אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רי

סימן רט

ג' בשלח תרנ"ח

להרב דפיקעלין ר' יעקב מחבר דלתי תשובה

על דבר מכתבו שטרח ברמז רחוק שאין לו יסוד על לה שאומרים ביהי רצון לתקיעות ישוע שר הפנים אשר הרגיש בעצמו כמה רחקו דבריו, ובסוף מכתבו מסיים שמחכה לתשובתי איך להתנהג בזה הלכה למעשה:

הנה מה יתרון למכתב על המדבר אשר כבר שמע ממני מפורש בהיותו בביתי על אמירת היהי רצון בכלל שאני מונע ומזהיר שלא לאומרם, וכפי שסיפר בעצמו שגם הוא הנהיג בעירו למנוע אמירתם, וכמו שכבר ביטלו כמה רבנים מפורסמים בכמה קהלות מנהג אמירתם שנתפשט רק ע"י מה שנדפס במחזורים, גם במעשה רב אות ר"ו אין אומרים שום מזמור קודם תקיעת שופר ולא היהי רצון הנדפס במחזורים ולא ובכן יהי רצון בין כל סדר וסדר כו' עכ"ל, ואם כי בענין המזמור ע' בסופרים פרק י"ט הלכה ב' וברה"ש אומרים כל העמים תקעו כף, ושם היה רק בשיר של יום, וע' בתוס' רה"ש ד' ב' סוה"ד פז"ר ושמא היו הלוים אומרים כן בבהמ"ק, ולדעת המעשה רב מהשיר של יום לומר הרנינו, ואפשר כונתו רק קודם התקיעות, וע' בירו' רה"ש פרק ד' הלכה ד' שירו של ה' הרנינו וברה"ש הסירותי מסבל שכמו יע"ש, ועכ"פ לומר ז' פעמים לא נזכר בשום מקום, והתו' ברכות ל"ד א' הזכירו רק לומר ה' הוא האלהים ז' פעמים שהוא למעלה משבעה רקיעים, ואין לו התיחסות למאמר זה וע' בתוס' פסחים קט"ז השייך לע"ב ד"ה לפיכך, ואולי הוא זכר ליריחו שהקיפו העיר ז' פעמים ותקעו בשופרות, ומ"מ אני מניח להעם כהרגלם לומר הלמנצח ז' פעמים קודם התקיעות מאחר שאין חשש בזה עכ"פ ואולי נהגו לאמרו להתעוררות לתשובה, ואולם היהי רצון בין התקיעות שלפניו ראוי למחות וגם לא ובכן:

ובשו"ת עולת שמואל חא"ח סי' פ"ח נשאל על התחנות שבין תקיעה לתקיעה דלמ"א סי' תקצ"ב ס"ק ה' דבין ברכה לתקיעה הוה הפסק (והוא מוכח מסי' תקס"ז ויו"ד סי' י"ט ס"ד), וכפי מה שתיקן ר"א לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת מספיקא אי תרועה דאורייתא היא שברים תרועה יחד או שברים לחוד או תרועה לחוד, וכשאומרים התחנה בין תשר"ת לתש"ת הוה הפסק בין הברכה להתקיעה, ואף דמצד תקיעת תשר"ת גופא אין התקיעה שאינה מענינא הפסק כמ"א וט"ז, ולסוכה זו יש למנוע מנהג ההמון כאשר רבים רצו לבטל הנך תחנות ונחזיק טובה למדפיסים שבדורנו שעזבו שמות המלאכים שנדפסו מקדם והעם היו חושבים אשר אליהם אנו מתפללים ע' תשובת ריב"ש סי' קנ"ז והוא מי"ג יסודי הדת וכו', וטרח ליישב שהתחנות נחשבו לצורך התקיעה להתעוררות התשובה להתודות בין התקיעות כמ"א סי' תקפ"ד ס"ק ב', ראה כמה נתלבט ליישב המנהג ולא עלתה בידו כלום לדחות אף בקש שהתחנות למלאכים הוה כוידוי, וכנראה לא כתבו רק להפיס דעת ההמון הבלתי שומע לקול מוכיח על מנהג משובש שהנהיגו מעצמם בהיותו נדפס במחזורים שהכניסו המדפיסים אשר המשכילים יבינו מעצמם למנוע אמירתם שראוי לבטלם:

ובסידור דרך חיים בדין הפסק בין ברכה לתקיעות בין התוקע ובין הצבור לא יסיחו בין ברכה עד סוף התקיעות דמיושב אסור להפסיק אפילו בתפלות לכן לא יאמר היהי רצון בסוף התקיעות דמיושב וכו', גם בקצור ש"ע א"ח סי' קכ"ט אות ט"ו שצריכין ליזהר מאד שלא להוציא בפה שמות המלאכים ובהרבה קהלות אין אומרים כלל אחר היהי רצון וכן נכון יותר, והעיקר להתעורר אז בתשובה בלב שלם וכרמב"ם הלכות תשובה פ"ג הלכה ד', גם בסידור הרי"ע הזכיר שלא להוציא השמות מפיו, ואני אומר בכגון זה אסור לבצוע ואפילו להרהר בלבו הרי מעלה במחשבתו להתפלל דרך אמצעי, ובמאורי אור חלק עוד למועד לרה"ש כ"ט תוס' ד"ה שמא בא"ד וכל המבין ירחיק כונת הסידורים בתקיעות שהתפיסו כקטן כגדול וכגון אנו בינונים מי בקש זאת מאתנו קלקולו יתר מתיקונו, ונוסף תחנות למלאכים שיקבלו התקיעות וכו' וכאלו דברים שלא נמצאו בתלמוד ומדרשים מכבידים עול המלעיגים וכו', ובתשובה מאהבה ח"א סי' א' שהועתקה תשובתו בדבר הפיוטים ברוב המחזורים אם כי אין כל חידוש בדבריו רק בציוני איזה מקומות מזכרון הפיוטים ברש"י ותוס' אשר מזה אין שום ראיה על ההסכם באמירתם (וכמש"ל סי' י"ט), והמדפיסים להפיס דעת ההמון שהורגלו באמירת היהי רצון שבתקיעות השמיטו מה שהזכיר בסוף התשובה אות ס' שמתרעם בהזכרת שמות המלאכים והממונים וכו' כמו יהי רצון בין התקיעות והעם ההולכים בחשך ומתפללים אל המדות ולמלאכים אשר לה' לבדו ראוי להתפלל אף לא ע"י אמצעי, התפלה במקום קרבן וכתיב זובח לאלהים יחרם בלתי לה', ובספרי מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו, ואמרו (בסנהדרין ל"ח ב') הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, ובירו' ברכות (פרק הרואה) בו"ד יש לו פטרון אם באת לו צרה עומד על פתחו וקורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר איש פלוני עומד על הפתח שמא מכניסו ושמא מניחו אבל הקב"ה אינו כן לא למיכאל ולא לגבריאל צווח אלא לי צווח ואני עונה לו מיד הה"ד כל אשר יקרא בשם ה' ימלט (יואל סי' ג') וע' רמב"ם בעיקר ה' מי"ג עקרים פ"י מסנהדרין וראש אמנה לאברבנאל ועקרים מאמר ג' פרק י"ח וב"י טא"ח סי' ק"א ורש"י סוטה ל"ג א' ד"ה יחיד, וכל עשרה נקראים רבים וא"צ מלאך מליץ וכרש"י שבת י"ב ע"ב ד"ה דשכינה עמו וכו' עכ"ל:

והרבה טרחו לצדד על נוסח מלאכי רחמים וכן בפזמון מדה"ר עלינו התגלגלי ולפני קונך תחנתך הפילי, שכתב הק"נ סופ"ק דרה"ש חרוז זה לא יושלם אצלי שנראה כמתפלל לאמצעי וכו', והאריך בסידור עיון תפלה באיסור אמירתם וע"ש שתיקן הלשון, וע' בשמש צדקה חא"ח סי' כ"ג וכ"ד משש"ב ובחת"ס חא"ח סי' קי"א שמפקפק באמירת מלאכי רחמים, וע' רש"י מגילה ט"ו ב' ד"ה נדדו עליונים כו' כדי שירבו בתחנונים לבקש וע"ש בהגהותי ורש"י סנהדרין מ"ד ב' ד"ה הכל מאמצין ובראש יוסף ריש ברכות בפי' הפסוק שמע ישראל ובמאור עינים באמרי בינה פרק ו' דף נ"ה ע"ב ודברי שאול פרשת ואתחנן בפסוק כי מי גוי כו' ובשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' כ"א, ובשו"ת מהר"י מברונא סי' רע"ד נדחק ליישב:

וכן השמיטו המדפיסים בהעתקתם מהתש"מ מה שהעיד מהנוב"י שאחד היה רוצה לברך על אתרוג המהודר שלו וכשראה שאומר היהי רצון קודם נטילת לולב הנדפס במחזורים ובלקוטי צבי אמר בקצף גדול האומר והר"צ איני מניחו לברך על אתרוג שלי ולא הניחו לברך וע"ל סי' צ' וכנזכר גם בנוב"י קמא חיו"ד סי' צ"ג ותנינא חא"ח סי' ק"ז באמירת הלש"י, וע' בשו"ת חו"י סי' ר"י דף קצ"ב ע"ב ובסידור הרי"ע אות א' בכוונת השם המיוחד וד"ה נחזור לראשונות בעדותו מהחכ"צ ובמגדל עוז בית מדות עליית הגלגול גנזיך כ"א, ואם כי הוכחת הנוב"י מריש זבחים אתנו ב"ד דלא לימא לשמו וכו', ע' במעון הברכות לסוף פרק ה' בדה"ס ע' ע"ד שדחה ראייתו, וע' בלקוטי תורה בפסוק ששים המה מלכות אות ג' דף מ"א ע"א להבין ענין יחוד קוב"ה ושכינתיה שהוא התגלות השגחתו ששוכן בתחתונים ואכמ"ל:

והנה במ"ש במחזורים תפלה להתוקע מהאר"י, היא הוספה שהמציאו המדפיסים על שמו לשבח מקחם וכמו שנתברר שלא נמצא כלל בסידור האר"י גם במחזור כל בו שהכניסו משם תפלה זו לא נזכר בשמו, והיא המצאה מאוחרת לקרוא שמו עליו מאומדן דעתם, ומ"ש במחזורים רמז על הממונים מתקיעות כל זה מ"כ בס' ישן הועתק משל"ה, ושם הוא דבור חדש ומוסב על שלאחר זה שמקודם מתחיל צריך התוקע לכסות השופר בשעת ברכה ובין כל סימן וסימן ב"ח, וההוספה מיוחדת שלא נמצא בשל"ה ולא בב"ח רק שבבאה"ט סי' תקצ"ג הביאו בשם הב"ח, וכמדומה שנמשך אחר מחזור הכל בו שהובא בשמו בטעות, וכן הובא בקיצור של"ה בשם הב"ח, וגם מצד הזמן מהדורות בלתי אפשרי שיזכיר השל"ה להב"ח, ובסידור שער השמים משל"ה שהוציא לאור בן נכדו נדפס הסכמת הב"ח משנת שצ"ו, ורק מוסב על מ"ש לאחר זה צריך לומר קודם התקיעה דמיושב אלו הפסוקים כדי למתק הדינים ויכוון באלו שמות וכו' ואח"כ יאמר אלו הפסוקים שר"ת שלהם קרע שטן, והועתק ג"כ במחזורים, ואדרבא בשל"ה הלכות רה"ש לא נזכר שום רמז מהיהי רצון ולא שמות המלאכים והגימטריאות אם שהאריך שם ברמזים בקבלה וכן בקצור של"ה מר' מיכל עפשטיין במסכת רה"ש הזכיר שצ"ל קודם התקיעות דמיושב. גם בסידור היר"צ שנדפס במחזורים ובסידורם וגם איזה תחנות שיאמר התוקע קודם התקיעה יש שינוי במחזור הכל בו ששם נאמר על תקיעות קשר"ק ע"י הממונה טרטי כשם שקבלת ע"י אליהו וישוע שר הפנים ומט"ט, ולפנינו במחזורים נאמר על תש"ת שתהא מרוקמת ע"י הממונה טרטי כשם שקבלת כו', ועל תשר"ת ע"י הממונה שרשיה כו', הנה החליפו שמות הממונים מהדפסה הראשונה, ובס' שם קטן הנדפס בזאלקווא שנת תקנ"ה מהמלקט בנימין בינש הכהן בר"י ליב מקראטשין נדפס ג"כ מקודם מתקיעת קשר"ק ע"י הממונה שרשיה ואח"כ מסיים ותמלא עלינו ברחמים ברוך בעל הרחמים, ואח"כ מתקיעת תש"ת ע"י הממונה טרטי כו', וזהו כנוסח המחזור כל בו ורק שכאן נשמט תיבת אתה, ובזה הדין עמו כמ"ש בס' מיני תרגימא, ועכ"פ נראה שעדיין לא נתפשט בשנת תקנ"ה אמירת היהי רצון שהוצרך להעתיקו בספרו לענין מחודש:

והנה מעלתו טרח לבאר מה שאומרים ביהר"צ ישוע שר הפנים עפמ"ש בס' קרנים מהמלאך ששמו יהושע שכותב במצחו של הצדיק השם אתה יעש"ב, ושלזה רומז אתה בעל הרחמים. הנה כל המאמר בשם הר"ש מאוסטרפאליא נמצא ג"כ בראש ס' לקוטים מכתבי הר"ש הנ"ל שנדפס בהוראדנא בשנת תקנ"א מכת"י נושן ושם בסופי הלשון והאל יבחר צעדי במקום הנדפס יכפר בעדי, ועל זה א"צ תשובה ברמז דחוק כזה לכוון במלת אתה מצד שנזכר השם יהושע ביהר"צ זה, ואשר חתימת הברכה כזה נאמר גם ביהר"צ של הממונה שרשיה וכמורגל נוסח זה בכל מטבע הברכות, ויותר יתיחס לעורר מדת רחמים כמ"ש בתורה שמות ל"ד רק אל רחום וחנון כו', ובמחזור כל בו הנוסח בא"י בעל הרחמים, ולפנינו נשמט היו"ד מתיבת בא"י והניחו בטעות תיבת אתה, ובירושלמי ר"פ הרואה רב אמר צ"ל אתה ושמואל אמר אינו נ"ל אתה, ובמיני תרגימא ואתחנן סי' ו' פי"ג מתום ברכות כ"ט א' ד"ה מפני וט"ז א"ח סי' קל"א ס"ק ט"ו דיש למחות האומרים תחנות שמסיימין בא"י שומע תפלה אלא מלמדין אותו שיאמר ברוך שומע תפלה, ובכן מצוה למחות גם הכא ולהורות להעם שיאמרו ברוך בעל הרחמים עכ"ל, וזה תשובה ג"כ למ"ש מעלתו על הנוסח ברוך אתה, וע' בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי מארלא סי' יו"ד אות ח' משש"ב, ובזוהר פנחס דף רל"ב תרועה ותקיעה דינא קשיא ברחמי ושברים דינא קשיא בלא רחמי כו' לאתער בבא דא בדא:

ומ"ש עוד עפ"ד המ"מ סו"פ מקץ והיינו רזא דיהושע כו' דהא איהו מע"ט כו' והאי איהי נמי רזא דאליהו וכו' והוא הוה מט"ט וכו' יעש"ב, וגם לפי דרכו לא נאמר שם רק שיהושע גלגול חנוך דהוא מט"ט שנהפך מבשר לאש ומה התיחסות לתקיעות בשביל שהיו שלשחם מנצוץ נשמה אחת. ויותר יתכן לרמז על כיבוש יריחו שהיה בתקיעת שופרות, אבל למה הוצרך להרחיק לדברי רמז וקבלה במה שמפורש בתוס' חולין ס' ע"א ד"ה פסוק זה שר העולם אמרו לפ"מ שמפורש דחנוך זה מט"ט כמו שיסד הפייט וכו' וקשה מכאן משמע דשר העולם היה בששת ימי בראשית ושמא אגדות חלוקות הם ומי שסובר דמט"ט הוא שר העולם לית ליה דחנוך זה מט"ט א"נ מה שקרא הפייט למט"ט נער וכו' יע"ש ובתוס' יבמות סופ"ק ט"ז ב' ד"ה פסוק זה וע' במו"נ ח"ב פרק ו' בפירוש שרו של עולם שזכרוהו ובעקרים מאמר ב' פרק י"א, וע' רשב"ם ב"ב קכ"א ב' ד"ה קפלו כו' והאי תנא לא ס"ל חנוך זה מט"ט דהולל"מ שנים קפלו את כל העולם כו', וגם שלפי דרכו היה למט"ט עוד שם יהושע ואף שהתוס' כתבו שם מהפסקתא בח' שמות של מט"ט מונה נער ולא חשיב נמי הא, ובערוך ערך מטט מהילמדנו סוף תשא אני הולך לפניהם ממטור כו', ובמוסף בלשון רומי ממונה הולך לפני הצבא לתור מנוחה בית ומלון, וע' במבוא הפסקתא להרש"ב סי' ח' אות א', ואולי מזה נגזר שם המלאך מט"ט וכן מצאתי שהאריך בזה רמ"ל עכ"ל, ולפ"ז מטטרון הוא רק שם התואר, ובהקדמת הרר"א בן הגר"א לאגדת בראשית שהיה ביד בעלי התוס' שבעים שמות למט"ט וישנו תחת ידו וקראו אותו בשם פסקתא, ובחולין ס"א ב' ד"ה פסוק זה יש לו שבע שמות, וצ"ל לפמ"ש בפרקי ר"י של מט"ט שיש לו שבעים שמות, וכן בתוס' יבמות ט"ז ב' בשם פסקתא בח' שמות של מט"ט צ"ל בע' שמות, ובתקוני זהר תקונא נ"ז דמטטרון קרא ליה הב"ה שמהן סגיאין ולזמנין איתקרי וכו':

ובברכות נ"א סוריאל שר הפנים, ויתכן שצ"ל ספריאל למ"ש בכתבים על שם המלאך הממונה להכניס התפלות ושהוא אחד משבעים שמות של מט"ט וכמ"ש בשער השמים מבעלי הסודות טעם החתימה עושה השלום גימטריא ספריאל וכו' וגימט' החסד והרחמים יעש"ב, ובת"י ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו בראשית כ"ד ט"ז וסליק לרקיע וקרא שמו מט"ט ספרא רבא, וביוצר לשמח"ת מט"ט שר לאש מבשר, וע' רש"י ישעיה סי' ס"ג מיכאל שר הפנים, וידוע מספרי המקובלים ששר הפנים הוא מט"ט ומט"ט הוא מיכאל שר הגדול וכדניאל סי' ט' י"ג וכ"א י"ב א' ובערכי הכינויין ערכי מיכאל ומטטרון שר, וע' בירח למועדים אות י"ג בדף נ"א ע"א, ועכ"פ הלשון על יד אליהו ז"ל וישוע שר הפנים ומט"ט מבואר שהמה שמות מלאכים מובדלים זה מזה ועדיין למה קרא ליהושע בשם שר הפנים ולא למט"ט, וע' בכל בו אות ס"ז מס' מורה חטאים תשובה אמר לי מטטרון שר הפנים ומיכאל וכו' ואליהו וכו', ועכ"פ מי חכם ויבין הקשר אשר לישוע שר הפנים עם אליהו ועם מט"ט שלקצת מדרשים שהוא חנוך שאמרו בב"ר פרשה כ"ה המינין שאלו לר' אבהו אין אנו מוצאים מיתה לחנוך שנאמר כי לקחו אלהים, (שהמינין הקדישו את חנוך שלא מת כמו באליהו והשתמשו בזה לראיה שעלה לשמים בחייו וכמו שנאמר באליהו לקיחה על הלקחו בגוף ונפש), א"ל אם ללקיחה אתם דורשים הרי נאמר כו' ונאמר להלן כי היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך כו', ואם ידעת סוד המאמר ומי המה השואלים אז תבא גם על חסרון ה' שבשם יושע על מי רומז ושהיה משותף לחנוך שהוא מט"ט לפי הדרש ולאליהו, ובאבן ספיר ח"א סי' נ"ה בחדרי תימן מהשבעה בלשון ערבי בשם פב"פ אשר עודנו ניכר למי שישים עינו היטב לקרוא מהמחק השם של פלוני שנכתב כאן ישוע, וע' בערכין ל"ב א' דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע כו':

ואעתיק בזה מ"ש במחזור כל בו ברמזים שנשמט העתקתו במחזורים שלנו מצד שינוי הסדר, קש"ק גימט' ש"ד וזהו שם של שרשיה נקרא והוא מעלה את הקש"ק, קר"ק בגימט' אליהו הנביא זכור לטוב והוא מעלה קר"ק ובגימט' ישעיה ה' רק שמו של שר הפנים מטטרון עכ"ל מה שמ"כ בספר ישן, ובסידור שער השמים משל"ה בסדר תקיעות שהדפיס בן נכדו הרבני מ' אברהם מפוזנן שישנו בידי מהוצאה ראשונה הנוסח מיהו רצון בתקיעות קשר"ק ע"י הממונה שר של שר שוריה נקרא וזהו יהי שר כמו סריס השר ויעלה השר ויתן העטרה בראש אלהי צבאות וכו', ובתש"ת שתקיעות קר"ק תהא מרוקמת על ידי הממונה על היראה וע"י אליהו הנביא זכור לטובה בגימ' קר"ק ובגימ' ישעיהו שר הפנימי מטטרון והמלאכים האלו יעשו עטרה וכו', וכאן נתחלף ג"כ שם שרשיה, ומש"כ במחזור הכל בו בגימ' ישעיה ה' שאין לו מובן ברמז הה"א רק על ר"ת הנביא, ורק שבכאן כתוב ישעיהו שהמנין יתיר אחד וכדרך בעלי הגימט' המאוחרים לחשוב קר"ק במנין הכולל, וכל חיך יטעם הנועם שבגימט' כאלו בתיבות קר"ק שהוא הסימן מתקיעה שברים תקיעה להקל על הזכרון באמירת אות באמצע מכל תיבה ובכח הרמז הזה נוצרו לממוני התקיעות אליהו וישעיה, ולפי דרכו היה יותר נאות לרמז על ישעי' מצד המקרא ישעיה נ"ח כשופר הרם קולך, ועכ"פ באמרו שר הפנימי סובב על מט"ט ולא על ישעיה ומה גם לנוסח שלפנינו ישוע, וביוצר לש"ת יסוד עולם הנקרא בשמו צדיק ובמעשה אורג שהוא שר העולם הנקרא בשמו צדיק כדכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ישעיה סי' כ"ד ט"ז ופסוק זה שר העולם אמרו כסנהדרין צ"ד א' ואף שלפי הדרש עשה צביונו של צדיק קאי על חזקיה ושביקש לעשות צביונו על הגאולה, ולתו' יבמות ט"ז ב' ד"ה פסוק זה שר העולם אמרו דאי אפשר לומר שיהיה שר העולם כו', אבל יותר נראה שהוא מיכאל השר הגדול העומד לימין בקץ הימים, והוא מ"ש בסנהדרין צ"ד שבקש לעשות צביונו של צדיק על הגאולה וכפרש"י בישעיה ס"ג הנ"ל שר הפנים על מיכאל:

וביותר על הלשון הזר שלפנינו במחזורים כשם שקבלת על ידי אליהו וישוע שר הפנים ומט"ט וכנראה שמפרש שהרקימה נעשה טרטיאל, והמעלים היריעה היו אליהו וישוע ומט"ט שמורה מפורש שהמה אינם הממונים על התקיעות, ועל מה רומז שקבלת היכן הוזכר שנתקבלו התקיעות מהם אחר שיש ממונים אחרים מיוחדים עליהם, אשר על אמיתת המכוון הוא על ענין קבלה הנמסר מאחר לזולתו וכאלו כביכול קבל מהם הסדר וחלילה לאמרו. ויותר היה ראוי כאשר קבלנו מאליהו וכו' ושבאה המסורת על ידיהם, וכתוס' ב"ב ע"ה פליגי תרי מלאכי ברקיע ואליהו אמר להם כעירובין מ"ג אליהו אמרינהו, וע' רש"י קדושין ע"א א' אליהו כותב לאו אליהו דכתיב במקרא דא"כ מקמי דהוה אתי מאן כפתיה אלא שם מלאך הוא שהוא סופר למעלה, אבל אין לזה התיחסות לישוע שר הפנים ומט"ט:

ובכלל צא נמצא שום מקור ממציאות מלאך מיוחד בשום מצוה שיהיה ממונה עליה ואיך יצאה התקיעה מהכלל, ואם שמורגל המאמר שמכל עשיית מצוה נברא מלאך מליץ טוב, וכשבת ל"ב א' ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומע"ט כו' שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ וכו', וכמו שביאר במו"נ ח"ג פרק כ"ג וע"ש ח"ב פרק ו', ובאבות פרק ד' העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד וכו'. וקרובים לזה דברי הכל בו והובא בא"ר א"ח סו"ס ס"ב במאמר אל ישאל צרכיו בלשון ארמית וכו' שצריך כל בעל שכל להתבונן ולא יטעה לומר שדעת ר"י שיכוון השואל לשאול צרכיו למלאך שיקריב תפלתו ולהשמיעה לפני השי"ת, כמו שאמרו לא למיכאל וגבריאל אלא לי צווח ועני לך, אלא שבא להעיר האדם לכוון בתפלתו ולפי שלשון ארמי זר ואינו שגור בפי האדם וטבע הנפש להתערבב בו ואין הכונה מצויה להתפלל בלשון ההוא כי הכחות הטובות אשר מהם נמשכו המעלות הטובות הם נקראים מה"ש וזה פי' אם יש עליו מלאך מליץ וכו' עכ"ל, וכבר בא מפורש כן באבות ובשבת ל"ב א' וע' בחגיגה י"ד א' ואכמ"ל מענין לענין, ובפרט איך יצוייר שיהיה מלאך מיוחד על כל אחד ממיני התקיעות דאתקין ר' אבהו בקיסרי תקיעה שלש שברים תרועה ותקיעה כר"ה ל"ד א' שתוקעים מספק לצאת ידי כולם, וע' בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב ועל דא לא ידעין הני בבלאי וכו' ובתקונים תקונא תליסר חמישאה כו' שהוזכר רמזים בתשר"ת, אדמה כי מי אשר לא יחפוץ בעלילות דברים לא יתלונן עלי בגלותי המסכה מעל פני המלאכים אשר לא נקראו בשם רק ע"י מאן דהוא שהכניסם במחזורים ולא נמצא רמז לזה בשום ספר מהמקובלים, ומהראוי להשים עין בספרי הביבליטיק במחזורי הכל בו מזמן המוקדם בהדפסתו וכן במחזורים הקודמים מהתחלת הזמן שנתפשט אמירת היהי רצון. וכבר ראיתי בהצופה משנת תר"כ שהביא המקור על שמות המלאכים שנתגלגלו בשיר המעלות של יולדת, אשר הדברים נאמנים בעצמם מלבד האיסור להתרפאות בד"ת, והמונע מהם יזכה להכנס במחיצת הב"ה אשר אין עמו אל נכר, יאסיים בדברי הבשמים ראש סו"ס י"ט וכשם שאנו סומכין על מ"ש ודגלו עלי אהבה אל תקרא ודגלו אלא ולגלוגו כו' באו ונסמוך ג"כ על הדרש כמו שהוא על הדרך שהוא נראה יותר בפירוש הכתוב ודילוגו דילוג ממש עלי אהבה, וע' רמב"ם רפ"ב משופר ובלח"מ ומ"ע, וה' ישפוך עלינו רוח ממרום לטהר לבבנו לעבוד אליו לבדו ולא לשום אמצעי ויקויים בנו הבטחת המשורר קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה