זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רו
להרב דגרויזר ר' משה שפירא
בדבר שאלתו בתינוק שמת תוך ל' וכבר נגמרו צפרניו ושערו שתמה על המ"א סו"ס קכ"ו ס"ק י"ט שדחה ראיית הב"י ממה שמלין בשבת, והרי גם בחי הוה תוך ל' הספק כמו במת תוך ל' או נולד בר קיימא, ולא מלאו לבו לפסוק נגד המ"א עד שישמע דעתי:
תמהני דהרי סברת המ"א דכיון דנתהוה חזקה דאתרע דלא מוקמינן אחזקת בר קיימא ורק דתיקשי והא בשבת קל"ו ב' גם במת תוך ל' אם אשת כהן היא אינה חולצת דסמכינן אדרבנן דרשב"ג, וע"כ דכונת המ"א רק לדחות ראיית הב"י ממילה דהא בס"ק כ' כתב להדיא דמ"ש ביו"ד סו"ס רס"ג דאין קוברין הנפלים ביו"ט מיירי בנפל ודאי וע"ש מ"ש דמשמע אם הוא אחר המילה או בנקיבה מודה רמ"א דקוברין ביו"ט וליכא מאן דפליג בזה לדידיה. גם מאותו ס"ק י"ט משמע להדיא כן ועוד דהתם דמהלינן ממ"נ והא מ"מ לדידן אפילו אי הוה מחתך בבשר מ"מ איסור מדרבנן איכא וכמ"ש במחצית השקל באורך דמהאי טעמא מלין בנגמרו שעריו וצפרניו דהוה בחזקת חי וסומכין על ממ"נ להתיר איסור דרבנן משא"כ הכא דליכא ממ"נ ואיכא איסור תורה לא סמכינן על מה שנגמרו שעריו וצפרניו וארוב נשים יולדות בר קיימא עכ"ל. ומבואר דהיכא דליכא רק איסור דרבנן כמו במילה דדחינן איסור דרבנן דמחתך בבשר:
שוב ראיתי בעמ"א סי' ל"ד שהשיג ג"כ על המ"א כסברת מעלתו וכתב דלצורך גדול יש להתיר לקבור ביו"ט שני ע"י עממין, ולא נחית לכוונת המ"א שגם דעתו מפורש כן להדיא וכמו שנתבאר במחה"ש וכנ"ל, וע' בנוב"י תנינא חח"מ סי' נ"ט בד' התו' נדה מ"ד ב' דמדרבנן חששו למיעוט שאינו מצוי, ובקמא חא"ח סי' ט"ו בקבורת נפל שמת קודם שנימול איך להתנהג להתנהג ביו"ט וע"ש בחיו"ד סי' צ', ועכ"פ היכי שנימול לכ"ע אין להשהותו, ובתפארת צבי חא"ח סי' כ"ז דבנפל שגמרו סימנין דאורייתא יש לסמוך על הרמב"ם דנוחל יש לו גבול, וע' באש"א סי' תקכ"ו ס"ט בס"ק א' ושע"ת ס"ק ג' וח"ס חא"ח סי' קמ"ד ותשובה מאהבה ח"ג סי' תרס"ג ס"ה ובתשובה שפ"ג וישועות יעקב א"ח סי' תקכ"ו ס"ק ד' ה', ובהגהות הרצ"ח ערכין ז' ב' מחתך בבשר דאין חייב רק בחובל בחי דמוציא דם וע' רש"י שבת קל"ו ב' דזה לא הוה חבורה, ותימא על הגמ"ר שהובא בהיו"ט סי' תקכ"ז ומ"א ס"ק כ' ונוב"י קמא סט"ז שלא התעוררו דליכא צד איסור במילת נפלים, ובמאורי אור חלק עוד למועד במאורים סי' תקכ"ז בדה"ס פ' ע"ב במ"א ס"ק כ' שתמה עהג"מ וב"י בכ"ד משמע קבורה לנפלים וליתא וכו' רק דבב"י נקט לצרופי טעם דאין חיוב בנפלים כונתו בנפל ודאי ומה"ט גם בספק גרוע מחמיר ביו"ט, וע' באוריין תליתאי סי' כ"א במילה שלא בזמנה ביו"ט שני, ובשו"ת רמ"ע מפאנו סו"ס ט"ז ובנפל אפילו מת ביום ל' ולא קי"ל שכלו חדשיו בקושי גדול התרנו משום עג"נ למסור אותו לגמרי לעממין בין ביו"ט א' ובין בב', בד"א במקום שיש בני תורה וחבר העיר שסומכין עליו באו"ה הא לאו הכי משדרינן להו כבני בשכר שבת קל"ט א' כו' ואף במקום שיש חבר העיר אי חשידי בעיניו דמסרכי ומדמי מלתא למלתא יחמיר עליהם בכל משפטי ההוראה כדרב מנשיא וכו' עכ"ל, וע' בעירובין מ' ע"א: