לכפרה ולא איצטריך לחדש דשריא לאכול בקדשים, וכן פוסק הרמב"ם כר"א הקפר וניחא לגירסת הרמב"ם דהשאר חובה:

ומה שהאריכו עוד דלמסקנא דבנזיר גמיר מהיקש דנדר דאיכא בל תאחר א"כ אפשר דהכ"נ לחטאת יולדת אפילו היכא דלא שרי לה לאכול בקדשים דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בב"א בקדשים כו' ומר זוטרא גופיה סובר בזבחים נ' דבתר מלמד אזלינן והא שהביא הרא"ש והטור דר"י לא מוכח בפירוש די"ל דאע"פ שטבל בחזרת מצוה להביא לפניו חזרת היינו כי היכי דליהוי הכירא לתינוקות ומצוה ל"ד, וא"כ אין מכאן סתירה למש"כ תחלה דאכלן בלא מתכוון דיצא, ותדע דבסו"פ לולב הגזול מוכח להדיא לרבא ולאביי דא"צ כונה אליבא דר' יוסי יעש"ב בדהרא"ש:

ואולם יתכן למה שהקשה הח"ס חיו"ד סי' א' וסי' ש' בהא דר' יוסי ביבמות מ"ו ב' אין מטבילין אותו משום שמל שלא לשמה, מהא דר' יוסי בע"ג כ"ז א' וכי היכן מצינו מילה לשמה, די"ל דהכא לא בעינן לשמה רק שתוכרת ערלתו ואינה אלא מתרי"ג מצות שהרי כבר נכנסנו לברית בצאתנו ממצרים, ורק אם צריכים לכוון לשם מצוה זה תליא במצות צריכות כונה ואינו ענין למילה לשמה. ויש להמחיק יותר לחלק להא דהכא שמכנים עצמו במה שמוטל עליו לעשות אמרינן דסתמא לשמה להסוברים דאפילו מכוון בפירוש שלא לצאת יצא וכמ"ש הטו"א רה"ש כ"ח ב' דלהכי אמר ר' יוסי ואפילו מל בפירוש לשם הר גרזים כשר, ולהכי פריך שפיר לר' יוסי והא מדאגבהיה נפיק ביה ולא מסתבר ליה משום מכיון שלא לצאת, אבל הרמב"ם סובר דבמכוון שלא לצאת לכ"ע לא יצא, ולהכי לא מייתי הך שנויא בשהפכו, או דנקיט אורחא דמלתא דכשאינו מכוון לצאת ממילא י"ל כשהפכו, ובזה מורה שאין מכוון לצאת:

וע' בפסחים קי"ד ובק"נ דמאי מדייק ר"ל דמצות א"צ כונה ודלמא מיירי במכוון שלא לצאת וע"ש בתו' ד"ה זאת אומרת דודאי לא איכוון למרור דאין מצוה אלא עד טיבול שני, וצריך לחלק בין שאר מצות דאין סתמן לשמן, לנטילת לולב ומילה דבזה הוה לשמן גם במכוון שלא לצאת, והב"ח שנדחק בסתירת הסוגיא דסוכה להא דאמר ר' יוסי מצוה, וע"כ דלדידיה מתוקמי נמי הא דר' יוסי במכוין שלא לצאת, וע' בנחל איתן פ"ו מחומ"צ הלכה ג' ד"ה ותדע ובקהלת יעקב לרה"ש כ"ח ב' מש"ש בדהט"א, ובעמ"א סי' כ"ח לא זכר מסוגיא דע"ג כ"ז א' וסוכה מ"ב א' דמוכח דלר' יוסי אפילו במכוון שלא לצאת א"צ כונה, וע' בהוריות י' ע"ב ובהגהות הר"צ חיות והארכתי עוד במזכרת שמות רוא"מ בערך ר' יוסי, וע' בישועות יעקב או"ח סי' ס' ס"ק ג' בדה"ס נ"ד ע"ג משש"ב בהא דר' יוסי בפרק ע"פ ובשו"מ תנינא ח"ד סו"ס קע"ד ואכמ"ל יותר במה שאינו נוגע לעיקר הענין:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה