אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן ריח

סימן ריז

להו"ל

בדבר קושיתו בשם תלמידו האברך ר' יוסף זאבנער על ריטב"א מכות י"ד א' והלא דברים ק"ו כו' והוכיח דלקרבן עונשין מהדין א"נ כדפריש הראב"ד דכיון דלחלק בעלמא הוא דילפינן מק"ו גילוי מלתא בעלמא הוא והא בסנהדרין נ"ד א' דאר"י כותי הבא על אביו חייב שתים וקאמר רבא בישראל בשוגג ולענין קרבן דזה תלוי אי עונשין מהדין, הרי דמאן דס"ל עומה"ד גם בקרבן כן עכ"ד:

בפשוטו אין זה קושיא כ"כ הא דניחא ליה טפי לשנויי בפשטות בפלוגתא דאביי ורבא אי עומה"ד בגילוי מלתא, כיון דהא דעומה"ד בקרבן רק מכח קושיא בשקלא וטריא בסוגיא דמכות אי עומה"ד אף היכא דהוא גילוי מלתא בעלמא במה דילפינן בק"ו ואף דאין זה נוגע לפלוגתא דאביי ורבא בגילוי מלתא דבתו ובת בתו, הא גילוי מלתא כהאי דיליף בק"ו מסתבר דגרע טפי מהך גילוי מילתא וממילא למ"ד עומה"ד גם במה דנכלל בו מכש"כ בגילוי מלתא כי האי דחלוק:

ולכאורה להר"ר ישעיה ראשון שהביא הרא"מ בפרשת שמיני דאין כח ביד הק"ו לפעול ב' מדריגות איסור ומלקות, משא"כ אם האיסור מפורש בתורה, ולכן גבי ממון עומה"ד דאם לא ישלם לא מהני הק"ו מידי, וממילא ה"ה לגבי קרבן בשוגג דלא שייך דאהני הק"ו לענין איסור כיון דבלאו הכי באיסור קאי שלא לעשות הדבר ורק להרבות בלאוין ואין דנין רק לענין הכפרה בלבד:

ואולם לרש"א סנהדרין ס"ד ב' בטעם דאין עמה"ד כיון דחמיר דלמד בק"ו ה"ה לגבי כפרה אין עומה"ד די"ל דלא סגי ליה בהא, ולכן בסנהדרין קאי לסברת רש"א דהיא הנותנת כיון דחמיר דלמד בק"ו וממילא דאין עומה"ד גם בכפרה, אבל במכות קאי לסברת הר"ר ישעיה בטעם דאין עמה"ד דאין כח ביד הק"ו להעלות ב' מדריגות וממילא דגם בקרבן.

אבל כל זה רק לפלפולא וכיבמות ל"ג ב' דנפ"מ לאפושי בלאוי לקוברו בין רש"ג יע"ש, ובלאו הכי דסוגיא דמכות קאי לר' ינתק ובירו' ערלה פ"ג לא יאכל חמץ לעשות המאכיל כאוכל ר' יצחק אמר א"צ ומה אם שרצים קלים עשה בהן המאכיל כאוכל חמץ גמור אינו דין וכו', ובמה"ר ערך קטן סי' כ"ב הגיה במכילתא בא וילקוט ר' יונתן דהוא תמיד בר פלוגתיה דר' יאשיה אך בפסחים ס"ד ס"ל לר' יונתן אף לא יאכל משמע איס"הנ, לא ראה שכן מפורש בירו' ר' יצחק, וכה"ג בנזיר מ"ה א' ר' יאשיה אמר כו' ר' יצחק אומר א"צ כו', ובת"כ והובא בילקוט פרשת שמיני ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו לחייב המאכיל כאוכל וע"ש ברא"מ דמלשון התו"כ דהמאכיל לאחרים משרצים איכא ג"כ עונש מלקות, ולפ"ז איך יליף ר' יצחק בק"ו לחייבו וע"כ דר' יצחק סובר הטעם דאין עומה"ד דלא מתכפר כיון שעשה עבירה חמורה ופשיטא דלא חמיר המאכיל חמץ מהאוכלו דמתכפר במלקות, אם לא דנימא דר' יצחק פליג רק לענין איסור וע' בתוס' מכות י"ד א' ד"ה ואידך או דר' יצחק ס"ל עומה"ד, ולכאורה להמאור סוף מכות כ"ג ב' דאמר רחב"ג כל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן וקאמר חלוקין עליו חביריו כו', דלא פשיט מהא דאמר ר"ע ת"כ ישנו בכלל מלקות שאם עשה תשובה כו', וע"כ דבלא עשה תשובה לא מיפטר מכרת, ותירץ רמב"ן במלחמות דהכ"ק אמאי ישנו בכלל מלקות ולא אמרינן שיעמוד בח"כ שבו ככל ח"כ שנידון בחמורה ולזה אמר שכרת קיל ממנו שאפשר שלא יתחייב כלל שהב"ד של מעלה מוחלין לו, ובזה מסולק קושית רש"א מכות י"ג ב' רבא אמר אתרו ביה לקטלא כ"ע לא פליגי, דממילא לא הוה ב' רשעיות לר"ע דאי לא לקי נפטר מכרת, וע' בחו"י חדש באור היקר שהאריך בזה, דע"כ דלרבא מלקות חמיר דעל עונש בי"ש מהני תשובה, וע"כ דרבא לא ס"ל הטעם דאין עומה"ד דלא ניתן לכפר רק משום שאין הק"ו עושה שני פעולות על איסור ומלקות, וע' בכתובות ל"ג א' וממאי דמיתה חמיר ודלמא מלקות חמיר, וע"כ דבסנהדרין קאי לסברת הררי"ש בטעם דאין עומה"ד דאין כח ביד הק"ו להעלות ב' מדריגות, וממילא דגם בקרבן אין עומה"ד, וא"כ בסנהדרין י"ל דקאי התם אמימרא דרבא דמסתברא מלתא דר"י כו' וא"כ ל"ל הטעם דאין עומה"ד משום דהיא הנותנת:

ואולם מלבד דכל זה לפלפולא, דהא דלא מהני חשובה על מלקות רק משום דלא סגי בלאו הכי שאי אפשר שיתברר לב"ד רק בצד רחוק שעשה תשובה מעליא כמו בטבח שהוציא טריפה שילך למקום שאין מכירין וכו', וע' בנוב"י קמא חא"ח סי' ל"ה שגזה"כ שלא תועיל התשובה להציל ממיתת ב"ד כדי שיהא כל אחד ירא מלעבור (וע"ל סי' רי"א), ומ"מ זה מוכח דרבא לא ס"ל הטעם דאין עומה"ד דהיא הנותנת למאי דסובר בסנהדרין ע"ו א' דבגילוי מלתא ג"כ אין עומה"ד, וממילא דלהאי סברא גם בקרבן אין עומה"ד:

אבל זה בטל מעיקרו דהא בסנהדרין משני דפליגי בפלוגתא דאביי ורבא, והיינו במאי דפליגי לקמן ע"ו א' בגילוי מלתא, וכדפליגי נמי בהכי בתמורה ט' א' ואביי הא לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע וע' בבאר יעקב בכללי הסוגיות כלל מ"ז, והרי הכא הוה ג"כ גילוי מלתא דהא מפיק בק"ו ומה אחי אביו דקורבא דאביו הוא, ורבא דאוקי לעיל מלתיה דר"י בישראל בשוגג כו', ואף דלרבא אין עומה"ד בגילוי מלתא, וע"כ דסבר כא"ד ודלא כר' יהודה וא"ד דאפילו תימא כר"י ומפיק בק"ו ס"ל כאן דאין עומה"ד, וא"כ שפיר י"ל כתירוצי דבסנהדרין דפריך והא אין עומה"ד גם בגילוי מלתא וע"כ דס"ל כרש"א דהיא הנותנת, וע' בנר תמיד לכריתות כ"ו בדה"ס נ"א ד"ה רבא ונ' ע"א ד"ה ולפ"ז, ובחו"י חדש הנ"ל ובאו"ח בסוגיא דמשרת תוס' ד"ה ורבא מבב"ח האריך ג"כ מתמורה ט' א' ואביי מי גרע טוב מרע דהכ"פ דגבי טוב ברע ל"ל דאין עמה"ד כיון דהטעם שלא יהיה לו כפרה וכו', וכ"כ בקו"א מהפלאה לכתובות בסוגיא דתמורה מבנו יעש"ב, וביסוד קושיתו דלא מצריך ק"ו על טוב בטוב י"ל דכתב רע דחולין בטוב דקודש דהוה יותר כש"כ בלא"ה י"ל דצריך משום סיפא ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו קודש וע' בתו' בכורות י"ד ב' ואכמ"ל, ועכ"פ היה לו להזכיר מסנהדרין ע"ו א' דסובר רבא להדיא דבגילוי מלתא דבתו ובת אשתו ג"כ אין עומה"ד וע"כ דלא ס"ל הסברא דהיא הנותנת, וממילא מבואר בפשטות הסוגיא דתמורה דפלוגתייהו דהתם בגילוי מלתא, וע' בשאג"א החדשות סי' ג' בדה"ס כ"ט ע"א מחמורה ט' דאפילו לרבא אפשר דמיגרע כו' ומסנהדרין ע"ו י"ל דבכה"ג לא מיקרי גילוי מלתא יעש"ב:

ועלה עוד בדעתי דתליא במש"כ במדות אהרן פ"ב חי"ג דהואיל ואדם דן ק"ו מעצמו ולכך לא ניתן מדת ק"ו למידן מיניה ד"נ שמא יש צד פירכא לסתור הק"ו, וע' בנוב"י תנינא חח"מ סי' ס"א בהגה"ה וזכרון יוסף חיו"ד סי' כ"ה ד"ה אך הקשיתי ובפמ"ג לא"ח בפתיחה כוללת אות י"א ושושנת העמקים כלל י"א ד"ה שאלני וחיבת גומא פרשת ויחי אות ג' ומקץ אות ד' ותשא אות ב' ואחרי אות ב', ואפ"ל דבמכות דעומה"ד לא נחית לתירוץ קמא דהוה כגילוי מלתא וממילא מוכרח דאין הטעם כרש"א דהיא הנותנת רק דשמא יש צד פירכא ולכן גם בקרבן אין עומה"ד, ואף אי הוה חובע"דא ולהסוברים דספד"א מה"ת לחומרא, מ"מ תליא בחקירת האחרונים בספק עשה אי דחי לספק ל"ת וע' בספרי זכ"י בתשובה לסוכה ט' בדה"ס ס"א ע"ב, אבל בסנהדרין למאי דלא ידע פלוגתא דאביי ורבא י"ל הטעם דהיא הנותנת וא"כ לענין קרבן ג"כ אין עומה"ד למ"ד חובע"דא דממילא הוה ספיקא דאורייתא, ולכן בסנהדרין דפריך והא אין עומה"ד וע"כ דגם בגילוי מלחא דהיא הנותנת וממילא דאין חילוק ולמאי דמשני דהכא אתיא כאביי דבגילוי מלתא עומה"ד וע"כ דלא ס"ל היא הנותנת רק שמא יש פירכא, דלשיטתו בקידושין נ"ז ב' דחוב"ע דאורייתא וכחגיגה ד' א' תוס' ד"ה אלא ושם ו' ע"א עד הכא אמו כו' דמוכח דאמו ג"כ חייבת בחינוך וע"כ דחוב"ע דאורייתא וכנזיר כ"ט א' דלר"ל דאין האשה חייבת בחינוך סובר חוב"ע לאו דאורייתא וע' בספרי זכ"י פסחים פ"ח א' ובשאג"א סי' ק"ד בדהרמב"ם שלא הביא אוקימתא דאביי, ואף דהכא בסנהדרין מתוקמי לר' יהודה ולשיטתו בפסחים כ"ב א' וקידושין נ"ח דחובע"ז לאו דאורייתא ושפיר יש למילף לענין קרבן, מ"מ אין הכרח למיתלי ג"כ דס"ל כוותיה בהא דחוב"ע לאו דאורייתא וכדמשני בכ"מ דס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא וכחולין ק"ד א' ר' היא ונסיב לה אליבא דתנאי וש"נ, וע' בפסחים פ"ח ב' ליתי כו' חד כי מייתי חבע"ז, ואף דהוה ספק חבע"ז וע"ש פ"ט א' ד"ה ה"מ וע"ש באהל יוסף, ועכ"פ אי גם בגילוי מלתא אין עומה"ד ממילא מוכח הטעם דהיא הנותנת ולכן אפילו בקרבן אין עומה"ד, דאף אי חוב"ע לאו דאורייתא מ"מ כיון דמספק מחוייב כפרה ממילא דחי לל"ת דחבעד"א דהוה מספק להקריב להסוברים דספיקא דאורייתא לחומרא:

אמנם ראיתי במכתבו שרמז ע"ד הקובץ הלכות עכומ"ז מתוספתא שביעית פ"ג וראיתי בדבריו שהבין כן בפשטות דלא איכפת לן אם מביא קרבן, אבל למאן דס"ל חבע"ז דאורייתא אין בין קרבן לשאר עונשין, ולא הזכיר סברת הר"ר ישעיה ראשון שנתברר בדברינו, ולא הועיל לדעת קצת אחרונים דספק עשה דוחה לספק איסור דרבנן, ומעלתו סתר דבריו מקידושין נ"ח דלר"י חב"ע לאו דאורייתא ושפיר יש למילף לענין קרבן, ומלבד מש"ל די"ל דס"ל כוותיה בחדא וכו' וגם לכאורה תלוי במחלוקת רש"י פסחים כ"ב א' דאיסה"נ לחוד ולא שחיטתו ולתוס' לגמרי לאו דאורייתא, ובסתירת פרש"י מקידושין נ"ח א' דלא שחיטתו ולא הנאתו הארכתי בחידושי ובערכין ד' א' ואכמ"ל וע' בשו"מ תליתאה ח"א סו"ס תע"ג:

וי"ל ג"כ בטעם הסוברים דבב"נ עמה"ד כיון דלא צריך התראה וע' בשיורי כנה"ג לא"ח בשם תוספת הרא"ש וע' בפר"ד דרך דוד מספרי מטות ועש"ב, ואולי י"ל ג"כ בהא דסנהדרין נ"ד א' דנקיט בעכומ"ז הבא כו' חייב שתים, ואף דאין נפ"מ במה שח"מ שתים וע' ביבמות צ"ז ב' ובפרש"י ומכות י"ד א' די"ל ג"כ דבישראל לא פסיקא ליה אי אתיא בק"ו למ"ד אין עומה"ד משא"כ בב"נ דלא שנא, וגם משום דלא שייך ב' מדרגות איסור ועונש כהר"ר ישעיה ראשון ולא שייך לגבי ב"נ, ורק משום הטעם דהיא הנותנת דלא מהני ליה כפרה אפשר דלא מסתבר לחלק בב"נ, ובשבת ל"א ב' חייב חטאת מבעיא ליה כו', ואולי כיון דנקיט לישנא בעכומ"ז מוכרח למיתני סתמא חייב:

ועיין בס' בית אל חלק א' חדר קי"ב שהביא ראיה לריטב"א דבקרבנות עומה"ד ובזכרון יעקב מבעל באי"ע בפרשת צו מיישב דהרא"מ דהיכא דהוא בי"ש בכרת ומיתה מזהירין אבל לא במלקות וקרבן ודלא כריטב"א, ובבאר יעקב בכללי הסוגיות כלל י"ח תמה ממכות ה' ב' ותוס' חולין קט"ו ב' דעומה"ד בי"ש יעש"ב, וכ"מ בפרש"י בפסוק הנוגע במת לכל נפש אדם דאין עמה"ד ובפסוק וכי ימות באהל וכל אשר באהל זה הבא וכו', ובשאג"א למכות בישוב דהרא"מ ובסו"ס שבת אחים בקונטרס מנכד המחבר ובשבילי דוד בהלכות טומאת כהנים בזמן הזה אות ז' דף קמ"ו ע"ג ובשו"ת מוצל מאש סי' כ' ובמפתחות והערות ושו"מ קמא ח"ב סימן קע"ו מ"ש על הרא"מ פרשת אמור דבי"ש עונשין ובארעא דרבנן מהד"ב בהשמטות אות ה' ובעפרא דארעא, ובשעה"מ הלכות שחיטה פ"ב הלכה א' ד"ה ודרך אגב בשם הליכות אלי מזבחים כ"ג אי מה זר כו' ויליף במה מצינו כיון דהוה מידי דקרבן פעמה"ד, והארכתי בחי' לסנהדרין נ"א ע"א רש"י ד"ה אתיא, וראיתי בשם מהרי"ק (ולא מצאתי זה בתשובותיו) ממנחות כ"ז ב' אי ס"ד כדא"ר יהודה לכתוב כו' ואנא אמינא מה היכל מחייב מבית לפרוכת מיבעיא, וע"כ דלענין חיוב קרבן חטאת עומה"ד, וי"ל ג"כ דבכל דיני עבודת המקדש אמרינן עומה"ד גם לענין מזיד, וקשה כיון דסברא זו לכל הטעמים בהא דאין עמה"ד, וכן ה"ר מזבחים ק"ו ב' דמשמע דלמ"ד עומה"ד גם לגבי קרבן לא היו עונשין וע"ש בתו' ד"ה מכולהו, ובמה"ר ח"ב אות ע' ס"ק י"ג דלר' יהודה בסנהדרין נ"ד לחד דעה עומה"ד, וליתא דרק בגילוי מלתא וכדמייתי מפלוגתא דאביי ורבא לקמן ע"ו:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה