אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קפח

סימן קפז

שלום תנינא להנ"ל.

מש"כ בכוונת הספרי דמייתי בק"ו מפ"א שדוחה טומאה היינו בטומאת צבור דהיינו רוב כהנים וכמו בשארי קרבנות צבור. ותמה על המפרשים במה שהיו מטמאים הכהן דהא אצטריך במועדו דאף טומאה ממש נדחה בק"ס. וכן במה שה"ר מזה להרמב"ם דהא מדאורייתא כל טבו"י כשר בשרץ עכ"ד:

הנה משנה מפורשת רפ"ב דתמורה י"ד א' והלא חביתי כה"ג ופר של יו"כ קרבנות היחיד הן ודוחין את השבת והטומאה אלא שזמנן קבוע וע"ש בפרש"י דאותן שאין להם תשלומין דוחין שבת וטומאה ואפי' דיחיד וכל שאין זמנו קבוע אין דוחין אפילו בצבור. וא"כ הכא בפרה שאין לה זמן קבוע דמה"ט לא דחי שבת וטומאה וכמ"ד בספרי פרשה חקת פסקא קכ"ג. ועוד דאינם קדשי מזבח אלא קדשי בה"ב וכיומא מ"ב א'. וע' בזרע אברהם לספרי פסקא ס"ה דמדקאמר הכא שהפרה דוחה טומאה ולא אשכחן פרה דדוחה טומאה אלא במה שהותר בה טבול יום וע"כ כרמב"ם פ"א מפרה הלכה י"ד שהיו מטמאין אותו בשרץ דהוה טומאה דאורייתא ומטבילין אותו מיד ודלא כמל"מ שהשיג עליו מתו' רפ"ק דיומא עכ"ל. וממילא דבפסח שזמנו קבוע נדחה שבת מפניו ופשיטא דנדחה ג"כ טומאה מפניו לעשות בטומאה ממש דהא חזינן דאפילו במקום שלא נדחה שבת כלל מ"מ יכולין לטמאות הכהן השורף ונהי דלא נדחה רק היכי שמטבילין אותו מ"מ ידעינן בק"ו דהיכי דדוחה שבת ה"ה דנדחה טומאה לגמרי וע"כ דמש"ה אצטריך לדיוקי מקרא דהו"א פ"ש יוכיח וכנ"ל:

ומה שכתב לדחות במה שכתבתי בישוב דהצ"ק מנחות נ' דמסתבר טפי לדחות טומאה רק ל"ת שיב"כ אבל שבת הוה מיתת ב"ד. די"ל דהוה רק לאו ועדיף לתלות האי קרא לפסח דדחי שבת. וכתב דלהתו' ביבמות ו' ב' דהא מ"מ יש לאו דנטילת נשמה דהוא מיתת ב"ד. וקשה דלאיסי ב"י בשבת ו' ב' דאינו חייב על אחת מהן וא"כ דלמא נטילת נשמה הוא דאינו חייב עליו. וע"כ דגבי הבערה איכא דליקת הפתילה ונטילת נשמה וא"כ ממ"נ חייב אחדא. ועפ"ז הקשה דלפשוט דנטילת נשמה מהני דלא מספקן מדאיצטריך במועדו דדחי שבת וכו':

תמהני דהא כרת איכא ולא מיעטיה רק ממיתת ב"ד וא"כ מ"מ עדיף למעט שבת גם אי הוה מהני דמספקן. ובעיקר דבריו כבר הרגשתי בספרי זכ"י יבמות ו' ב' ד"ה או אינו יעש"ב ובהשמטות בדה"ס צ"ו ע"ב. ובזה מסולק מה שתמה רא"מ ורש"ל עפרש"י ד"ה לחלק וחייב עליו כרת וסקילה דכיון דאיכא שתי אבות מלאכות ממ"נ איכא חיוב מיתה בחדא מיני' ולהכי קאמר ותיהוי נמי ר"י הבערה דבת כהן בישול פתילה וא"כ גם לר"י איכא ממ"נ חיוב סקילה. אך לתו' ד"ה טעמא דיש לאוקמי בנתבשל הפתילה מאתמול וא"כ י"ל דעליה להיתירא ועל נטילת נשמה י"ל דאינו חייב סקילה:

אולם מה שהוסיף מעלתו דהא לשמואל בשבת ע' הבערה ללאו ושם צ"ו סובר כאיסי ב"י וע"כ דגם למ"ד ללאו יצאה איכא לספוקי דלמא על נטילת נשמה אינו חייב:

הנה בחו"י סי' קל"ב כתב וצ"ע למה נסתפקו אמוראי איזה מלאכה דאמר איסי ב"י אינו חייב ולא החליטו שהוא מבעיר וכמ"ד ללאו יצאה. וי"ל דא"כ היה גם מכבה פטור והו"ל תרתי עכ"ל. והומ"ל משמואל לשיטתיה וכן מרב יהודה בביצה כ"ב דהבערה ללאו וע"ש בתו' ר"ד כ"ג והארכתי בחידושי לירושלמי שבת פ"ב בישוב קושית השיורי קרבן. ועכ"פ להחו"י דלאיסי ע"כ לחלק דאי ללאו הא איכא נמי מכבה אבל למ"ד ללאו לא ס"ל הא דאינו חייב על אחת מהן ולשמואל ורב יהודה דמתוקמי לדידהו הא דאיסי על מבעיר מ"מ ע"כ לדידהו לא ס"ל כוותיה דאינו חייב רק על אחת מהן. אבל זה טעות מעיקרו לתו' שבת ו' ב' ד"ה הא קמ"ל וס"ט ד"ה דידע ורש"ל שם צ"ו דהא דאינו חייב על אחת מהן היינו לענין סקילה אבל לענין כרת במזיד וחטאת בשוגג חייב על כל אחת. אבל למ"ד הבערה ללאו ליכא ג"כ חטאת וכיבמות ל"ג ב' בזר ששימש חייב לר' יוסי דאל"כ לא משכחת ל"ט מלאכות בהעלם אחד ולהכי קאמר ארבעים חסר אחת לאפוקי מדר' יהודה ולא מפיק נמי מדר' יוסי דללאו. וע' בנר תמיד כריתות כ"א ע"ב ד"ה ת"ק ס"ל כר' יוסי ואו"ח פסחים כ"ח א' ד"ה והנה ראיתי משש"ב על קושית החו"י:

ובאלפי מנשה שבת ו' ע"ב הקשה ג"כ דנימא דאיסי ס"ל כר' יוסי דהבערה ללאו וצ"ל דלא הוה קרי לה אב ע' פסחים ה' ב' [וע"ש תו' ד"ה לחלק דלמ"ד ללאו לא היה אסור ביו"ט כיון דאין שם מלאכה עליה] כו' וצ"ע לר' יוסי אי חייב אמכבה כרת וסקילה או כיון דמכבה דוקא ע"מ להבעיר לא חמיר מהבערה ולפ"ז חסר שתים. אבל מצינו גבי יו"ט דהותרה הבערה ולא כיבוי עכ"ל. וע' שבת כ"ט ב' ותו' ד"ה סותר וזה י"ל דהא אינו חייב רק ע"מ להבעיר דאל"כ הוה מקלקל אבל כיון דמחשב לתקן בכיבוי אין נפ"מ כלל אם באיסור לאו או בכרת. והנה באלמ"נ הנדפס מחדש בווארשא בשנת תר"כ נרשם בהערה י"ב מהמלב"ה מה שהערותי מתוי"ש שבת כ"ט סע"ב שהוכיחו מכריתות כ"ד ב' כגון שנתכוון לכבות ולהבעיר דת"ק ס"ל כר"י הבערה ללאו וע' ביצה כ"ב ב' תחלתו מכבה וסופו מבעיר עכ"ל. וזה רשמתי להמלה"ד בשם המפרשים וכן שאר ההערות כמעט כולם טרם עברי מווארשא בעת שניתן לדפוס ואמרתי כי אין כדאי להזכיר שמי על ענינים מעטי הכמות כאלה ורק שיכתוב סתם ששמע מאחר ואת ההערות שרשמתי בשם איזה מחברים יזכיר שם אומרם הראשון ואין מהצורך להזכיר אשר אני הייתי המעיר על החבורים. ומה נשתוממתי בהגיע אלי החוברת ע"י מו"ס זמן כביר אחר הדפסתו וראיתי כי הכניס המלבה"ד את כל ההערות מהמחברים שרשמתי לו וכתבם בשם עצמו וגם מהערותי השמיט ששמעם מזולתו וכתבם כאלו היה מדעת עצמו ורק בהערה י"ג רשם על ספרי זכ"י ששם מבואר ישוב קושיתו יען כי לא העתקתי לפניו מהנאמר שם. ותיכף באות י"ד שרשמתי לו מ"ש בספרי זכ"י ואשר כבר נדפס ג"כ בספרי ליבמות ק"ב כתבו על שם עצמו ולא הזכיר עליו גם את שם ספרי. וע' שו"ת מהרי"מ סי' ס"ד אות י"ז שהעיר ג"כ מהתוי"ש דשבת הנ"ל דגם לר' יוסי בכיבוי מודה דחייב וביבמות ל"ג ב' אי בהבערה הא א"ר יוסי הבערה ללאו והא מ"מ איכא משום מכבה כביצה כ"ב ב' סופו מבעיר וערש"י שבת קל"ד מ"ש מבישרא אגומרא שצולין ביו"ט ואע"ג דמכבה ותירץ דלהתו' דכל פס"ר מיקרי מלאכה שאצל"ג והא כוונתו להקטיר להבעיר האימורין ולר' יוחנן שבת ל"א ב' ס"ל לר' יוסי דמלאכה שאצל"ג פטור יעש"ב ובחידושי ליבמות ל"ג ב'. ומיושב ג"כ קושית האלפי מנשה גם להתוי"ש דמ"מ הוה מלאכה שאצל"ג דפטור. וע' בישועות יעקב א"ח ר"ס תצ"ה ד"ה ובזה אמינא משש"ב. והארכתי עוד ליישב דהא צריך לא תבערו לחייב מקלקל בהבערה לר' יוסי דללאו וגם למ"ד לחלק לרש"י דמאן דס"ל מלאכה שאצל"ג פטור ס"ל מקלקל חייב ולר' יוסי בשבת ל"א ב' דמלאכה שאצל"ג פטור ואכמ"ל:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה