זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רה
ה' כ' מ"ח תרל"א. להר"נחמ בשוקיאן
בנידון שאלתו שהשלים הסופר כתיבת הת"ת בחה"מ בעבור החברה ונפסל עמוד האחרון מהיריעה מטשטוש דיו הרבה וכתבו על היריעה מעמוד אחד, פשוט דגרע ממגילה לתינוק להתלמד גם לרי"ף ופוסקים שהתירו משום עת לעשות שלא יבא לביטול ק"ש ותפלה, והא בדיעבד כשר ביריעה א' כשהטעות בב' דפין הראשונים דאין לסלק האחרונים שהיו בהכשר, ועכ"פ בנפסל אין לכתוב רק יריעה מג' דפין וכמ"ש האחרונים, וע' בשו"ת פאר הדור סי' ס"ט במ"ש שצריך להחליף היריעה ולגונזה:
אמנם פד ששואל לחייב הסופר לכתוב שלש יריעות, ובזה פשוט שאין לחייבו כל שאינו מתנה מפורש שלא לכתוב על הטלאי או על יריעות שלשה במקום שצריך לתקן, ובח"מ סו"ס ש"ו דאם הם טעיות שדרך הסופרים לטעות אין הסופר חייב כלום, וע' בשו"ת רשב"א סי' אלף נ"ו ובשב יעקב חיו"ד סי' נ"ט שהמוציא ממנו בע"כ לגזל יחשב, ובגיטין נ"ד ב' דאינו מן המובחר בכתב כל האזכרות שלא לשמה דלא הוה הידור מצוה כשצריך לתקן כ"כ ומ"מ כל שאינו כמנומר אין לחייבו, וע' בבלח"י סי' רע"ו:
ויותר היה לו לשאול בתחלה לענין אם להניח סיום הס"ת במועד ולכתוב הגמר דרק באין להם ס"ת אחרת כשרה לקרות בה כא"ח סי' תקמ"ב ס"ב ומצד הסופר אם אין לו מה שיאכל, ואם מתקבצים כולם אז מוטב שיחתום כ"א שמו בכתב שלנו על נייר בפ"ע ולאחר המועד יכתוב הספרים בשליחותם, וגם בזה שב וא"ת עדיף שלא יבא לידי קלקול להקל ביותר, גם במה שנוהגין כ"א לחתום אות א' בסיום הספר יש לחוש למנומר, ואף דהגיה אות א' כאלו כתבו ומצוה בו יותר מבשלוחו, מוטב ליתן להסופר לחתום בשליחותם. ואף דאין נפ"מ מצד שמצוה לו לכתוב דאם הוא שותף בנתינת המעות לכתיבת ס"ת ממילא הוה של שותפות ותליא במה שפלפלו אם יוצא י"ח כתבו לכם בס"ת של שותפות שהארכתי בזה בתשובה: