אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רכו

סימן רכה

ועש"ק משפטים בחרתיו לפ"ק לחותני הרב דראוינאי רמ"ג יפה

מה שהעיר במכתבו מאחד מהבני חבורה במי שהיה אוחז בלולב ואתרוג בטרם אור היום של חה"ס וימשך על היום אם יוצא חובת נטילה:

לכאורה אינני רואה בזה מקום ספק ושכן בכל הקרבנות דכתיב לקיחה ואף שהיה אוחזם בידו בשעה שאין ראוי להקרבה, והרי בקידושין דכתיב קיחה בכסף דלא מהני במקדש במלוה דלהוצאה ניתנה רק בהנאת מלוה כקידושין ו' ע"ב, דלאו מידי שקלה מיניה דהמעות מהמלוה כבר היו שלה, אבל פשוט היכי שהמעות מונחים בידה מקודם שלא בתורת הלואה וכשנותן לה המעות שאוחזת בידיה, וכן כשהיה משכון בידו קודם המו"מ כשמכוון להקנותו כפי מעותיו ע' בח"מ סי' ק"צ סעיף ט', וכן כשהמעות בידו בתורת הלואה וא"ל הבע"ד שיהיה בידו בתורת שוחד לזכות את הזכאי ככתובות ק"ג א' ואטו ליכא בזה משום אקרובי דעתא ואף דאפקה התורה בלשון לקיחה, וחייב להחזיר משום כל מילי דא"ר לא תעביד כנה"מ סי' ט' ס"ק א' ומה שהקשה עליו בכפות זהב ברישא דדהבא אות ז' מר"פ שני דייני כבר הארכתי בישוב זה, ויש לדון גם לרמב"ם פי"א מברכות הלכה ו' אם שחט בלא ברכה ואפילו הפריש תומ"ע או שטבל ולא בירך אינו חוזר ומברך אחר עשייה וע' בש"ך יו"ד סי' י"ט ס"ק ב', ולפ"ז אי נימא דמיחשב לקיחה במה שנטל הלולב בלילה ויוצא חובת לקיחת לולב כשאוחזו בבוקר א"כ תיכף כשהגיע שעת חיובו ולא בירך, הרי לרמב"ם אמרינן הואיל ואידחי אידחי ולא משכחת בזה חיוב ברכה תיכף כשהגיע שעת חיובו:

ובעיקר הספק היכי דעביד מעשה הלקיחה שלא בזמנה, כבר נסתפק המל"מ פ"ג מביאת מקדש הלכה כ"א אם תחלת המעשה היה בהיתר בפושט ולובש כלאים שיכול לפשוט וללבוש אם נחשב אח"כ השהיה כמעשה, וע' במשנת חכמים על הרמב"ם פ"א מיס"ת ביבין שמועה אות א' ד"ה והנה המל"מ ובזכרון יצחק ח"ב סו"פ תצוה ובהר המור חלק חכמת שלמה סו"ס ה' ובשו"מ קמא ח"ב סי' כ"ט בהג"ה בדף כ' ע"ג ובאה"ח הלכות ציצית סי' ח' ס"ק ג' וסי' י"ג ס"ק ג' משש"ב:

ומה שהעיר ממנחות ל"ו א' היה משכים ומניחו וכשמגיע זמן ממשמש כו' ומכש"כ כאן, ויותר היה לו להעיר מסוכה מ"ו א' רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי בהו הוי מברכי, א"כ להדיא דהחיוב כשמשמש ולא מצד ההנחה וע"ש בר"נ דהפוסקים השמיטו דאינהו ידעי שיעור להיסח הדעת אבל לדידן וכו' וע' בשאג"א סי' מ':

ומ"ש בשם הרב מבריסק מסוכה מ"ב והא מדאגביה נפיק ביה ומזמנו בהול, ולכאורה מאי נפ"מ שהוא בבוקר כיון דהוא רק באותו יום הוה זמנו בהול, וכבר העיר הלח"מ על הרמב"ם גבי תינוקות דפטור דזמנו בהול דזה הטעם נאמר בגמ' לדחות דר' יוחנן אבל לפי האמת קיי"ל כר"י דאפילו ביבמה דאין זמנו בהול נמי פטור, ומה שתי' הלח"מ ע' בחמדת שלמה חא"ח סי' א' שהניחו בצ"ע וע"ש בסי' כ', ומהא דלא מוקי כשהעבירו בלילה דלא הוה זמן חיובו אין הכרח משום שאין זמנו בהול כיון דקיי"ל דאז לא הוה טעה בדבר מצוה דעכ"פ בעינן שיהיה זמן חיובו, וע' במ"א סי' תרנ"א ס"ק ט' ולא ידעתי דהא משכחת כשנטלו בכסותו וכסי' תרנ"א ס"ז להי"א דאם כרך סודר ונטלו דלא יצא, וגם להאחרונים שאם הלולב לח מחמת המים הוה חציצה כמו לענין בגדי כהונה למל"מ פ"ב מעבודת יוה"כ הלכה ב', והא דסוכה ל"ו שהאתרוג מתכשר ע"י מי לולב, ומשמע שהמים עודן עליו בשעת נטילה, מ"מ אפשר במקום אחיזתו נגוב הוא שמנטפין מלמעלה כמש"ש בתוס' ואולי כיון דבשעה שנוטל הלולב אינו ראוי לצאת לא מיקרי טעה בדבר מצוה ואף שהגיע זמן חיובו בשביל מה שיהיה ראוי אח"כ כשיתנגב, ובלא"ה דחו האחרונים דהמל"מ מזבחים ל"ה שאפילו דבר דסמיך לח לא הוה חציצה ע' בעמ"א סי' ל"ז וע' בבית שלמה ח"ב מא"ח סי' ק"ו:

וראיתי בצל"ח ברכות י"א דלר"ת דקודם עהש"ח פטור מבה"ת דאתמול ונסתפק אם בירך קודם עהש"ס שאינו מחוייב בדבר לר"ת שיפטור עצמו לאח"כ דכיון דפטור חשוב כאינו מחוייב בדבר, או כיון דברכתו לצורך שעה שיתחייב יע"ש, וצ"ל דלא דמי לתפלה וק"ש שלא בזמנו וכן בכל המצות שלא בשעת חיובן, כיון דמ"מ מחוייב גם עכשיו בברכת התורה רק שנפטר מצד שבירך אתמול, ולא ידעתי דמה מהני שמ"מ בר חיובא מקרי כמו דלא מהני בשאר ברכות לברך להוציא א"ע לכשיתחייב או לחזור ולהתפלל להוציא א"ע למחרתו, והא כיון שאין עליו עכשיו חיוב לברך דמי לתפלה כנ"ל והא דברה"ש כ"ט א' כל הברכות אע"פ שיצא מוציא דכל ישראל ערבין זה לזה, והיינו כיון שכבר הגיע חיובו של האחר אבל מה נפ"מ שאם לא בירך היה יכול לפטור בבה"ת של עכשיו למחרתו כיון דעכשיו אין עליו שום חיוב ויש עוד כמה סתירות ואין כדאי ללחום את המושל בסברא בעלמא, וכתבתי רק העולה על תעופת רעיוני בלי פתיחת ספר רק בעת הביטי במכתבו:

ואחר משך זמן בא לידי חוברת פליטת סופרים שהביא ג"כ עיקר הספק שנשאל מזבחים י"ד א' הואיל וכתיב ולקח הכהן מדם ואי אתי קוף וכו', והכ"נ באחז קודם עהש"ח אם יוצא אחר עהש"ח צריך להניחו תחלה ולחזור וליטלו, וכן במתנה ע"מ להחזיר צריך להניח מידו ואח"כ לקיחה, וע' בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' קפ"ט דלא ממעט אלא הנחת קוף שאינו בר כוונה, וע' בשד"ח באסיפת דינים מערכת ארבעה מינין סי' ג' אות כ' בשם שו"ת דברי מרדכי סי' ס"ד ס"ה ס"ו ס"ז שקיים דבריו, ובנין שלמה על א"ח סי' מ"ח בדף נ"ז ע"ב ד"ה ואגב וד"ה ומיהו ובמפתחות לסמ"ח ובמשיב דבר חא"ח סי' מ' משש"ב:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה