אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רט

סימן רח

א' א"ר תרמ"ט.

להרב דקאמינקי רמ"ג ירושלימסקי

בדבר שאלתו במכתבו בשכחה המבשלת ונתנה לקדרה ביום א' של רה"ש ביצה שנולדה באותו היום, דלא מיקרי דשיל"מ כיון דלאחר רה"ש נאסר משום ביצה קלופה שעבר עליה הלילה:

הנה בצ"צ סי' ס"ט חקר לענין ביצת טריפה שנולדה ביו"ט ונתערבה אי מקרי דשיל"מ כיון דאפילו לאחר יו"ט תהיה אסורה מחמת טרפה, ורק דשם העלה דמ"מ ביו"ט איכא תרי איסורי דבאיסור כולל איסור חל על איסור וא"כ למה יאכלנה ביו"ט ע"י תערובות שעדיין חל עליה איסור נולד, וכן בשו"ת רע"א סי' ס"ה באומר קונם עלי אכילת בשר נבילה זו ונתערבה בשוגג בשאר חתיכות במינה אי נימא כיון דאין לה היתר בלא ביטול גם איסור הנדר בטל (ע"ל סי' קע"ה), ובלאו הכי ע' בפמ"ג יו"ד סי' צ"ד במש"ז סוס"ק ט' בהותר מחמת כבוד שבת הואיל ואישתרי אישתרי (וע"ל סי' קל"ג אות ב'):

ובאומר השכחה אות (צ"ב) [צ"א] תמה על הטוש"ע שלא הזכירו החמשה דברים שהעושה מתחייב בנפשו כנדה י"ז א' עכ"ל. ובפר"ח יו"ד סי' קי"ו ד"ה אמר הכותב הביאם דרוח רעה שורה עליהם, ובתו' ביצה י"ד א' ד"ה איכא בינייהו כו' דאמרינן דרו"ר שורה כשנטחנין בלילה כו' וברא"ש פ"ק אות כ"א ועוד אמר בפרק כל היד השום קלוף שעבר עליו הלילה וכו':

ואף דלענין הקזת דם בששי אמרינן בשבת קכ"ט ב' דכיון דדשו בה רבים כו', ובשו"ת תה"ד שאלה רי"א דצ"ע אי שייך האי טעמא בת"ח שהוא יודע ומכיר ואפילו באינש דעלמא וכפרק אין מעמידין פירוקא לסכנתא יע"ש. ואף שפשטות לשון הגמרא כפרש"י הורגלו מפני דוחקן שהיו קרובים לסעודת שבת, וי"ל דהתם הטעם כפרש"י משום שמזל מאדים משמש בו, מ"מ הא אמר התם מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה וכיון דרבים לא נזהרו בזה ליכא חששא, ותוס' יומא ע"ז ב' סוה"ד ומשום שיבתא כו', ואולם ביבמות ע"ב א' יומא דעיבא לא מהלינן והאידנא דשו רבים, ואף דהוא ג"כ חשש סכנה, וע"כ דדבר המצוי שנראה לעין שהוא בלי נזק ליכא חשש מיעוטא דמיעוטא כיון שנתברר שאין בזה רק על צד הזהירות, ויבמות י"ב א' וחכ"א כו', ואף שהחמירו להרחיק מהמזיקו לקיים ושמרתם לנפשותיכם, ולשון דמו בראשו נמצא גם על חולשת הלב בעלמא, ובאוכלין ומשקין תחת המטה דבפסחים קי"ב משום רו"ר שכתב בשבות יעקב ח"ב סי' ק"ה דמותר בדיעבד מב"י יו"ד סי' ו' מהעיטור דבהני דמשום רו"ר אין חשש בדיעבד, וב"ב נ"ח א' ובפרש"י דכל הני רק אזהרה לכתחלה, ובחי"א כלל ב' אות ב' הביא ראיה זו מהב"י בשם נכדו, וכבר הקדימו השבו"י, ובבנין עולם חא"ח סי' ל"ג האריך באתרוג שהיה בתיבה וישן עליה אם ראוי לאכילה ולבסוף כתב בנו לרמז על הב"י ושכמדומה שראה באיזה ס' שלמד מזה שאם נוגע בגיגית וכי"ב כשקם ממטתו בלא נט"י בדיעבד מותר, וכונתו על החי"א הנ"ל, וע' בציוני ח"ב ושם אריה חיו"ד סכ"ח ועי"צ חא"ח סי' כ"ד אות ט', וע"ש מהמ"ר איכה פרשה א' אות כ"ב וילקוט רמז שנ"א, וע' בבית שלמה (א"ח ח"ב) [יו"ד ח"א] סי' קפ"ט שתמה ג"כ על הטוש"ע שלא חשבו הני ה' דברים שבפע"פ, וע"ש דבמבושל לא איכפת לן רק בחיין ממה שמבשלים בצלים ומשיירים ליום המחרת:

ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' קצ"ד לאסור המאכל שליבנו בביצת יו"ט משום דשיל"מ וכן פוסק ראבי"ה, ובב"י טוי"ד סו"ס קט"ז ואף שרמב"ם לא פירש תבשילא תותי ערסא מפני רו"ר מ"מ צריך לחוש וכד' הר"נ וכו', וכונתו על הירושלמי תרומות פרק ח' צריכין חששין למה דברייתא חששין איסור וכו' ותבשילא תותי ערסא, ובפי' הרא"פ מפני רו"ר הראב"ד, וע' ראב"ד פ"ב מרוצח ה"ה במ"ש הרמב"ם ולא יתן התבשיל תחת המטה שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואה, ובראב"ד וגם זה בירושלמי ובמפרשים משום רו"ר ובכ"מ ואין הכרח פי' זה יותר מזה וירא שמים יוצא את כולם, ומדבריו שקאי על תחלת דבריו שלשון הירו' שסתם דבריו אין הכרח מאיזה טעם חוששין הבריות לכתחלה, דלטעם הרמב"ם אף שעוסק בתוך הסעודה אסור, ודחיית המג"ע קשה מאד למעיין, ועכ"פ גם לש"ס דילן מחמת רו"ר בדיעבד אין חשש, וע' בשו"מ תנינא ח"ד סי' פ"ז ונחלה לישראל בקונטרס הלכה למשה הכ"ט, ומ"ש מהתו"ח שבועות ט"ו ד"ה ריב"ל דדוקא בשעה שישן עליו שהשינה א' מס' ממיתה ורוח מסאבא שרי עליה:

ועכ"פ בנ"ד בביצה קלופה שנתנו לתוך התבשיל ע"י תערובות אין לחוש לכ"ע כיון דבטל הטעם, ולרוב אחרונים דבחשש סכנה מותר ג"כ להוסיף לכתחלה ולבטל, ומ"ש הט"ז יו"ד ר"ס קט"ז ממהרי"ל השיגו בנקה"כ ופר"ח וכנה"ג וחוט השני סי' ס"ז וחו"י סי' ס"ד, ובפרט לאחר שכבר נתבטל מקודם משום איסור נולד ולומר שאחר יו"ט יהיה בזה חשש רו"ר:

ובבנין עולם חא"ח סו"ס ל"ג דביו"ד סי' קט"ז משמע דדבר שאינו מבושל ונאכל כמו שהוא חי לית לן בה, וכן לשון הירו' תבשילא תותי ערסא, ובע"פ קי"ב א' קרוב לומר דאפילו מה שאינו נאכל כמו שהוא חי כל שעומד לאכילה, ומ"ש בירו' תבשילא שכל האוכלים שדרכם להתבשל נקראים תבשיל, ובבינת אדם שער או"ה כלל ס"ג סי' פ"ב שכולם כתבו זה ע"פ הירו' שהביא רי"ף פרק אין מעמידין תבשילי תותי ערסא ש"מ דלא גרסי בגמ' דידן אוכלין כו' ואין לנו אלא מה שחידשו דוקא תבשיל ולא דברים חיין יע"ש:

גם בנידון שאלתו במטה שאין אדם ישן עליה, ודאי דאין רו"ר שורה רק כשאדם ישן וכמש"ל ואין לחוש ג"כ לכתחלה, אלא דמ"מ לרמב"ם בהלכות רוצח היה להחמיר גם כשהוא בשעת הסעודה, ולזה כוון הכ"מ וי"ש יוצא את כולם, היינו לחוש לכתחלה לד' הרמב"ם, ואין רשאים אם ישן עליה וכנ"ל, וע' באו"ח סי' תנ"ה לענין מים שלנו הלילה דשו"מ לא ידע רע:

שוב מצאתי ביד מאיר סי' י"ט דמלשון הש"ס וביצה קלופה ובחיה שייך לשון גמיעה כביצה ד' א' וכ"מ, ורפ"ב במתני' ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין, ופרש"י שהיו טחין ביצה על הדג, והרי מערבין עיו"ט על שבת שאחר יו"ט ועבר עליו הלילה, ודחה זה שראוי לאכול ע"י הביטול ברוב שנתערבו יתד והאריך עוד בצדדי היתר:

ומה שהקשה עוד על הר"נ שברי"ף פ"ג דשבועות מנדרים ט"ו, לא היה לו להרחיק עדותו שכ"מ גם בר"נ נדרים ע"ט ב' דכל שתולה נדרו באם אין במשמע שיחול הנדר אלא לאחר שיעבור ההנאה, ואם כי בשבועות מבואר יותר וה"ר מגיטין ע"ט, ובח"ס חיו"ד סי' רכ"ד הרגיש ג"כ בקושיתו על הר"נ ד"ה אילימא ונדחק, וע' ביד שאול סי' רי"ג ס"ק ג', ולמש"ש לחלק לגיטין שנמשך כל ימיה באיסור נדחה ג"כ קושיתו, ובנזיר כ"ח דאפילו בשעה פורתא הוה עינוי ומפר לה וע' רמב"ם פ"ב מנדרים הלכה ד' ומל"מ, וע' בתוספות רע"א למשניות וע"ש בתפארת ירושלים מ"ש לחלק בזה ובשו"מ רביעאה ח"ג סי' יו"ד, ובבית מאיר אה"ע ר"ס קמ"ה הניח בצ"ע משבועות כ"ח והדר אכליה לתנאי פלוגתא דר"י ור"ל, וכבר הרגיש הר"נ שם ומחלק להיכא שלא נשבע אלא על ככר אחד:

(ולאחר ימים רבים הגיע לידי בשאלה קונטרס יו"ד מיגדיל תורה שהובא ג"כ הספק הנ"ל מהשואל והאריך בזה מכמה מקומות):

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה