זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רכד
להרב דקליקאל ר' יקותיאל זיסל
בדבר קושיתו במכתבו דמאי משני בסוכה ט' א' דב"ש ס"ל כר"א דאין עושין סוכה בחוש"מ, והא ר"א גופיה יליף מהאי קרא לקמן כ"ז ב' דאין עושין סוכה בחוש"מ דאמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לשבעה, וא"כ מנ"ל דבעי סוכה לשמה, והביא מתשובת בר ליואי שהקשה כן וניחא ליה מדממעט גזולה מלך ת"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא חל שם שמים, וע"כ דמיירי בגזל בחוה"מ וכבר חל שם שמים, אבל לר"א דאין עושין סוכה בחוש"מ מיותר קרא דלך לשם חובך, ומזה ראיה לרמב"ם דגם בדפנות חל מדלא איצטריך לך למעט דפנות, וכפי שהביא בשמו יפה השיגו דמנ"ל דאם לא חל שם שמים דפסולה הסוכה ולא דמי לקרבן שאינו יכול להקדיש דהוה חולין ופסול להקרבה, ועוד דבחולין דאפילו במעשה כל דהו יכול לאסור דבר שאינו שלו, ובלאו הכי פשטא דסוגיא סליק בטעמא דב"ש דס"ל כר"א דאין עושין סוכה בחוש"מ לכך אייתר קרא דחג הסוכות תעשה לשם חג ולא מלך:
ואולם מה שנדחק מעלתו דבקרא דראה שינה מפרשת פנחס דלא כתיב שם חג הסוכות וס"ל דאין עושין בחג, וע"כ דמקודם החג עושין לשבעה ולמה לי קרא חג דאז לאו חג הוא ומיותר דלשם חג יעשה עכ"ד:
אבל בפרש"י לקמן דקדק עשה סוכה לשם חג של שבעת הימים כו', הרי דלר"א דאין עושין הלימוד נמי מדכתיב חג הסוכות שיהיה הסוכה לשם חג של ז' ימים, וכבר הרגיש ברשב"א סוכה כ"ז ב' וגם בחידושי ריטב"א בהא דבפ"ק אמרינן דב"ש אית להו הא דר"א שאין עושין סוכה בחוש"מ ומפיק לדרשא אחרינא דבעי לשם חג, וי"ל לב"ש תרתי ש"מ דמחג הסוכות דרשי לשם חג ומשבעת ימים דרשי סוכה לשבעה עכ"ל, וא"כ מפורש דהלימוד מתיבת חג וכנ"ל, ואולם בלאו הכי אי מדרשא דתרתי ש"מ ע"כ דהוה רק מדרבנן ולא מיפסל מדאורייתא וכרש"י יומא פ' ע"ב ד"ה אלא אסמכתא בעלמא ורש"י חולין ע"ז סע"א ד"ה אסמכתא ולדרשא אחריתא אתיא עיקר קרא ותוס' חולין קי"ב ד"ה ורוטבן דעיקר קרא לצירן ושאר הוה אסמכתא, ורש"י סוכה כ"ח ע"א ד"ה אמר רבה הלכתא ובתוס' רה"ש ה' ב' ומנחות ב' ע"ב ד"ה מנחת חוטא ותויו"ט נדה פ"ו משנה א' ד"ה והשרץ, וכה"ג במג"ש לפסחים כ"ב ד"ה כל שעה בישוב קושית התוס' ד"ה חולין שנשחטו בעזרה מהתו"כ, ובתוס' ערכין כ"ח סע"א אין זה עיקר דרש דהא איצטריך וכו' יע"ש:
וכבר האריכו ליישב קושיית הרשב"א באור חדש על התורה פרשת הברכה ובספרו חו"י חדש באור תורה דף ס"א ע"ג ובקידושין ע"ג באו"ח לקידושין ד"ה ר' זירא ובמנחת עני על סדר הש"ס בחידושיו לסוכה כ"ז ב' מחודש ל' דף ד' ע"ג ובמשיב דבר חא"ח סי' ל"ט (ושוב נדפס ס' חסדי יהונתן בחידושיו לסוכה ט' אות י"ז וי"ח שהאריך ג"כ בישוב זה]:
ובפשוטו לק"מ דודאי למ"ד דעושין סוכה בחוש"מ דריש כפשטיה דקרא סוכות תעשה לך שבעת ימים וממילא לא בעי לשמה, אבל לר"א דאין עושין בחוש"מ וכפרש"י עשה סוכה לשם חג של הז' ימים, וממילא מוכח דבעינן לשמה שיהיו לשבעת ימי החג, וכן בפרש"י בדף ט' עשה סוכה לשם חג סרס המקרא ודרשהו, והיינו כדרשא דר"א:
ובזה מסולק קושית השעה"מ פ"ד מלולב הלכה יו"ד דבסוכה כ"ג א' בעושה סוכה על גבי הגמל ור"מ מ"ט הא מדאורייתא מיחזי חזי, ולימא דר"מ כרבנן דר"א דלא בעינן ראוי לשבעה, ובמנחת עני הנ"ל בחידושיו לסוכה אות ל"א האריך בדרך פלפול, ואינו ענין לזה דר"א בעי שיהא קודם החג לשם סוכה ואף כשעושה אותה בחוה"מ דירת קבע, אבל ר"י דבעי ראוי לשבעה לשיטתו לעיל ז' ב' דבעי דירת קבע וממילא צריך לזמן הראוי לסוכה, ולזה פריך מ"ט דר"מ לשיטתו דדירת קבע בעינן וכתוס' לעיל ז' ב' ד"ה אחרים, וע' בתשובה מאהבה ח"ג סימן שצ"ז בשיטת רש"י סוכה ח' ב' ד"ה וחייבת במזוזה לעולם וד"ה ופטורה מן המזוזה לעולם דלא נימא דבחג חייבת ורש"י סובר אחרים לאו ר"מ דלר"מ דירת עראי בעינן כיומא י' ע"ב דבר פלוגתיה דר"י ר"מ ע"ש י"ב א' תוס' ד"ה הא דכרכים יעש"ב, ובפ"י שם כ"ג ב' דהא למסקנא לעיל י"ט ב' העושה סוכתו כמין צריף איפכא תניא וע"כ מדבעי ר"א סוכה הראויה לשבעה אף דסובר דירת עראי בעינן יעש"ב וברא"ש ריש מכלתין דלמסקנא לר"א דירת עראי בעינן, ובמנחת עני הנ"ל אות ל' מיישב בשני אופנים דרש"י לעיל ח' ב' דר"מ לא בעי לשמה והא בדף כ"ג פריך לר"מ והא בעי הראוי לשבעה, וא"צ כלל לפלפולים שאינו תלוי כלל בפלוגתא דר"מ דראוי לשבעה בהא דר"א אי בעי לשמה אלא משום דירת קבע (שוב נדפס שו"מ חמישאה ביוסף דעת סו"ס נ"ג שהאריך ג"כ בסגנון זה], ובישועות יעקב א"ח סי' תר"ל ס"ז סוס"ק א' האריך בסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי דכשר כיון דהוה דופן לשבת ע"ש בד"ה והנה זה זמן רב כו', ובעמ"א חא"ח סי' ל"ה מפלפל בישוב קושית הר"נ על הרי"ף שסתם דבריו דמשמע כל ימי החג, ומ"ש ליישב לרבה. דאין איסור הוצאה ביו"ט וליכא מיגו לדידיה אלא בשבת שבתוך החג וניחא לשיטתו לגירסת הק"נ, וכבר נכלל זה בדברי הישועות יעקב שהאריך וע' במגן האלף, ובארץ צבי חא"ח סי' מ"ט מפלפל בזה בישוב קושית התוס' סוכה ט' א' למה לי לך למעוטי גזולה, ולפ"ז ניחא הכל בפשטות דכאן יתקיים כל שבעה רק שאינו דופן שלם ולא בעינן ג"כ שתהיה הסוכה לשם חג כל ז' דקיי"ל כרבנן דר"א, וע' בשו"מ רביעאה ח"א סי' כ"ט בדפי הס' כ"א סוע"א במ"ש על דברי החכ"צ:
ובשו"ת ברית אברהם חא"ח סי' ה' אות ב' פלפל ג"כ בישוב קושית הרשב"א הנ"ל וכתב דצריך באור בסוכה כ"ז דהיאך הסברא החיצונה וע"כ דפליגי בסברות הפוכות ולר"א בעי קרא לאפוקי מסברא כו':
בתו' ערכין כ"ה סוע"ב ד"ה ור"ש מ"ט שבתחלה שואל מ"ט דר"ש אלמא דמסתבר טפי וכו', ובאור חדש פרשת הברכה הביא ליישב דלר"א הסברא החיצונה דעושין בחוש"מ לטעמיה דחייב לאכול י"ד סעודות בסוכה, אבל לחכמים אין חיוב כי אם סעודה הראשונה וא"כ מסברא אין עושין בחוש"מ ואיצטריך קרא דעושין, ולמאי דמשני ב"ש ס"ל כר"א דאין עושין מסברא חיצונה כיון דלב"ש אינו חייב לאכול י"ד סעודות, ובראשי בשמים חא"ח סי' ל"א סוף אות כ' כוון ג"כ לזה דר"א לשיטתו וע"ש באות כ"ה וסי' י"ב אות ז' ח' ט' משש"ב:
וע"ש בברית אברהם דלהסוברים דמלאכת חוה"מ דאורייתא והיאך כתב תעשה ז' ימים על עשיית סוכה בחוש"מ והא הוה מלאכה דעושה אהל ([והיינו דלב"ש בסוכה ז' דדירת קבע בעינן וממילא מוכח דאין עושין סוכה בחוש"מ ולא משכחת רק כשעושה דרך עראי, וע' באו"ח סי' תק"מ ס"א דאפילו לצורך המועד אסור מעשה אומן], וא"כ ע"כ ע"י נכרים [וכסוכה ח' ב' דסוכת נכרים כשרה], והא אדעתא דנפשיה קא עביד וממילא מוכח דלא בעי לשמה, אבל לב"ש י"ל דס"ל כר"א כו' איצטריך דאין עושין בחוה"מ לענין דיעבד אם בנאו בחוש"מ אינו יוצא דאינו ראוי לשבעה לתו' סוכה ט' א' דמצוה הבב"ע מדרבנן עכ"ד:
וזה תליא בסתירת התו' ר"פ לולב הגזול ד"ה משום מהא דגזל סאה של חטים כו', ויש לפלפל דר"א לטעמיה בסנהדרין ז' ב' דדריש להכי, ולכן סובר דאינו יוצא בסוכתו של חברו, להכי פריך בברכות מ"ז ב' לר"א והא מצוה הבב"ט היא, אבל לרבנן דלא ס"ל הדרש וס"ל דיוצא בסוכה שאולה וא"כ איצטריך לך לגזולה:
וע"ש עוד לדחות להרא"ש דציצית נטוין ע"י נכרי וישראל עומד על גביו כשר וכו', והא לב"י גם בדיעבד פסול בלא סיוע ישראל ואיך אפשר שיסייע במלאכת חוה"מ, וי"ל דתלוי בפלוגתת הט"ז יו"ד סי' קצ"ח ס"ק כ"א וע"ש בנקה"כ יעש"ב וע' בתשובתי לעיל סי' ק"ד]. ולמש"ל אין מקום לכל זה וע' במעין גנים ח"ב מעצי לבונה לא"ח סי' תק"מ ס"א ותרל"ו וע' בלחמי תודה ד"ר ע"ד ובמנחת עני על חידושים מלוקטים דף כ' ע"ב וע"ד ודף כ"ה ע"ג ומקור ברוך האחרון דף ל"ד ע"ד ד"ה ובזה: