זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קצו
(נשמט מהלכות שבת) א' ב' מ"ח תרכ"ו. להרב ר' אליהו דוד ראבינאווץ
מה שנסתפק בשתית חלב רותח בשבת לחולה שאבס"כ כיון שהוא רק איסור דרבנן ומצד הזמן דיומא קא גרים, כבר נשאל כזה בשו"ת רע"א סי' ה' באכילת פירות לרפואה ולא נמצא רק מאותן שנשרו בשבת, שהאריך לפלפל בתוס' שבת צ"ה א' ד"ה הרודה ובסו"ס נחל איתן בשפת הנחל סוד"ה איברא העיר ג"כ לפלפל בראייתו, ומ"ש מתוס' סוכה י' ע"ב ד"ה מיו"ט האחרון ובקושיתו להרשב"א יבמות בהא דאין מערבין בטבל דרבנן, וכן הקשה באהל דוד ליבמות קי"ד, ועי' בדברי חיים בקונטרס מים חיים סי' ז' שדחה קושיתו יעש"ב. גם י"ל כיון דהא דאמרינן מוקצה מחמת ספק שמא מיום שעבר והוה טבל גמור מדאורייתא כתוס' שבת מ"ג א' ד"ה בעודן עליו לענין כופין את הסל לפני אפרוחים והארכתי עוד בחידושי לסוכה:
ובשו"ת חמדת שלמה חא"ח סי' כ"ב העיר מביצה ד' א' באושפיזיכניה דראב"א דהוה ליה ביצים מיו"ט לשבת מהו לאטווינהו האידנא כו', וע"כ דשייך הואיל וחזי לחולה שאבס"כ דלא שייך תירוץ התוס' פסחים מ"ו ב' דלא שכיח, אך לר"נ ר"פ כל שעה דאיסור דרבנן אסור לחולה שאבס"כ, ועי' ביו"ד סו"ס קנ"ה וכו', אך לתשובת רע"א הנ"ל נדחה זה, למה שמחלק להיכי שהמאכל בעצמו היתר אלא דיומא קגרים והוה כמו שאר מלאכת שבת דדבריהם דאסור לחולה שאבס"כ, ובזה מסולק ג"כ מה שדחה הס"ט בהגהות שיורי לקט לא"ח סי' תקט"ו ס"ק י"ז במ"א ד"ה ואף לטלטל כו' לחלק מהא דאושפיזיכניה דלא שייך דאי מקלעי אורחים דהא אסור לכ"ע ומש"ה אסור ע"י נכרי משום שבות כו' דשפיר י"ל הואיל בכה"ג דחזי לחולה שאבס"כ וכנ"ל:
ואולם בנש"א כלל ס"ט לסי' י"ט בתשובתו בדין אכילת איסורין ורפואה בשבת לחולה שאבס"כ האריך בזה דאין להתיר שום איסור דרבנן לאכילה ואפילו מוקצה ונולד לחולה שאבס"כ וכל שאיסורו תלוי בעצמו כו' ואע"פ שאיסורו מחמת היום נמי מ"מ הוא איסור אכילה כו', והעיר מהמ"א סי' רס"ט ס"ק א' וסי' תרי"ו ס"ק ב' באכילת היתר בזמן האיסור, והביא מהר"נ פ"ב דע"ז דבישולי עו"ג מותר לחולה שאבס"כ דכיון שהדבר מותר בעצמו לא רצו להחמיר בו יותר מפני בש"ג ממעשה שבת ולא דמי לדבר שאיסורו מצד עצמו וכו', והעיר ג"כ מדהרא"ה בבה"ב (בית ג' שער ז' דף צ"ג ע"ד בדפוס יוזעפאף) דקיי"ל בחולה שאבס"כ שאין מתירין לו איסורין של דבריהם אלא בהנאה, והתם נמי שלא כדה"נ אבל לא באכילה וכו' וכן הדין במוקצה דאסור ודאי בחולה שאבס"כ עכ"ל, ונעלמו דבריו מתשובת רע"א שעיקר יסוד דבריו מההיא דגונח יונק חלב בשבת אי אסור משום מוקצה, ושם בבה"ב מבואר להדיא ואע"ג דשרינן לגונח לינק חלב בשבת לאו מוקצה הוא דהאי בהמה לא איתקצאי אלא מחמת איסור שחיטה בכל מה דאפשר לאיתהנויי בלא איסור שחיטה שרי, תדע דהא קיי"ל דמותר לחלוב בשבת בתוך הקדרה דמשקה הבא לאוכל כאוכל ולא אסרינן משום מוקצה, ולא דמי לביצה שנולדה בשבת דהתם בשבת נגמרה יציאתה ונעשית בריה מיוחדת בפ"ע משא"כ בחלב וכו' שאף מע"ש היה שם חלב וליכא אלא משום חולב וכיון דהוה מפרק שלא כדרכו שרו ליה רבנן:
וע"ש בנש"א בהתחלת התשובה השניה במה שדחה דבריו ביומא פ"ג ב' גוזזין לו כו', ואף דטבל איסורא מגופה והפרשת מעשרות מאיסור היום ע"ש שטרח לדחות, ומהא דלעיל דמוקי בטבל דרבנן דעדיף להפריש בשבת משום גזירה דלא לישרי נמי טבל דאורייתא כה"ג וכפרש"י יע"ש:
ויש לדקדק להסוברים דמותר באיסור דרבנן גם לחולה שאבס"כ הא דלא מייתי בחולה שאבס"כ דעדיף להפריש מלהאכילו דבר איסור, וי"ל כמ"ש האחרונים בישוב קושית הפ"י בפסחים כ"ו דרב אשי אשכחיה לרבינא דשייף גוהרקי דערלה א"ל אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה, ובר"פ כיצד מברכין א"ל לרבינא למר בר רב אשי דערלה מדרבנן, והעלו כיון דעיקרו בדאורייתא גזרו אטו בארץ גם בדרבנן ולזה אמר מידי דרך הנאתו קעבידנא, וא"כ בשלא כדרך הנאתן אטו הנאתן בארץ הוה גזירה לגזירה, וממילא גם בעציץ נקוב דעיקרו בדאורייתא יש לאסור גם בדרבנן, ועי' בשו"ת משכנות יעקב' חא"ח סי' קמ"ו שהביא ראיה להאוסרין רפואה בשבת לחולה שאבס"כ מיומא (פ"ד א') דר' יוחנן חש בצפידנא כמאן כר' מתיא בן חרש דיש בו סכנה כו' והומ"ל מהמוקדם לעיל מיניה שאני צפידנא הואיל ומתחיל בפה וכו', ורק דמשם אין מוכח דאסור גם לחולה שאבס"כ כיון דכאן היה מיחוש בעלמא וכמ"ש בתשובת רמ"א סי' קכ"ג דמי שהולך על משענתו רק שיש לו איזה מיחוש לא מיקרי חולה וכו', ועי' באו"ת סי' שכ"ח בחלה כל גופו אע"פ שהולך כנפל למטה, ולכן משני דחולה זה יש בו חשש סכנה אף שהולך כדרכו, ועכ"פ אין ראייתו מוכרחת כלל דאף דכיון דסופו גומר בבני מעים ואיכא ספק דסכנה ואי לא הוה רפואה בדוקה כמו לענין להאכיל מחצר הכבד שלו לא היה מותר לעשותו בשבת:
ועכ"פ בעיקר שאלתו אם ראוי לרפואה ע"פ רופאים כשישימו בו דבר מר ולהסוברים דמותר לשתות בשלא כד"א שמותר להתרפאות אפילו שלא במקום סכנה כרמב"ם פ"ה מיס"ת הלכה ח'. ועי' בשבות יעקב ת"ב סי' ע' במה שנהגו היתר לשתות לרפואה דם הנקרש מתיש אף בחולה שאבס"כ וכדאמר מידי דרך הנאתו קעבידנא, ועי' במל"מ פ"ה מיס"ת ושו"ת רע"א סי' נ"ה, ולר"נ ר"פ כל שעה דדלמא קיל טפי איסורי הנאה שלא כדה"נ מאיסורין של דבריהם שלא כדה"נ, ובפרט באיסור מצד הזמן דקיל טפי דספינן נמי לקטנים בידים כמ"א סי' רס"ט ס"ק א', ועכ"פ לא גזרו בכה"ג במקום צערא ולא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וא"כ יש תיקון בשלא כד"א דאסור רק מדרבנן, וכמו בחולה בנבלה ואיסור דרבנן דמאכילין הקל הקל כיון דגם בשבת לא שייך משום שחיקת סממנין דכל המשקין אדם שותה ומזה הדין דקאי בשבת:
ומה שנסתפק כ"ת אם מותר לשתות חלב הנזכר בשבת משום גזירת שחיקת סממנין, בזה הדין פשוט באו"ח סי' שכ"ח סעיף ל"ז וא"כ בחלב רותח שהוא מאכל בריאים, ואין לחלק דלא שייך באיסור מוקצה רק שהותר מצד חולה, ואף דל"ש ברפואה לא גרע מהיכא שמוכח מלתא דלרפואה עביד כיון שקשה לקצת דברים מ"מ כיון דהוא מאכל בריאים מצד עצמו לא גזרו:
ומה שתמה מעלתו על התו"י יומא ע"ז ב' סכין לרפואה ביו"כ ומשום שחיקת סממנין ליכא למיגזר וטעמא מאי, הנה לרמ"א סי' שכ"ח סל"ז ס"ק ד' דבחולה שנפל למשכב מותר לעשות רפואה, וע"ש במ"א ס"ק ד' דאפילו יש אחר מותר בדבר שהוא משום שבות ודאמימר הוה מיחוש בעלמא, ולט"ז ס"ק כ"ה דבישראל בעצמו אסור משום שחיקת סממנין, ובס"ק ז' דביו"ט אסור לעשות הכחול וגם החולה בעצמו, ובשמ"ק בשם ריטב"א ביצה כ"ב אמימר שרי למיכתל עינא ביו"ט שני, היה ע"י ישראל כיון דביו"ט עצמו מותר לשחק פלפלין ותבלין לצורך יו"ט ולא אסרו אלא בשבת דלית ביה מתוך ולא ביו"ט ראשון כיון שאין בדבר סכנה ואין יודע בבירור אם תהיה ההנאה מגעת ביו"ט, וע' בבגדי כהונה חא"ח סי' ח', ועי' במ"א ס"ק מ"ד לסוכם כסמ"ג שדברים אלו אין עושין בסממנין וע"ש בט"ז וניחא בפשטות:
ומה שנסתפק עוד במאכלי בשר אחר חלב הנזכר, פשוט דכאן לא שייך השעה גורם כיון שהוא רק משום הטעם, ועי' בשיבת ציון סי' נ"א וכסא דהרסנא סי' ל"ט, ועכ"פ אף דבב"ח הוא מצד הטעם ולא שייך דהאיסור מצד הזמן, מ"מ לש"ך יו"ד סי' פ"ז דבחולה קצת מותר בשעה אחת אחר בשר, פשוט דאין כאן בכה"ג משום נדר בכה"ג במקום חולה קצת, ובכתובות ס' ע"א במקום צערא לא גזרו רבנן, ובלאו הכי במאכלי חלב לרפואה אחר בשר יש לסמוך על הפר"ח בימים קצרים ואוכל בחצות דיכול לאכול גבינה לעת ערב דהוה בין סעודה לסעודה, ואף שהפלתי השיג דתלוי בשיעור עיכול, מ"מ בחולה קצת לא נהגו להחמיר יותר:
ושוב נדפס שו"ת ארץ צבי וראיתי בחא"ח סי' כ' בנידון השותין מאלקין לרפואה יע"ש באריכות ובשו"מ קמא ח"ג סי' ע"ו ודברי יעקב סי' ג' ואכמ"ל]: