זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קצב
ז' ניסן תרל"ב להרי"צ הלוי הורוויץ.
הגיעני מכתבו נידון קושיתו בתו' פסחים ל' סע"א בסוה"ד דלמא אתא למיכלי' בכותחא דשומן שעל החרם אינו יכול לקנח יפה. ומאי פריך לקמן ע"ב לרב קדירות בפסח אמאי ישברו ודלמא ההיסק אינו מועיל להוציא הבלוע בתוכו רק למה שדבוק על החרס בעין והא דמותר הפת לאכלה בכותח אם הסיק בתנור היינו משום דהוה נ"ט בנ"ט ובפסח דשמו עליו אסור נ"ט בנ"ט:
ולק"מ דהכא הקושיא לרב דקדירות הפסח ישברו ורב ס"ל להדיא בחולין קי"א נ"ט בנ"ט אסור בכל מקום. ובהריטב"א חולין קי"א בשם רמב"ן דלעולם אפי' בקדירה שהיא כ"ר שרינן נ"ט בנ"ט ולא אסרו אלא סכין וצנון שיש בסכין ממשו של איסור בעין וכפרש"י וההיא דפסחים דפרכינן זה על רב וליעבד לי' הסקה כי הא דתניא שיוסק התנור היינו לרב דאמר הכא נ"ט בנ"ט אסור אבל לשמואל דשרי יוסק ל"ד אלא ה"ה בקנחו יפה אלא דהיסק שייך בתנור עכ"ל. וע' באו"ח לפסחים א"ל התם בשל מתכת וד"ה ובדרך פלפול וע"ש בצל"ח. וע"ש בדרשב"א וההיא דתנור משום דשמנונית אין יכולין לקנחו היטב שלא ישאר ממנו קצת בעין. ונראה שמפרש ג"כ כהתו' בפסחים דבעי היסק דוקא וע"ש בשמן רוקח לפסחים לפלפל דע"י היסק מתקנח אף של חרס. ואולם י"ל דלפי' ב' דלרש"י קאי התי' רק למסקנא עד שיסיק התנור הא הוסק שרי דמ"מ תיקשי למה לא סגי בקינוח ובזה ניחא ג"כ לשמואל דאינו מתיר רק להשהות אחה"פ ולא שרי נמי בפסח ע"י הסקה דלא מהני רק לשומן שעל החרס אבל הבלוע בתנור הו"ל נ"ט בנ"ט דהיתירא ומ"מ הוה טעם שני באיסור תוך הפסח דאסור לכ"ע אבל לרב דנ"ט בנ"ט אסור ע"כ דהסקה מועיל אפילו להוציא כל הבלוע. ובבאר יעקב לא"ח סו"ס תנ"א דמאי מקשה הא הוסק התנור כו' אימא דלא מהני הסקה אלא לבעין בתנור ולא להבלוע וא"כ כשנבלע הוה נ"ט בנ"ט משא"כ קדירות בפסח דלא הוה אלא חד נו"ט להיתירא. והעלה דמקשה לרב דאין חילוק משא"כ לדידן דקיי"ל כשמואל. וע' בתו' פסחים ל' ע"ב וארבע שיטות למהרי"ש וברכת אברהם שם ד"ה תיובתא ובעמק הלכה חא"ח סי' קל"ג בתו' ד"ה ודלמא יעש"ב ובישועות יעקב או"ח סתנ"א ס"ק ז'. ובמספר צבאם לפסחים ל' ע"א. וע' בשו"מ תליתאה ח"ב סי' קמ"ו בקושית הכו"פ סי' ס"ב ס"ק י' וע"ש בבית האוצר עיו"ד ובסצ"ב בט"ז ס"ק י"ו וע' שו"ת שב יעקב ח"א סל"ב וישועות יעקב א"ח סרנ"ט ס"ק י' וכבר קדמהו הכו"פ וע' בשם אריה בהוספות סי' ו' שתמה בדהמ"א סתנ"א ס"ק ל"ז וכבר קדמהו בבאר יצחק חו"ד סל"א וע' בלחמי תודה בדרוש לשה"ג דף קע"ח ע"ג ובמנחת משה חיו"ד סט"ו ד"ה ולכאורה:
ובדבר קושיתו עהמ"א סתמ"ז ס"ק כ"ד שמבשלין בכלי חמץ דלא שרי מטעם נ"ט בנ"ט דחמץ שמו עליו. שהרי זה כתב בשם רשב"א ולשיטתו דחו"נ בפסח אבל לדידן דאינו או"נ לא גרע מנתבטל קוה"פ וה"ה נ"ט בנ"ט דאינו חו"נ כשיגיע הפסח. וכבר קדמהו החי"א וע"ש בכלל קכ"ו ס"ה וע' במגן אלף סתמ"ז ס"ק ט' י"ג ומק"ח ס"ק י"א וחמד משה ס"ק כ"ג ול"ו וישיעות יעקב ס"ק ז' ט' ורמזי א"ח סתמ"ז. ומה שחקר באשה שהתענה ת"ח ביו"ט אם מחוייבת למיתיב תענית לתעניתה כיון דמחוייבת בשמחה ואסורה להתענות ביו"ט. ולמה הוצרך לענין מיתב תענית כיון דכל הספק אי אסורה להתענות מאחר שנוהגת בשמחה וכבר חקר בשו"ת רע"א בהשמטות לסי' א' דכיון דאינה במצות שמחה מותרת להתענות:
ובזה השבתי במה שמקשים אם מותר לבכות בר"ה ממ"ש בנחמי' אל תבכו וכו' והרי בחנה נאמר למה תבכי ובפ"ק דר"ה דנפקדה בר"ה. ומלבד דלהפוסקים דאם הבכי' לתענוג מותר גם בשבת ואין לאסור הבכי' רק ברבים שלא לעוררם בהספד ולא לגבי חנה שהיתה מתעוררת מתוך תפלתה. וכפא"ע כמה הלכתא איכא למישמע מקראי דחנה ולא מייתי לענין בכי' ברה"ש. אבל מעיקרא ליתא להסוברים דבעלה משמחה וכראב"ד בהשגות רפ"א מחגיגה שפוסק כאביי דעל הבעל מוטל החיוב לשמחה אבל היא אינה בחיוב זה. ולהכ"מ דגם לרמב"ם כן. וא"כ אינה אסורה בהספד ותענית וזה שסיפר הקרא שא"ל אלקנה אישה למה תבכי ולמה לא תאכלי שעליו מוטל החיוב לשמחה שלא תבכה ולא תתענה. וע' בשאילת שמואל חא"ח סי' י"א. ועוד אמרתי איזה תי' ורק א"צ לזה ובפרט שאין למדין הלכה מאגדה היכי דאיכא נפ"מ לדינא והלימוד דהוה ברה"ש דרך אסמכתא ולא מסמיך למילף מחנה רק על דינים מבוארים מצד הסברא וממה שהוצרך הכתוב לפרט במה שאינו בהכרח לספור הענין. ועשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' קס"ג ועולת שמואל סי' צ' בענין התענית ברה"ש ועשו"ת גור ארי' יהודה חא"ח סי' ק"ב: