אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רא

סימן ר

על דבר שנשאלתי מכמה רבנים בעגל שנולד קודם יו"ט ולא ידעינן אי כלו לו חדשיו ושלמו לו ח' ימים ביו"ט, דלא"ז רש"א ביצה ו' א' בתו' ד"ה וכי מה דאסור לשוחטו ביו"ט דאיתקצאי בהש"מ משום ספק נפל דלא הוה חזי אפילו לכלבים, והפוסקים סתמו ולא הזכירו חידוש דין זה:

א הנה דעת הצל"ח שם להקל דמה דלא חזי מאתמול הוא רק מטעם ספק נפל ועכשיו שהגיע יום שמיני נודע שהיתה מותרת למפרע, ואינו דומה לבכור שאם עבר וראה מומו ביו"ט דאין שוחטין עליו, דשם אמרינן מאן יימר דמזדקק ליה חכם, וגם שכבר היה קודם שנולד המום בחזקת איסור ע' בט"ז א"ח סי' תצ"ח ס"ק ט' ומ"א ס"ק י"ח עכ"ד. וכעין זה העלה בתוספת באור בשו"ת משיבת נפש תנינא סי' ט"ו ובספרו שמחת יו"ט לביצה שם דכיון דחזינן ששלמו לו שמנה ימים איגלאי למפרע שהיה מותר מיום לידתו וכמו בכור שנפל לבור אם מומחה רואה שיש בו מום קבוע מאתמול אף שלא ידע בו מ"מ אינו מוקצה, וכן מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו דשרי בביצה כ"ו ב', אבל התוס' כתבו שפיר דהכא מיירי בלא כלו חדשיו עד היום ונולד ביו"ט דהוה ספק נפל ולאו דעתיה עלויה, מאתמול עכ"ד, ופשוט דעדיף מגמרו בידי אדם בביצה כ"ז א' שיודע בודאי שיגמר ובידו לתקנו, שכאן א"צ תיקון שהוא בא ממילא וכהא דצואת תינוק דהוה מוכן אף דלא היה ביהש"מ, ודמי לשלמי שמחה ביו"ט וכדומה דאיתקצאי בלילה לשחוט קדשים דלא הוה רק מחוסר זמן וכעירובין ע"ח ב' ושבועות כ"ב ב', ובתוס' חגיגה ד' א' ובכ"מ דאריא הוא דרביע עלה וכנזיר ס"ד ב' דשמשא ממילא ערבא, ובמל"מ פ"ד מאישות הלכה ז' דמחוסר זמן לא הוה כמחוסר מעשה, וע' בתוס' חולין ט"ו ב' בד"ה כגון כו' כיון שרגילות שיחזור לחליו דהוה כגמרו בידי אדם דלא קמבע"ל, ובפרט לר"י דרואין מומין ביו"ט וביש בו מום קבוע נודע מאתמול דעתו עלויה, וע' בשו"מ קמא ח"ב סו"ס קמ"ז שהשיג על הצל"ח פסחים י"ג א' לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו כו', דאיתקצאי לבהש"מ שלא ידע שיבא אליהו ויטהרם, וזה אינו דדומה למוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין כביצה כ"ז וא"ח סי' ש"ו, וה"ה בזה דאם יבא אליהו ויאמר שזה טהור הוה כמו שיבש ואין הבעלים מכירין יע"ש:

אלא דאכתי צריך תבלין דמ"מ אכתי איתקצאי לבהש"מ כיון שהוא ספק נפל דשמא תמות קודם ח' ימים. ומצאתי בחמד משה סי' תצ"ח ס"ק ה' שהרגיש בזה דמ"מ לא אקצי דעתיה מיניה בהש"מ ואם תמות כעת ישליכנה לכלבים, ולא גרע ממסוכנת שאם לא מתה בעיו"ט מותר לשוחטה ביו"ט, ולכן דעתו נוטה בדין זה וכן באו"ב ששחט אחד מהם בעיו"ט דאין בזה משום מוקצה, ולהלכה ולא למעשה עד שיבא הבוחר ויבחר עכ"ל, וע' בפמ"ג בפתיחה להלכות יו"ט סי"ז ובמש"ז סי' תצ"ח ודעת חכמים סי' י"א וי"ג ובית שלמה א"ח ח"ב סי' ק"ד מ"ש ע"ד הפמ"ג, וע' בשו"ת מהר"י הכהן תנינא חיו"ד סי' ז' ד"ה עוד האריך כו' מה שהעיר עפ"ד הצל"ח הנ"ל:

ב ואולם בשו"ת זית רענן תנינא חא"ח סי' י"ג אות ו' הוכיח מד"רשא הנ"ל בעגל שליל ח' שלו ביו"ט כיון דלא חזיא ליה בהש"מ ואף דאיגלאי למפרע מ"מ בתר השתא אזלינן כמו שהוא לפנינו, וכעירובין ל"ו דלגבי עירוב בעינן סעודה הראויה מבעוד יום אע"ג דתחלת היום קונה עירוב, ובסי' תי"ו דבמניח ב' עירובין על ב' י"ט של גליות דלא מהני על השני כיון דלא חזי ליה מבעוד יום, והכ"נ לענין מצוה וכדאמרינן נקטם ראשו מעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט דמשמע דאפילו עלתה תמרה בליל יו"ט אף דלא חזי למצותו בלילה יעש"ב ובעלי זית בהשמטות ובאורים, וע' במנחות ה' א' קסבר ר"ל אין מחוסר זמן לבו ביום וע"ש בתוס', ובאר אברהם לברכות י"א ב' בהא דמדייק ר"ל דסדר ברכות לא מעכב מריטב"א יבמות מ"ז ב' דאם לא חזי למילה בשעת טבילה לא מעכב הסדר וע"ש בתו', ובמ"ש דר"ל לשיטתיה דאין מחוסר זמן לבו ביום וגם דהוה חסרון מעשה דלידה ויש לדון טובא בדבריו ואכמ"ל ובשו"ת מהר"נ יפה סו"ס י"ח בדף מ"ו ע"א בד"ה עוד נראה דלמאי דקיי"ל כחכמים דר"מ דבלא ראוהו חי מבערב אמרינן כשעת מציאתן ע' בעירובין ל"ה ובתוס', וכן בקדושין ע"ט דקיי"ל כרב כיון דליכא חזקה דמעיקרא דעשויה להשתנות אזלינן בתר השתא, ולזה קמ"ל רבא דהלכתא כר"ל דהכא דעכשיו הפילה ומעיקרא היתה מעוברת דל"ל מעיקרא נמי נפל הוה יעש"ב. ובשו"ת שער אפרים סי' עב בדה"ס מ' ע"ג על תשובת מהרי"ק שורש נ"ב דודאי גם ר"ל ס"ל הא דיבא אליהו כפסחים ל"ד ורק בהיסח הדעת שמעלה עשו בקדשים וכן בבכורות ל"ג ול"ד וגיטין מ"ב ופסחים י"ג א' ובסוגיא דר"ח סגה"כ ותו' חולין ל"ת ב' ד"ה אלא ובכ"מ רק דר"ל פליג דתיגלי למפרע לא אמרינן, אלא דלתוס' יבמות ל"ה ב' ד"ה תיגלי מלקמן מ"א ב' גבי ספיקות לא דמי דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות, אבל הכא א"צ לידע אלא מה שבאותה שעה:

ובשו"ת פני אריה סי' נ"ז שמשיג על החכ"צ סי' ק"ח מב"ב פ"א ע"א כיון דמספיקא אינו רשאי לקרות חשיב אינו ראוי לקריאה, אע"ג שאם יבא אליהו ויאמר דקנה קרקע הרי הוא ראוי לקריאה ואם יאמר דלא קנה א"צ קריאה כלל, וע"כ דקושית הש"ס ביבמות מ"א ב' במקדש אחת משתי אחיות לאו מצד ממ"נ ורק כיון שאפשר שיתברר ע"י אליהו שהיא בת יבום חשיבא גם עכשיו בכלל העולה ליבום, אבל בבכורים מה לי אם הספק מונע מלקרות או שהוא אלם וסבה אחרת שמונעתו דלא קרינן ביה ואמרת יע"ש באורך, ומיהו בלאו הכי לק"מ כמ"ש המל"מ פ"ט מאישות סוף הלכה ז' דלא שייך כשיבא אליהו רק לברר המציאות ול לברר הספיקות בדין דלא בשמים היא וע' בשו"ת ברית אברהם חח"מ סי' י"ב אות ה' וחאה"ע סי' א' אות יו"ד בהג"ה וסי' מ"ז אות ו' ושיבת ציון סי' פ"ו בדה"ס ל"ה ע"ב, וע' רש"י שבת ק"ח א' ד"ה מאי דאו"ה אין תלוי בו דלא בשמים היא, וע' בשה"ג ח"א אות יו"ד שהביא ג"כ לחלק בספק מציאות, וכבר קדמהו במל"מ וכנ"ל, וע' בברכי יוסף לא"ח סי' ל"ב אות ד' דין י"ב שהאריך בדהמל"מ מתו' יבמות צ"ט ובתויו"כ בספק מציאות, וע' בספרי זכ"י ליבמות מ"ב א' משש"ב ובהגהות הרצ"ה חיות ליבמות מ"א ב' ופסחים ל"ד א' וחולין ה' ב' ובמ"ש ביומא ע"ה א' נמצא עומרו בבית רבו שהקשה התוספת יו"כ דלא בשמים היא, דכולן רק בירור הדבר ולא חיתוך הדין, וע' בתו' יבמות ס"ז ב' ד"ה אין חוששין דקטנה חשיבא עולה ליבום אם יבא אליהו ויאמר דאינה אילונית וע"כ דזה חשיב שיוכל להתברר באותה שעה. ומש"כ דגם לר"ל אם בשעת היבום היה מבורר שהולד נפל שמותרת דמה לי ספק בר קיימא או אם זו קידש כיון שנתברר הדבר הויא בת חליצה ויבום, וז"א כיון דאז אי אפשר שיתברר רק ע"י הגדת עתידות ורק על ספק קידש דאי אפשר שיתברר ע"י עדים, וע' בשו"ת חסד לאברהם חא"ח סו"ס ס"ה וע"ש בחאה"ע סי' מ"ח מבכורות ל"ד בטעמא דר"א דבעי שימור והאריך לחלק דבבכורים דנהי דבעינן קריאה ממש כל שבידו לאו כמחוסר מעשה ולהכי כשיש סיבה המונעתו אף מחמת ספק ממילא לא קיים מצות בכורים משא"כ בשימור דתרומה דכל שיש לנו ספק שמא ראויה לו צריכה שימור מספק, וכ"מ מתו' יבמות צ"ט ב' ד"ה ואין, וכ"מ בפסחים פ"ח ב' לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה כו' ולא הוה ראוי לאכילה דאלו יבא אליהו ויאמר שזהו הפסח הכשר היה ראוי לאכילה בשעת זריקה אף שנפסל אח"כ מלאכלו יוצא י"ח, וע"כ דבפסח דבעינן אכילה ממש אלא דכשראוי לאכילה אמרינן הואיל ובידו וכשאינו ראוי אפילו מחמת ספק אכילה מעכבת, וע' בשו"ת רמ"ץ חא"ח סי' כ"א שהאריך לפלפל בסוגיא דמנחות ס"ד א' וע"ש באות ז' בד' התו' דהתם ובשו"ת זית רענן תנינא חא"ח סי' ז' בעלי זית בהשמטות, וע' בשו"ת מהר"י הכהן תנינא בשער הענינים סו"ס ט"ז להשוות ד' התו' ר"פ החולץ עם ד' הנמ"י דלא אמרינן אגלמלמ"פ רק אם יוכל לגלות על דבר שהוא עתה ובזה גם ברירה אמרינן כרש"י עירובין ל"ו ב' ד"ה ור"י, ובפסחים פ"א רע"א דא"ר יוסי שו"י כנגד יום ששחטו וזרקו עליו בשני שלה ואח"כ ראתה אינה אוכלת ופטורה מלעשות פסח שני, ופרש"י קס"ד כיון דבשנית שחיטה וזריקה ספק הוה מרצה ציץ מטומאת התהום דזיבה ואף דאג"מ למפרע שנטמאת ודאי בטומאת התהום, הרי אף אם יבא אליהו ויאמר בשני שלה דזיבה היא, מ"מ כיון דאי אפשר בשום אופן שיתברר באותה שעה לא מהני, וכן למאי דדחי דקסבר ר"י מכאן ולהבא מטמאה וכדמסיק לקמן דמ"מ מצטרפין לעשות זיבה גדולה רק בשופעת או ברואה ב' בהש"מ וע"ש בפרש"י ורבנן פליגי עליה דכי חזיא מיגליא למפרע דזיבה היא וחדא טומאה ובשעת שחיטה ספק הוא וחייבת בפסח שני, ותוס' כתובות כ"ב א' ד"ה תרי וכיון דאיגלי דמעולם לא היה פסול הרי לא בטל ועד המושב, היינו כיון שהיה במציאות שיתברר באותה שעה שישבו ב"ד דהוה כאלו יבא אליהו ויאמר, וע' בסנהדרין פ"ז ב' ד"ה קישתה כו' שזהו גילוי דעת על המציאות, ומכות י"א סע"ב רש"י סוה"ד בטלה כו' והיינו שהיה אפשר להתברר שהוא ב"ג ובן חלוצה, ותו' מנחות ס"ד א' ד"ה ואפילו ורש"י ד"ה בתר מעשה, ובחולין כ"ו א' תמד שלקתה כו' וס"ט ב' ותו' בכורות ל"ה א' ד"ה א"ר ותמורה כ"ד כ' ד"ה אמר וב"ק כ"ד א' סוה"ד הרי וירושלמי יבמות סו"פ י"א דאתפלגון בשני יו"ט ש"ג (פי' דכשיתברר איזה יום הוא יו"ט ואמרינן דאג"מ למפרע) ברם הכא בהכה את זה וחזר והכה את זה אי אפשר לעמוד עליו, והיינו כיון שניכר הבירור לכל העולם, וכ"מ לגירסת הירו' פ"ג דשבועות טעמא דר"י שאינו ראוי לקבל התראה, וע"כ דב' י"ט של גליות דלר"י ה"ס שמה התראה שאפשר לעמוד עליו, וע' בפסחים ס"ג ב' דלר"ל אינו חייב עד שיהא עמו בעזרה, ולא שייך אגלי למפרע כתו' יבמות פ' ע"א ד"ה נעשה, דש"ה דלא נודע אם יש עליו חיוב חמץ כלל וכתו' דעל העבירה התראה בודאי והספק רק אם הוא גדול דאגמלמיפ, וירו' פ"ד דפסחים רי"א אפילו נתון עמו בירושלים ר"ל אמר עד שיהא נתון עמו בעזרה, דתלי בהא דאיפלגו בב' י"ט ש"ג דר"י אמר מקבלין התראה על ספק ור"ל אמר אין מקבלין:

וכה"ג בתוס' חולין י"א דמאי מקשה וכ"ת דבדקינן ליה והא הוה התראת ספק, וע"כ דכיון שהספק דלמא היה טריפה ולא היה חיוב כלל לא שייך דאגמלמ"פ, ובזה מיושב קושית המפרשים בתוס' נדה מ"ו ב' במופלא הסמוך לאיש דאזלינן בתר רובא ולא תירצו דאגמלמ"פ דאם לא יביא ב' שערות בזמנו לא הוה הקדישו הקדש, וע' בעמק יהושע סי' י"ט משש"ב, ובעונג יו"ט חאה"ע סי' קע"ז בראייתו מב"ב פ"א והכ"נ כיון דאינו יכול לעכב משום ספק דאחות זקוקה מיקרי לגביה אינו עולה ליבום ומאי מהני הא דאם יבא אליהו, וע' בשאג"א וכו' יע"ש עוד לחלק, וע' בנודע בשערים קמא סי' י"א אות ט"ז ובריח אברהם חח"מ סי' י' אות ב' ג' משש"ב ובשו"מ תליתאה ח"א סו"ס ע"ט ובית שלמה קמא א"ח ח"א סו"ס ל"ו ובהג"ה משש"ב, וע' בשו"ת מהר"ם שיק אח"מ סי' ס"ב בדה"ס כ"ח ע"ד ד"ה ואמרתי כו' במ"ש האו"ז דאיסור מחמת שנשאר בתיקו בטל בס' ולא שייך דשיל"מ שמא יבא אליהו ויאמר דאז איגלאי דלא נאסר מעולם וע"ש שהעיר מזה על הצ"צ. וכן העיר בנחלה לישראל סי' נ"ב אות ד' וקדמם בשו"ת חו"י סי' קצ"ב בדה"ס קפ"א ב' ובהשמטות דף רס"ח ע"א, וע"ש באו"ז ח"א תשנ"ה ובשו"ת תשנ"ו והובא באו"ה כלל כ"ה דין י"ח וע' בב"ח יו"ד סי' ק"ב אות ד' ושו"מ רביעאה ח"ב סי' נ"ז:

נ ואולם בכו"פ סי' ט"ו דלהכי אסור לשחוט ולד תוך שמונה ימים ואף דרוב ולדות בני קיימא דהוה דשיל"מ, וע"כ דהיינו מצד הרוב אף דאין לברר דיחיה לאחר ח' ימים כסי' ק"ב בביצת ספק טרפה:

אך בלאו הכי יש לפקפק למ"ש בשו"ת ושב הכהן סי' ק' במה שנסתפק הרשב"א בביצה של ספק טרפה ועדיין התרנגולת קיימת, שהיא כשרה ולא מקרי דשיל"מ אלא אם יבא ההיתר מכאן ולהבא דהא דאמר בנדרים דהוה דשיל"מ היינו מטעם שאמרו בירושלמי פרק הנודר מן המבושל והביאו הרא"ש שם שאף שהחכם עוקר הנדר מעיקרו אפ"ה כיון שכל זמן שלא התיר אח הנדר היה אסור והוה כדשיל"מ, אבל הכא נתגלה למפרע שלא היה אסור מעולם ומה שהחזיקו אותו באיסור הוה בספק, וכיון שאח"כ כשתלד או כשתטעון יתגלה שלא היה אסור מעולם לא הוה כדשיל"מ לכ"ע:

ואולם י"ל דבכה"ג הוה כמבורר ג"כ לפנינו בבהש"מ ולא אקצי מדעתיה משום חשש שמא תמות קודם, כיון דמצד הרוב דהוי בני קיימא וילדן ולד מעליא מבורר שיגיע לכלל היתר, וכמו שהעלה בישועות יעקב באו"ח סי' תצ"ה ס"ק ו' בדה"ס דפוס זאלקווא שנ"ב ע"א ד"ה ובזה ובד"ה והנה התוס'. דאף דרבנן חששו למיעוט דשכיחא דספק נפל שמא ימות קודם ח', כיון שהתקנה לכלל העולם שלא יבא המיעוט לאכילת איסור, ולכן בבהמה אסור אף דיעבד, ולגבי מת הולד תוך ל' יום אם אשת כהן היא אינה חולצת דהוה כמו דיעבד, דבזה מחזקינן שהוא מן הרוב כיון שנוגע לדבר פרטי, אבל באינו ידוע אם כלו חדשיו ונולד ביו"ט לענין שיושיט ידו במעי אמו וישחטנו כתבו התוס' שפיר דחשיב מוקצה דשמא לא כלו חדשיו ולא יגיע לכלל היתר אכילה ביו"ט, וע"ש בסי' תקכ"ז ס"ק ד' וסי' חצ"ח ס"ה ס"ק ז' וע"ש בסי' שמ"ב ס"ק ה' במוקצה מחמת איסור דרבנן. וכן העלה בחאה"ע סו"ס קנ"ו שהאריך, ובסי' ק"כ סוס"ק ז' וסי' קכ"ז סוס"ק ד' ובתשובתו שבס' שבעה עינים דף ט"ו סוף ע"ד, וכה"ג ע' בשו"מ קמא ח"א סו"ס א' וסי' רמ"ה דף פ"ח ע"ד וע"ש בסי' קי"א במ"ש הקדמונים [ע' רמב"ן ריש גיטין] בהא דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי דבכ"מ הולכין אחר הרוב כשדנין על איש פרטי, אבל אם עושין תקנה בשביל כל העולם דיש מיעוט שאין בקיאין ולכך הוצרכו לומר בפ"נ לתקן המיעוט, וע"ש ח"ב סי' קמ"ו דף פ"ג ע"ד ותנינא ח"ב סי' ל"ג (ועמ"ש על דבריו בבר"מ בקונטרס יפה לבדיקה שער ה' נתיב א' דף צ"ז ע"ג ובמני"ו בלק"י סל"ט ענף א' אות כ"ה בסופו) ובשו"מ תליתאה ח"א סי' חנ"ג וח"ב סי' קמ"ג משש"ב בענין מוקצה מחמת יום שעבר וע"ש בח"א סי' קי"ז וח"ב סי' קכ"ט וסי' ע"ד ד"ה והנה מ"ש ורביעאה ח"ב סו"ס רכ"א ובמפה"י שבס' ים התלמוד סוף ב"ק אות י"א בתו' פרק המקבל קי"ו ד"ה והא רבא ובש"ך סי' קל"ד וסצ"ט ולכן תיקנו שלא יקנה רק מן הסורק דלמא הסורק מהמיעוט, ובתפארת מנחם בסוה"ס בחידושיו לחולין אות י"ד לדף י"א ובית אפרים חאה"ע ר"ס קל"ב וקל"ג, והארכתי בתשובה בדין מים שאל"ס שחששו למיעוט כיון שהוא משום תקנה ולכן במחילה של דגים שהוא מיעוט שאינו מצוי לא חששו, וע' בעטרת חכמים בשו"ת חאה"ע סי' ב' והובא בדברי יעקב סע"ד ד"ה ולהסביר, וכבר נתוכחו הרח"פ והרמ"ה כהן בבשמים ראש סי' רכ"ט ור"ל בעניני מוקצה בטעות אף שלא ידע אתמול דאגלאי למפרע שלא נאסר, אין כאן מוקצה ולהכי ס"ל דלא אמרינן מיגו לשעבר וכן נולדה בשבת מותרת ביו"ט וטעמא דמיגו דאיתקצאי לבהש"מ שנאסר בתחלת היום והא איגלאי דלא נאסר מעולם יע"ש שדחה זה. ומה שהעיר משבת מ"ו א' מי יימר דאתא חכם ואף דעוקר הנדר מעיקרו וע"ש בכסא דהרסנא מה שלא העירו ממוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין כביצה כ"ז ופלפל בשיטת הירושלמי, וצריך לחלק להיכי שלא היה מתברר באותה שעה והיה חסרון ידיעת לכל העולם, והכ"נ בכלה יום ח' ביו"ט שהיה ידוע לו באותה שעה והיה אפשר שיתברר לו דלא חשיב מוקצה בטעות, וכיון דרוב ולדות בני קיימא ורק שחכמים חששו למיעוט המצוי וממילא כשיתברר אח"כ איגלאי למפרע שהיה ידוע לנו גם אז מצד הרוב שיגיע לכלל היתר, וע' בבינה לעתים הלכות יו"ט פרק ב' הלכה ט"ז ובפתיחה מהמו"ל בעל מקום בינה בכלל הג' בד"ה והנה רבינו כו', וע"ש בבל"ע פ"ב הלכה א' יעש"ב ובחידושיו לביצה ג' ב' מה שהעיר על הרש"א דבכלו הח' ימים ביו"ט דהוה מוקצה, וע' בפליחי ליו"ד סי' ט"ו אות א' ובסי' ק"ב ס"ק ד' ד"ה ובדרך חידוד, והכ"נ בעוף שנדרס דצריך שיהיה מעל"ע כסי' תצ"ח ס"ה היינו דוקא אם כלה קודם יו"ט ולא היכא דכלה המעל"ע באמצע היום יע"ש בט"ז ס"ק ח' ובפמ"ג, ורק דבכה"ג כשכלה המעל"ע ביו"ט לא שייך לאוקמי הא דספק טרפה אסורה דכששהתה מעל"ע ביו"ט לא הוה ספק טרפה ורק משום מוקצה, וע' במאורי אור בחלק עוד למועד בתקונים בקו"א לביצה ד' ד"ה נימא בדה"ס קפ"ב א' בענין מיגו דאיתקצאי ובחידושי מר שמואל לביצה ג' א' בדה"ס י"ד ע"ד בד"ה ועפ"ז י"ל כו' ובשו"מ רביעאה ח"ג סי' י"ט ותנינא ח"ב סי' א', וע' ברמזי א"ח סי' תצ"ה:

ד וראיתי בס' דרך חיים ליו"ד סי' ט"ו אות ג' שכתב על הצל"ח הנ"ל בעגל שנולד קודם יו"ט דלא נהירא דמ"מ בהש"מ לא היה ראוי, וכבר הובא למעלה בבאור סברא זו דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי לבהש"מ, וכל ראיותיו אינם ענין לכאן דמה שהביא מביצה כ"ו ב' אילימא שאין מומו ניכר כלל פשיטא וכפרש"י וכי היה לר"ש לומר כן לבר מחלקותו והא ר"י אית ליה מוקצה כו', דהכא כיון שלא היה בו מום מעיו"ט והשתא דנולד ביו"ט פשיטא דלא שייך דעתיה עלויה מעיו"ט, משא"כ בכלה ביו"ט יום ח' ללידתו דיודע שיבא לכלל היתר, ומה שהביא מגרוגרות וצמוקים, הרי אדרבא פריך אהא בגמ' היכי דמי כו' וכ"ת דלא ידע אי חזי והאמר ר"כ מוקצה שיבש כו' לא צריכא דאחזי ולא אחזי כו' אזמין גלי דעתיה כו', והכ"נ דכוותיה דעדיף ממוקצה שיבש כיון שבדעתו לאכלן ביום מחר כשיגיע לכלל היתר ממילא שידע שהוא בן קיימא דעכשיו נמי ידעינן זה כיון דרובא בני קיימא. וכה"ג בעירובין פ"ב א' וכל שקבל עליו מבעו"י וכו' ש"מ אין ברירה דאי יש ברירה תיגלי למפרע דמבעו"י הוה ניחא ליה אר"א הודיעוהו לא הודיעוהו קתני ע' רש"י, ובתו' חגיגה ד' א' ד"ה לא נצרכה כו', וע' בנודע בשערים ח"ב בחידושיו לגיטין פרק כל הגט בדרשה לשה"ג או"ח כ' כ"א כ"ב כ"ג למאן דאית ליה ברירה לא אמרינן אגלאי למפרע דלא אמרינן ברירה אלא היכא שהמעשה מצד עצמו ראוי לחול גם היום כו' יעש"ב. ומה שהביא מהשוחט בשבת דהוברר למפרע דלאכילה עומדת, והרי בחולין י"ד מבואר להיפוך דאף כשעומדת לגדל ולדות הוה מוקצה, מ"מ כשנשחטה אמרינן לר"י ברירה שהיתה עומדת לאכילה, אבל הכא בשחט בשוגג בשבת ולא שחטה אתמול הוברר כשקדש היום דלגדל עומדת וכפרש"י ד"ה לא נשחטה דמסתמא לא הניחה על מנת לשוחטה בשבת:

עוד כתב במ"ש רש"א הא ודאי א"ל דא"כ בלא נולד מן הטריפה תקשי ליה וכי מה בין זה לעגל שנולד בעיו"ט ולא כלו חדשיו עד היום כו' דההיא ביו"ט נמי אסור וצריך להמתין ח' ימים מלידתו, ועל זה כתב ול"י מאי קאמר ואין זה אלא דברי תימה ושגיאה גדולה היא דמאי נפ"מ בכלו לו חדשיו היום אחר שנולד הוא מעיו"ט וכי שייך כלו חדשיו אחר לידתו, ואין זה שום השגה דהרי קאי ע"ד התוס' דהכא מיירי בלא כלו חדשיו עד היום ועל זה כתב דבלאו נולד מן הטריפה ובידוע לו שקודם יו"ט לא כלו חדשיו עד היום דבכה"ג לא צריך משום דביהש"מ לא חזי, אבל היכא שנולד קודם יו"ט א"כ אין נפ"מ בהא גם בכלו לו היום חדשיו גם בלא הטעם דביהש"מ לא חזי כיון דהוה ספק נפל וצריך שיהוי ח' ימים אחר לידתו כמו בחול בלא יו"ט, דמה מהני מה שכלו חדשיו אחר לידתו, וכן אפילו נולד ביו"ט לא מהני בכה"ג הא דמוכן אגב אמו כיון דהוא ספק נפל, אלא דתיקשי ליה היכי שנשלם יום ח' שלו ביו"ט דמ"מ אסור דלא הוה מוכן ביהש"מ:

ומה שהשיג במה דמשמע מדבריו דהא דצריך ח' ימים בדידעינן דלא כלו לו חדשיו וא"כ גם ח' ימים לא מהני כמש"ל בד' הט"ז, ודאי דפשטות דבריו בידעינן בודאי דלא כלו לו חדשיו, והיינו כדעת הפרישה דאף לבן ח' חדשים מהני שיהוי ח' ימים, וכ"מ בתוס' שבת קל"ו א' ד"ה מימהל וכ"כ במל"מ פ"ג מאיסורי מזבח דין ח' ליישב דעת הגאונים, וע' בתב"ש סי' י"ג וט"ו ס"ק ט"ו ובשעה"מ פרק א' מהיו"ט הלכה כ' ובגדי כהונה חיו"ד סי' א', ולפ"ד סובב קושיתו דתיקשי ליה היכי דיום ח' שלו ביו"ט:

ויתר דברי הדרך חיים שהניח בצ"ע מה שאוסר בהש"מ שמא יום של עיו"ט הוא ולא אמרינן דממ"נ שרי כמו בנוי סוכה וכו', ואין לזה באור דהא הכא אין הספק עומד להתברר לעולם וע' ביצה ל' רע"ב ובתוס' ובשמים ראש סי' רכ"ט, וע' בנחל איתן פ"ד ממא"ס הלכה ד' וארץ צבי חיו"ד סי' ח' ושו"ת גבר"י סי' כ"א:

ה ובעיקר דרש"א ומיהו למאי דמסיק התירא בנולד מן הטרפה הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים ניחא דקושטא דמלתא דעגל שנולד קודם יו"ט ויום ח' שלו הוא ביו"ט דאסור גם לרב דאין לדמות לטרפה דלא חזי בהש"מ אפילו לכלבים, ובשו"ת משיבת נפש הנ"ל דמדהוקשה להם מעגל שנולד מן הטרפה אף דלפום פשטא לא ידעו מברייתא דלקמן דמפורש כרב ואידך ברייתא כר' יוחנן, וע"כ דעיקר הקושיא מדלא אשמועינן דפליגי בהא ומעשים בכל יום, וא"כ כיון דלסברא דר"י גם אפרוח מותר מטעם דמתיר עצמו בשחיטה וא"כ גם עגל שכלו לו ח' ימים מותר ביו"ט לר"י דמתיר עצמו בשחיטה כיון דלא שמעינן פלוגתא בהא משמע דלכ"ע שרי עכ"ד:

וליתא למ"ש רש"י ד"ה וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט מדתניא לקמן דמותר, וכמ"ש הפ"י דע"כ אי אפשר לפרש דקאי אברייתא דשמעתין, דהא בהדיא מסיק בהאי ברייתא אפרוח שנולד ביו"ט אסור דל"י הואיל ומוכן אגב אמו, ובאידך ברייתא דשניהם מותרין, וע"כ דקאי אברייתא דאין צדין גבי בכור דשוין שאם נולד הוא ומומו עמו שהוא מן המוכן, והא דפריך אח"כ בנולד מן הטרפה ובפרש"י דלא אשכחן מאן דאסר, ובהא נמי תיקשי דהא בברייתא דלקמן דתניא כוותיה דרב שפירש מוכן אגב אמו בשחיטה, ובברייתא דכר"י נאמר סתם אגב אמו ל"ל נמי דמיירי בכשרה וע"כ מדלא מייתי חילוק להיכי שאמו טריפה, ואף היכא דלא כלו לו חדשיו עד היום דלא חזי בהש"מ וכמ"ש התוס', ויש להוכיח ג"כ דברייתא ושוין שאם נולד ומומו עמו דעגל שנולד מן הטרפה מותר, למ"ש רש"א דלמאי דבעי למיפשט דאין מוקצה לחצי שבת א"כ אפילו נולד תם ואח"כ נפל בו מים נמי, וע"כ דמשכחת כשנולד מן הטרפה ומשום דהתיר עצמו בלידחו בשחיטתו דלא מהני היתר השחיטה רק כשנולד ומומו עמו דלא היה מן המוכן לר"ש כל שאין מומו ניכר מבעו"י, וההיא דאפרוח ע"כ שנפתחו עיניו בשעת לידה וכמ"ש התוס', ובתולדות יעקב להריק"ש דחה בפשטות דשמיעא להו שמותר לדברי הכל ולא יותר:

ובפ"י הקשה דא"כ הכ"נ לימא מדלא מפליג בין עגל שנולד מבהמה שעומדת לאכילה או לגדל דתרווייהו שרי, והא לרב דאית ליה מוקצה ודאי דאסור בעומדת לגדל, וע"כ דלאו מברייתא דלקמן דייק לה אלא דפשיטא להו דרב גופיה מודה דשרי, וא"כ כש"כ שהיה לפרש כן בהא דמקשה לרב בעגל שנולד ביו"ט יעש"ב:

וצריך לדחות דאין להכריח מסתימת הברייתא רק היכי דידעינן ליה מסברא, דממילא ניחא לפרש כן פשטא דברייתא בחדא גוונא, ולכן פריך מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט כיון דס"ל לדידהו דמתיר עצמו בשחיטה וכן מטרפה, אבל בעגל מבהמה העומדת לגדל דלא שייך הטעם דמתיר א"ע גם לרב ושמואל כיון דקודם יו"ט נמי שרי אגב אמו, ובהש"מ לא הוה מוכן אגב אמו, וע"כ דברייתא לא מתוקמי בהכי לכ"ע כיון דליכא סברא לכל חד לאיסור דע"כ לא חש לפרש חד גוונא דלא שייך ביה האי כללא דברייתא, ויותר י"ל לפרש"י דלא אשכחן מאן דאסר דהוכחתם מהברייתא דמחלק בעגל שנולד ביו"ט לאפרוח ולא מחלק בנולד מן הטרפה וכלו לו חדשיו היום דידעינן מכש"כ באפרוח וע"כ דבעגל מותר בכל גווני, ולזה משני הואיל ומוכן אגב אמו וא"כ מן הטרפה וכלו לו חדשיו ג"כ מותר, ובברייתא מיירי ג"כ בכשרה הואיל ומוכן אגב אמו ודומיא דאפרוח:

ולפלולא י"ל דמפרש ברייתא דלקמן דאפרוח אסור משום הכנה ביו"ט אחר השבת וגבי עגל מוכן אגב אמו, וכרא"ש אות ז' דדוקא לידת ביצה חשיב הכנה דטובה יותר לאכול, אבל ולד ראוי במעי אמו כמו אחר הלידה, וכק"נ אות ל"ג דאי שייך הכא טעמא דהכנה באפרוח א"כ יו"ט אחר השבת אסור משום הכנה, והיש"ש מביא סעד לדבריו דס"ל תירוץ שבתוס' לעיל ד' א' ד"ה אלא דהוא אסור מדאורייתא יעש"ב, ולכן פריך רק לרב דאמר משום מוקצה וליכא בלידת אפרוח משום הכנה, ואף דבעגל מצי שחיט מאתמול מ"מ פריך מנולד מהטרפה וכטור סי' ת"ב דאפרוח שנולד בשבת אסור ביו"ט שלאחריו משום הכנה, וביש"ש דלידת אפרוח לא חשיב הכנה מדאמר משום מוקצה ולא משום יו"ט אחר השבת, וע' בשו"ת דברי מנחם סמ"ט משש"ב, ובשמחת יו"ט לביצה ג' ע"ב ד"ה ליישב דברי ובספרו פני אריה לביצה ו' בישוב קושית המפרשים הנ"ל דאי ידע מברייתא דלקמן הרי מפורש שאפרוח אסור ואי לאידך ברייתא תני דאפרוח מותר ג"כ, וע' ברביד הזהב ליו"ד סי' ט"ו ס"ק ט"ו שהאריך לפלפל בסוגיא זו, ובפ"י כתב מלתא דאקשאי בה כמה עדנין דמה נתינת טעם דמיגו דאתקין להא אתקין להא אדרבא עיקר ענין מוקצה הוא כיון שלא היה ראוי מאתמול זה גורם האיסור, ונדחק ליישב שלא כפרש"י ותו' מה שדחוק לכוון גם בפשט הגמ', וע' בחידושי בעל מחנה לוי שבסו"ס הפלאה לביצה כ"ו תוס' ד"ה בכור יעש"ב, ובבינה לעתים רפ"ב מהיו"ט ובמקום בינה משש"ב, וביש"ש סי' י"ח שלמד מהתוס' להתיר עגל שנולד אפי' מבהמה שעומדת לגדל דבבע"ח לא שייך נולד, והביאו המ"א סי' תצ"ח יע"ש ובצל"ח שמשיג עליו. אך מהירו' לכאורה סיוע לסברתו, וע"ש בתבואת שמש וע' בתו' ו' ב' ד"ה עגל וכ"כ רמב"ן לתרץ קושית התו' ד"ה הואיל ומתיר, והרמב"ם דאוסר מוקצה ביו"ט ולכך פוסק דאפרוח אסור משום מוקצה, או י"ל דמתיר א"ע בשחיטה ולא נאסר משום נולד כמ"ש התו' על עגל שנולד ביו"ט דאינו ראוי לאכול מיד בלידתו, וכהג"א דלא חשיב הלידה הכנה לגביה עכשיו כמקודם לידה, וא"כ אף דל"ל הכנה מ"מ בנולד אסור הכנה מדאורייתא ולכן פריך שפיר, וע' בדברי ירמיה פ"ב מהיו"ט הלכה א' שהעיר ג"כ על קושית הפ"י הנ"ל מהירושלמי וע' בחדושי שמן רוקח לביצה וקרבן אשם ובית אהרן בהקדמה משש"ב וברביד הזהב ליו"ד סי' י"ד ס"ק ו':

ו ועתה נשוב לד' התו' הואיל ובהש"מ לא חזי דהא עיקר איסור בהש"מ שמא עדיין יום הוא ולא כלו חדשיו ומשום יום שעבר לא אמרינן מיגו כתוס' לעיל ד' א' ד"ה נימא וסוכה י' ע"ב ורמב"ן במלחמות דהא אלו ידעינן שכבר התחיל היום הבא ממילא כלו לו חדשיו דלא בעינן רק תחלת היום כדמסיק בשבת קל"ו א' אי איתרחיתו לאורתא כו', וע' בתיבת גומא פרשת במדבר אות א' וארץ צבי חיו"ד סי' ט', וע' בבשמים ראש סי' רכ"ט ור"ל ושו"מ רביעאה ח"ב סי' קמ"ג וח"ג סי' י"ט ועטור בכורים לתוספתא חולין פ"ב ד"ה ובסברא ודברי ירמיה פ"א מהיו"ט הלכה כ"ד ותפארת הצבי על ביצה ומהר"נ יפה חא"ח סי' י"ט וחת"ס חא"ח סי' ס"ה ד"ה ודע וכרם שלמה בפתח הכרם ועוד כמה מפרשים שהאריכו בחקירה זו. וכבר הבאתי לעיל לחלק היכי שאי אפשר שיתברר הדבר וע' בפמ"ג א"ח סימן תצ"ח ס"ק ב' וכן העיר במשיבת נפש ליישב קושית רש"א דהא לשעבר לא אמרינן מיגו וע"כ דלענין כלו לו חדשיו לא אמרינן מקצת היום ככולו וא"כ הוה מוקצה דתחלת יו"ט לא היה עדיין מעל"ע עכ"ד וע"כ דמשכחת דבהתחלת יו"ט ראשון אפילו אי הוה ודאי לילה היה אסור משום דלא כלו לו חדשיו עד עכשיו לאחר בהש"מ, וליתא דכיון שנכנס ליום שכלו חדשיו מותר מיד כמגילה ה' א' דאין מונין שעות לחדשים, ובפמ"ג יו"ד סי' ט"ז במש"ז ס"ק ב' ובנוב"י תנינא חיו"ד סי' ז' מבן המחבר שתמה עליו והעלה דלא בעינן מעל"ע, וע' בפמ"ג א"ח סי' תצ"ח ס"ק ב' ובפמ"ג בפתיחה כוללת לא"ח ח"ב אות ט"ו ובדו"ח מרע"א על הקושיא בד' התו' ממוקצה לשעבר, וכן י"ל גם לרש"א בכלה יום ח' ביו"ט, דלא הוה לשעבר כיון דמ"מ יאסר באכילה, וע' בזית רענן תנינא בעלי זית בהשמטות ובאורים סי' ז':

ויתכן עוד דהא דלא אמרינן מוקצה לשעבר היינו אי הוה מוכן גמור קודם בהש"מ אלא שבאנו לאסרו מכח איסור בהש"מ דיום שעבר, אבל כאן שלא היה מוכן מעולם קודם שנולד, ואף להתוס' דמשכחת שמותר בשחיטה מ"מ כיון שלא כלו לו חדשיו אף שהוא מכח בהש"מ שעבר מ"מ אינו מוכן בהש"מ, ומסולק קושית רש"א מעגל שנולד קודם יו"ט, דהוה, מוקצה דלשעבר, גם י"ל דלא דמי להתם דליכא חשש אחר אבל הכא בעינן להיות מוכן היום להתיר איסור נולד ולא גרע ממ"ש התוס' לחד תירוצא דהואיל ואסור לכתחלה לא חשיב מוכן להתיר איסור אחר, וע' בסוף הפתיחה לבל"ע על הלכות יו"ט, וע' בנחלת יעקב בחידושיו לביצה ובהגהות נכד המחבר משש"ב, ומיושב גם קושיתי מעגל שכלו ח' ימים ביו"ט דמד"ת אזלינן בתר רובא דלאו נפלים נינהו ולא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר, ולהפליתי סי' י"ג ס"ק ה' דהא דסמכינן על ח' ימים בלא כלו לו חדשיו דמצרפינן רובא דבני קיימא, אבל בלא נולדה הבהמה והיא במעי אמה אין כאן רוב והוה מדאורייתא בלא כלו חדשיו, ולתב"ש ס"ק א' בדעת הפוסקים דאיסור מוקצה מדרבנן דלמא אמרינן מיגו דאתקין לדאורייתא, וא"כ מעגל טרפה בתוך מעי אמו דלא קים ליה דכלו חדשיו דאסור מדאורייתא וליכא רובא אבל בנולד קודם יו"ט דאסור רק מדרבנן לא שייך מיגו דאתקין, וע' בשו"מ תנינא ח"ב סי' י' ובמפה"י לב"ק ס"ו אות י"א ובמ"א סי' תקי"ח ס"ג וישועות יעקב א"ח סי' שמ"ב ופרי תבואה סי' ס"ט בהג"ה ב' דף ע"ו ע"ב וע"ש ע"ג בד"ה הב' ובדעת חכמים סי' י"ג, וע' בתוי"ט קדושין ס"ד ב' כיון דדיעבד מהני חשיב שפיר מיגו:

ובשעה"מ פ"ד מהיו"ט הלכה כ"ד דבמוקצה מחמת איסור תורה אלימא טפי ואמרינן מיגו משום יום שעבר וכעין זה חילקו התוס' בפרק המביא, וע' בשושנת יעקב לביצה ו' תו' ד"ה וכי מה ובגדי כהונה חיו"ד סו"ס א', ולפ"ז בנולד במעי אמו דבלא כלו חדשיו אסור מדאורייתא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר יעש"ב, וע"ש בשעה"מ שהניח בצ"ע מהא דלגין טבו"י בעירובין ל"ו שהביאו בתו' סוכה י' דלא אמרינן מוקצה מיום שעבר, והא טבל מוכן שאם עבר ותיקנו מתוקן ואפילו מוקצה מחמת יום הבא לא אמרינן מיגו דאיתקצאי, וליתא דהא דמוכן משום דבידו להפריש אבל התם דמונח בלגין טבו"י דמטמא את התרומה ואין בידו להפריש ואף דטבו"י פוסל את התרומה הוא דאורייתא ועוד דלמאן דס"ל מוקצה ביו"ט אחר השבת היכי שחטינן וע"כ דלא אמרינן מוקצה למפרע ואפילו בדאורייתא, ובפתיחה לבל"ע על היו"ט סוף חלק ה' דחה תירוץ השעה"מ להריטב"א דבנתברר ספיקו אין הפרש בין דאורייתא או דרבנן:

ובשו"ת בגדי כהונה מיישב קושית רש"א דבאינו יודע אם כלו לו חדשיו דלא הוה בה"ש מוקצה רק מחמת איסור דרבנן דלא אמרינן מיגו לרש"י ביצה ל"א ב' וע"ש בתו', ולכן לא נקט באפרוח שנולד קודם יו"ט ונפתחו עיניו ביו"ט להתו' שם דמיירי שנפתחו היום דבלא נפתחו אסור מדרבנן כחולין ס"ד ובמוקצה מחמת איסור דרבנן ונסתלק המוקצה מותר:

וליתא דלתוס' דאליבא דר"י קאמר דאית ליה מוקצה וא"כ לא שייך הואיל ומתיר בשחיטה דאף דאסור באכילה מ"מ הותר קודם יו"ט בשחיטה, ולתי' ב' דהוה כגרוגרות וצמוקים דמודה ר"ש, ולא שייך בנפתחו עיניו ביו"ט, ומדלא נקט ג"כ שהעלו הכנפים ביו"ט וכירו' דריש ביצה דאסור כביצים שרקמן, ומלבד דאי אמרינן מיגו דאיתקצאי מאיסד"ר אינו מוסכם כתו' שבת מ"ג א' ד"ה טבל וביצה ד' ד"ה נימא, וע' בנחלת יעקב ח"ב לסוכה י' בתו' ד"ה עד יו"ט ושם בא"ד שאני סוכה, וע' לקמן כ' ע"ב דאמר רבא זורק להתיר הבשר באכילה, והא בהש"מ איתקצאי משום איסור שחיטה וזריקה כיון דקאי הכא דלכתחלה אין נו"נ קרבין ביו"ט ורק כיון דמדאורייתא מיחזי חזי וא"כ תליא אי אמרינן מיגו דאיתקצאי מאיסד"ר, וגם למ"ד דמתיר עצמו בשחיטה והכ"נ מיגו דאתקין להוציא מאיסור קדשים, וניחא דהרמב"ם שהשמיטו דפוסק כרב דאפרוח אסור ולא אמרינן שמתיר עצמו בשחיטה, וע' בחידושי הש"ס למהרי"ב שהעיר ג"כ מזה על הרמב"ם שהשמיט הא דזורק להתיר הבשר באכילה, וע' בפ"י לביצה כ"ה רש"י ד"ה חוץ לתחום אסור כו' וכ"ה ב' ד"ה בכור כו' בא"ד לכן נ"ל כו' שהניח בצ"ע. ובמלחמות מחלק דהא דבאיסד"ר ונסתלק האיסור דמותר דוקא בטבל שבידו לתקנו, אבל בבכור אינו בידו שיזדקק לו חכם לעבור על האיסור לראות מום ביו"ט, ואולם בפסחים נ"ו ב' פריך רבא והא מוקצות נינהו, וע"ש בתוס' ד"ה בסוכה דאף במוקצה מאיסור דרבנן ונסתלק המוקצה ג"כ אסור, ומ"ש רשב"א לרמב"ן דהוה כחולב עז אפילו בשבת כיון שנסתלק המוקצה בהיתר מותר, היינו בהיה מוכן קודם השבת, וע' במלחמות פ"ב דביצה גבי לכם ולא לכלבים דבלא הכנה מע"ש אף שנסתלק איסור מוקצה נשאר באיסורו, ואף במוקצה מחמת איסור סיים שצריך הכרע, וע' במה"ר אות מ' סי' כ"ג דף קי"ג ע"ב, וע' בדברי ירמיה פ"א מהלכות יו"ט הלכה כ"ד:

אולם נראה דכל החקירה אי אמרינן מיגו דאיתקצאי באיסר"ר אף דכל ענין הטלטול גם באיסור תורה הוא מדרבנן מ"מ אמרינן מיגו דאיתקצאי ביהש"מ, ורק כיון דלא עביד בפתיחתו איסור דאורייתא לא שייך אקצי דעתיה, וכדקדוק לשון רש"י לקמן ל"ד ב' שאם עבר ותיקנו מתוקן דהוה כאלו בידו לתקן האיסור כשיעבור על איסור דרבנן, וכן בתוס' עירובין ל"ד וע' בספרי זכ"י ליבמות קי"ח סע"ב, וכמו לענין דיחוי דכל שבידו לא הוה דיחוי ע' בתו' סוכה ל"א ב' ד"ה דאשרה ובשעה"מ פרק י"ג מאיס"ב הלכה ו' משש"ב, ובתוס' קדושין ס"ד ב' ד"ה רבי סבר ובתוי"ש ונמ"י כיון דבדיעבד מהני חשיב מיגו וע' בבני אהובה פ"א מיבום הלכה ו' בסוף הענין, וע"ש ס"ד א' מאי שנא רישא ומ"ש סיפא כו' ורש"י ד"ה והרי בידו להשיאה בעבירה לממזר וע"ש בהגהותי מכמה אחרונים בתשובותיהם, ורש"י גיטין פ"ד א' ד"ה א"ל רבא דבשר חזיר בידו לקיימה באיסור, וע' במ"א סי' תקפ"ו ס"ק ו' וסי' תרמ"ו ס"ב ובט"ז ס"ק ו' (וע"ל סי' א' אות א' ד"ה וראיתי), וביבמות צ"ב חשיב בידו לקדשה עכשיו ואף דאסור מה"ת וע' בספרי זכ"י ליבמות י' ע"א תו' ד"ה לר"י, ואף שבכ"מ משמע דרק איסור דרבנן חשיב בידו לענין איסור דיחוי, ורמב"ן מלחמות ביצה ל"א דמצד איסור דרבנן חשיב בידו לעשות, וכן מתוס' סוכה ל"ב א' סוה"ד באשרה דאיסור דרבנן מיקרי בידו לעשות וע"ש בהגהותי שהארכתי, ושם ל"ג א' תו' ד"ה נקטם ותו' זבחים י"ב ע"ב ד"ה וש"מ יע"ש ל"א ב' ד"ה ובידו ור"נ פ"ג דסוכה דלא הוה בידו לגמרי דאסור למעט ביו"ט וע"ש ל"ג ב', ובשבת קל"ג ב' הואיל ובידו כו' ומ"א סו"ס י"ג דלא אמר הואיל ובידר ליתנו במתנה דלישראל אסור בשבת, וע' במל"מ פ"א משופר הלכה ד' דהואיל דאיסורא לא אמרינן, וע' רש"י ביצה ל"א ב' ד"ה נוטל וכ"ז ב' רש"י ד"ה ואפילו ופסחים ל"ח א' ד"ה או דלמא וע"ש בתו' ד"ה אבל שנסתפקו אי תליא מחמת דאין לו פדיון מדרבנן וכתו' ב"ק ע"ז ב' ד"ה אומר שזה דוחק כו', וסוכה כ"ז א' טעמא דר"מ דמדאורייתא מיחזי חזי, והיינו היכא דמדרבנן בדיעבד יוצא אם יעלה, ואף דיש בו ג"כ משתמש באילן לא דמי לעירובין ק' ע"א דשב ואל תעשה עדיף דהכא אינו מקיים כלל המצוה וכתוס' ביצה ו' סע"א ד"ה וכי מה כו', ובשבת מ"ג ותוס' סוה"ד טבל ובמג"ש, אבל בביצה ל"ד ב' וברש"י דראוי לתקן האיסור כשיעבור על איסור דרבנן וכן בתו' עירובין ל"ד, והרי גבי בכור אם היה בו מום מעיו"ט אם ביקרו אינו מבוקר כמו שעמדו התו' בשבת מ"ג א' וע"ש בתוי"ט מ"ו ב', וע"כ דטבל בידו לתקן האיסור כשיעבור על איסור דרבנן, ונהי דשבת מ"ג מיירי בענין ביטול כלי מהיכנו וכחידושי רשב"א שיהיה מוכן גמור לטלטלו דהא תנן בפרק מפנין אין מטלטלין אם הטבל אלא דקליש איסורו וכ"מ בתו' שם ור"פ מפנין קכ"ח א', אך בביצה ל"ד דלא מיירי בביטול כלי וע"כ משום דטבל מוכן גם עכשיו על אותו התיקון שהיה דעתו עליו שאם יעבור ויתקנו יהא מתוקן, אבל כאן אין התיקון בא ע"י מה שיהיה יכול לשוחטו בפנים, וע' במאורי אור בחלק עוד למועד לביצה ו' ד"ה וכי וע"ש במה"ב משש"ב ובחידושי שמן רוקח לביצה כ"ה ב' ד"ה והנלע"ד וע"ש דף ל' ע"ג בדפי הס' לביצה ל"א ב' רש"י ד"ה נוטל, ועל קושית התו' שבת מ"ג מבכור י"ל כדלקמן מ"ג ב' מי יימר דמזדקק ליה חכם וכביצה כ"ז בגמרו בידי שמים דמסח דעתיה שאין בידו לתקנו, וע' בשו"מ תנינא ח"א סי' תל"ו וח"ב סי' כ"ג וקמ"ו וח"ג סי' קכ"ה בדה"ס ס"ב סוף ע"ג ד"ה ובזה י"ל קושית התו' שבת מ"ג ותליתאה ח"א סי' תל"ו וח"ב סי' כ"ג וקמ"ג ורביעאה ח"ב סי' קמ"ז וסר"ח וח"א סי' כ"ח, וע' בתו' שבת מ"ו ב' ד"ה והתנן כו' ואף דמדרבנן אסור לכתחלה לבקר וע"ש קכ"ד א', ושם ק"ד סע"ב הכא מחוסר מעשה דקריבה ובפרש"י, והיינו כיון דאינו עומד לעשות מעשה הקריבה מצד איסור לא חשיב כל העומד ובשו"ת חו"י סו"ס פ"א דלאו כולהו בחדא מחתא לומר דהוה כאלו כבר נעשה דא"כ גבי יתומים שקדמו וגבי רשע ערום, וכן בכל מקום דבדיעבד מהני וע"ש מכל המקומות שהזכיר שם ויבמות ע"ב סע"א שבידו לגרשה וברש"י דאם לא נתגרשה תנשא לכתחלה, והארכתי במ"א ובסתירת פרש"י דבעירובין ל"ד ב' דבית שנפחת לא מיתסר וסתמא כר"ש שסותר לפרש"י בביצה דלא הוה רק איסד"ר, ואולם לפ"י ביצה במה שפרש"י דלא אמרינן מוקצה מחמת איסור דהוצרך לפרש כן אפי' אליבא דר"ש דלא שרי מוקצה אלא בעומד ומצפה, וע"כ דאפ"ה לא מיתסר כיון דליכא איסור דאורייתא דאי בדאורייתא אפילו לר"ש אסור כיון דדחינהו בידים מאתמול מדלא פחתו מעיו"ט כמש"ל פרש"י בא"י שהביא דורון ולא שייך יושב ומצפה כיון דאיסור סתירה עליה. וכ"מ מלשון הרא"ש שאפילו לר"ש לא שרי אלא בסוכה שנפלה, ולכן מפרש דליכא איסורא וממילא דמי להא דלקמן שאם עבר והפרישו מתוקן, וע' בחידושי שמן רוקח לביצה ל"א ב' ברש"י ד"ה נוטל בישוב קושית התו' ורמב"ן על פרש"י ורמב"ם ורז"ה וטור כיון דליכא בסתירה אלא איסור דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי:

ז ובעיקר השאלה בעגל שנולד קודם יו"ט ושלמו הח' ימים ביו"ט נראה בלא"ה אף כשהבהמה היתה מוקצה מחמת איסור שחיטה הא לדידן קיי"ל כר"ש דאין מוקצה מחמת איסור אלא כשדחאו בידים, ובהה"מ פ"ב משחיטה הלכה ט' בדהרמב"ם שפוסק כרב דימי דהשוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא, וכ"כ הרא"ש חולין מ"ו בדהרי"ף שהביא הא דר"ד והשמיט הא דהשוחט לחולה אסור לבריא דמיירי בחולה שחלה היום דאסור משום מוקצה ואנן קיי"ל כר"ש, וע"ש בחי' רשב"א ובמגיני שלמה, וע' במ"א סי' שי"ח ס"ק וט"ז ס"ק ב', וע' רש"א שבת י"ט ב' תוס' ד"ה הני כרכי ותוס' ביצה ל"ד ב' ד"ה ואומר ולמאי דאמר רב דמתני' דהשוחט בשבת ר"י היא וקאמר ר"י דנרות היא ודחי דלמא ש"ה דדחי ליה בידים ומוקי לה כר"י דמבשל ומסיק כשהיה לו חולה מבעו"י דאל"כ אסור משום מוקצה, וע"כ מוכרח דרב אוסר אפילו היכא דלא דחי בידים כהאי דבהמה דממילא דחיא. ולכן בסוגיא דהכא דקאי לרב דאוסר במוקצה גם במדחה בידים, לכן כתב רש"א לאסור אליביה בכלה יום ח' ביו"ט, משא"כ לדידן דקיי"ל דכיון דלא דחאו בידים מותר, וגם דדבריו קאי רק לרב דמוקצה אסור כר"י אבל לדידן הא קיי"ל כר"ש ביושב ומצפה כדלקמן ל' ע"ב, וע"ש בתוס' ב' ע"ב ד"ה אין מבקעין, ולר"נ ריש ביצה ד"ה הלכך באפרוח שנולד ביו"ט שיש חולקין ומתירין דכיון דאלו אית ליה חולה בתוך ביתו חזי אפילו לבריא באומצא הלכך אפילו ביו"ט שרי וא"כ, לעצמו הכין ובשבת פ"ג כתב דשוחט לחולה בשבת דאסור הבשר לבריא משום מוקצה מחמת איסור, וע"כ דסוברים דבשוחט מכוון מבעו"י באם יזדמן חולה בביתו וע"ש במפרשים. וכן מצאתי כעת בברכת אברהם בהגהותיו למהרש"א לביצה ו' שלזה מורה דהה"מ פ"ב מהיו"ט הלכה א' דעגל שנולד בשבת יש מי שאסרו אותו ביו"ט הסמוכה לו ויש מתירין ואפילו ביומו מותר לחולה וכן עיקר, וע"ש במל"מ שהניח בצ"ע. אבל נראה שכוונתו כמ"ש הר"נ שהוא מכין לעצמו ולכן אפילו השתא ליכא חולה לא מיקרי שבת מכין ליו"ט הואיל וביומו מותר לחולה שיבס"כ, ולפי זה בנשלם יום ח' ביו"ט ממילא אמרינן הואיל ומתיר עצמו בשחיטה כמו באפרוח, ובזה פשיטא דאין לאסור ואפילו בהיה יום ז' בשבת קודם ליו"ט לא שייך לאסור משום הכנה דלעצמו מכין:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה