אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קצז

סימן קצו

להרב רבימענאלי ר' יצחק רפאל גרשקין

בדבר שאלתו באמירה לא"י ביו"ט להחם חמין לבהמה דלט"ז א"ח סי' ק"י ס"ק ו' לדמות אמירה לא"י ביו"ט לאמירה בביהש"מ דשרי לדבר מצוה, והאריך דמה לבהש"מ שאינו שוה בכל לנשים כר"נ בפרק במה מדליקין מדביתהו דר"י דהוית מדלקא ומאחרא ואמר לה כו' תנינא, דהיתה סבורה שהדלקת נר לצורך שבת לא צריך תוספת להדלקה וע"כ דלא היתה מחוייבת מצד עשה דשבתון לתוספת:

ומלבד דגם לפי הבנתו הרי היתה סבורה דכיון דההדלקה לצורך שבח לא נאמר על זה העשה דשבתון, וגם דלא שייך הטעם דליתא באשה רק משום דאינו בכרת, ואטו לתו' דעשה דיו"ט ליתא באשה דהוה מ"ע שהז"ג נימא דהוה אינו שוה בכל, ובלאו הכי מ"מ משקידש היום חל ממילא חיוב קדושת היום גס באשה, ובסוכה כ"ח מרבינן האזרח לנשים לתוספת עינוי ואף דממעטינהו מעונש ואזהרה וכר"נ פרק יוה"כ וסי' תר"ח ס"ב וע"ש בט"ז ופמ"ג במש"ז ס"ק א' דחייבות בתוספת יוה"כ וכש"כ בתוספת שבת, ועי' בתוס' כתובות מ"ז א' ד"ה דמסר לה בשבת ויו"ט ובכתב סופר חא"ח סי' נ"ו משש"ב, ועי' בשעה"מ פ"א משביתת עשור הלכה ה' וזכרון יצחק סי' ע"ט שמפלפל בישוב דהרמב"ם, וזה נגד דעת כל הפוסקים שמחוייבים ג"כ בתוספת יוה"כ, וע"כ דאף דביהש"מ איכא נמי מ"ע דשבתון על תוספת שבת כיון דליכא איסור כרת, ועי' בפמ"ג דמ"מ צ"ע דהא יו"ט עשה ול"ת, וכ"מ במרדכי ספ"ק דביצה דמותר לשלוח מאכל וחפצים לא"י ע"י א"י ביו"ט אבל לא ע"י ישראל דיש עירוב והוצאה ביו"ט והו"ל כאפיה ובישול, וע"כ כיון דאינו אלא איסור עשה דלכם ולא לנכרים, משא"כ בשאר איסורין לבנות בית או צידת דגים לצורך ישראל אף היכא דלא שייך מוקצה, הכ"נ להחם חמין לבהמה וכביצה כ"א אך אשר יאכל לכל נפש אפילו נפש בהמה במשמע ת"ל לכם ולא לנכרים וכה"ג בנזיר מ"ח א', ועי' בר"ש תרומות פי"א משנה ט' ומל"מ פ"ג מאבל הלכה א' ד"ה וראיתי מהא דפ"ז דנזיר יעש"ב, ומיעוט דלכס ולא לנכרים לא אהדריה כ"א לעשה לתוס' ביצה י"ב א' ד"ה השוחט, ורק לרמב"ם פ"א מהיו"ט הלכה ט"ו דלכם ולא לנכרים אהדריה לאיסורא קמא (ע"ל סי' קצ"ה משש"ב):

ועכ"פ היה להקל לאשה באמירה לא"י משום צעב"ח מס"ס דלמרדכי וט"ז מותר לגמרי ע"י א"י, ולתוס' מותר לאשה בעצמה להחם חמין לצורך בהמה כיון דאין מוזהרות על העשה, ואף למה שנחלקו שם ובר"נ דמחוייבות נמי במ"ע דיו"ט כיון דאיכא ל"ת אלים נמי העשה, מ"מ לגבי עשיית מלאכה לבהמה דהתורה התירה הל"ת דכל מלאכה לא יעשה ולא אמרינן אהדריה לאיסורא קמא א"כ לית לן לאלומי העשה דלכם לחייב נשים, ועי' בשו"ת בשמים ראש סי' מ"ח ור"ו ובכסא דהרסנא באזהרת שביתת בהמתו דאינו מוזהר. ועי' בפמ"ג א"ח סי' תרנ"ו באש"א (וע"ל סי' קס"ב), ובפ"י לביצה ל' בהא דתוספת יוה"כ דהוה שב ואל תעשה לא הוה בכלל מ"ע שהז"ג, (וע"ל סי' ס"ד וס"ט משש"ב), והכ"נ הוה בשוא"ת שלא לעשות מלאכה לצורך אחרים, ובמשכנות יעקב חא"ח סי' קכ"ד הניח בצ"ע על הפוסקים דלא כר"ש ביצה י"ד ב' דהא קיי"ל צעב"ח דאורייתא, ומזה סייעתא לרא"ה דפוסק כר"ע נגד ריה"ג ושרי בבישול לצורך בהמה, וכן פרש"י בחומש בפסוק אך אשר יאכל, והביא עוד סמך מביצה ו' זה מוכן אגב אמו ושם כ"א, ועכ"פ גבי הוצאה דמשלחין תבואה כיון דהקילו מתוך שהותרה לצורך שרי ג"כ למאכל בהמה וכר"ש דמתיר שעורים, ובשו"ת גבר"י סי' י"ב במבשל ביו"ט לצרכו מיני קמח אם לערות המים הרותחין מהכלי ראשון אל תוך הסובין שנותן לבהמה שבחול דרכו להוריק החוצה המים הרותחין הנשאר מהמאכל, ואף דנתבשל ממילא עי"ז דהבישול אינו נאסר ביו"ט ולא דמי להא דלא הזירין שמטריח עצמו טרחא יתירה בהאי כספוס, ומ"מ אוסר לפני בהמתו שמא ירבה בשבילה, אבל בבא א"י לביתו לאחר שכבר נתבשל המים ליכא משום שמא ירבה:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה