אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן ר

סימן קצט

בענין חליבת הבהמה ביו"ט לתוך אוכלין דלר"נ דשבת וריש ביצה דהא דלא חזי מחמת איסור שבת לא יצאה מתורת אוכל ולא מיקרי פסולת דאיסורא דיומא רביע עלה, אבל לתוס' שבת קמ"ד לאסור בשבת דלא חזי הבהמה בשבת לאכילה ודמי הבהמה לשבלים והחלב למפרק אוכל מהשבלים, ומזה יצא לדון הרב דווילאן ר' יעקב יאזעף (וכעת בנויארק במאמרו בכבוד הלבנון) דלתו' בעינן שיהיה ג"כ השו"ב והסכין מוכן לשחוט, ולבעלי ישוב הרחוקים מתחום העיר שאינם יודעים הלכות שחיטה ואין להם סכין כשר לשחיטה אסור לחלוב ביו"ט:

ומאד נמהר להביא שאלה כזאת במ"ע בלתי הציע זאת מקודם לזולתו, ולדבריו דזה מיקרי לא חזי ביו"ט במה שאין בעצמותה וא"כ גם אם נולד לגבה מעיו"ט ספק טריפות מחיים דאף דחזי בהש"מ שאם יזדמן חכם היה יכול להתירה תיכף מ"מ ניבעי ג"כ שיהיה מצוי עכשיו תיכף, ובשו"ת רע"א סי' ה' הביא ראיה להשאג"א בשוחט בהמה ביו"ט שהיא טרפה מדרבנן, וע"ש בד"ה ולכאורה ילה"ר דאל"כ מי שדר רחוק ממקום ישוב וסביבותיו לא שכיח אדם בביהש"מ נימא דאסור לאפות ולבשל מיו"ט ע"י עירוב תבשילין דההיתר רק כיון דמדאורייתא בלאו הכי שרי משום הואיל דאי מקלעי אורחים ובזה לא שייך הך הואיל כיון דבשנכנס יו"ט ולא שבת אדם תוך אלפים אמה להעיר ליכא באפשרות דליקלעי אורחים, וע"כ כיון דתחומין דרבנן אמרינן הואיל דלא יהיה אסור מדאורייתא, וגם לרמב"ם די"ב מיל דאורייתא זהו רק בשבת, ודחה דגבי תחומין הואיל ואם יעשו בורגנין או מחיצת בני אדם יהיה היתר לאורחים לבא וזה שכיח יותר מחולה שיש בו סכנה, דהרי רשאי לומר לכרך פלוני אני הולך למחר כיון דיש לו היתר בשבת ע"י בורגנין ולא אמרינן כיון דשרי לומר כן בכל המלאכות דיש היתר לעשות כן בשבת לחולה שיבס"כ יע"ש לפלפל בזה. ובשו"ת נפש חיה סי' ז' בענין נו"נ אין קרבין ביום טוב נסתפק ג"כ היכי שדר בכפר ולא יוכלו אורחים לבא אי אמרינן הואיל אלו היו כאן אורחים היה מותר וכסוגיית הגמ' הואיל וחזי לכיסוי דם צפור, שהכריח שהפי' אלו היה כאן ולא משום שיבא כאן באמת עוד דם צפור, וע"ש עוד בסי' ד' בהא דביצה כ' ע"ב בעבר ושחט יעש"ב, ובטו"א באבני מלואים לחגיגה י"ח שהעיר ג"כ מהתוס' דאע"ג דאין דם צפור במקום החרישה אמרינן אלו היה כאן שעת היתר אף שבשעה שחורש אין כאן שום צד היתר:

ומה שהעיר עוד בכה"ל מחולין פ"ו למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת דיהיה נוחר חייב בכיסוי אף דכתיב אשר יאכל והוא אינו ראוי לאכול מדרבנן, ומב"ק ע"א למ"ד מעשה שבת דרבנן מיקרי שחיטה ראויה, דשם אינו תלוי טעם הכיסוי משום שראוי לאכילה ולא חיוב הגנב מחמת ששחט כראוי, אבל בנ"ד עיקר הטעם מה שמיקרי אוכל ומה שאינו ראוי מיקרי פסולת, וכב"ב פ"א דאינו ראוי לקרות מחמת דרבנן מיקרי אינו ראוי:

וכבר האריכו האחרונים ובבנין עולם חיו"ד סי' ח' ועמ"א סי' כ"ט אות ה' בהא דחולין הנ"ל, וע' בשו"ת שמן רוקח ח"ב בקו"א בספק המל"מ בהלכות תרומות אם נמשך חיוב דרבנן אחר דאורייתא כיון שמחוללת ועומדת, וע' רש"י ב"מ מ"ח א' ד"ה קאי באבל כו' יע"ש בחידושי רע"א בכוונת רש"י, ובמחא"פ הלכות מכירה קנין מעות סי' י"א וישועות יעקב א"ח סי' קנ"ג ס"ק א' ועולת שמואל חא"ח סי' מ"ב ובית שלמה ח"ב סי' ק"צ ותפארת מנחם פ"ו מאישות הלכה י"ח ונפש חיה תא"ח סי' מ"ב ובספרי זכ"י לפסחים ל"ח ד"ה אבל, והארכתי בקונטרס מיוחד:

גם מה שהביא ראיה דבשבת אין העיכוב אלא מחמת חיוב דרבנן ומיקרי פסולת והביא מהבאי"צ סי' י"ד ענף ג' דבשבת מותר לשחוט מה"ת ע"י שנים, ולפי דרכו למה הותר לשחוט במקדש בשבת והיה להם לשחוט בשנים ולמה אמר בכ"מ שהרי דחתה שבת ובאפשר לקיים שניהם לא ניתן לדחות, וע"כ דבחבורה לא שייך זה ההיא דשנים שעשו דכל אחד בפ"ע עושה החבורה, ולהכי לק"מ מפסח תמיד ומילה וכמ"ש בספרי זכ"י פ"ק דיבמות בדפי הס' ע"ו סע"ב. וכן מצאתי בשאג"א סי' ע וע' בשו"מ תליתאה ח"ב סי' קמ"ה משש"ב, ובלאו הכי דבריו נסתרין מכמה צדדין ואין שום מקום לצדד להחמיר ביו"ט:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה