אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רל

סימן רכט

ג' פרשת נצבים תרמ"ט.

להרב ר' שלמה אברהם רזעכטא מיאזערקאוו

ע"ד השאלה שהעיר הרב הגאבד"ק סאכצאוו ר' אברהם שנולד לו ספק במסחר אה"ק באתרוגים שעשה שליח לאחד לטובת אה"ק ונתן א' רו"כ לערבון כדי לצאת ידי הפוסקים דקנין משיכה דרבנן אינו מועיל לדאורייתא, וברו"כ אחד לערבון יצא דקיי"ל ערבון כנגד כולו הוא קונה, וביו"ט נפל ספק בלבו דידוע דנכסי עניים דינו כנכסי יתומים שדינו כהקדש דלא מיקני אלא בכסף כר"ג פ"ק דקידושין ורמ"א ח"מ סי' קצ"ט ובהקדש בעינן נתינת כל המעות דוקא רק החומש אינו מעכב, ובקושי עשה עצה לפי שעה לפרוע הכל ע"י חפצים באופן שלא יהיה איסור יו"ט, ועתה נסתפק במסחור אתרוגי אה"ק במקומם שהכל נעשה בהקפה וגובים המעות אחר החג, והרי הם יוצאים באתרוג שאינו שלהם וצריך לחפש עצה לזה, וכ"ת תלה במחלוקת הקצה"ח שדחה דהרמ"א מהלכה וכן הלבוש השמיטו לגמרי ואף שנתה"מ השיג עליו הביא דעות הרבה ראשונים תשובת הרשב"א רא"ש ותשב"ץ דמעות עניים אין להם קדושה וכהקצה"ח, וע' בשו"מ קמא ח"ב סי' צ"ח משש"ב לענין אמירה לגבוה ושו"ת פני אריה סי' מ"א, ובסוף דבריו הביא עוד לצדד להיתר ומסיק בעצמו שזה רק אי קנין דרבנן מהני לדאורייתא, והרי כל עיקר הספק אי נימא כהסוברים דלא מהני קנין דרבנן לדאורייתא:

ולכאורה הא משכחת באודיתא כב"ב קמ"ט א' וכמ"ש התוס' ב"מ מ"ו א' ד"ה וניקנינהו וכנתה"ק סי' ס' אות י"ז דגם המחבר סובר דאודיתא קנין גמור מדאורייתא דאלו משום הודאת בע"ד לא היה מועיל לפדות בו את המעשר, ומ"ש הט"ז ביו"ד סי' קע"ג ס"ק ט' לענין היתר זקוקים ברבית דמה מהני הודאה בשקר להפקיע איסור דאורייתא דנהי דיש כח בהודאה לחייב ממון שאינו חייב אבל חלק גבוה מי ימחול, וע' ביריעות האהל סי' ל"ח בישוב דהט"ז, והיינו רק לענין רבית שמשקר שיש לו אותו הסך כסף ידוע שמקנה לו ואינו ענין לנ"ד שמודה שקבל המעות דממילא קונה החפץ להיות שלו שזה הוה דרך קנין, וע"ע בט"ז יו"ד סי' קס"ח ס"ק י"ד ובשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' כ"ג משש"ב וע"ש סו"ס כ"ב, וע' בקצה"ח סי' קצ"ד אות ד' ובח"ס חיו"ד סי' שי"ד ד"ה והנה גם ד' התו' ובמגן האלף סי' תמ"ח ס"ק ה' ד"ה ולענין אודיתא אי מהני בחמץ ובישועות יעקב לא"ח שם ס"ק ה' בדף ט"ו ע"ב ד"ה והנה הט"ז ובאה"ע סי' קנ"ד ס"ק י"א, ושו"ת תשב"ץ ח"א סי' קנ"ח דהודאה אינו קונה בבריא רק בשכ"מ דככתובין ומסורין דמי דאל"כ למה לא תני לה בהדי הקנאות, ובשו"מ תליתאה ח"ג סי' י"א שזה דהט"ז דאין הודאה מועיל לענין רבית ודחה ג"כ דהקצה"ח, ובשו"ת ח"צ סי' ט"ז ברוצה לצוות על נכסיו בבריא בדרך הקנאה והפירות לאחר מותו והזוכה יחייב עצמו שהמקנה יאכל הפירות בחייו, ובשאילת יעב"ץ ח"ב סי' כ"ב מפקפק דבבריא ליכא למימר דקניא יעש"ב, וע' בנוב"י קמא חח"מ סי' ל' אות ו' ואורין תליתאי בקונטרס שער נפתלי סי' ט' ושו"ת ר"מ איגרא חא"ח סי' ל"ט במכירת חמץ בחיקור דין סוף אות ג' ובית שלמה ח"ב סו"ס ס"ה וסי' ע' ע"ב וע"ג ושו"ת מהר"י הכהן תנינא חיו"ד סי' מ"ה ושאילת שלום תנינא סי' ר"ל ויד מאיר סי' נ"ד ותורת גיטין בחידושיו פרק השולח ל"ב ב' סו' ד"ה מ"ש מהרו הוא הקדש, וע' במק"ח סתמ"ח בדהת"ש ונחלת יעקב ח"ב בשו"ת סי' א', ובדברי חיים חאה"ע דיני קידושין סי' ג' בהיתר הד' כו' ובש"ך ח"מ סי' פ"א ס"ק כ' דלקצת פוסקים לא מהני אף בהודאה גמורה שלא בפני התובע, וע' בשו"מ קמא ח"ג סו"ס ס ק"ל ואין רצוני להרחיב הדברים לפלפל בדבריהם בפרטות שהמה מדברים שאין להם שיעור:

שוב מצאתי בשו"ת מוצל מאש סי' י' שנסתפק מי שהודה ביום ראשון של סוכות שלולב זה של ראובן אי מהני כב"ב קמ"ט אף דידעינן שאינו שלו או דלמא דוקא לענין טוען ונטען אבל הא דקמי שמיא גליא אינו יוצא, ומתו' פרק הזהב מ"ו ד"ה ונקנינהו אע"פ שהיינו יודעים שלא היה שלו מתחלה ושמא יש לחלק עכ"ל, ובברכ"י סי' תרנ"ח ואח"מ סי' מ' פקפק בזה וע' בארעא דרבנן אות קכ"א ובעפרא דארעא מה"ב אות מ' סי' ס"ה ד"ה וראיתי ובמה"ק אות ה' ס"ק נ"ג, וע' בהגהות מרדכי לס' המדע סי' קכ"ט סי"ד ס"ק פ"ח שהעיר מתשובת הרשב"א ח"ד סי' נ' דבמטלטלין לא קנה כרשב"ץ ח"ג סי' שי"ט וע"ש ח"א סי' קנ"ב ושכ"ה ורדב"ז ח"ה סי' ב"א ש"ב וסו"ס שתי הלחם וכו', ושוב הביא בשם העיטור באות הודאה דלא מהני אף בממון עש"ב, ובש"ך סי' ס' ס"ק ל"ב וע' במרדכי ב"ב סי' תרי"ט מדקא מבע"ל שכ"מ שהודה מכלל דבבריא כה"ג פשוט דלא הוה הודאה, וכן באו"ז סי' תשנ"ב וע' רשד"ם סי' ס"ד וע' במקנה כלל ב' פרט ג' וע"ש פרט י' משש"ב, ועכ"פ כאן הוה ס"ס אי אודיתא קנין מה"ת וספק אי מעות עניים מהני נתינת מקצת המעות, ובפרט דהוה ספק ג"כ אי קנין דרבנן מהני לדאורייתא, ורק דתליא לענין ס"ס באתחזק חיובא ע' בבית שלמה יו"ד ח"ב סי' קט"ו דף ס"ד ע"ג בס"ס בקיום מצוה אי מהני, ולנוב"י קמא חח"מ סי' כ"ו ד"ה ואני אומר משכחת נמי בפשיטות להתחייב לפני עדים ולשעבד לו המעות דמהני לכ"ע:

ויש לדון דגם באומר הרי הוא כאלו התקבלתי דמהני כשמקבל ממנו החפץ בגיטין ע"ד ב' ונדרים ס"ד ואה"ע קמ"ג וח"מ של"ד (וע' בע"ג ס"א א' במתני'), די"ל דמהני ג"כ לענין קנין ואף דפשוט דלא מהני מחילה כשעדיין לא זכה כלל כיון דמה"ת אינו קונה בלא כסף רק כשיתנם לו במתנה, ובשו"מ קמא ח"א סי' רי"ד דלא אמרינן כאלו התקבלתי אלא בתנאי אבל כאן שגוף הענין ע"י זדאטיק ולא קבל א"כ לא היה קנין כלל ומה מועיל שימחול לו אח"כ, מ"מ בכה"ג מהני באדם חשוב כאלו נתן לו הדמים ולא גרע מהילך מנה ואתקדש אני לך כקידושין ו' ע"ב וכב"מ מ"ו א' בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה וע' בשו"ת יוסף דעת מהשו"מ סו"ס ל"ו ד"ה ובזה מיושב וע"ל סו"ס רט"ו ורמ"ח), וע' בבאור הגר"א ח"מ סי' ק"צ ס"ג ס"ק א' בלקוט, ובע"ג מ"ד א' אביי אמר שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים יע"ש ברש"י, ובירו' סו"פ ח' דנדרים דאפילו הלה אינו רוצה ליתן רק שרוצה בקיום התנאי יכול לומר כאלו נתקבלתי, ובפרט דלרמב"ן בדליכא קנין כסף לכ"ע משיכה מה"ת וט' בטוטו"ד תליתאה סו"ס ר"ס, והכ"נ יש לדון כיון שאי אפשר למצוא אתרוג של מצוה בשויו להשו"מ קמא ח"א סי' ר"ה במתנות כהונה דאין לבעלים טוה"נ י"ל שקונה מדרבנן וכבר נסתלקו הבעלים ואחרים לא ימצא לקנות שוב מועיל קנין דרבנן דזכי מתורת הפקר יעש"ב:

וחפצתי לדעת מ"ש שנידון אתרוגי אה"ק הוא מעות עניים, והשיב שהמחבר נפש חיה השתדל עבור עניי אה"ק וקבל עבורם הרבה כסף וקנה גנות בכפר חטין ונטע אילנות אתרוגים שידועים בלי הרכבה שיהיה מוצא עבור עניי אה"ק שיעלה בכל שנה הרבה ריוח עבורם עכ"ל. ואני מסופק אי שייך בכה"ג כאלו התקבלתי כיון דגזבר אינו יכול למחול מעות צדקה דעניים רק באופן שיתחייב בעצמו לשלם בעבורם, ובלא"ה תליא במחלוקת בס"ס לענין ברכה באתחזק חיובא:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה