זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קפט
ג' שופטים תרל"א להר"ר בער יפה מפאגיוועז
מה שהעיר במכתבו בישוב קושית רש"א בפסחים כ"ז ב' בנפילה דליקה מאליה בעצי הקדש וכו' דמ"מ ימעול הנהנה אח"כ מאפר ההוא ונפיק לחולין ואמאי לעולם אסור דלרש"י כריתות כ"ג א' ד"ה בגסה דבקדשים דאסורין בהנאה לא יוכל לבוא לידי מעילה רק ע"י שראויים למזבח. וא"כ אינו יכול להוציאן מקדושתן:
וליתא דדרש"י שייך בנותר או באימורין וכל שאין לו פדיה ואסורין בהנאה דמועל משום דחזי למזבח אבל הכא הא מ"מ ימעול משום דיכול לפדות גם לאחר שנעשה אפר וכתו' פסחים כ"ט ב' ד"ה אין פודין. ובעיקר קושית רש"א ע' בצל"ח ושמן רוקח לפסחים בסוגיא דזו"ז גורם אות ה' ד"ה והנה הב"י. ומה שהקשה מעלתו דלמה להגמ' לשנויי כשנפלה דליקה מאליה והא משבחת טפי בהדליק עצי הקדש במזיד ולכן האפר האסור ולמאי דאוקמי לר"י דבמזיד לא מתחלל. וזה נסתר מהתו' במקומו ד"ה בעצי שלמים הו"מ במזיד כו' ורש"י ד"ה ואליבא דר"י כו' ובהכי ניחא נמי דלא מוקי אליבא דכ"ע ואפילו אליבא דר"י כגון שהדליק ולא נהנה מן האור דהו"ל מזיק בעלמא וכמעילה י"ט א' דילפינן הקדש מתרומה כי יאכל פרט למזיק. ערש"י יומא פ' ע"ב פרט למזיק התרומה וכן בפסחים ל"ב ע"ב ומעילה י"ט א' ד"ה אקשי' רחמנא וע' בשמן רוקח לברכות ל"ו שהאריך בדהרמב"ם פ"י מתרומות ה"ז ולא שמזיק א"ע ולכן כתב בכוסס שעורין שהוא מזיק א"ע יע"ש באריכות:
ומה שהעיר בפסחים פ"ו א' לר"ש דאוכל בשני מקומות ואין נאכל בשתי חבורות. דבריו אין להם מובן דהא משכחת שפיר בפסח שנמנה עליו ואכל אותו במקום אחר שפיר מותר לאכלו גם במקום השני והא דאין נאכל בשתי חבורות היינו בתחלת אכילתן של החבורות דאסור להוציאו וכמפורש להדיא בפרש"י ד"ה ת"ל דעיקר תחלת אכילתו תהא בחבורה אחת וכו' וע"ש בתו' סוד"ה מר סבר. ובלאו הכי הא דאין נמנין על שני פסחים אף דר"ש לשיטתו בגיטין כ"ח ב' דאין ברירה מ"מ לרבא דר"י ור"ש אית להו ברירה בין בתולה בדעת עצמו בין בתולה בדעת אחרים וע' תו' עירובין ל"ז ב' ד"ה קסבר: