אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רכז

סימן רכו

להרב ר' יהודה ליב מקעלים (א)

מ"ש בענין הטבעות שאין חוששין להסיר בשעת נטילת לולב וכסי' תרנ"א בהג"ה שנהגו להחמיר:

ועיין בכפות תמרים לסוכה ל"ז א' תוס' ד"ה כי היכי דלא ליהוי חציצה כו' ואע"ג דהכ"נ הוי חוצץ לאגד וכו', מהב"י מ"כ בשם אגודה בפרק מקום שנהגו וכו' וכדמוכח מתוס' דשמעתין דהוכיחו דלרבה הוי חציצה אגדו של לולב, ואף דהלכתה כרבא דאין האגד חוצץ משום דכל לנאותו אינו חוצץ ולא פליג מטעמא דאינו חוצץ כל היד, וכ"כ בסדר הגט סעיף פ"א ואה"ע סי' קל"ט סי"ד בהג"ה ותמה על רמ"א בא"ח סי' תרנ"א דמדינא אין לחוש, ומסוגיא דידן דיש לחוש בחציצה דמקצת היד כו' וכן בזבחים י"ט ועירובין ק"ג כו' יע"ש באריכות בדפי הס' כ"ג ע"ג:

ב ובנידון השאלה מאתרוג מחמת משמוש היד עד שיש בו שינוי מראה אם הוא כשר לכתחלה:

הנה מה שאינו מתולדה ליכא משום מנומר כמו בס"ת דקפיד קרא ואנוהו ומנומר פסול, מ"מ אם נתקלקלו הרבה יריעות ממשמוש היד ושנראה הכתב מנומר הרבה ושינוי מראה בכמה מקומות אין חשש כלל, ומשש"כ הכא דלא גרע מאם דכשקלפו חוזר למראה אתרוג כשר, והכא פשיטא שיהיה חוזר למראה אתרוג גם באין בו חסרון כשניקו אותו היטב ולא גרע מחזזית שאינו גבוה משאר אתרוג, (וכן מצאתי כעת בשו"ת נפש חיה חא"ח סו"ס ד' בדף י"ג ע"ב על אתרוגים מאה"ק אשר לפעמים יתקלקלו ע"י משמוש היד ורבים אומרים שזה ראיה שאינו מורכב כמאמרם שאתרוג קשה משמוש היד, והעיר מהח"ס חלק ו' בחידושי פרק לולב הגזול דף ל"ו ע"א דרוב פעמים ע"י משמוש היד ורוב הנענועים נולדו בו נמורים וגם נקלף קצת מקומות מהעור העליון הקליפה החיצונה ונעשה מקומות כמנומר, וכ"מ לעיל ל"ה ב' בפרש"י ד"ה מפני שמפסידה קליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים, ואי אפשר שיהיה כל פעם מראה אתרוג באותן הכתמים והבהרות שנולדו מזיעת הידים, נ"ל כיון שבאו ע"י מצותן זה הידורו וקצת ראיה מפסחים ס"ה ב' שבח הוא לזרעו של אהרן שילכו עד ארכבותיהם בדם, ובודאי בעלמא כי"ב הקריבהו לפתחך והכ"נ דכותיה וכעין גרדומים דאתיין משירי מצוה וכענין מים משירי טהרה וע' לקמן גבי נקיבת העכברים עכ"ל]:

אך ע' בשבות יעקב חיו"ד סי' ס"ט ומ"ש מתשובת הק"ט סי' כ' דמוהל שנתיבש דם המילה על ידו אינו חוצץ בנטילה מהא דשבח לבני אהרן כו', הלא במקומו דגם בבני אהרן הוה חציצה אם הוא יבש וע' רמב"ם פ"ה מביאת מקדש וטור וב"י יו"ד סי' קצ"ח יעש"ב, וע' במפרש רפ"ב דתמיד כ"ה סע"ב ד"ה מפני שהוא נוי למזבח כשיש עליו דשן הרבה כפסחים ס"ה שבח הוא יכו' וע' בבית שלמה קמא ח"ב מא"ח סי' ק"ו מש"ש על השבו"י:

ג ונידון אתרוג גדול ואתרוג קטן ממנו ומהודר יותר הי מינייהו עדיף, נ"ל שנלמד מירושלמי יומא פ"ו הלכה א' לענין קרבן משובח בגופו ומשובח במראה מי קודם ולמד מעומר דמציתי לקצור מן הלח והוא אביב ואם לא מנא יביא מן היבש ואם יש כאן אביב שהיא כבר קצור ויבש לקצור הקצור קודם ואף כמצוה לקצור מ"מ הואיל וזה משובח בגופו שעודנו לח:

ואמנם לענין הידור מצוה עד שליש הוה גדלו ג"כ בכלל הידור שאם מצא אתרוג יותר גדיל משליש מהכשירו כביצה וכתוס' ב"ק ט' ע"ב וזה ג"כ חשיבות בגופו, אבל משובח במראה עדיף טפי ממשובח בגודל האתרוג דהתורה קפדה מפורש במצוה זו אהידור ולא דמי לקרבן דמצותו יותר בשמן וכן בעומר כשהוא משובח בגופו שהוא אביב עדיף וכשיש לקצור מכל מקום הקצור קודם דהיה משובח בגופו שעיקר חשיבות המצוה בהכי אבל הכא עיקר חשיבות המניה היא ההידור, וכן אם יש אתרוג הדיר אף על פי שאינו מתקיים זמן הרבה מהרקבון וכה"ג, ובס' מאיל המלואים על הס"ת בפרק ח' סי' רע"א אות ב' בדפי הס' י"ד ע"ב ד"ה ודע העיר מהירו' הנ"ל על המ"א סי' ל"ב ס"ק ו' וע"ש עוד בדף כ"ו ע בד"ה והרמ"א בס"ג, וע' בבכורות מ"א ע"א ואי ב"ר כו' ואי למעוטי מזוהם דמאיס וכו', וע' בבית שלמה קמא ח"ב מאו"ח סו"ס ק"ז כשיש שני אתרוגים א' גדיל מעט יותר מכביצה והוא נקי לגמרי יא' הוא גדול הרבה ואינו נקי לגמרי וכשר ע"פ דין אם צריך לבזבז שליש על הנקי, דברור דאם הגדיל מהודר וגם עליו אין שום פקפוק ודאי א"צ לבזבז כלום אמנם אם יש עליו שום פקפוק ודאי דנקי לגמרי עדיף מהידור מצוה עכ"ל:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה