אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רלא

סימן רל

במה שנוהגין לקנות אתרוג של מצוה והדמים פורעים אחר התג, הגם דבמגן אלף סי' תמ"ח דחה דהמק"ח והביא ראיה דקנין דרבנן מהני בדאורייתא מדקונין אתרוג במשיכה לחוד ונותנים המעות לאחר החג וע' בטח"מ סי' שנ"ג מהרא"ש וכו', אבל להמחא"פ בקנין משיכה סו"ס ב' דלא יאות עבדין דבעינן שלכם מה"ת כרמב"ם הלכות לולב שפוסק כר"ז דלא ליקני הושענא לינוקא ביומא קמא יעש"ב ובהגהת בנו, והובא ג"כ בשע"ת א"ח סי' תרנ"ח ס"ק ב', וע' בבית שלמה חא"ח סו"ס מ"ח דף נ"ט ע"ד, וע' בבית אפרים חח"מ סי' ח' וט' מה שמחלק בזה ובמטה אפרים סי' תרכ"ה אות י"ז ליזהר כשקונה לולב ואתרוג והדס אם קונה בהקפה אף שמשך אותם לביתו לפרוע הדמים קודם החג וגם בערבה הניטלת עם הלולב יש להקדים מעות להשמש על הערבות של יום ראשון יע"ש באלף למטה משש"ב:

ובבנין עולם חיו"ד סי' נ"ח דף קל"א ע"ב העיר ע"ד המגן אלף בדברים דחויין מעצמן דאף דהמעות נעשה אצלו מלוה לא גרע מנתן לו אתרוג סתם לצאת בו דיוצא ביוט"ר וקנה בתורת מתנה ומדמה להרא"ש פ"ק דקידושין במקדש בטבעת שאולה, שמסתמא היה השאלה באופן שיהיה במתנה ע"מ להחזיר, אבל במתנה בפירוש שהוא בתורת מכירה בתנאי שיתן לו אח"כ כדי שווי החפץ ומה יועיל אמירתו שנותן לו במתנה לצאת בו כיון דידעינן שנתן לו בתורת מכירה:

גם בטוטו"ד תליתאה סו"ס ר"כ הביא השואל בשם הראז"מ דאין לקנות ביו"ט דמשיכה לבד הוה מדרבנן, דזה נפל ברבוותא אם מקנין דרבנן נעשה דאורייתא, ויותר י"ל לפ"מ שידוע מרמב"ן דהיכא דליכא כסף ודאי קנין משיכה מד"ת ומתנה יוכיח, והכ"נ ביו"ט כיון דזה קונה לשם מצוה אנן סהדי דהמוכר נותן לו במתנה וכמתנה תנאי בעלמא שיתן לו אח"כ כך וכך וכדקיי"ל באה"ע בשואל חפץ לקדש בו, ובהלכות קריעה בשואל חלוק לילך לבית אבל דסתמא כפירושו עכ"ל:

הנה שינה השואל לשון השאלה ששם לא נזכר רק לענין המכירה קודם יו"ט שצריך ליתן דמים, ושאלתו לענין דאין לקנות ביו"ט, ועל זה סובב תשובתו דביו"ט כיון שקונה לשם מצוה אנן סהדי דנותן לו במתנה, ואף שהיה בתנאי שיתן לו דמים ואיך נאמר שהנתינה היה במתנה עמ"ל ומה דמיון לחפץ לקדש בו שמסתמא ניתן לו במתנה באופן שיוכל לקדש בו במעמ"ל וכן בשואל חפץ לילך לבית האבל שמסתמא בהכי הוה כאלו פירש שהרשה לו לקרוע כדין, ובפרט דהא כיון דמ"מ יש להחפץ שווי גם מצד המצוה להשתמש בשאר ימי החג דמהני קנין דרבנן ואין בזה מעשה מוכיח שנתנו להשתמש גם ביום הראשון באופן שהוא במתנה, ואטו אם מכר לו קודם החג אתרוג שכשר לשאר ימי החג והודיעו מזה אטו יתבטל המכירה מצד שאינו כשר ביום הראשון:

גם עיקר דבריו שכתב מרמב"ן ולא הזכיר מקומו והובא בשמ"ק פרק הזהב בסוגיא דמשיכה אי מעות קונות דגם במתנה דליכא מעות מ"מ משיכה אינה קונה מה"ת שלא כהתוס' בכמה מקומות, והביאו גם במחא"פ הלכות קנין משיכה סו"ס ב' בהג"ה וראייתו מב"ק ע"ט וב"מ נ"ט כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו בשומרים שעמדו התו', כיון דליכא כסף קונה משיכה מה"ת, וכן מתו' ע"ג ע"א ב' דמוכיח דמשיכה קונה בא"י מהא דר' יוחנן דב"נ כו' שנדחקו בזה:

גם לא הזכיר מח"מ סי' ע"ג ס"ז כשנשבע לפרעו בזמן פלוני והגיע בשבת שיתן משכון וישומו, ומ"מ לא מהני שיחשב קנין מעות כב"י ח"מ סי' שנ"ג בשם רשב"א דיאוש ושינוי רשות אינו חייב דמיו דאל"כ הוה כמשכון ואינו יוצא בו, ובכפות תמרים ר"פ לולב הגזול ל' ע"ב ד"ה וראיתי בח"מ כו' שהביא מגד"ת דהא לראב"ד דלוקח קנאו קנין הגוף אלא דמ"מ צריך ליתן דמי הגזילה נטח"מ סי' שנ"ח ושס"ח בשמו וכה"ג יוצאים בו למצוה וכההיא דלקמן דאין לה אלא דמי עצים וכ"כ ריב"ש סי' רע"ג וע"כ דחשיב לכם וע' בד"מ סי' ס"ז סט"ו וע"ש בסי"ד, ובט"ז או"ח סי' תנ"ד ס"ק ג' בשואל מצה מחבירו ונתכוון שיהיה שלו דאף שנתחייב לו דמים מ"מ נקנה משא"כ במכירת אתרוג לא שייך דהוה כדליכא כסף שיקנה מה"ת:

ואולם בריטב"א סוכה ר"פ לולב הגזול דאם הפסול בשביל דבעי לכם כל שקנאו ביאוש ושינוי רשות אף שחייב דמים ומעכב חובו של חבירו מיקרי לכם, וכמו מי שלקח ולא פרע הדמים, ומזה העיר בשו"מ רביעאה ח"ג סי' כ"ט שמסתימת לשונו דהוה שלו לגמרי שיוצא ג"כ ידי המצוה ואף שהקנין רק דרבנן, ובתו' ע"ג ס"ב ע"ב ד"ה יאות עבדין דה"ה בלא הבלעה אם היה הע"ה רוצה להקיף עד שיכלה האתרוג, ואף דבמה שדכה הע"ה לאכלה הוה שלו מ"מ כשמקיף אצלו הוה לכם לגבי הלוקח ואף שלא ישלם לו עד שיכלה האתרוג יע"ש שטרח לדחות.

ועכ"פ במשיכה כיון שכבר הקנה החפץ הרי הוא כשלו ממש וכנוב"י תנינא חאה"ע סי' נ"ד ד"ה ומ"ש שאם אינה קונה מדרבנן כו' דאינו ענין לפלוגתא דב"י ורמ"א במעמ"ש לענין קנין מעות אם אחר שחזר בו הלוקח ואמר שיחזיר לו מעותיו אפשר שאם אח"כ קידש בו המוכר אינה מקודשת שכבר עקרו קנין המוכר ואף לחומרא יעש"ב, ובט"ז אה"ע סו"ס כ"ח דאין לספק מי שקנה חפץ במשיכה דלא יוכל לקדש בו אשה דאטו מי שקידש אשה נשאל באיזה אופן בא לו החפץ יכל שהוא בחזקת שלו יוכל לקדש בו:

ובחת"ס חיו"ד סי' שי"ד הוכיח מתוס' גיטין ס"ד ב' ד"ה שאני שתופי מבואות אף דמשמע להו דקנין דרבנן אינו מועיל לשל תורה מ"מ דוקא כי לא אתיא ממונא ליד הזוכה מדרבנן כו' והוכיח מהר"נ שם דאי אתיא ליד הזוכה אלים קנינו כדאורייתא, וכן האריך בתשובת גא"י חיו"ד סי' נ"ח ונ"ט ובית שלמה מהד"ב יו"ד סי' קנ"ו בח"ב בדה"ס נ' ע"א מהר"נ פרק התקבל בשמעתא דג' מדות בקטן כו' ועכ"פ באתי לרשותו זכה זה ד"ת וכמק"ח סי' תמ"ח מסברא דנפשיה, ומהתו' דסוכה דאף באתי לרשות זוכה לא מהני בגזלן קנין דרבנן, אדרבא במסקנתם מבואר להיפוך יעש"ב:

ובחת"ס חלק ו' בחידושיו לסוכה ר"פ לולב הגזול ל' ע"ב בתו' ד"ה שינוי החוזר לברייתו ומ"מ נ"ל מי שקנה במשיכה בלא כסף מועיל אפילו לקנין דאורייתא מטעם שנהגו הסותרים במשיכה דלא גרע מסטומיתא, ולכן אם קנה ישראל פרה מכהן ומשך ולא נתן דמים אסור להאכילה תרומה מה"ת, וכהן שלקח פרה מישראל במשיכה ולא נתן הדמים מותר להאכילה תרומה כיון שזוקף הדמים בהלואה, וע' בעץ החיים פרשת בא דף ס"ד ע"א ודברי ירמי' פ"ב מעירובין הלכה ו' בדה"ר יונתן במשנה מהרו והביאו כליכם למבוי כו' שהקילו חכמים ותיקנו כשאר חזקות וכו', ובכני"ח סי' י"ד דלא גרע מה שנהגו חכמים לקנין ממה שנהגו הסוחרים, וכ"כ בקצוה"ח סי' קכ"ז ס"ק ג' ובקצוה"ח ונתה"מ סי' ר"א מרשב"א ומרדכי:

ובנפש חיה חא"ח סי' מ"ב בהבנת הש"כ ח"מ סי' ער"ה ס"ק ה' דלתוס' ע"ג ע"א א' ד"ה פרשדנא ושמ"ק פרק הזהב דבמציאה ומתנה דליכא כספא לכ"ע קונה ע"י משיכה מה"ת כיון דאין לדבר עוד בעלים, וגם כיון דמשך החפץ לרשות דתחלת המשיכה קנין דרבנן נעשה הפקר ואח"כ זיכה בו ויוכל לקנות במשיכה דאורייתא:

וכזה העיר בתפארת מנחם פ"ו מאישות הלכה י"ח אות י"ב והוסיף ליישב בזה בגיטין נ"ה בגנב והקדיש ואח"כ טבח בחוץ דחייב כרת מדבריהם ולרש"י דאוקמה רבנן ברשות גנב שיתחייב והפקר ב"ד הפקר וע"ש בתו' ואף דלא קני ביאוש לחוד דהוה קנין דרבנן דכיון דאוקמי ברשותו מהני אח"כ שהניח הגניבה בחצירו שקונה ע"י הפקר, וע' בב"ש סי' כ"ח ס"ק ו' ומה שתמה באב"מ ס"ק ל"ג ע' בקהלת יעקב סי' כ"ח סי"ג שמיישב זה:

ובארעא דרבנן אות מ' סי' תי"א ובעפרא דארעא אות ס"ה הביא ג"כ הספק אי מיקרי האתרוג שלו מה"ת במה שקנה במשיכה לתקנת חז"ל והעלה דכיון שייפו כח הלקיחה במשיכה לבד מיקרי שלו והו"ל כהפקר ב"ד כו' והא דנדה נ"ו ב' דאזלינן בתר דרבנן בהקנאה וממון דוקא מהפקר ב"ד, ואין זה נוגע לחקירת המל"מ בהל' תרומות מכ"מ דאזלינן בתר דאורייתא כסוכה כ"ג א' ותו' פסחים ל"ו וע' בארעא דרבנן מערכת א' אות ו' ואות ט"ל ומערכת ו' אות קע"ט ומערכת ת' סי' תרל"ו ובהשמטות אות ה' סי' קכ"ג ובאות מ' סי' קמ"ה ובעפרא דארעא סי' קנ"ג, והארכתי בחידושי לסוכה ל' ע"ב ד"ה שינוי החוזר ול"א ע"א ד"ה אבל יעש"ב:

וכדמות ראיה מסופ"ג דביצה כ"ט ב' והבא לי חמשה רמונים ואתרוג אחד, והרי במעילה כ"א ע"א שתי פרוטות והבא לי באחד אתרוג ובאחד רמון, ומשמע דבאתרוג שאינו של מצוה היה שוה שיעורו בפרוטה וכתו' סוכה ל"ט א' ד"ה יתר, וע"כ דהכא מיירי בשל מצוה ולכן נקט ה' רמונים ואתרוג אחד למצוה, ואף דמיירי ביו"ט דליכא קנין מעות, ומיהו הא אשכחן נמי בעירובין כ"ט א' שני רמונים ואתרוג אחד, וע"כ משום דרמון היה רגיל יותר לאכילה מאתרוג (וע"ל סי' רל"ב סוף אות א') ובלא"ה הא משכחת ביו"ט שני דמהני נמי קנין דרבנן:

והאחרונים העירו מרמב"ן ב"ב (ע"ו) [ע"ז א'] דבמכירת שטרות כיון שיוכל למחול והמכירה מדבריהם לא שייך במלוה שום קנין מד"ת ודחו בזה קושית הפ"י דלא קשיא להו ממעש"ש דודאי איירי מקידושי דרבנן, דשם מקודשת מדאורייתא מצד הפקר ב"ד, וכעין זה בדו"ח מרע"א מערכה ט"ז אות ט' על קושית אגב דרבנן כיון דבר קנין הוא בקנין אחר וכ"כ בקה"י בתוספת דרבנן אות אגב סי' ל"ב דלכן מהני קנין אגב לנתינת מעשר וחומש וכב"י אה"ע סי' כ"ח במעמד ג', ורק שד' התו' איננו כן כב"ק ק"ד ב' סוד"ה אגב, ובגיטין ע"ז ב' לרש"י דכיון דיהיב לה החצר קנתה הגט אגב קרקע וע' באוריין תליתאי סימן ק"ע משש"ב בהמרדכי:

ובבאר יצחק חיו"ד סי' כ"ג ענף ח' בדה"ס פ"א ע"ג הג"ה וז"ל וזה כמה שנים הייתי רגיל לומר דבאינם משלמים דמי האתרוגים עד אחר החג דאינם יוצאים להסוברים דקנין דרבנן לא מהני בדאורייתא כו', אך לפמש"כ דידו ורשותו קונה מה"ת לכ"ע שפיר יכולין לצאת בהאתרוג עכ"ל, ולא הזכיר שהיא חקירת המחא"פ והזכירו בעצמו לעיל בד"ה ועפ"ז בתמיהת המחא"פ על הרמב"ם הלכות משיכה סי' ב', גם תירוצו מצד ידו ע' בשבילי דוד ח"ד על יו"ד בקונטרס הקנינים חקירה ג' אות י' בדף קכ"ז סע"א במ"ש בד' המחא"פ וחקר בד' התו' ע"ג ע"א ב' דהיכא דמשיכה לא מהני גם ידו וחצירו לא מהני, וכן בשאילת שמואל חיו"ד סי' פ"ו דף נ"ט ע"ד העלה בישוב חקירת המחא"פ דקנין יד וחצר לכ"ע מה"ת דאיתרבאי מאם המצא תמצא בידו וכתו' ב"ק ע"ט א' ד"ה או, ומה שנסתייע בשער משפט סי' קצ"ח ס"ו דלדידן דמשיכה אינו קונה מדאורייתא אף חצירו וידו אינו קונה וכו':

ובעיקר קושית המחא"פ ושעה"מ פ"ח מלולב הלכה י' מסוכה מ"ו דלא ליקני הושענא לינוקא ביומא קמא דלרמב"ם אף בהגיע לעונת הפעוטות, וע' בתפארת מנחם פ"ו מאישות הלכה י"ח אות ט"ו, ועיקר תירוצו הקדימו בקהלת יעקב על אה"ע סי' כ"ח סי"ג בדהב"ש ס"ק ל"ה במעמ"ש דהוה כמו יאוש דאבידה דבהתירא אתי לידו משא"כ בקטן כב"מ כ"ב ע"ב דאין יאוש לקטן, גם יש לחלק כמ"ש האחרונים דבקטן כשמקנה הלולב כיון דלאו בר מקנה הוא לא מהני על דאורייתא כמו דלא מהני שלא יעשו לנכרי לבר שליחות, וכן דחה בשם אריה חא"ח סי' י"א דבמעמ"ש וכה"ג אוקמינהו בלאו דלא תסור אבל בקטן דאינו בר מצות לא מהני קנין דרבנן להיות דאורייתא, ואשתמיטתיה שכבר נתוכח רמב"ן בהשגותיו לס' המצות לרמב"ם שורש א' דכל הגזרות והסייגים סמך בעלמא, וע' בשו"מ תליתאה ח"ג סו"ס נ"ו מ"ש על הפמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות מ', ובאלפי מנשה לברכות י"ט ב' דאסמכינהו לכל גזירות וסייגים על לאו דלא תסור דעיקרו אם אנו מסופקים באיזה דין שמחוייבים לסמוך על מה שיורו הסנהדרין, וכבר נכללו כל דבריו בד' רמב"ן, ורק מ"ש מפרש"י דכל מילי דאורייתא אסמכינהו אלאו דלא תסור, כבר תיקן בלשונו ואי קשיא דאורייתא היא רבנן אחלוה ליקרייהו משום כבוד הבריות, וכן העלה התשב"ץ בזוהר הרקיע שכן היתה תחלת התקנה בתנאי שספיקו להקל ושלא לגזור גזירה לגזירה, וכן העלה גם במגלת אסתר ובלח"מ ריש הלכות ממרים בשם הר"מ מטראני שהתנו מתחלה שילכו בספק דבריהם להקל ומ"מ מהני הלאו דלא תסור לז"מ שחולק שאינו אמת כמו שתיקנו הם, אבל אם עושה להנאתו אינו עובר על הלאו, ובמחשבת משה שלהבנתו הלאו דלא תסור בממאן להסכמתם ואף שהוא במילי דסייג והרי גם בעובר לתיאבון במה שהוא בפירוש התורה ומדות הנדרשות בודאי הוא בלאו דלא תסור, וכיון דקרא דקמת ועלית קאי מסתמא בכל גווני שיסתפק להם, ממילא אין לחלק על כל מילי דסייג גם במה שעובר לתיאבון, וע"כ מוכרח כלח"מ שהתורה מסרה לחכמים לעשות סייגים לצורך וכמו שהחמירו לפעמים לצורך השעה והקילו בספיקם וכפרש"י זולת במכוון לעבור שלא מצד תאותו ואף שעובר בל"ת שבתורה מ"מ לענין העונש לא החמירו (וע' בתשובתי לעיל סי' כ"א אות א' ד"ה ועכ"פ), ולכן גם לרמב"ם כיון שעיקר הענין מהלאו שיהיה בידם לחייבו עונש וזהו רק במקום שהוא מצד כפירה שלא לקבל דבריהם ולא מצד תאותו:

וגם לפי הבנתו של השם אריה מה ענין לחלק בקטן שלא יהיה כח בידם לשויה קנין מדאורייתא כיון שאינו בלאו דלא תסור, שהרי השואת ההקנאה שעשו אצלו הוא לגבי אחרים מדאורייתא בלא חסור, ועוד דאפילו בחינוך דרבנן שהטילו על האב או על הב"ד כדי שיהא רגיל בהם כשיהיה גדול, ואף דממעט לקטן דאינו בר דעה ולכן הטילו מצות חינוך על אחרים ואפילו בנזירות שאיני חובה על האדם, שכל הנודר כאלו כו', מבואר בשמ"ק לנזיר בשם הרא"ש שהחיוב לחנכו דנדרים סייג לפרישות וממילא צריך לחנך עצמו בזה וע' שו"ת מוהר"צ סי' נ"ח, ומה שהוקשה לו בתוס' גיטין י"ג א' ד"ה במעמ"ש דאם הנותן א"י קונה דאם ש"י הפקיעו כו' וכח"מ סי' קכ"ו סכ"ב, והא שאני ישראל דמצווה בלא תסור, וע' בט"ז יו"ד סי' קל"ב ס"ק ח' וגוא"י חיו"ד סי' קי"א, וגם לפי דרכו הרי עיקר תירוצם כיון דבד"י חייב דדין מעמ"ש שוינהו כהלכתא בלא טעמא וממילא ה"ה בא"י שאמר לישראל במעמד אחד, ועי"ל דבדיניהם דיינינן להו כב"ק קי"ו א', ולרמב"ן וישלח שהדינים שנצטוו בענינים שנצטוו ולא כרמב"ם הלכות מלכים סו"פ י' להושיב דיינים לדון בדיניהם ע' בכ"מ ולח"מ סו"פ ט', וע' בשו"ת רמ"א סי' ט' דלר' יוחנן מויצו חלו הדינים סובר שאינו רק לשמור מנהג המדיני וחוק הנימוסי, ולר' יצחק שלמד בג"ש כסנהדרין נ"ו וסובר שהן אותם שנצטוו בסיני ולהכי במ"ש שהוסיפו עליהם דינין קאמר לא נצרכה אלא לדיני קנסות וכפרש"י דלאו משפט הוא יעש"ב ובסוף התשובה ואין להתעקש שדיניהם אינו כדינינו ז"א כב"ק קי"ג א' דלא פליגי אלא בבא בעקיפין, ואף כי ברמב"ם הלכות מלכים שאין מצוון לדון רק בז' מצות שלהם מ"מ באותן מצות מחוייבים כד"י, וז"א למעיין ברמב"ם סי פי' וע' בתומים סי' (ק"י) [קכ"ג (ס"ק יב)] דל"ל דתקנת חכמים אינו בכלל הדינין ומזה ראיה דלא כרמ"א דהציווי רק לעשות דין אבל אף כפי נימוסיהם יעש"ב לדחות ראייתו, ומבואר שהבין ג"כ דלרמ"א גם תקנת חכמים בכלל ואין סברא לחלק בין מה שדנו לתיקון העולם ושיהיה רק על הדינים המפורשים במשפטים אי נימא דלא תסור קאי על כל תקנת חכמים, וממילא אין מקום לקושיתו ג"כ מאגב קרקע במכירת חמץ שלחו' הוא דרבנן וכן בקנין סטומתא דא"כ בא"י דאינו מצווה בלא תסור יהיה קנינו רק דרבנן, וע' בשם אריה חיו"ד סי' מ"ח שהביא הקושיא מאגב קרקע בחמץ מהאחרונים ומיישב כיון דנהגו כולם בזמן הזה וסטומתא הוה קנין מה"ת וכן בד' הרמב"ן ממעש"ש, וע' במק"ח סי' תמ"ח שקדמהו ג"כ מאגב קרקע בחמץ וברית אברהם חא"ח סי' כ"ח אות ג' כיון דמדאורייתא בביטול סגי וכ"כ בישועות יעקב א"ח סי' תמ"ח ס"ק ה' ובקו"א להלכות פסח בסופו מבן המחבר, וע' בבית שלמה מה"ב יו"ד ח"ב סי' קפ"א בדפי הס' ל"ז ע"ד לחלק במכירת חמץ קודם זמן איסורו וכן בבכור וכלח"מ פ"ג ממכירה בתו' ע"ג ס"ג ד"ה והא, וע' במנחת עני חיו"ד סו"ס מ' וכבר האריך בח"ס חיו"ד וע' בבנין עולם חיו"ד סי' נ"ט דף קל"ב ע"ג ד"ה עוד יש סניף ובבאי"צ חא"ח סי' ד' ענף כ' ד"ה וכן שיטת התו', ומ"ש עוד דלא דמי לאונאה דגם א"י חייב שלא יהיה חמור מש"י כרמב"ם פ"ג ממכירה הלכה ז' ולח"מ סי' רכ"ז סכ"ו דהתם הוא לדין דאורייתא ותמה על הקצה"ח סי' ע"ב ס"ק מ"ג, וזה נגד הרמב"ם והמחבר דאף דכתיב אחיו ממעט שלא יהא חמור מש"י, ומ"ש הסמ"ע סי' ש"א ס"ק י"ב כיון דנתמעט מרעהו כשעת נתינה, וז"א דע"כ לא מהני האי ק"ו דפשטיה דקרא דאחיו ממעט דלא קאי עליו וע' בב"ק פ"ח א' ורק שלמד מביטול מקח וכיש"ש פ"ה הלכה י"א דמדמה לשור ש"י כו':

ומה שהאריך עוד בהרמב"ם פ"ו מנחלות הלכה ט' וח"מ סי' רפ"ג ס"א שתנאי מועיל הואיל ואין חייב לעמוד בתקנת חכמים ואף דבמעש"ש הפקיעו בק"ו אינו ענין לכאן דלא עבדו תקנה ליורש רק היכי ששייך החשש שיחזור לסורו ולא כשהאב מתנה בעצמו שלא ירשנו:

ומה שהאריך במה שהפקיעו זכות היורשים אי נימא דמחוייב לעמוד בתקנת חכמים, וז"א כב"ק קי"ג דבדיניהם דיינינן להו, ומש"כ שיורש את אביו מפני התקנה שמא יחזור לסורו ואף דבלאו הכי דיינינן ליה הכי כיון שכך דינם מ"מ עדיף לומר לנתינת טעם הא דתקינו דיורש אביו כיון דבדיניהם כן וממילא אין להחמיר שמא יחזור לסורו, וע' בבשמים ראש החדשות חח"מ סי' ס"ב שהשיב ג"כ דהא בלאו הכי אסור משום חליפי ע"ג:

ומ"ש דהיכי דנקנה מדרבנן הוה שלו מה"ת כמו בשוה"נ שהוזמו עדיו דאיאושי מייאש כיון דאינו יכול להוציא בדיינים, וב"ק קי"ד דסתם גזילה יאוש בעלים היכי דאינו יוב"ד, והכ"נ בקנין דרבנן דממילא זכה אידך מצד היאוש וכו', וכבר נתבאר עיקר הדברים בקהלת יעקב לאה"ע סי' כ"ח סי"ג יעש"ב:

ומ"ש דבזה ניחא (דרי"ו) [דברי רבינו ירוחם (נתיב כב ח"א)] במעמ"ש כיון דאין המעות בידה לזכות בו וניחא התו' ב"ק ק"ד ב' ד"ה אגב אסיפא וכן (דרמב"ן) [דברי רמב"ן] פרק הספינה [ע"ז ב'] במכירת שטרות דרבנן דאינה מקודשת כיון דאין המעות בידה, ע' בישועות יעקב אה"ע סי' כ"ח ס"ק י' בד' הרשב"א בגיטין שמבואר זה באריכות:

ומה שהקשה עוד מהא דד' אמות קונות לענין גיטין וקידושין מדרבנן ואיך הפקיעו זכות הא"י ברה"ר לשויה שלה מדאורייתא, ע' בשקלים פ"א משנה ה' בהגהות רע"א ס"ק ב' וע"ש באומץ יוסף משש"ב, ועכ"פ הדבר פשוט כמש"ל דלכ"ע קונה האתרוג במשיכה מה"ת ושאין זה נוגע לחקירתם בקנין דרבנן, ואף שאנשי מעשה נוהגין סלסול בזה לכתחלה הואיל ונפיק מפומיהו דאיזה אחרונים לפרוע הדמים קודם החג וכנ"ל:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה