זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קפב
שנת תרל"ב להר"ר חנוך זונדל מסלאנט
הגיעני מכתבו מיום ד' ויקרא במה שהעיר בתו' פסחים כ"ט ב' דאמאי מעל באכל חמץ של הקדש במועד לר' יוסי משום דמותר בהנאה אם יפדנו וע"כ דע"מ לבערו אינו עובר. והקשה הצל"ח אימא דאיירי בשוה פרוטה דמעל ואינו עובר בבל יראה דליכא כזית וע"כ דגם בב"י ח"ש אסור מה"ת. וע' במ"א סתמ"ב ס"ק י'. ואי בח"ש גם לרבנן אמאי לא מעל להפמ"ג בפתיחה לבב"ח דמבע"ל בבישול והנאה אי אסור ח"ש מה"ת אי הפירוש דחזי לאצטרופי שיטעה ויאכל כזית בכדי אכ"פ וכו':
ועיין בצל"ח פסחים כ"ב א' דלשיטתו דבאיסורי הנאה גם לר"ל אסור בח"ש מה"ת מדפריך והרי אמה"ח דכתיב לא תאכל ולא משכחת בח"ש לר"ל דלישראל מותר מה"ת אף באכילה ולב"נ לא ניתנו שיעורין. ובתשובה מאהבה ת"ג סשכ"ח קילס סברתו ולא העיר עליו כלום. ואם שמצד קושיתו אין הכרע להמל"מ פ"א מחומ"צ הלכה ז' וע' בפמ"ג יו"ד ר"ס ס"ב במש"ז דטעם פלוגתתן אי ניתנו שיעורין רק לישראל היינו לר' יוחנן דסתם אכילה בכל שהוא והלכתא אפקיה לכזית לענין מלקות ובב"נ דליכא הלכתא חייב בכל שהוא אבל לר"ל דסתם אכילה בכזית ולכן בח"ש מותר מה"ת דאכילה אמר רחמנא וממילא ה"ה דלב"נ ניתנו שיעורין. וא"כ אין מקום לקושיתו לר"ל דלדידיה ניתנו שיעורין גם לב"נ:
ועיקר חילוקו של הצל"ח מבואר להדיא בירושלמי תרומות ר"פ ו' מודה רשב"ל באיסורי הנאה. וכן תמה עליו בזכרון יצחק סי' ק"ח. גם בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' קמ"ד בהג"ה מבן המחבר תמה עליו מהירו' ושבלא"ה מוכח מקושית הגמ' ב"ק מ"א א"כ נכתוב לא יהנה ודלמא מה"ט כתב בלשון אכילה להורות דבכזית. ולא עיין בצל"ח במקומו בד"ה והרי אמה"ח שהרגיש בזה ויבואר עוד להלן מה שיש לדון בזה. גם בשו"מ תליתאה ח"א ר"ס קל"ו נשאל על הצל"ח מהירו' ודחאו דלא קיי"ל כהירו' מדחשיב ג"כ מודה ר"ל ביו"כ. וע"ש סו"ס כ"ו וסי' שצ"ו בדה"ס ע"א א' סוד"ה והנה הרב וח"ג סי' י"ג ותנינא ח"ב סו"ס ב' וברביעאה ח"ג סנ"ג ד"ה והנה הפ"י וסי' ס"ב וע"ש בח"א סנ"ה בדה"ס ס"ב ע"ב שמיישב דהירו' לא פליג אש"ס דילן דהירו' מיירי שאכל שיעור כזית רק דביוה"כ הוא עדיין ח"ש דשיעורו בכותבת יעש"ב ובדברי שאול על דרושים לשה"ג תר"ל בדף ל"ו ע"א ולשה"ג תרכ"ח בדף ל"ג ע"ג. ובחלק יוסף דעת סו"ס ס"א שתמה ג"כ על הפמ"ג בפתיחה להלכות פסח אות ח' מהירו' ואף דלא קיי"ל כהירו' ועכ"פ לר"י ודאי ח"ש אסור מה"ת. ובשו"ת מוצל מאש בדפוס פרעסבורג משנת תרל"ה במפתחות והערות לסי' ט"ז ר"ד מ"ו ולענין יו"כ אי אוכל ח"ש או יותר מכדי אכ"פ שזה דוקא לעבור על לאו צריך בכדי אכ"פ אבל העשה של ועניתם לא קיים וז"כ מודה ר"ל ביו"כ בעבור העשה יע"ש באורך. ובתוספת יוה"כ ע"ג ב' ד"ה מודה ר"ל שאסור מדרבנן דבשלמא לר"ל אשמעינן אפילו ח"ש דיוה"כ דהיינו פחות מכותבת דהוא יותר מכזית שרי מה"ת אבל לר"י מאי שנא דהשמיענו דינא דח"ש ביוה"כ טפי משאר איסורין כו'. ולא העיר מהירו' דתרומות דמודה ר"ל ביוה"כ ואף דבתו' פרק הנושא ק"ב סע"א דבכ"מ הוחלפה שיטתן מבבלי לירו'. וע' במספר צבאם ר"פ יוה"כ בדה"ס ל"ו ע"א שהאריך בפלפולים. וע' בשו"ת ר"ח הכהן חיו"ד סנ"ט מנכד המחבר וע' בס' בית אל ח"ב חדר נ"ט בלקוטי חולין ד"ה והנה בפמ"ג סי' ס"ה וכו' ושו"ת יד אלעזר סו"ס ע"ח מה שהעירו בירו' הנ"ל. וע' בפמ"ג בסוף הפתיחה להלכות שבת ובדברי חיים דיני גניבה וגזילה סי' כ' בדה"ס קמ"א ע"א אי ח"ש אסור בהנאה מה"ת. ובשו"ת חסד לאברהם חא"ח סי' מ' בדה"ס ל"ו ע"ד ד"ה וכ"ת חידש דאף לר"ל באיסה"נ אסור ח"ש. ולא העיר מהירו' והצל"ח. ובחולין ק"ח ב' אאכילה אמאי לקי ח"ש הוא. ואף דבב"ח דאיסה"נ גם לר"ל אסור בח"ש. ולתו' פסחים מ"ד א' ד"ה לענין ורא"ש יומא ע"ד א' ור"נ פרק גה"נ בההוא פלגא דזיתא ולא אמר כזית אלא לעונש מלקות. ובשם אריה חיו"ד סי' ס"ה האריך לפלפל בחקירת הפמ"ג בחזי לאצטרופי ולא העיר מהירו' הנ"ל. ובפמ"ג יו"ד סצ"ח בש"ד ס"ק ב' הקשה על הפליתי דמה שסומכין על א"י מסל"ת שיהיה מותר אח"כ לישראל להטעימו דסמכינן על הא"י בדרבנן ודחה דהיינו טועם ופולט. וע' בזכרון יצחק סו"ס ל"ד. ולהירו' דתרומות תיקשי נמי לר"ל דמודה בח"ש והכא בב"ח דאיסה"נ אפילו בכל שהוא אסור דטעימה דרבנן רק באיסורי אכילה. ורק דהפמ"ג לטעמי' בפתיחה לבב"ח ולהלכות פסח אות ח' דבהנאה לא שייך חזי לאצטרופי. וא"כ גם בטועם ובולע לא הוה טעימה רק מצד הנאה ולא כשאר אוכל כל שהוא:
ואולם בצל"ח פסחים מ"ד א' תו' ד"ה ולענין במ"ש הרמב"ם פ"א הלכה ד' האוכל חמץ עצמו בפסח כל שהוא אסור מה"ת שנאמר לא יאכל ותמה הכ"מ הא ח"ש אסור מה"ת מקרא דלא יאכל חמץ שיעור אכילה בכזית וע' במל"מ. וטרח ליישב דמשכחת באוכל חמץ פחות מכשיעור בסוף שביעי של פסח דליכא חזי לאצטרופי. ובנוב"י תנינא חא"ח סנ"ג נדחק לדחות דברי המשיגו. ולא זכר מ"ש בעצמו לעיל כ"ב לחלק בין איסורי הנאה שבזה מתיישב בפשטות דנקט קרא דלא יאכל חמץ דהוה לענין איסור הנאה דאסור גם בח"ש וכמ"ש בכ"מ הלכה ג' דאף דהרמב"ם פוסק כר' אבהו נקט קרא מפורש לאיסור דכ"ע מודים וכ"כ הר"נ לדהרי"ף. וכבר רמזתי לזה בספרי זכ"י ליבמות ק"ט בישוב דהרמב"ם לשיטת הירו' דתרומות. ובשער נפתלי על אה"ע בשו"ת סט"ו בדה"ס נ"ג ע"א כיוון לזה בישוב דהרמב"ם ורק שלא הזכיר מהירו'. ושוב נדפס קהלת יעקב מאלגזי וראיתי בתוספת דרבנן אות ח' סי' קי"ז בדה"ס מ' ע"ב שכיוון ג"כ לזה:
גם ברשפי אש פרשה בא בדה"ס כ"ג ע"ב האריך דלרמב"ם דפוסק בפ"ח ממא"ס הט"ו כר' אבהו אצטריך לא יאכל דאסור בהנאה בפחות מכשיעור אף דלא שייך חזי לאצטרופי כיון דליכא קרבן ומלקות. וע"ע במל"מ פרק י"ג משגגות הלכה ה' ד"ה אמנם במ"ש הה"מ פ"ח ממא"ס הלכה י"ו שהרי איסה"נ כדין חצי שיעור וכ"כ בתו' חולין ק"כ. ובשו"ת רע"א סי' ק"צ ונכפל בתנינא סו"ס קמ"ז באיסה"נ דנפקא מלא יאכל כיון דאפיק בלשון אכילה אי הוה שיעורו בכזית או בהנאת פרוטה. והוכיח מב"ק מ"א ע"א א"כ נכתוב לא יהנה. ולא אמרינן מדאפיק בלשון אכילה דשיעורו בכזית וע"כ דבכל ענין שיעורו בפרוטה:
וכבר קדמהו בצל"ת פסחים כ"ב ע"ב ד"ה והרי אמ"ה שלפ"ז צ"ע בב"ק מ"א ע"א יעש"ב. ובמקנה כלל ל"ב פרט ב' אות ב' מהמחנה חיים ח"ב עא"ח סכ"ו מב"מ נ"ה דחמשה פרוטות ולא חשיב אם נהנה מאיסה"נ דאם בדרך אכילה צריך כזית אבל שלא בדרך אכילה מסתבר שצריך ליהנות בפרוטה. ובב"ק קאי על שאר הנאות חוץ מאכילה כפרש"י פריך שפיר לכתוב לא יהנה. וע' במשיב דבר תא"ח סל"ג ובכור"י סכ"ז בדה"ס ל' ע"ד משש"ב. ובעולת שמואל סצ"ב בישוב הרמב"ם פ"א מחומ"צ דהאוכל חמץ בפסח כ"ש אסור מה"ת שנאמר לא יאכל ותמה המל"מ דהא בכל האיסורין ח"ש אסור מה"ת. והאריך דאף דליכא אכילה בפחות מכזית מ"מ אם יש בהח"ש הנאה של פרוטה דאף דאין לוקין על הנאה באיסור שיש בו אכילה והנאה וכה"ה שהובא במל"מ פ"ה מיס"ת אבל בפחות מכשיעור ויש בו הנאה ש"פ מיתחזי כדרך הנאה. שהאיסור הוא נפרד מהאכילה וא"כ לוקין לפעמים בח"ש אי אית ביה הנאה ש"פ יעש"ב בדרך פלפול. וע' בפסחים ל"ב ע"ב לאבא שאול ובשמן רוקח לפסחים לב"א אות ג' ד"ה אא"ב. ובהרשב"א גיטין מ"ו דבפחות מש"פ אסור מדרבנן וע' במל"מ פ"ב ממעילה הי"ו ובבה"ז מרמז ע"ד הרשב"א דח"ש בהקדש אסור רק מדרבנן וכח"צ ספ"ו דסברת חזי לאצטרופי לא מהני בשאר איסורין שיהיה אסור מדאורייתא ובחמדת שלמה חא"ח סכ"ז בענין ח"ש בפרוטה ובקונטרס דבר הלכה בסופו פלפל בזה עהחמ"ש חיו"ד סי' י"א לענין אחע"א. וע' בתו' ערכין כ"ז סע"א ונראה דכביצה הוה שוה פרוטה. ובמל"מ פ"ד ממעילה ה"ט דאם אסר איזה דבר באכילה ואכל ממנו ש"פ והוא פחות מכזית דליכא מעילה דכיון שהזכיר אכילה לא אסר כ"א כזית ובפחות איכא מ"ד שהוא היתר גמור אבל למ"ד דאסור מדין ח"ש מ"מ נ"ל דליכא מעילה אא"כ הוה כזית:
ובשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' י"ב בספק הפמ"ג בבישל חצי זית בב"ח ביחד דבבישול ל"ש חזי לאצטרופי אי נימא דמהני צירוף אפילו לזמן מרובה. כל זמן שהחצי הזית הראשון מונח עוד כשבת פ' בחזר והוציא חצי גרוגרות והניחה דחייב אם מונח עוד חצי זית הראשון וע"ש שהאריך לחלק בזה. ורק להירו' דמודה ר"ל באיסה"נ ליתא כלל לחקירתו:
ובמל"מ מיס"ת ד"ה ודע כו' דמדכתיב ג' זימני לא תבשל דחד פירושו כאלו כתיב לא תהנה ואמאי לא ילקה על ההנאה. אבל נראה דתליא בדבר הלמד דאם אינו ענין אי הוה ככתוב בהדיא לענין מלקות ומאי קאמר לכתוב לא יהנה כיון דכתיב איסור מפורש על הנאה וע"כ דגם אי כתיב לא יאכל לוקין או דבכל גווני אין לוקין דהוה לאו שאב"מ והארכתי במה"ב לסזכ"י במ"ש בתרע"א ע"ד המגי' במל"מ. ולכאורה כיון דאיסה"נ לא ידעינן אלא מדאפיק בלשון לא יאכל ובעינן שיעור האכילה בכזית. והרי לרמב"ם דאין לוקין על הנאה וא"כ ל"ל דאצטריך שיהיה כשיעור האכילה רק לענין איסור. ולהירו' דתרומות דגם ר"ל מודה באיסה"נ:
ומה שהעיר בדהרמב"ם ריש הלכות גזילה דמד"ת אסור לגזול כ"ש ולהה"מ משום ח"ש. וכן בב"ח ח"מ סשמ"ח וע' בח"צ סכ"ו. מהא דסנהדרין נ"ט א' והרי פחות מש"פ והאריך בזה. כבר קדמהו בלח"מ יע"ש שנדחק וע' בלב ארי' לחולין ל"ג בישוב קושיתו. ובבאר יעקב יו"ד סי' קס"א ס"א בדה"ס ע' ע"ג האריך בזה והעיר מפרש"י סנהדרין נ"ז א' דגם גזל אסור בפחות מש"פ אבל אינו עובר דכתיב והשיב דבר השבה. ובמחא"פ הלכות גזילה סי' א' שהאריך דאף שלא ידעו הבעלים או שידעו ולא מחלו מ"מ אינו בתורת. השבה כמ"ש הרמב"ם דלא חייבו רחמנא להשיב אלא דבר דמיקרי ממון. וכמו שהאריך בשו"ת תפארת יוסף חא"ח סו"ס י"ו וע"ש בכליל תפארת. וע' בפ"י קידושין מ"ו א' ד"ה והא מלוה היא כו' דאפשר דאפי' גזל פחות מש"פ וחזר וגזל פחות מש"פ נמי לא ניתן להשבון דקמא קמא אחיל לה כיון שאין עליו שם ממון בשעת אכילה כו' וע"ש בשובע שמחות בד"ה ומה שטען המקנה בק"א אף דבתחלה היה דעתו לקדשה בראשונה בלבד וכו' יעש"ב. וע' בדברי חיים הלכות גזילה סי' ב' בדה"ס ק"י ע"ד משש"ב ומ"ש בתנא תוספאה לסדר נשים בשער הס' ומה שהאריך בדהר"נ בכתובות בפרק נערה דאין רבית בפחות מש"פ ומיהו מדרבנן אפי' בפחות מש"פ מיתסר דלא גרע מרבית דברים. והא גם בגזל אסור ח"ש אם לא דס"ל דרק באיסורי אכילה כדעת מקצת פוסקים וע"ש שהאריך לפלפל ולחלק בזה, ואין רצוני להרחיב בדברים במה שדשו בהם רבים אשר המה מדברים שאין להם שיעור וע' יו"ד ר"ס קס"א ובט"ז ס"ק א' בדעת הטור:
גם מה שהקשה להסוברים דבפחות מש"פ יש איסור תורה ברבית מב"מ ס"א לא לכ"ר ברבית ותיתי מגזל דלא ידעינן בפחות מש"פ ע' יו"ד ר"ס קס"א וש"ך ס"ק ג' וכבר הרגיש בזה הבית יעקב סי' קי"ג וע' בשו"מ תליתאה ח"ב סי' קע"ו שהאריך לפלפל בזה. ובמ"ש מעלתו דגזל אסור משום ח"ש אבל לא קאי הלאו על זה דנל"ע ובפחות מפרוטה ליכא השבה משא"כ ברבית דלא הוה נל"ע כרש"א ר"פ א"נ ומכש"כ לרבא דס"ל כרי"ו ראיוב"ד כתו' ב"מ ס"א ד"ה רבא ובפא"נ קאי לרבא ע' בגד"ת שער מ"ו ח"ב סי' א' מהא דרבא ה' מפקינן מיניה ורבא דריש טעמא דוחי אחיך ולא משום דס"ל כר"א דהא הכא דריש כר"י. אלא דלא בא רק ליישב הברייתא למ"ד רשות יורש כלוקח ומוכיח מזה היפך כהתו' ב"מ ס"א ד"ה רבא דס"ל כר"י. ועשו"ת יריעות האהל סי' ב' וג' ותפארת צבי חיו"ד סי' י"ג ותו' קידושין מ' ע"ב ד"ה וי"א. ובמאורי אור חלק בן נון בחידושיו תמה דהא קיימא לן ח"ש אסור מה"ת וכח"מ סשמ"ח וצ"ל דהאי תי' אליבא דר"ל וגזלן דרבנן אינו פסול בלא הכרזה כשם סל"ד סכ"ג. וע' במצמיח ישועה ח"ב בישועות יעקב אות ח' ופמ"א ח"א סכ"ו וביד אלעזר סל"ג ד"ה באכה גררה: