אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קצה

בדבר השאלה בנשואין ערב הרגל שהמ"א סתקמ"ו ס"ק ד' מחמיר מצד המנהג וע"ש בפמ"ג, ובא"ר דמאן דאוסר נשואין או סעודה לבד אינו אלא דרבנן ובשעה"ד מותר, ובחי"א כלל קי"ז הביאו ולא פירש דהיינו בלא סעודה. ועי' בבית מאיר אה"ע סי' ס"ב וסי' ס"ד ס"ו ושו"מ קמא ח"ב סצ"ו וה"ג סי' קנ"א, ובספרו חלק לשבעה מהדורא תליתאה דף ל"ב ע"ב הוכיח מכתובות ד"ה א' דמותר לישא ערב הרגל ואף דמסתמא יעשה הסעודה ברגל, ובשו"מ תליתאה ח"א סי' ק"ד הקיל למעשה בשעה"ד שכבר הוכן הכל ובדרבנן אמרינן התורה חסה על מש"י ומצד כבוד הבריות שהוזמנו הקרואים יעש"ב. וגדולה מזו התיר בתשובת א"ז רמ"א סי' קצ"ה משום כבוד הבריות ומקום דחק יע"ש:

ובמחצית השקל סוס"ק ד' במ"ש המ"א דזהו מטעם דאסור לעשות נשואין בליל א' ולכן נוהגין איסור סמוך לחשיכה בעיו"ט. ולכאורה הוא נגד פשטות המ"א שנהגו לישא בע"ש סמוך לחשיכה ובעיו"ט לא נהגו לישא כלל, וע"כ שהבין בהמ"א דנקק שיטפא דלישנא אגב שבת דמותר אף סמוך לחשיכה בשלא קיבל עליו קדושת השבת ושביו"ט נהגו שלא לישא כלל בסמוך לחשיכה דאיכא למיחש שיעשה הסעודה בלילה, ואפשר מצד שבזמנו ובמקומו היה מנהגם כן בעיו"ט שלא לישא רק כשהוא סמוך לחשיכה:

ובשו"ת הר המור חלק גדולת מרדכי מהגר"מ בנעט סו"ס ז' ד"ה אך בדבר הנשואין בעיו"ט דבר שפתים למחסור בדבר שהוקבע בש"ע למעשה וכן בפה המנהג פשוט וכו' ואין ראיה מעיירות קטנות שהנשואין לא שכיחי כח"מ סל"ז סוס"ק ל"ח דבדלא שכיחי אינו ראיה עכ"ל. ואם שאין לשונו מדוקדק מ"ש וכ"כ המג"א וע"כ שהבין בדבריו כשעושין הסעודה בעיו"ט דמותר ושעכ"פ אין נוהגין איסור רק סמוך לחשיכה, ואפשר שמצד שלא שכיח כ"כ קבלו חומרא זו משא"כ בעיירות גדולות דהוה כאי אפשר. וכן בריב"ש סו"ס תס"ג דאין שייך מנהג בדבר שאינו תמידי, ועי' בש"ך יו"ד סי' א' ס"ק א' ובסי' ק"צ ס"ק ג' מרמב"ם סו"פ י"א ממא"ס, ולא נמצא שם רק בסו"פ א' הט"ו וע"ש במ"מ וכ"מ ולח"מ וסו"פ י"א מאיס"ב מנהג בטעות אין חוששין, וגם בש"ך ח"מ סי' ק"ז סוס"ק ו' ציין על רמב"ם המא"ם ולא הזכיר מקומו, אבל הוא בפי"א משחיטה הי"ג וקודם שבדק הריאה בא כלב ונטלה כו' שאינו מצוי ואינו מנהג, ועי' בש"ך יו"ד סרס"ז ס"ק י' וסשצ"א ס"ק ח' וסשמ"ב ס"ק ח' (וט"ס שם וכדלעיל סי' ק"כ וצ"ל ק"צ) וע"ש בט"ז סי' ס"ז ס"ק ב' ורמ"א ח"מ סשל"א ס"א וב"ש סמ"ב ס"ק א', ועי' בשבות יעקב ח"א סי' ק"כ וח"ג ספ"ב ושב יעקב חאה"ע סמ"ב בדה"ס צ"ח ע"ד ד"ה ומה שכתב וד"ה זאת, ובפת"ש יו"ד סכ"ג ס"ק ג' בהשגתו על הזכרון יוסף חיו"ד סי' א' מצד המנהג שהוא דבר שאינו מצוי וכו' יע"ש ואכמ"ל מה שיש לדין בזה, ועי' בשו"ת חכ"צ סו"ס ס"א ד"ה ומזה וכו' יעש"ב, ובעמ"א סל"ג התיר בשעה"ד לעשות הנשואין בעיו"ט כשהוכן צרכי הנשואין שיוגרם הפסד בעיכובו, דגם למ"א עיקר האיסור סעודה הראשונה והרי בלילה הראשון אינה מה"ת כפסחים ע"א ונקטינן לקולא עכ"ל. גם בתפארת מנחם הלכות אישות פ"ז סוף הלכה ד' ד"ה וראיתי להזכיר מה דק"ל בהמ"א תקמ"ו מפרש"י פסחים ע"א וכ"ה בסוכה מ"ח ועי' לח"מ פ"ב מחגיגה עכ"ל. ובשאג"א סי' ס"ה שברור שליל יו"ט א' אין מצות שמחה נוהגת מה"ת מפסחים ע"א יע"ש בקו"א, ולא העירו מסתירת פרש"י שם דממילא אימעט שמיני, ובסוכה מ"ב א' ד"ה לרבות ליל יו"ט שיש בו שמחה דכיון דאיתרבי ליל יו"ט שהוא טפל ק"ו היום כו', וא"ז רש"א סוכה מ"ב א' ד"ה ושמחה הניח בצ"ע, ואולם בשבות יעקב ח"ג סי' ל"ג מיישב דרש"י דפסחים מפרש להו"א דבעינן זביחה בשעת שמחה ולכך לא מרבינן לילי יוט"ר שאין לו במה שישמח, ובסוכה קאי לבתר דמסיק שיש שמחה לפניו וא"כ יש ג"כ קדושה לאחריו עכ"ד, ולא הזכיר מחגיגה י"ח א' ק"ו מה ראשון וז' שאין קדושה לפניהם ולאחריהם אסור בעשיית מלאכה חש"מ שיש קדושה וכו', וא"כ אי שמחה אינו נוהג בח' ליכא בליל ח' חשיבות דקדושה שלאחריו, ובחידושי לפסחים הארכתי בכמה אופנים בישוב סתירת דרש"י למסקנא דהוה שמחת הרגל בלילה:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה