זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רכט
ב' ג' מרחשון תר"ג. להרב דקאמינקי רמ"ג ירושלימסקי
בדבר שאלתו על הבית יעקב שהובא בבה"ט לענין חיברו במחט מתוספתא אהלות פ"ד ופ"א דעוקצין שהובא בתו' זבחים ק"ה ב' ד"ה חבור:
ועיין בבית מאיר אה"ע סי' ק"ל ס"ז בדיבק ב' עורות שהביא ג"כ מהתוספתא שהובא בתוס' זבחים הנ"ל וכן בפ"ג דאהלות משנה ד' שחבורי אדם אינו חיבור, ושזה היה בהעלם מן תשובת ב"י שמביא הב"ח (צ"ל הבה"ט) א"ח סי' תרמ"ח ס"ק ט"ו להלכה וליתא, ומה שהביא מלחם אינו דשאני אתרוג דעיקרו מחובר בידי שמים וכו', וע' בתו' מנחות כ"ה סע"א שהביא ג"כ מהתוספתא רפ"ק דטבו"י ובאהלות פ"ב משנה ז' ברע"ב ותויו"ט מהתוספתא:
ובשו"ת הר המור בחלק גדולת מרדכי סי' א' במה שהבין השואל שתוספתא זו שנויה לגבי אתרוג של מצוה וזה שגגה שתוספתא זו בפ"ג דטבו"י לענין אם נטמא במגע טבו"י וכו' יע"ש באריכות:
אמנם הר"ש פ"ב דאהלות כתב בפשיטות אתרוג אינו חיבור לצאת ידי חובתו, ונראה דמשמע ליה מדנקיט גבי אתרוג ובפרט מדנקיט ברישא נמי גבי חלב ומהכ"ת לחלק וע"כ לאשמועינן דאינו יוצא ג"כ ידי חובה של מצוה ואף דעיקרו שנוי לענין טומאה מ"מ י"ל דלא מהני לגביה חיבור דלא שייך במידי דאכילה וכנ"ל, גם בס' מצמיח ישועה ח"ב הנקרא ישועות יעקב באות ו' האריך בדברי השבות יעקב סי' ל"ה שהשיג על הבי"ע באתרוג שניטל ממקומו דאם חיברו ע"י מחט הוה לקיחה תמה שנשאל מתוספתא אהלות פ"ד וע' בנזיר נ' ע"ב וברש"י ותו' והאריך ג"כ דאין ראיה מטומאה למצות אתרוג, גם בס' מורה צדק על הלכות בציעת הפת סי' קס"ח ס"ג בדה"ס כ"ה ע"א האריך ג"כ דהא דחבורי אדם לא הוה חיבור היינו לענין טומאה דהא אפילו רק אם עומד לחתוך כחתוך דמי אמנם לגבי ברכה דאינו אלא משום כבוד הברכה אף שנראה כשלם נמי סגי ועוד דלכ"מ פ"ו מטומאת אוכלין רק לענין הכשר לא הוי חיבור, וע' בחת"ס חא"ח סי' מ"ו ובית אריה הלכות מזוזה סי' רפ"ח ס"ק ו' בדה"ס כ"ג ע"א ובית אפרים חא"ח סי' א' משש"ב, ובס' אפ"ד סו"ס ב' הביא ג"כ דהב"מ והעיר מפי' הר"ש באהלות דלענין לצאת בו, אבל לא נחית לעיקר הדברים, ובשאילת שלום תנינא סי' רל"ב דהתוספתא מיירי דאין בכל חלק כשיעור אתרוג דפסול אף ביו"ט שני כמ"ש אח"כ שנילושה במ"פ דמיירי ג"כ מחיבורי אוכלין להיות בו כשיעור משא"כ באתרוג שניטלה פטמתו, וע"ש דכיון שחיברו מיחשב ג"כ הדר, ובשו"מ קמא ח"א סו"ס קל"א שבא לפניו בחוהה"ס שניטל השושנתא והקיל כמ"ש הבי"ע ואף דלהשבו"י דכשאינו מחובר בתולדתו לא חשיב חיבור וי"ל דכל שאינו מגוף האתרוג רק שהוא ענין הידור וכמה אתרוגים נמצאו בלא שושנתא בכה"ג ודאי כשר עכ"ל, ומ"ש ת"ד ס"ק מ"ב וצ"ל תרמ"ח ס"ק יו"ד ס"א מתשובת המבי"ט כשחסר מתולדה וע"ש בט"ז ס"ק י"ב וע"ש במ"א סי תרמ"ט סוס"ק י"ז וסי' תרמ"ה ס"ק ו' דכיון דהפסול משום הדר פסול כל ז' ולא ידעתי מקום הפשרה שלו:
ובלקוטי ח"ס סי' ל"ו בנשבר עליונו של לולב בפחות מכשיעור ונשאר דבוק כשיעור המפורש בפ"ג דעוקצין גבי תאנה שנפשח, שכתב בפשיטות דאין לו תקנה לא ביום א' ולא בשאר הימים דהתחתון הנשאר אין לו דין לולב ולא הוזכר קשירה אלא להשלים השיעור והארכתי מכמה שנים בתשובה לענין דיבוק אי מהני בלולב, ורק שהשבות יעקב כתב בפשיטות ונחלקה התיומת דפסול ולא מהני לדבק התיומת והוא דבר קל לתקן בכל מידי דמדבק עכ"ל, וע' ט"ז סי' תרמ"ח ס"ק ט' ולפ"מ שדימו הפוסקים אתרוג לטריפה וע' בתב"ש וכו"פ וחו"ד סי' ל"ט סוס"ק ה' בלקוטים ובעמק הברכה בהקדמתו על הרי"ף שהשמיט הא דנולד סימני טריפות באתרוג, ומ"ש לענין איסור מטומאה ע' בספרי זכ"י ליבמות ק"ג שהארכתי יע"ש בדה"ס צ"ג ע"א ד"ה ומ"ש שהבאתי מהאו"ה כלל ל"ד, וט"ס שם בגדי כהונה חא"ח סי' א' וב' שהאריך וצ"ל דף ב' ע"ג, והבאתי ג"כ מהב"ש סו"ס ו' ס"ק ל"ד, ומש"ש ס"ק ד' ט"ס, והזכירו ג"כ בספרו מנחת משה חאה"ע סי' א' אות ה' בהג"ה וע' בברכת משה סכ"ד דף ל"ה ע"ד: