אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קפו

סימן קפה

ועש"ק י"א ניסן תרח"ס להנ"ל

ע"ד הערתו בפסחים מ"ג א' תניא כוותיה דר"י וברש"א דמברייתא שהביא ר"נ דלא תני נוקשה התם לא נחית לאשמעינן דאינו בכרת. ובצל"ח דחה דהא גם בברייתא דמייתי ר"נ על חמץ דגן גמור ענוש כרת והא קרא כתיב דבכרת. וע"כ דנחית לדיוקא דתערובות בלאו. וכתב דלר"נ דתכשיטי נשים נוקשה ע"י תערובות ואינו עובר בלאו וע"כ דלא נחית אלא לאשמעינן דדוקא חמץ גמור אם נתערב בלאו:

ולפי דרכו לא הולל"מ רק דחמץ דגן גמור עירובו בלאו ושמעינן דנוקשה ע"י תערובות אינו בלאו. ובעיקר קושית רש"א וכן במל"מ פ"א מחומ"צ ד"ה אמנם. וכבר הקשה ב"י ר"ס תמ"ב דאדרבא התם תני בהדיא דר"א והאי ברייתא לא ידעינן אלא מדיוקא ותירץ דבההיא ברייתא נחית לפרושי פרטי דחמץ דגן גמור. וכן בפרש"י דהדיוק מדפרט כותח ושכר. וכדלעיל וכי מאחר ששנינו כו' שיהא רגיל בהן ובשמותיהן. ולמה לא פרט ג"כ בנוקשה מה"ט. משא"כ בברייתא דמייתי ר"נ דלא נחית לפרט כדי שיהיה בקי בהן ובשמותיהן. ואף דבה"ג בהלכות פסח וכן העתיקו ברי"ף ורא"ש דכל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח כו' דר"א וחכ"א על דגן גמור כו' וסידרו בקצרה לכלול שתי הברייתות בחדא לפי סוגיית הגמ' מאן שמעית לי' ר"א דמשמע דיליף מדיוקא דאידך ברייתא דמתוקמי לר"א וכן מדלא אמר תניא כוותי' דר"י מרישא דברייתא משמע דהיא ברייתא אחריתא:

ומ"ש בהא דאמר לרבות הנשים ולא פריך דלאו נמי להכי כדלעיל גבי נתחמץ מחמת דבר אחר. מלבד דלרש"א לקמן ע"ב קאי באוכלין וא"ל דאזהרה בנשים מנ"ל כיון דגלי קרא דנשים בכרת ומפקי מהיקישא הדרינן לכללא דהשוה אשה איש לכל עונשין שבתורה. ובלא"ה אף דסתמא דתלמודא פריך ומ"ט קאי באוכלין כו' וכסוגיית הש"ס דנחית לפרושי הסברא שאמר מקודם וכתו' חולין ב' ע"ב ד"ה אנא. ולבתר דדחי כל לרבות הנשים ע"כ משום דהתם מרבה באוכלין ואזהרה דכל מחמצת לא תאכלו דקאי בנאכלין לתערובות. וע"ל כ"ח ב' דמייתי הברייתא לנתחמץ מחמת ד"א ממ"ש כל מחמצת לא תאכלו וע"ש בתוס' ובאו"ח. וע' רש"א להלן רש"י ד"ה לענין כרת לא דמלשון מחמצת לא שמעינן דקאי על נתחמץ מחמת ד"א רק מיתורא דקרא וע' בברכת אברהם בסוגיין מהדורא רביעאה ד"ה יכול יהא ענוש כרת לסברת המקשה הו"א חד לרבות נוקשה וחד לתערובות ולכך פריך מאי חזית לרבות נשים ומוקמית למעוטי תערובות וע"ש ואכמ"ל בפלפולים:

ומ"ש עוד בסתירת הב"י על הטור דנוקשה בלאו לר"א דהא מייתי תנ"ה כר"י דנוקשה לית ליה. יעויין במל"מ פ"א מחומ"צ ה"ו שהאריך דלמסקנא מרבוי דכל אין סייעתא לר"י דכל שנכנס תחת סוג א' ואפי' שיהי' הב' חמור. ואולם מעלתו הוסיף עוד דזה רק להס"ד בשוק"ט לפרש מנ"ל דלר"א דעירובו בלאו מדאפקיה בלשון מחמצת אבל למסקנא מיתורא דכל נתרבה גם נוקשה בלאו ולכן לא הביא נוקשה דכש"כ הוא מעירובו כר"נ ול"ל דלאשמעינן דלית ביה כרת דלא ליתו למיטעי דהא גם בלאו דנוקשה צריך כל ולא נוכל ללמוד מעירובו. ולדרכו דיש למילף תרוייהו מכל א"כ לא צריך לומר דסובר כר"נ ואמאי לא חשיב ג"כ נוקשה בעיניה ואף אי פשיטא ליה דשוין תרוייהו ממילא אתי ג"כ נוקשה דהי מיני' מפקית ע' תו' זבחים ד' ב' ד"ה שקולין דתרתי במשמעותו וגם אי יליף מרבוי ליכא למילף רק לחד דמסתבר טפי ול"ש לומר דמספק"ל הסברא דחמור יותר מעירובו דבכה"ג השיב התראת ספק למ"ד דלש"ה במלקות. ועכ"פ כיון דלא חשיב נוקשה וע"כ דחמיר יותר מעירובו ומהכ"ת לא נליף בק"ו גם אי לא כתיב קרא וממילא דקרא לתערובות לחוד:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה