זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן ריג
לפרשת וילך תרל"ג. להרב דפרנאווא ר' יחיאל מיכל האוושא
בדבר שאלתו איך להתנהג בתענית יו"כ הבע"ל אשר החאלירע שוררת בעירו, הנה המ"א סי' תקע"ו ס"ק ב' לא מיירי רק שבעתים הללו אין לגזור ת"צ, וגם בזה אין כונתו שנשתנו הטבעיים וכתוס' מ"ק י"א ע"א וע"ש בספרי זכ"י ובמהד"ת אלא שמצד החולשה בדורינו יש לחוש שלפעמים בעת שיכבד עליו התענית יוכל להזיק להחולה קצת השתנות בעת שינוי האויר, ואין כונתו דוקא כשילך בחוץ רק מצד שהאויר נתעפש ונתקלקל יפעל על מי שירגיש חולשה בנפשו שבא לו מצד האויר כמו שרואים בנסיון שבעידנא דריתחא שולט ביותר שינוי האויר על הדרים במקומות המגועלים ובדירות בלתי נקיים שעלולים להפסד, ולכן אין מהראוי להשתמש בתרופה זו בדורינו לגזור תענית בימי הדבר לחולשת בני אדם בדורימ נגד מצות התורה ושמרתם לנפשותיכם, ואין ספק אצלי אשר בימי חז"ל היה אדרבא התענית מסוגל להריק את המעיים ולגרום עיכול המזון אשר הוא תמיד מהלכות הרופאים כי התענית לעתים מועיל לבריאות, וכאשר הורה הנסיון כי לא הזיק התענית גם בימים כאלה רק בהעדר הזהירות לאחר התענית לבלי למלאות נפשו, ואשר מרבבות אנשים לא הזיק לשום אחד מהמתענים, רק מי שיש לו איזה חולשה שמוטל עליו למהר לטעום מאומה, ואין להקל בזה רק לחולה או זקן וחלוש כשירגיש איזה השתנות לשתות מים חמין וגם אם אולי יהיה מוכרח לטעום בשיעור אכילת פרס, ובאיזה אופן שיהיה אנו רואים שאין העדר אכילה מזיק בשעת הדבר גם בזמנינו, ואדרבא אם נזהרו יותר באכילתם הועיל יותר להסיר הסכנה שזה גרם שלא ניזק שום אדם מצד התענית, והעיקר לתת הרוחה לצאת לרוח היום ולמעט במנהג אמירת הפיוטים רק אותן שהמה תפלות ושיוכלו לנוח בין תפלה לתפלה ובפרט להשמר מקרירות מצד הליכת יחף, ואין הגרם מהעדר אכילה מזיק לשום אדם אם יהיה נזהר בסדר אכילתו קודם התענית או לאחריו, ותיכף כשירגיש איזה השתנות וחלישות הלב למהר לבוא לשאול כרו בשאר חולה שלא יבא לכלל סכנה, והמורה יהיה זריז להורות לו כהלכה, ועיקר ההשגחה צריך שיהיה רק שלא יפעל עליהם ביותר קלקול האויר כשיעמדו צפופים כל היום מבלי לצאת לפרקים לרוח היום, דהא חזינן שהחולי בא רק מצד קלקול האויר וכמו שאנו רואים תמיד עקבות המשחית אחר שנות המלחמות הגדולות וכדומה הממהר להשים שמות בארץ, ונכלל במאמרם ברכות ד' ב' ובשעת המגפה באחת, ואחרי אשר עוד לא השכילו עד כה להשיג בכלי הבטה את המלאך המלא עינים והמשחיתים התלוים באויר, עלינו לשאול רק הנסיון המורה הנאמן אשר אין עלינו להשגיח על איומי קצתם מצד התענית, וכדברים האלה עניתי לאחד הרופאים המומחים אשר נשלח לפתות אותי בבואו אלי לדבר על לבבי לשמוע בעצתו כדת של תורה, אך כאשר שאלתי אותו האם יודעים מאומה מהו החאלירע, וכאשר לא היה בפיו מענה, אמרתי לו כי הרפואה היא כתובה על התלמוד יותר מאלף שנים, והודה לדברי ככל אשר הצעתי לפניו הדברים בארוכה ממנהגם לגזור אז תענית וכנ"ל:
ובלקוטי ח"ס סי' כ"ג שלפי לשון השאלה משמע שכשהם סגורים בביתם אין התענית מזיק להם, א"כ יהיו סגורים ויתפללו ביחידות וכו' יעש"ב, וכנראה היה מאמין שהדברים כפשטן שהתענית יזיק ביותר למי שיוצא מפתח ביתו, אבל אזהרת הרופאים בזה ביותר על שמירת הגוף כענין הפלגת חז"ל שהעובר על דברי חכמים ח"מ שהוא רק להפליג הזהירות שלא יביאנו להיותר חמור להכשל בעון מיתה בי"ש, וע' בח"ס חלק ו' בחידושיו לפרק א"ע ל"א ד"ה איידי דאכלו, ושם אזיל בתר איפכא, וע' בדברי נחמיה חא"ח סי' מ"א בענין התענית מט"ב בעת הדבר, ובמאירת עינים שורש רביעי ענף שלישי ס"ק י"ח שהאריך בתשובה בשנת תקצ"א אשר הרופאים הגידו שלא להתענות בט"ב משו"ת ב"ח החדשות סי' ל"ו דאף להקל הצריך ב' רופאים בני ברית והאריך אי נאמנים באיש בריא לומר שיחלה וע"י החולה יסתכן, וכבר האריכו בכמה תשובות בענין נאמנות הרופאים באיסורים וכ"א הולך לדרכו, ובפרט בענין זה שכבר נתברר בנסיון ושבאים רק ע"י בקשת החותרים לבטל התענית לגמרי וכמו שהזכרתי קצת מזה למעלה (וכעת נדפס שו"ת רמ"ץ בחא"ח סי' ל"ט בענין התענית של י"ז בתמוז וט"ב ששלטה מחלת החולירע באיזה מקומות בשנת תזר"ח, והאריך להקל באלו התעניות שהם מדרבנן, ורק לענין תענית ביו"כ כתב בענין שאלת הרופאים דבזמן הזה צ"ע לסמוך ואף דמהרי"ק שורש קנ"ט כתב דגם עכומ"ז נאמנין ונדה כ"ב ששאלו לרופאים מ"מ י"ל הטעם דלא מרע אומנתו ע' בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ודוקא היכי דכשיתברר היפך מדבריו איתרע אמונתו, ובענין חילה ביו"כ די באמירתו שיש חשש סכנה ונודע לו שנסמוך על דבריו, ואפילו אם לא יאכל ויחיה לא יתפס בשקרו וע' ביו"ד סי' קפ"ט מסה"ת וריצב"א וגם בישראלים ע' ביו"ד סי' קכ"ז ובש"כ יעש"ב], וע' בתפארת ישראל ליומא פרק ח' משנה ה' אות כ"ו שכתב האידנא יש להתיישב בדבר דבעיני ראיתי דשבקי להימנותייהו דלכל חולי קל אומרים תמיד שכשיתענה יסתכן, וע"ש בהלכתא גבירתא כללא דפ"ח במ"ש ואני מוסיף עוד וכו', ובראשית בכורים ח"א סו"ס יו"ד ד"ה וראיתי להזכיר כו' אשר בתלת זימני הוה חזקה מאלפים ורבבות אנשים ונשים אשר התענו כולם ביוה"כ תקנ"ב תר"ט תרכ"ז בכל מדינתינו ולא קרה להם כל רע, וכנודע ביחוד מכל האנשים שעסקו אז במצות פק"נ שביוה"כ לא נחלה שום אדם ע"י הצום רק לאותם שלא נזהרו בנפשותם באכילה ושתיה ומלאו כריסם בעיו"כ בדברים הקשים לגוף וכש"כ במוצאי יו"כ שאז צריך שמירה ביותר וע' סתרי"ח ס"ו עכ"ל, וע' בשד"ח מערכת בין המצרים סי' ב' אות א', וע' במנחת קנאות מהרצ"ה חיות בסוה"ס בהערה מש"ש ובזכרוני שגם במאמר מרדכי סי' ס"ז מקיל בימי החולי רע ר"ל בת"ב ואיננו כעת לפני לעיין עליו, ובשו"ת מים חיים חא"ח סי' כ"ב אות ט' כתב על המ"א והאידנא כו', וע' בברכ"י שהובא בשע"ת דקאי רק לענין שאין לגזור תענית, אבל ממה דמייתי המ"א מיו"ד קע"ד מבואר ג"כ למילי דחיובא וכן נעשה מעשה בשנת תר"ח בצווי הדאקטורים וע"פ גדולי הדור, וכמדומה שהוא חרחור האמור בתורה דברים כ"ח ע' רש"י ומוזכר בא"ח סי' תקע"ו ואינו תלוי באויר כלל כמבואר בהג"ה שם וע' בשו"ת דברי ריבות סי' שע"ג עכ"ל, ומלשון המ"א אין דיוק כלל שכונתו שלא לבד שלא לגזור תענית אלא שאפילו יחיד א"צ להחמיר על עצמו וליטול אח השם כיון דאי אפשר לעשותו ת"צ מיחזי כיוהרא למי שמחמיר על עצמו, ובבה"ט שמטעם זה כתב ביו"ד סו"ס שע"ד שאין מתאבלין בשעת הדבר, ושם לא נזכר רק משום בעתותא, ובמ"א לא הזכירו רק לרמז על הדין הנזכר שם, ומ"ש שאין זה תלוי באויר כלל, וידוע שזה נתהוה רק לאחר שנתקלקל האויר במלחמות ארוכות וכדומה, ואין זה ענין לחרחר לפרש"י וכן פי' ראב"ע מגזרת וחרה נחושתה, וכן ברשב"ם קדחת ודלקת וחרחור מיני חמימות הם וכפרש"י ובדלקת חמה יותר מקדחת כו', וכן דרך הכתובים לאחוז הקשה יותר באחרונה וכב"ב ח' כל המאוחר בפסוק קשה יותר מחבירו, ולזה נקט בש"ע חרחור הנזכר באחרונה שהוא מין פיבער ולא הזכיר קדחת ודלקת, וכידוע ג"כ שדרך סימני הקדחת הוא ג"כ מחולי המתהלכת, ומה שציין על שו"ת דברי ריבות, ושם לא נזכר רק שמתה אחת מחולי רע ושבתוך שמנה ימים מת בעלה יע"ש לענין שאלתו. והנה בהדפסה הראשונה בקושטנטינא בשנת שמ"ז ולא נודע בצמצום הזמן משאלה הנזכרת, ובצמ"ד ח"ב נזכר ג"כ שבשנת שמ"ב אלף ותקפ"ב למספרם היה דבר כבד מאד בכל עיר ופלך בכל שטח מלכות ביהם אשר כמוהו לא היה בדורותינו כו' יע"ש, ובערך שנת שמ"א כבש גבור הקאזאקין ולכד ערים הרבה במדינת התוגר מהם הרג אשר בקרבה ומהם שרף באש וכו', גם בשנת של"ח ושל"ט היו מלחמות גדולות וכנזכר שם, אשר מסתמא שהיה החולי רע אחר משך ימי המלחמות כמורגל, ואין כדאי לבוא בהשערות דברים אשר אין נפ"מ לעיקר השאלה:
ולעיקר הדין אף דבפק"נ חיישינן למיעוטא דמיעוטא כספ"ק דערכין ביושבת על המשבר, וע' במ"א סי' ש"ל ס"ק י' וחולין ט' ע"ב, מ"מ מלבד דלרמב"ם דבג' ספיקות אין מחללין השבת וע' בשו"ת מוהר"צ חיות והארכתי במק"א, אבל כאן הוה חזקה מצד המציאות בטבע העולם שבמניעת האכילה לא נזדמן שום היזק, ולא מצד חזקה דמעיקרא דבכה"ג רובא עדיף, ואינו ענין להא דחזקה הפוסקת כתה"ד סי' ר"ז מכח הרוב כמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכה"ג ואפילו בד"נ סמכינן אחזקה בכה"ג כגון אשה זו בחזקת פנויה עומדת או בחזקת א"א וכו', ובתשובת מהרי"ט חאה"ע סכ"ז ומהרי"ק שורש ע"א דחזקה מכח סברא כהא חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וכמו חזקה דאין אדם מעיז וכדומה עדיף מרוב דהוה חזקה דאינה פוסקת וכו', ובסנהדרין ע"ב א' דחזקה אין אדם מעמיד כו' ואף דרובא דעדיף מחזקה מ"מ אין נהרג מצד רובא, ורק שזה מכח סברא ובירור וכהא דשורפין על החזקות ובתוס' גיטין ל"ג א' דאזלינן בתר רובא דאין מגרשין, ואיך משכחת הא דנאמנת לומר גרשתני משום חזקה דאינה מעיזה כו' וע"כ דחזקה כהאי עדיף מרובא, ובשו"ת הרשב"א ח"ד סי' י"ט דחזקה דהכא דמרע לשטרא אלימא אף דאית ליה מיגו לא אמרינן במקום חזקה זו ככתובות ק"י ע"א יע"ש, וע' בשער משפט ח"מ סמ"ו ס"ק י"ד ובח"ס אה"ע ח"ב סי' נ"ב ושו"ת שמן רוקח ח"ב סל"ו, ובפסחים ט' ע"א דודאי מעשרי דחזקה על חבר כו' ורש"י ד"ה התם ודאי הוא כי היכי דפשיטא לן דטבילא מעיקרא הכ"נ פשיטא לן דעשרינהו ואין גמגום והילוך אחר הרוב אלא חזקה ודאי על כל החברים יע"ש בחידושי שהארכתי, והרי גם באיתחזק בתלתא זימני הוה חזקה גם לענין שבת וכה"ג, ולא שייך כאן משום חזקה שלא נתבררה כפ"ק דחולין ולומר על כל אותן שהתענו שלא היו עלולים למחלה זו, וע' בזוהר יתרו בפ' ותגיד לבני ישראל, וגם לא שייך בכה"ג משום חזקה העשויה להשתנות בשינוי העתים והמקומות במקום שהמכה מתהלכת שלא ניזוקו מצד התענית:
אמנם נידון השיעור של אכילת פרס שהביא הח"ס חלק ו' סי' ט"ז וכ"ג שלכל היותר הוא ט' מינוט, מכריתות י"ג שאפשר לירד ולטבול בתוך שיעור הזה ופסקו הרמב"ם בפ"ח מאה"ט, ומשמע דשיעור טבילה פחות מפרס, והמציא פי' חדש בשבת ל"ה ב' ר' נחמיה אומר שיעור ביהש"מ כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל (והיינו ט' מינוט) אר"ח הרוצה לידע שיעורו של ר"נ יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול ביום ויעלה, פרש"י ובכדי שיעלה ויטבול הוה לילה, וכתב דהאי ויעלה לראש ההר היינו שהניח החמה בראש ההר, ולא כפשוטו שהאדם עומד על ראש ההר אלא מהים ליבשה כי האדם עומד על שפת הים וירד לטבול ושיהיה ט' מינוט בצירוף העליה והירידה מראש הכרמל שהאדם עומד בראשו ואם רואה החמה בשקיעתה מה שאינו רואה בעומד בעמק השוה וע"ש רש"י ד"ה כרמל:
ולפירושו הול"מ יניח חמה בשקיעתה וירד ויטבול ול"ל דכשיניח החמה בראש הכרמל הוא קודם השקיעה וא"כ יהיה מוכרח דשיעור הטבילה הוא יותר מט' מינוט, ולפ"ז שיעור טבילה שהוא פרס הוה חצי מיל שהוא ט' מינוטין, ורק לפי' התוס' ד"ה וירד דעד התחלת בהש"מ קאי שכל אותו הזמן עדיין לא שקעה החמה אין ראיה מכאן, דלפירושם לא מיירי כלל בשיעור בהש"מ, ואף דלר"נ שיעור בהש"מ הוא ט' מינוט, מ"מ שיעור טבילה הוא מלתא אחרינא, וצ"ע מ"ט לא הקשו התוס' אפרש"י מהמבואר. בתוספתא פ"א דזבים דב' טבילות וד' סיפוגים הוא ק' אמה וא"כ הטבילה עם הסיפוגים נ' אמה שהוא פחות ממינוט, א"כ טבילה בלי סיפוג הוא חצי מינוט, ואולם י"ל דגם לפרש"י אין הכונה דשיעור טבילה הוה חצי מיל אלא בכדי שיניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול לים ויחזור ויעלה ממזרח לראש ההר זהו שיעור חצי מיל החזרה לראש ההר מהים ואף שאין בגובהו חצי מיל מיהו לראש ההר דהילוכו קשה נמשך הזמן כחצי מיל במקום שוה ואז כבר הוא למעלה ונשלם בהש"מ דר"נ וטבילתו עדיין הוה ביום קודם שהתחיל בהש"מ ועלתה לו הערב שמש, משום שהירידה מההר לים מהטבילה בים משעה שהניח החמה בראש ההר עדיין הוא קודם שתשקע החמה והעליה מהים לראש ההר זהו שיעור בהש"מ, וא"כ ר"ח קמ"ל תרתי שיעור הירידה והטבילה הוה קודם בהש"מ, וא"כ שפיר טבל ועלה קודם הערב שמש ומש"ה נקט לה סימנא בטבילה, ומיושב קושית התוס' דקמ"ל דטבילה מעליא היא וגם דהעליה מהים לראש ההר ונמשך כשיעור חצי מיל ואז נשלם בהש"מ דר' נחמיה והוה לילה. ומיושב ג"כ הא דנקיט לה אליבא דר' נחמיה דוקא ולא אליבא דר"י, דשיעור הירידה והטבילה הוה קודם לבהש"מ וטבילתו עדיין ביום קודם שהתחיל בהש"מ ועלתה לו הערב שמש, ומשעה שהניח החמה בראש ההר עדיין הוא יום קודם שתשקע החמה והעליה מים לראש ההר זהו בהש"מ, ומסולק קושית התוס' אמאי לא נקיט לה אליבא דר' יהודה ונקיט לה אליבא דר' נחמיה דוקא, דקמ"ל דטבילה מעליא היא ושהעליה מים לראש ההר נמשך כחצי מיל ואז נשלם ביהש"מ דר' נחמיה והוה ודאי לילה, ומ"ש הח"ס דהאי ויעלה לאו לראש ההר קאי שהאדם לא עמד על ראש ההר אלא שהניח החמה בראש ההר וכו', ואין לו הכרח כמובן, ולפ"ז אין לנו שיעור טבילה לרש"י כמה הוא אלא שהירידה מראש הכרמל דזוטר מהטבילה היה עדיין קודם שקה"ח, משעה שהניח החמה בראש ההר ואין מקום גם לקושית הח"ס ממסכת זבים, ובלאו הכי אינו מוכרח דשיעור הירידה והטבילה הוה קודם ביהש"מ וטבילתו הוה עדיין ביום קודם שהתחיל ביהש"מ ועלתה לו הערב שמש ומשעה שהניח החמה בראש ההר עדיין הוא קודם שתשקע החמה והעליה מים לראש ההר זהו שיעור ביהש"מ, ובעלייתו כבר הוה לילה, וזהו שיעור חצי מיל החזרה לראש ההר מהים כיון דקשה הילוכו ונמשך הזמן וכנ"ל, וקמ"ל דטבילה מעליא היא ושהעליה מים לראש ההר נמשך כנ"ל:
ובירושלמי ריש ברכות ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקוע אדם עומד בראש הר הכרמל כו' הד"א בההוא דאזיל בקפנדריא ברם ההוא, דאזיל ליה באוסטריא כו', וע' רשב"א ור"נ ויעלה דקאמר אין פירושו ויעלה מטבילתו אלא יעלה דומיא דירד, כלומר ירד מראש ההר ויטבול ויעלה אל ראש ההר ויאכל שם וזהו שיעורו של ביהש"מ דר' נחמיה, וקושית הרא"פ על שיטת רש"י מהירו' פ"ק דברכות הארכתי במק"א בתשובה:
ובלאו הכי מהא דכריתות אין להוכיח דאף אי נימא דשיעור טבילה ט' מינוט הוא דוקא בטבילה בינונית ולא בדידיה משערינן, וע' רמב"ם פ"ד ממא"ס הלכה ט' דשיעור שתיה רביעית ונמשך הזמן כדי שתיית רביעית, וא"כ אי הפסיק בשתיית רביעית ממילא יעלה הזמן יותר משתיית רביעית וע"כ דהשיעור בשתיה בינונית ומיירי דבלע הרבה בבת אחת, וע' בפר"ח או"ח סימן תדי"ר, וא"כ גבי טבילה דכריתות מיירי שחטף וטבל וממילא אין ראיה לשיעור פרס:
גם מ"ש הח"ס דשיעור טבילה וסיפוג נ' אמה דהוא מינוט א' וא"כ טבילה הוה סיפוג דהוא תמיד המחצה והוה חצי מינוט, וזה אינו דמיל הוא אלפים אמה ועולה על זה א' מינוט וא"כ עולה על מינוט יותר מקי"א אמה וא"כ נ' אמה הוא הרבה פחות וחצי מינוט, וא"כ טבילה בלי סיפוג דהוא המחצה הוה פחות מרביעית מינוט:
גם יש להסתפק דגבי שהיה בבית המנוגע שיעורו בפת חטים ולא בפת שעורים, אבל באוכל אוכלין טמאים משמע במה דאכל השיעורים, ואולי תלוי השיעור במהות דבר הנאכל וכן בכל דבר כגון פירות וכה"ג, ועכ"פ גם אי נימא דהטבילה בעצמה ט' מינוט א"כ מוכח להיפך דלכה"פ שיעור אכילת פרס הוא י"ח מינוט, וברמב"ם פ"ח מאה"ט הלכה י"א אינו מתטמא עד שיאכל מאכלים טמאים בחצי פרס כו' אבל בפחות מכשיעור וטבל יעלה ויאכל מיד מעט אם לא שהה ביניהן, והרי בין אכילה שלפני טבילה ושלאחר טבילה בכדי אכ"פ הרי אלו מצטרפין, וא"כ להח"ס כיון שטבל ואכל חצי פרס בתוך שיעור פרס עלה לו משך אכילתו חצי פרס והטבילה ביחד בתוך שיעור פרס והוה לכה"פ משך פרס י"ח מינוט:
שוב ראיתי בראשית בכורים מהרר"ב בדפי הס' ל"ג ע"ב בהערה ד"ה והן יובן שהניח דהח"ס בצע"ג דהרי בכריתות מיירי שאכל תחלה אוכלין טמאין כמו רביעית פרס וטובל בינתים ואוכל עוד רביעית פרס, ואם שיעור הטבילה עצמה בט' מינוט א"כ כי מצרכית ליה בהאי שיעור עוד חצי פרס ע"כ לפ"ז דשיעור יוה"כ לא פחות מט' מינוט ועכ"פ דשיעור הטבילה לא הוה יותר מחצי פרס, ומ"מ הסכים למעשה ששיעור אכילת פרס ט' מינוט ושלא לבוא להקל יותר מדאי בגוף הענין, ועכ"פ ראיית הח"ס אין לו יסוד ומכש"כ דהרר"ב, ובשם הבכורי יעקב סי' תרל"ט ס"ק י"ג דאכילת פרס כמו זמן שמינית שעה והיינו ז' מינוט וחצי, ומש"כ שהיה ראוי להחמיר י"ב מינוט לרמב"ם בשיעור מיל שהוא ב' חומשי שעה ולפ"ז חצי מיל הוא י"ב מינוט, ולדעתו לתפוס שיעור פרס ט' מינוטין כשיעור טבילה שהוא חצי מיל וא"כ הוא לשיטת רש"י שבת ל"ה ב' המובא בח"ס דטבילה הוה חצי מיל ורש"י ס"ל דפרס ט' ביצים, והא לרמב"ם דפרס ג' ביצים כמו שהזכיר בעצמו וכ"כ בפי"ח משאה"ט דחצי פרס דשם ביצה ומחצה, א"כ הגם דשיעור דחצי מיל הוא זמן יותר לרמב"ם אבל זמן אכילת פרס גופא יתמעט לדבריו דרק ג' ביצים, וצ"ע על המקילים להעמיד שא"צ לשבות רק שיעור מועט דג' ביצים של הרמב"ם כמ"א סי' תרי"ח ס"ק ז', ובודאי לרמב"ם הוא שיעור פרס עם הטבילה שבינתים לגבי דין טומאת אוכלין בפי"א הנ"ל הוא פחות או לכל היותר שוה עם שיעור ט' מינוטין הנ"ל, אפילו אם יסבור הרמב"ם כרש"י שבת ל"ה שהטבילה גופא שיעור בהש"מ שהוא חצי מיל ולדידיה חצי מיל י"ב מינוט, אבל לדידיה הפרס גופא פחות מפרס דרש"י וזמן אכילתו פחות מזמן אכילת פרס דרש"י שהוא ד' ביצים, ובאמת לא נודע בבירור דהרמב"ם בפירוש הגמ' דשבת ל"ה אם כפרש"י שהטבילה היא סימנא דביהש"מ גופא שהוא חצי מיל ולרמב"ם דחצי מיל הוא י"ב מינוט א"כ שיעור פרס דיש טבילה בינתים וכמ"ש בהו"א הנ"ל אפשר הוא יותר מן ט' מינוט אף דפרס ג' ביצים לדבריו, אבל אם יסבור הרמב"ם כהתו' בשבת שם שהאכילה הוא ענין אחר וכמ"ש ג"כ בח"ס ע"פ התוספתא דזבים, ולפ"ז דלרמב"ם חצי מיל י"ב מינוט אבל הא הפרס לדידיה ג' ביצים ושיעור האכילה לא ידעינן לדידיה דאולי ס"ל כתוס' בשבת שם, א"כ איך שייך לרמב"ם דפרס יהיה י"ב מינוט כרש"י ורמב"ם דרש הכא ודרש הכא ומיושב הצ"ע שלו, והוא נתפס מד"ע שה"ר מכריתות דשיעור טבילה פחות מפרס כמו שדקדק מלשון הרמב"ם ואף דלא מיעט מיד, ואח"כ כשהביא שיטת רש"י בשבת סיים א"כ שיעור טבילה שהוא פרס ט' מינוטין והוא היפך מדבריו דלעיל, וע"כ שהוא ט"ס שבסיום ראייתו א"כ שיעור טבילה שהוא פרס, צ"ל פחות מפרס, וכמו שנדפס בטעות ויעשה שצ"ל ויעלה, ובתחלת דבריו והיינו ט' מינוטין, והיינו דהתחיל לעורר בהאי ענינא והביא מכריתות ומלשון הרמב"ם ומשבת לרש"י דשיעור טבילה ט' מינוטין והוא פחות מפרס שלם, דהא משכחת טבילה בתוך שיעור אכילת פרס שלם וכסוגיא דכריתות שם, א"כ י"ל דשיעור פרס שלם הוא יותר מן ט' מינוט, וכמה הוא בצמצום לא ידעינן עדיין דהא גם בהו"א ע"כ אין הזמן שוה לכל, או בלי פרס שלם כי לפעמים יש אוכל אכילת פרס שלם של ג' ביצים לרמב"ם שהוא בודאי זמן פחות מן אכילת פרס שלם שהוא ד' ביצים לרש"י וכנ"ל, רק דמתחלה מעורר הענין בכלל דזה תליא בכריתות ובשבת, ולפ"ז לכאורה נראה דטבילה פחות מפרס הוא ט' מינוט ופרס שלם עדיין לא ידענו כמה מינוט, ועי"ז נהרס כל יסוד ראייתו דשבת כי להתוס' דשבת הטבילה הנזכרת שם מלתא אחריתא ואינו ענין לשיעור בהש"מ, וא"כ אכתי לא נודע לנו שיעור הטבילה דסוגיא דכריתות הנ"ל, וי"ל דשיעור פרס שלם הוא ט' מינוט או גם יותר או פחות, ומצדד ע"פ התוספתא דזבים והגהת הגר"א וסיים דהכל לשיטת התוס' כמש"ש בד"ה וע"כ היה ראוי לומר, ואין הכרעה משבת על שיעור הטבילה רק לפי' התוס' וכש"כ בהתוספתא, וכיון שקשה לומר שיכול לאכול ח' זיתים בזה אחר זה דהיינו ד' ביצים שהוא פרס שלם דרש"י הנ"ל צידד להסכים על ט' מינוט שהוא גם לפי חשבון דהתוס' הנ"ל, ועם האכילה גופיה יהיה בסה"כ ט' מינוט דוגמא לדבר דחצי מיל שהוא לרש"י ט' מינוט, ואף גם זה אינו מבואר בדבריו על איזה פרס כונתו אם על ד' ביצים כרש"י או על ג' ביצים כרמב"ם, רק דלסברתו די לומר דהוה ט' מינוט אבל זה ברור כי לא סמך לעיקר הראיה מכריתות ושבת שלא כתב בתחלת דבריו לההו"א:
והיה מקום להעיר מסוטה ד' בשיעור העראה דריב"א כדי לגמוע שלשה ביצים זה אחר זה, ורמי אהדדי דר"ע אומר כדי לצלות ביצה ריב"ב אומר כדי לגומעה ומשני לדבריו דר"ע קאמר דמשעת צליה וגמיעה דחדא, וידוע שיטת הרמב"ם ורשב"א והה"מ דשיעור פרס הוא ג' ביצים, וע' בהה"מ פ"ב משביתת עשור וב"י א"ח סי' תרב"י, ואיך יתכן דהעראה בלי ארצותה יהיה ט' מינוטין, אך נראה פשוט דיש חילוק בין גמיעה לאכילה, ואף דהא בביצה צלויה איירי התם כי גמיעה ממוצע בין שתיה לאכילה וצלייה מש"ש היינו מגולגלת ולשון גמיעה מורה על זה, ובירושלמי מפורש מגולגלת, וגם בבבלי מוכח כן דאל"כ לשיטת הרמב"ם ודעמיה דכדי אכ"פ היינו ב' ביצים למה נקט שיעור חדש והול"ל כדי אכילת פרס הרגיל בלשון חכמים, ובאמת גמיעה לא משמע רק בשתיה ממש וכביצה מגולגלת עירובין מ"א, ובאכילה לא מצינו כן רק בהמחהו וגמעו, ובענין השתנות שיעור הביצים שהמציא הנוב"י הארכתי בתשובה לענין מקוה, וע' בתשובה מאהבה ח"ג סי' שכ"ד ס"א בתשובה ז' ח' ובח"ס חא"ח סי' צ"ג וגידולי טהרה בשו"ת סי' א' במ"ש ע"ד הצל"ח, וע' בשו"ת מהר"י הכהן תנינא תא"ח סי' כ"ז ובית שלמה א"ח ח"ב סי' ק"ז משש"ב, ובאמרי ברוך ליו"ד סי' מ"ד ש"כ ס"ק י"ב: