זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן ריב
להרב ר' אברהם ברוין
בדבר שאלתו באשה שהשכיבה אצלה תינוקת בת ג' שבועות רחוק מעט ממנה ואחר חצי שעה הקיצה משנתה ומצאה מתה והיתה ג"כ מרוחקת מעט ואינה יודעת אם נתהפכו עליה בשינה:
יעיין במ"ב סי' כ"ו שמחמיר בסו"פ כיצד הרגל אדם מועד בין ער ובין ישן ואף שהשפחה הניחה אצלה בעת שינתה ובירו' וטח"מ סתכ"א שאם הניח כלים בצד הישן ושברן פטור, מ"מ הרי דהמע"ה שנתגלגל על ידו ענין נוב עיר הכהנים בדרך רחוקה ומ"מ אמרו בפרק חלק שעל ידך נהרג נוב עיר הכהנים ושאול עכ"ל, וכן הרגיש בראיה זו בשו"ת מהרי"ו סי' קכ"ה ומהרי"ל סמ"ד והובא במ"א סו"ס תר"נ בדיני תשובה ס"ק א' גם מהבא"ש סנהדרין צ"ה, וע' בצ"צ סי' ו' וצ"ג ובנוב"י קמא חא"ח סל"ד, ובצ"צ דחה דמהרי"ו וכן באבן השהם סי' מ' ומ"ה ושו"מ קמא ח"א סי' קע"ב וקע"ג ושו"ת רמ"ץ חא"ח סמ"ו אות ו', והרי דוד בעצמו אמר סבותי כו' דהו"ל לאסוקי אדעתיה בהיות דואג עצור שם שיגיד לשאול, ולכן לא חשב רק מעשה דנוב ומיתת שאול ובניו שנמשך ג"כ ממעשה נוב, משא"כ בסתם שליחות לא גרע ממ"ש המרדכי בשבועות ויו"ד סי' קפ"ז בהג"ה בשימש שלא בשעת וסתה ואח"כ בדקה ומצאה דם דאנוסים המה:
ובתשובה העליתי כה"ג ברופא א"י שמבלי הכירו את החולי נתן בבהלותו רפואות מתנגדות והאביד את החולה שאין השוכרו צריך כפרה דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה כיון דעביד ברשות ומצוה ורפא ירפא, ושו"ת בשמים ראש סי' שפ"ו דלא דמי למ"ש רמב"ן מהתוספתא רופא אומן שריפא והרג כו' [ולא[הזיד פטור ובשוגג נמי אינו גולה וכה"ג בת"ס סי' קע"ז, וזה היה הענין שהתנחם דוד במות הילד שאמר בעוד הילד חי צמתי וכו', ובמיתת אבשלום הרבה לבכות בהיותו הסבה לזה במלחמתו ואף שהזהיר את יואב עליו, ובסוטה י' סע"ב שאמר שבע פעמים בני לאסוקי משבע מדורות, שמצד טבעו שהאב מזכה לבנו היה ראוי שיחזירנו למוטב אם היה נשאר בחיים ולזה אמר לו יואב הובשת את עבדיך הממלטים אותך, שאחרי שהיה ח"מ כדין רודף ובמה שאתה מצטער שנהרג בגרמא דידך וכאלו היה מיתתו בחירית ושלא כדין וכזוהר בפסוק וישמע ראובן ויצילהו מידם שמהאי טעמא צוה להשליך את יוסף אל הבור שהיו בו נחשים ועקרבים, שנס הצלה מבעלי בחירה צריך זכות יותר גדול וע' בספרי זכ"י ברכות ג' א', ובברכת משה סו"ס ל"ב הביא כזה בשם אוה"ח בראשית ל"ז כ"א בפסוק ויצילהו מידם, וכבר מפורש החילוק מבעלי בחירה בזוהר הנ"ל:
ובנחלי"ש סל"ת העיר מזוהר פרשת ויגש ר"י ע"ב במ"ש ואתה צוית דיעקב שלחו בלא לויה וגם ידע דאחיו שונאים אותו ע"כ אמר כי ארד אל בני כו' דאנא גרימנא ליה, וביבין שמועה פרשת וישב מחודש ק"ד וימאן להתנחם העיר מרש"י פרשת ויגש בפסוק אמותה הפעם סבור הייתי למות שתי מיתות שמזה ראיה להבאר שבע בשלח שליח בדרך ונהרג שהמשלח צריך תשובה, גם בבית שמואל אחרון פרשת ויחי הביא ראיה זו למהרי"ו ממ"ש ויתבעו ממני על מיתתך יעש"ב:
ובעיקר הדין שלמד בנו של הצ"צ במת מגירי דיליה מב"ב כ"ב א' אנא ענישתיה ובתוס' לפי שחבירו נענש על ידו כו', והיינו שהיו מצטערים שאירע מכשול על ידם, וע' במכות י' וזה שהרג בשוגג כו', ומ"מ מצינו שהיו מענישים בעצמם כברכות ל"א בעובדא דעלי לשמואל מצד שח"מ בי"ש ואף שרב שמחל על כבודו מחול, וברכות נ"ח ב' חכימת כולי האי יהבי עינייהו ושם ע"א ברב ששת לגבי הצדוקי וב"ב ט' ב' ברב אחדבוי בר אמי וחגיגה ג' ב' פשוט ידך וקבל עיניך ע"ש ברש"י, ומעילה י"ז ב' אל יחזור הבן אצל אביו, וב"ק קי"ז סע"א בר"י ורב כהנא, גם לא אשכחן להצריך סיגופין על מיתת הבנים ובשבת ל"ב ע"ב בעון נדרים בנים מתים ושם ק"ה ב' מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר, וספרי תצא ורמב"ם ריש הלכות תשובה שהבנים מתים כשהם קטנים בעון האבות, וברכות ה' ב' בהיו לו בנים ומתו הו"ל יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת:
שוב ראיתי במשיבת נפש תנינא סנ"ג שכתב ג"כ שד' התוס' צ"ע אם יחשב כה"ג חבירו נענש על ידו דבכמה דוכתי שהיו מענישין ממש גבי רשב"י בשבת ל"ד וכן בב"ק קי"ז וכן בר"ל בפרק הפועלים ובדריב"ל ברכות ז' א' שלא ביקש לענוש זה המין משום ענוש לצדיק לא טוב וצריך לחלק בסברות עכ"ל, וברכות י' ע"א הוה קאי בעי ר"מ כו' וע"ש דקבל תשובת ברוריה:
ובעה"ג בסברת המ"ב דאם חטפתה שינה אין קרוב לפשיעה, וכניזקין בשיברן תוך שנתו וראיה מנמ"י (ותיבת ר"נ אגב שיגרא דלישנא כמורגל במחברים), והסכים לזה בזכרון יוסף חח"מ סי' ה', ובצ"צ סי' ה' הקיל באונס גמור היכי דלא הו"ל ידיעה מעיקרא ואף דבניזקין חייב כב"ק כ"ו ב', ובמקום שמואל סו"ס פ"ו השיג עליו מתשובת מהרי"ו בנהרג בדרך וכנ"ל ומרמב"ם פ"ד מרוצח מדמי נבות, ואין מזה דיחוי דמ"מ היה בציווי דאחאב ובפרט דאין שלד"ע ומחייב שולחו, ובגבעת שאול סמ"ה דחה דמ"מ מתחלה היה לה להזהר דמה"ט חייב אפילו ישן וכמ"ש בעצמו מהתוס' והוא מהירו' דמה דמרבה אונס בנזק דוקא הקרוב לפשיעה יעש"ב ובפכ"ו מאישות הי"ח ד"ה אמנם, וע"ש סי' פ"ו ושו"מ קמא ח"א סו"ס קע"ב:
אמנם מ"ש להקל כיון שהולד לא יצא עדיין מספק נפל ולא קים ליה שכלו חדשיו וכמכות ז' ב' דלאו בר גלות הוא ולזה סידר לה תשובה קלה, וכעין זה הרגיש גם בעה"ג הנ"ל דאף דלהה"מ בד' הרמב"ם שאם גמרו שערו וצפרניו אפילו נולד לא' אמרינן אישתהי מ"מ מרמב"ן ותוס' לא משמע כן עכ"ל:
ואולם נהי דמספק אין לחייבו גלות דאפילו שחט בו שנים או רוב ב' פטור כגיטין ע' ע"ב, ומ"מ כיון דאיכא למיתלי בגרמא דידה אין לפוטרה מכפרה מספק בר קיימא וכצ"ל סי' נ"ג וכתר"י ריש ברכות דספק עבירה צריך יותר תשובה מודאי עבירה שמתחרט יותר וראיה מאשם תלוי, ומכש"כ הכא דתלינן במצוי ואפילו בודאי לאו בר קיימא לא מסתבר לפטרו לגמרי מכפרה בי"ש:
ובלב אריה לחולין י"ב א' תוס' ד"ה לר"מ באמצע הדביר והא דרשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם שתמה על הגב"ש שפטר מתשובה בספק נפל, דלענין תשובה אזלינן בתר רובא דאינם נפלים והמיתה ולד קיימא מדאורייתא ומסברא דאפילו בספק השקול צריכה תשובה, ובשו"ת ס' יהושע חא"ח סי' י' אי הוה ס"ס שמא הולד פיהק ומת אחר שלא מצאתו כ"א שוכב קצת רחוק ממאה ושמא נפל הוה, ודחה דספק המצוי אינו מצרף לס"ס כיו"ד סנ"ז ומ"א סתס"ז מהמ"ב, ועוד דקיי"ל רובא ולד מעליא ילדן כשבת קל"ו וכתוס' כתובות ט' א' ד"ה ואב"א דבדאיכא רובא מדאורייתא לא הוה ס"ס כו' ואיכות תשובה בזמננו הנשים חלושי כח ויוכל לבוא לידי סכנה גבי צנועות, ולפעמים מרוב עינוי תמנע מלעשות תשובה וכמ"ש גבי גזלן שאם אין הגזלה קיימת אין מקבלין הימנו כח"מ סשפ"ו ותכלית הדבר לשוב בלב שלם ולקיים וחטאתי נגדי תמיד עכ"ל:
ובשבת צ"ג א' ממתני' דזבים דישן ספק מתהפך וע"ש בתו', ולמדקיי"ל כרב אחא דאזלינן בתר אומדנא דמוכח מ"מ צריכה כפרה מספק דשכיח יותר בדידה דנתהפכה עליה בגופה או שדחפה התינוק ע"י משיכת הכר כסנהדרין ע"ו ב' בדחפו לתוך אמת המים, ואף דבאשם תלוי לא חייב בחתיכת חלב ונאבדה דאין לתלות מספק שאכל רק באינו יודע מה אכל אם חלב או שומן, והכא שכיח בגרמא דידה ולא דמי לאיני יודע אם נתחייבתי דפטור גם לצאת י"ש כיון שיש לו חזקת פטור דהתם איתרע חזקתו:
ובמשיבת נפש תנינא סנ"ג בשכבה במטה עם שתי בנותיה שמצאה שהגדולה שוכבת כל גופה על הילדה הקטנה שנמצאת מתה, שמדמה החכם השואל לקורבא דעגלה ערופה דאזלינן בתר קרוב (והנה בספרו אין דרכו להזכיר שמות השואלים וכבר היה נמצא תחת ידי תשובתו בכתב לאבא מארי ז"ל בענין הזה) ומסיק דעכ"פ גורם הוה דהו"ל לאסוקי אדעתה שהתנוקת הגדולה תפול עליה. וגדולה מזו החמיר בצ"צ סצ"ח (צ"ל צ"ג) ומ"מ בדורות הללו שהדורות חלושים יש להקל כפי ראות עיני המורה דתיהני לה כפרה ואם ידה משגת תתן פדיון נפשה כפי התענית כרמ"א סי' של"ד ואם לאו תתענה עכ"פ בה"ב יעש"ב:
ואם כי המחברים החמירו הרבה לפי חומר החטא מש"ד כתשובת מהרי"ל ומ"ב ובקונטרס שו"ת רמ"א מהר"מ איגרא שנדפס בטשמרנאוויק בשנת ברכ"ת ונזכר בו עשרה אזהרות, גם באבני צדק בהתחלת ח"ב, ומהם שנמשכו אחר ספרי הקודמים להתענות מ' יום רצופים וגם ב' וה' כל השנה ועשי"ת וכדומה וכ"א נשען על חבירו לגרוע או להוסיף, וע' שו"ת דברי יעקב סי' ס' שבזה לא שייך תשובת המשקל והגדר שהזכיר הרוקח, ורק להוסיף מצות ומיי"ט ולהזהר בדבור שיש בו משום סרך מצוה דהוה כנדר ולגדל יתום ויתומה בביתם, ועיקר התשובה החרטה והעזיבה להבא כרמב"ם בהלכות תשובה, ושמהלאה תניק הולד במקום משכבו עד שיהיה לו ב' שנים כמ"כ סי' ק"ו, וראוי לקבוע יום א' בתענית המאורע וכפמ"א ח"א סי' פ"ה וח"ס חא"ח סי' קע"ג, אם לא יהיה המניעה מצד הנקה ועיבורה וכשו"ת מהרי"ל סי' מ"ה כי יש שמפסידים ההריון בתעניתם, ובשנה הראשונה תמעט בכרים תחת ראשה יותר מהרגלה וכי"ב ולהתודות בכל יום ולהזהר מנדרים ושבועות וכשבת ל"ב שבעון נדרים וכו', ובאו"ז ח"א סי' קי"ב שהתשובה להקל עונש הנקצב משמים שלא יהיה שם רשע עליו ולזה מהני החרטה בלב, וע' בתה"ד כשו"ת סי' קצ"ח ובנר תמיד לכריתות כ"ו בדה"ס נ' ע"ב ד"ה ונראה ובנוב"י קמא חא"ח סל"ה ד"ה וגם זה אין ספק כו' שחקר במהות התשובה שהרי גם השוגג צריך כפרה כו' ובח"ס חא"ח סקע"ה ושו"ת רמ"ץ חא"ח סו"ס מ"ו, וע' בהשיב משה חיו"ד סמ"ט ושו"ת ר"ח הכהן חא"ח סי' י"ז י"ח י"ט:
ב ובדבר שאלתו בחק תוכות במגילה מבואר במ"א וכנה"ג והק"נ רפ"ב דמגילה החמיר דגרע מהשמיט הסופר תיבות והביא דהת"ו בשם רש"י מגילה ט' א' והועתק גם בשע"ת, ובפר"ח א"ח סי' תרצ"א דבמגילה כשריחק אלו התיבות כשר דהא אף בהחסיר לגמרי כשר, וע' בשו"ת פרי תבואה סי' ס"ב, ויש לפקפק מתוס' מגילה ט' א' ד"ה בשלמא בשם רש"י דשלא כהוגן גרע מלא נכתב כלל וכ"מ מס' הזכרונות שהביא הפר"ח, ואף דרש"י לא כתב רק בס"ת דאף אם נקוד פסול אבל בגט ומגילה דאם כתב הברכות בראשה ג"כ אינו נפסל, וז"א דהתו' לא הביאו רק ששינוי גרע מלא נכתב וממילא אין חילוק וכן בגיטין בחסרון מקום עמידה ושינוי פוסל: