אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן ריא

סימן רי

יום א' עיו"כ תרנ"ב.

להר"ר העשיל מווילאן

בדבר שאלתו בנוסח התרת נדרים שנוהגין לומר בערה"ש וכל מיני נזירות שקבלתי עלי ואפילו נזירות שמשון, והרי נז ש אין לו התרה כלל וכמכות כ"ב דליתא בשאלה וכרמב"ם פ"ג מנזירות והובא בש"כ יו"ד סי' רל"ט, ושוב מצא בפת"ש יו"ד שם ס"ק י' שנוסחא מוטעת היא:

א הנה גם בשל"ה ריש עמוד התשובה הביא נוסחא זו, ולפי' ריב"ן מכות כ"ב וריטב"א דע"י מלאך קיבל עליו נזירות דההיא אין לו שאלה דצווי שלמעלה הוא, וע' בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ד' וע"ש ח"ב סי' כ"ד שהקשה עליו מנזיר י"ד א' אמר הריני נזיר כ' יום ומעכשיו נזיר סתם דלא אפשר לאיתשולי מי חיילא, ועוד כמה קושיות דאף במתפיס עליו מעצמו ליתא בשאלה, וגם ריב"נ עצמו סותר לזה ממ"ש ד"ה נ"ש בר טמויי למתים הוא, ובתוס' נזיר ד' מה בין נזיר עולם לנ"ש, והא התם מיירי בקבל ע"י עצמו שאמר הריני כשמשון בן מנוח וא"כ יכול לשאול עליו וע' בזכר ישעיה סי' כ' שכ"כ מסברתו דבמכות מיירי בנזירות ממש כשמשון שנדר אותו מלאך, וניחא ג"כ ביבמות ה' נזיר איתא בשאלה, והקשה ג"כ מנזיר י"ד א', גם מהר"נ יפה חיו"ד סי' י"ב הרגיש בזה וטרח לדחות זה בדרך פלפול:

ומ"ש מעלתו לדחוק דמ"ש אי נ"ש לא קאי על מה שקבל עליו רק על נזירות בנו מבטן לרש"י מכות כ"ב א' בנזיר מהבטן, ולדבריו אי מיירי נמי הכא רק על מי שמדיר בנו בנזיר היה לו לומר רק שקבלתי על עצמי או על אחרים אפילו בנ"ש וכמו באיסור הנאה שקבלתי על עצמי או על אחרים:

ובנודע בשערים להלכות גיטין סי' ב' אות ד' ד"ה ואם קושית התוס' בתשובת הר"ש איגר אם ההלכה דאב מדיר את בנו בנזיר רק לנזיר סתם אבל בנ"ש אין יכול להדיר את בנו, וע"ש בסוף אות ה' שהרגיש בד' רש"י מכות כ"ב א' ד"ה נזיר כו' ואית דפרשי כו' דגם בנ"ש יכול האב להדיר והעלה דרש"י לשיטתו סוטה כ"ג א' במתני' ד"ה האיש מדיר דגם כשיגדל חייב בנזירותו, אבל לתוס' נזיר ל' ע"א ד"ה ה"ג אי אייתי (ושם כ"ח ב' ד"ה ואין ט"ס) דנזירות אביו מתבטל ע"י הבאת סימנין ולרמב"ם דלא ס"ל הכי וכתויו"ט סוטה פ"ג מ"ח וי"ל דבנ"ש אין האב יכול להדירו, וע"ש עוד דמה דמשמע מרש"י מכות דגם בבטן יכול להדירו לא מצא בשום מקום, ורע"ב סוטה פ"ג מ"ח ונזיר פ"ד מ"ו כשהוא קטן וכ"כ רש"י בסוטה שם, אך לכ"מ פ"ג דנזירות סוף הי"ג האי מן הבטן מנוח דקאמר ולא כמ"ש תויו"ט לדייק דרמב"ם ס"ל כהתוס' וגם לא הביא מרש"י דסוטה וכן מרש"י דמכות דהא מתני' במלקות מיירי ועכ"פ כבר הוא גדול ומיירי לאד"מ בנ"ש שהדירו אביו, וגם להכ"מ למה לא כתב הרמב"ם דגם מבטן מדירו כרש"י דמכות וכו' יעש"ב:

אמנם כבר נשאל הנוב"י תנינא חיו"ד סי' ק"נ בד' הכ"מ ותויו"ט פ"א דנזיר מ"ב הביאו שמנוח הזיר את שמשון והרי בתויו"ט רפ"ז שאין האב יכול להזירו רק כשהגיע לחינוך, וע"ש בכונת הכ"מ שמנוח הזירו כשיגיע לחינוך ואף שהמלאך אמר מן הבטן וע"ש עוד בישוב זה:

וליתא להא"דאמ ברש"י מכות כ"ב דמהבטן וכן בירו' נזיר רפ"ז הגע בעצמך שהקדישו אביו מרחם ומשני זו אינה תורה, והיינו דנזיר שאינו מחוייב מהתורה להיות נזיר מהבטן רק כשהאב רוצה להדירו ולכן כהן חמיר שחיובו מהתורה, וע' בנחל אשכול הלכות טומאת כהנים צד קע"ג ס"ק י' וי"א, ובזה נדחה גם ד' הש"א סי' ס' דאמאי חל נזיר על כהן והא קדושת כהן מרחם והא כולל לית ליה, ואביו אין מדירו עד שיגדיל עש"ב, ובלא"ה ע' בתויו"ט סוטה פ"ג ד"ה האיש מדיר שעליו להשלים נזירותו אף שהביא ב' שערות. שוב מצאתי באורי וישעי סו"ס קכ"ב ד"ה ובהיותי שתמה על הש"א מרש"י סוטה כ"ג וכן על התויו"ט ספ"ג דסוטה, וע' בח"ס חא"ח סי' קכ"ב ד"ה הא להו ואורח מישור נזיר פ"ז ובית אל חדר פ"ז וע' ר"נ נדרים י"ד א' סוה"ד אמר הריני וש"ך יו"ד סי' רל"ט ס"ק ב' ח' וט"ז אה"ע סו"ס קנ"ד:

אמנם גם לפי הבנתו ודאי שייך הביטול מתנאי נ"ש לגבי עיקר התנאי בער"ה במודעא במה שחוזר להבא דכשאינו זוכר בשעת הנדר מהתנאי ואם בשעה שזכר לא קיימו בלבו לא חל הנדר כלל כשהתנה מקודם, ולט"ז יו"ד סי' רי"א ס"ק ג' שלדעתו אף הרמב"ם שוה בדעה זו לסברת הראב"ד שא"צ שיזכיר התנאי תכ"ד לנדר וע"ש בנקה"כ שהשיגו, ולא העירו מהכ"מ גופיה שמפרש הכי דהרמב"ם פ"ב מנדרים ה"ד, וע' בעולת שמואל סו"ס צ"ו שתמה דלמה שפי' דהרמב"ם אין מקום להי"א שמביא בש"ע ואף דבלשון הרמב"ם יש לפרש כן משום דסמיך אתחלת דבריו, וע' בשו"ת רדב"ז ח"א סי' תק"ו וקס"א ומהר"ם אלשיך סי' ק"ג ומהר"א ששון סי' קנ"ד ומים עמוקים לראנ"ח סי' ע"ב ומהרי"ט ח"א סי' י"ט וכ"א וכ"ב וסו"ס קי"א וקצ"ד ומים רבים חיו"ד סמ"ה בתשובה מבן המחבר דאם אינו זוכר הביטול בשעת הנדר א"צ התרה כלל יע"ש בסמ"ו, ולפ"ז יפה עשו שסידרו ההתרה מנז"ש ואפילו ע"י מה שקבל עליו מקודם כיון דמדינא מהני תנאי הביטול שעשה מקודם בער"ה על מה שעתיד לנדור ואפילו על נז"ש ומ"מ צריך לחוש שישאל ג"כ לצאת ידי ספק להאומר דלא מהני תנאי בשבועה:

וראיתי בשו"ת ראש יוסף מהר"י אשקאפה רב דאיזמיר בסי' ו' דף י"ג ע"ב בא' שקבל בנ"ש שלא ידבר עם פלוני שאין הנדר חל בדבר שאין בו ממש הוא כרמב"ם פ"א מנזירות, ואף דמ"מ מדרבנן חל וצריך התרה והנזירות אין לו התרה בזמן הזה כרמב"ם פ"ב מנדרים, היינו נזירות דאורייתא שתלה עד שיביא קרבנותיו, ובנ"ד אי הוה נדר בזמן שבהמ"ק קיים הוא פטור מקרבן א"כ יש לו התרה עכ"ל, וכונתו עמ"ש פ"ב מנזירות הלכה כ' לפיכך מי שנדר בזמן הזה הרי זה נזיר לעולם, שאין לנו בית כדי שיביאו קרבנותיו במלאת ימי נזרו, וא"כ לא נשמע מדבריו רק שבזמן הזה הוא נזיר עולם אבל מ"מ כששואל על נזירותו הוא בטל מעיקרו, ורק מצד דנז"ש אין לו התרה ולא מהני שאלה כמכות כ"ב א' ונזיר י"ד א', ומ"מ כיון שעיקר חלות הנזירות בדבר שאין בו ממש רק מדרבנן לא מסתבר דשוי' רבנן במה שתלה בנז"ש שהיה צווי של מעלה להחמיר לענין דלא ליהני ליה ג"כ התרה, ואף דעיקר הדבר צריך מובן למה יהיה אלים קבלת נזירותו ואף שהוא נזיר עולם שיהיה חמיר כצווי של מעלה דלא ליהני ליה התרה, והא בגמ' מדמה התפסה בבכור להתפסה בנז"ש ואף דבבכור מצוה להקדישו וקדושת פה ישנו בשאלה, מ"מ בשמשון היה ג"כ הדרת אביו:

ומצאתי בחו"י סי' ט"ו דף כ"ג סוע"א שהאריך דלא גרע מאומר בשר זה עלי כקרבן או כקדשים או כשאומר בפירוש בלא התרה וכמו בנדר עד"ר ושמע חבירו ואמר תכ"ד אני כמותך דתליא אי קאי אכולי מלתא כנזיר י"א ב', וטרח ליישבו וכתב שלא הרגיש בזה שום אדם בספרים שבאו לידינו, ולא ראה בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קל"ד ד"ה ובר מן דין דמה טעם הנודר בשמשון ליתא בשאלה נהי דשמשון גופיה לא היה יכול להשאל שהיתה נזירותו ע"פ מלאך אבל התולה נדרו בשמשון כיון שנשאל ע"פ תלייתו חכם עוקר הנדר מעיקרו ואפילו תימא דנז"ש נמי אם קבל עליו מן היין ולא מן התגלחת דכל דקדוקי נז"ש עליו מ"מ לענין התרה אין זה כתוב בתורה, וע"ש עוד בסי' פ"ט בקבל בנז"ש שלא לדבר עם אשתו ועד א' מעיד שעשה לו הפרה ביו"כ דלא מהימן כיון דאתחזק איסורא בנדרו:

גם י"ל בעיקר קושיתו על נוסח נז"ש בהתרת נדרים למ"ש בחו"י דהא דנז"ש אין לו היתר היינו כשקבל עליו סתם להיות כבעל דלילה וחביריו השנויים במשנה, משא"כ מי שמקבל נדר ושבועה בנז"ש אין לו משמעות כלל ואת"ל שמקבל נזירותו אם יעבור ודאי ר"ל בלי התרה אבל מי ימנע ממנו היתר גוף הנדר ולא יבא לכלל נז"ש ואפילו אמר אם ישאל עליו יהיה נז"ש יש היתר כסי' רכ"ט, וע' במנחת חינוך בקומץ מנחה למצוה שס"ח שהביא דאם עדיין לא נהג נזירות והב"ד מוצאים לו פתח מתירין לו:

ובשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' כ"ו דבפתח גם בנז"ש הוה כנדר טעות שעל דעת כן לא נדר, וע"ש בח"א סי' ד' שהוכיח כן מפרק השולח דנשאת אין מתירין שמא יפר לה בעלה, ואכתי נדירנה בנז"ש, וע"כ כיון דבעל מיגז גייז יכול להפר, מה שא"כ לגבי חכם דהא עיקרו לא בא ע"י עצמו יעש"ב, ולש"ך סי' רל"ט ס"ק כ"ח בשם המבי"ט דאין יכול להפר וע' בכתב סופר חא"ח סי' ט"ז בישוב דבריו:

ובח"א סי' נ"ג משיג על מהריב"ל שצידד להתיר בנז"ש שלא אעשה דבר פלוני דאיכא רבוותא שנחלקו בענין נדר בלשון שבועה כו' ושהיה עושה טעם זה לסניף להתיר בנז"ש, ובשו"ת מהר"ם אלשיך סו"ס מ' שמסיים אי איכא טעמא אחרינא שלא אמר אלא אני מקבל נז"ש בן מנוח ונפל זה במחלוקת אם חל הנזירות הלכך נעשה סניף אל הקודם להתיר לו ע"י שאלה לחכם כשאר נזירות, וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' קל"ג וקל"ו ומ"ב, ורלב"ח סי' נ"ו במה שהורגלו להתיר נז"ש כשאין מזכירין סימן אחר וכתוס' שאינו נדר אלא צריך שיאמר שמשון בעל מנוח בעל דלילה, מ"מ מרמב"ם וסמ"ג דרק אם יאמר הנודר דלשמשון אחר נתכוון אבל בסתם הוה נדר גמור כאילו פירש, וכה"ג בתשובות אחרונים שהורגלו להתיר נז"ש ע"י סניפין אחרים וע"י שאלה:

(ואחרי כתבי כל זה מזמן רב מצאתי ביגדיל תורה קונטרס ח' סי' ק"ט אות ג' שבא לידי בשאלה וראיתי שנתעורר ג"כ בענין נז"ש דקאי רק אמסירת מודעא שאחרי' דמהני אם יבטלנו מקודם שעבר, גם בקונטרס ה' סי' ס"ג אוה א' טרח ליישב בדברים שאין בהם ממש למעיין, וע"ש בקונטרס ח' סי' ק' דף קס"ו ע"ב בביטול דבריו:

ב וע"ד קושיתו בירושלמי רפ"ב דרה"ש דר' ביטל המשואות, ואיך יתכן שיהיו השלוחים יוצאים בזמן שבהמ"ק קיים ומשנה מפורשת ברה"ש פ"ק על ששה חדשים השלוחים יוצאים כו'

כבר נשאלתי כזה מכמה שנים מא' שעבר דרך פה וחפשתי ומצאתי הרשום אצלי שהשבתי לו די"ל שלא ביטלו לגמרי המשואות רק שהיו ג"כ שלוחים יוצאים ונפ"מ במקום דליכא רק עד אחד וכהא דרה"ש שצירפו אב ובנו, וי"ל משום דעבידא לגלויי וע' בזית רענן תניינא סו"ס כ"ב כהירו' יומא פ"ג משנה א' הרואה אומר ברקאי הא דמהימן עד אחד שהאיר המזרח יעש"ב, ולכן בדליכא משואות מחזיקין ריעותא שלא לסמוך רק על עדים כשרים, גם אפשר שביטלו רק באותו זמן שאירע זה ואח"כ ראוי לחוש להם תמיד מקלקולי מעשיהם וכפ"ק דחולין בכותים שמצאו להם דמות יונה, וכריש מגילה שכחום וחזרו ויסדום, ובפ"מ הלכה ב' כיצד היו משיאין אע"פ שבימי ר' בטלו מ"מ מפרש כיצד היו נוהגין בהם ונפ"מ שאם יבטלו המינין שיחזרו למנהג שלהם, וכה"ג בכ"מ ששנה ר' משנה שנסדרה כבר וכמ"ש בכ"מ שהיה סדר משניות קודם ר', ובפשוטו דלא נחית להשמיענו רק שמד"ת הותר לחלל לגביה היכי שאירע אונס כגון בשעת חירום שלא היו יכולין להעלות משואות שהיה מחנה האויב מתפשט שם או ע"י סבה משכחה וכה"ג:

ומיהו בלאו הכי אין זה כלל מוחלט דאשכחן כמה סתם ר' וכן מצינו כמה אמוראים בתואר רב לבד ומורגל בירו' ומדרשים, וכמ"ש המא"ע באמרי בינה פרק כ"ב דתרי סתם ר' הוה והעיר מהמכילתא פרשת השירה אמר ר"ע דבר זה הסיח לי רבינו הקדוש, והא ר' נולד ביום שמת ר"ע כקידושין ע"ב, וע"ש עוד פי"ב. אך בשמות רבה סו"פ כ"ד נזכר במאמר זה ר' אבא הסיח לפני רבינו, ובפסקתא זוטרתא שמות סי' ט"ו כ"ב א"ר אבא דבר זה הסיח לי רבינו הקדוש, וע"ש בהערות אות קס"א שהאריך קצת, ולא זכר מהמא"ע הנ"ל וע' בתולדות רש"י הערה כ', ובמאורי אור חלק בן נון לקידושין ע"ב ד"ה כשמת ר"ע שאין לדחוק כלום מתוך ספרים ישנים שאמר ר"ע בשם רבי חזותא מוכח שחסר השם בשכחה או בהעתק והוא איזה קדמון לר"ע יעש"ב, ובשבת קכ"א ב' אמר רבי פגע היוצא בו וע"ש במהד"ב לשבת בדה"ס קנ"ג ע"א ואיננו רבינו הקדוש דר"א בר כהנא אמורא בדורות שאחריו וגם ר' בא"י פשיטא שפיר עביד דנחש בא"י נהרג וכדלעיל, ועמ"ש בחולין נ"א וכן בע"ג ל"א ב' רבי אסר ומנו לוי, ובירו' פיאה סופ"ק לא נחלקו ר' ור' יהודה הנשיא וכן בסו"פ ב', ובירו' ב"מ פ"ק הלכה א' ר' עאל לפרקא דר' יודן,

אך נראה שהוא ר' יהודה וע' במנחות ק"ד א' ריב"א מוריינא דבי נשיאה ובתוס' שם וירו' שבת פ"ח הלכה א' ושקלים פ"ז הלכה ב' ופ"ח הלכה ה', וע' תוס' יבמות ק"ה ע"ב אבא יודן בירו' וכן בערוך ערך אבדן אבא יודן שמו ולישנא קלילא קרי ליה אבדן, ושם נראה שהיה תלמידו של ר', ובמש"ל שנזכר שאמר ר"ע בשם רבי מזה אין הכרח שהיו תרי סתם ר' דאשכחן נמי ברכות נ"ה ב' שהיה ג"כ איזה אמורא ר"ע, וזבחים ס"ג א' א"ל ר"ע לר' ירמיה בר תחליפא, ובהגהות רי"ב ר' יעקב, וכ"ה במנחות ח' ב' וכן בע"ג מ"ב ע"ב וע"ש ל"ד א' תוס' ד"ה ר"ע ורש"י תענית י"א ב', ובב"ב ס' ע"ב ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא, ובירו' יבמות פט"ו הלכה ה' ר' עקיבא בר' אחא בשם ר' ייסא, והיינו ר' יעקב בר אחא, וברכות כ"ב א' כי אתא רב דימי אמר ר"ע ור"י גלוסטרא, וירו' סוטה פ"ג הלכה א' אמר ר' עקיבא מן דקיימינון קם ר"א בר ממל עם ר' ירמיה, וכתובות פ"ו הלכה ה' אמר ר"ע קומי ר' מנא לית הדא פליגי, וערכין ט"ז א' הרבה פעמים לקה עקיבא בן יוסף על ידי שהייתי קובל עליו לפני ר"ג ברבי. ובכפתור ופרח פרק ה' דהיינו בנו של רבי, וע' בשו"ת רצ"ה חיות סי' ס"ט והרי ביום שמת ר"ע נולד רבי, אך נראה שהוא ר"ג דיבנה כקידושין ל"ג ב', וכבר השיגו בשה"ג ח"א ושאילת יעב"ץ ח"א סי' פ"ז, וע' בבן יוחאי שער ז' מענה קכ"ג שהוכיח דתרי רשב"י הוה מהברית מנוחה בפתיחתו שר"ע מסר ידיעת שם המפורש לר"י הנשיא וממנו נשתלשל עד שבא לרשב"י, ובמטפחת ח"ב פ"ה שהרי ר"י הנשיא למד אצל ר"ש בתקוע, וע' בסה"ד ערך ר' טרפון משש"ב בדברי היוחסין מרפ"ק דבכורות שהביא רבי פטר חמור לר"ט, ואולי הוא ר"ג דיבנה שנקרא ג"כ רבי וע"ש דנקרא ברבי ולא רבי, ולפנינו בבכורות ר"ד י"א ר' יהודה נשיאה הביאו לר"ט יעש"ב:

וביוחסין מאמר א' בשם ר"א בר' צדוק מהתוספתא סוכה פ"ב אמר רבי פ"א היינו אני ור"א בר"צ אצל ריב"נ, כי בתוספתא וירו' קורא לר"ג סתמא ר' וכן בפרק כל כתבי ר"ג בר' ובפרש"י ופ"ק דקידושין ל"ב ע"ב בר' צדוק כו' ור"ג ברבי עומד ומשקה גם במדרש ואבות דר"נ קורא לפעמים ר' סתם לריב"ז עכ"ל. ובלקוטי מרדכי על ס' הכריתות מהירו' פ"ק דסנהדרין מריב"ב דנציבין שהיה בימי ר' יעש"ב, ובתבואות הארץ במעשה הארץ מהב"ר תולדות כי מטא סידריה דר' נחית ר' שמואל בר נחמן וכבר מת ר' נ' שנים וע"כ לא היה זה רבינו הקדוש וע' ב"ר פי"ב יעש"ב:

ומדרש שמואל רבתא סו"פ ט"ו רבי בשם רבי שמואל בר רב יצחק ופי"א ט"ו ר' יונה בר ר' אמר וע"ש עוד יהודה בר ר' אמר ופרק כ"א גריס כאן ר' יהודה בר רבי, ואולי הוא ר' יהודה בריבי ומלשון חשיבות כמורגל בלשון בריבי, ופרשה ב' אמר רבי בר' אבין, אך נראה שצ"ל ר' יוסי בר"א וכדלקמן פ"ג ופ"ד, וע"ש פי"א א"ר ירמיה בשם רבי בר רב יצחק, אך בפי"ג נזכר ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק וכן בפכ"ח ופרשה ג' וכה"ג בכ"מ במדרשים שנזכר עוד סתם ר' ורחוק לתלות בכל המקומות שנשמט שם העצם:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה