אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קפא

סימן קפ

יום א' נשא ס' למב"י

בשנת תרמ"ט הגיעני כמה שאלות מא' שחתם עצמו בשמו מאיר צבי אב"ד דאגוסטאווא וכן הניח רשום בקאנווערט מאדרעס שלו ונפלאתי אשר כל הערותיו כמעט שאולים בידו מספרים שקדמוהו ולבסוף נודע לי שאברך א' משם הטעה אותי לחתום בשם אב"ד כדי להשיבו. והזכרתי זה להיות למשל כמה צריכים להיות מתון שלא למהר להשיב במרחק מהבלתי נודע בשם רק בחתימתו. [וכי"ב ראיתי בתשובת שו"מ תליתאה ח"א סי' רצ"ה בתשובתו לא' מהדיינים שמכנה אותו בשם אב"ד ומסתמא חתם עצמו אז כן במכתבו להטעותו מרחוק כדי להשיג מענה מאתו וכמו שכתב אליו שממהר להשיבו לאפרושי מאיסורא במה שנכשל בהוראתו. ואם כי משתנה בעצמו לכמה גוונין שבשאר מקומות הזכירו בשם מו"ץ שמסתמא הי' חותם שם כדרכו. וכן בשם אריה חיו"ד סל"ב כנהו שם בתואר אב"ד ובהוספות סי' ה' בתואר מ"ץ]:

א מה שתמה על הפמ"ג בשער התערובות ח"ב בפתיחה בבאור לח בלח דלרמב"ם בח"ש ע"י תערובות אינו אסור אלא מדרבנן. והא בחולין צ"ח א' מבואר דגם בתערובות ח"ש אסור מה"ת:

כבר נשאל כזה בסו"ס עמק הלכה בלקוטים וכן העיר בדברי דוד סוף ח"א בשיטת טכ"ע להקשות מזה עהרמב"ם פ"א מחמץ ה"ז דבתערובות ליכא איסור ח"ש מה"ת ודחה זה. ובתנא תוספאה לקדשים בהתחלת ספרו בהשמטה למעילה פ"א האריך ליישב זה בדרך פלפול. ובשו"ת מנחה בלולה למהר"ש מסלאנים דף כ' סע"ב מתרץ במורווח:

ולכולם אשתמיט להו הר"ש פ"ב מטבו"י מ"ג שהעיר בזה וע' רש"א פסחים ר"ד מ"ד והארכתי שם בהגהותי ובחולין ק"ח ב'. וכן העיר עהפמ"ג בשו"ת חמדת שלמה חיו"ד סי' י"ד ודחה ראיה זו. וכן תמה בשו"מ תליתאה ח"ג סי' קי"ד ד"ה ובזה יש מקום וע"ש ח"ב סר"ג עהפמ"ג שלא מצא לאחד הראשונים שדברו בזה וע"ש בסר"ב. וע"ש בסע"א בישוב התו' שבועות כ"ב ע"ב ד"ה אהיתירא מחולין צ"ח ב' דלהדיא דרב אשי כר"י ס"ל. ובתנינא ח"ג סי' קי"ד ד"ה ובזה בדף מ"ט ע"ב ובשו"ת בן יהודה סנ"ז ד"ה אכן וכן הרגיש בזה בתנא תוספאה הנ"ל בהשמטה למעילה. וע' בר"נ ר"פ אלו עוברין דמה"ט תערובות חמץ דאורייתא דכל שלא נתבטל לגמרי אוכל ח"ש. ובשערי שמחה סוף הפתיחה עהר"ר יקיר שתמהו ג"כ מחולין צ"ח א' וע"ש בישוב זה וע"ש בסוף ח"ב:

ב ומה שהאריך בישוב קושית הטו"א בחגיגה ו' השיב כ' לדב"ש והא שמואל יכול לרכוב על כתיפו של אביו הוה וקשה מדר' אמי מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל וממילא בקטן פטור לחנכו מדרבנן. וכתב דהא קושית הגמ' וכי מאחר דאפילו בחזרה כו' י"ל מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא וא"כ לא מייתר קרא למי שאין לו קרקע. וקשר חבל בחבל בדרך פלפול דלמ"ד דלא אמרינן דברה תורה כלב"א יסבור כמ"ד מלתא דאתיא בק"ו כו' ובחולין קל"ב א' דלר"א צריך קרא לחלק וע"כ כמ"ד דלא אמרינן דברה תורה כלב"א וממילא ס"ל ג"כ דמלתא דאתיא בק"ו כו' וליכא יתורא כלל למידרש דר' אמי. ובזה פלפל ג"כ בישוב תמיהת הנוב"י וצל"ח וטו"א במה שהשמיט הרמב"ם הדין דמי שאין לו קרקע פטור לעלות לרגל עכת"ד בקצרה:

וכבר קדמהו בבאר אברהם לחגיגה ו' לדחות בזה קושית הט"א דהא דאמר וכי מאחר דאפילו בחזרה בהליכה למה לי ומשני לכדר"א לא אזלא רק אליבא דר"י בפכ"צ דלא אמרינן דאתיא בק"ו טוכל"ק היכא דאיכא למידרש. אבל לר"א דלא דריש ליה והכ"נ לב"ש דהא קיי"ל ר"א שמותי מתלמידי ב"ש כתו' שבת ק"ל ע"ב וע' רש"י נדה ו' ע"ב] וביצה ל"ד ב' ד"ה ואומר דרמי דב"ש ודב"ה אהדדי. ושוב הקשה מביצה ז' ב' בטעמא דב"ש לכתוב חמץ ולא בעי שאור ולא אמרינן דכתב שאור אף דאתיא בק"ו מחמץ. ודחה זה דש"ה דמלתא דפשיטא היא ורק לרווחא דמלתא נקטיה דבלא"ה כיון שהוא כבר חמץ קודם שנעשה שאור ממילא עומד הראשון באיסורו דבמה נפקע יעש"ב ובחי' לביצה שם ואם דבלא"ה אין זה כלל מוחלט למירמי מדב"ש אדר"א דהא בפלוגתא דב"ש יבמות ר"ד ס"ב דאין דנין אפשר משא"א ולעיל מוקי לר"א דנין אף שלא היו עדיין הציוי ממעשר. ואף דיש לחלק דש"ה דלא היה אפשר במציאות זולתו. ובחולין ע"ט מספק"ל לר"א אי חוששין לזרע האב. וקשה הא כיון דלר"א צריך קרא לחלק כדלקמן קל"ב א' וממילא הלכה כחנניא דחוששין לזרע האב כיון דמיותר אותו לחלק לא צריך קרא. וע' באו"ח בפתיחה לקידושין אות י"ח עמ"ש הרשב"א מה שמקשים אליבא דר' דיליף ביאה מובעלה נימא עד דמקדש והד"ב דר' סובר כר' יונתן דאל"כ יחדיו הו"א או הא או הא אמר קרא. אכ"ק מאי מספק"ל לר"א אי חוששין והא ר"א שמותי וכיון דב"ש סבר כר"י ממילא הלכה כחנניא דחוששין לזרע האב וע"ש באות כ"ה. ולא העיר מלקמן קל"א ב' דלר"א גופי' ס"ל לחלק ואכמ"ל:

ואמנם לא הוצרך מעלתו באריכות פלפולו לטרוח לפי דרכו דלר"א אמרינן מלתא דאתיא בק"ו כו' ממה דמצריך קרא לחלק וע"כ דס"ל דלא אמרינן ד"ת כלב"א ולדידי' אמרינן מלתא דאתיא בק"ו וכו'. והא ר"א אית לי' להדיא בפסחים ע"ז ב' דאמרינן לדידיה מלתא דאתיא בק"ו טוכל"ק וע' בענף יהושע לשבת קל"א ב' שדחה בזה קושית הח"ס חא"ח סי' קכ"ד דלתו' פסחים ג' ב' דמי שאין לו קרקע פטור מפסח כמו מהראי' א"כ למה מכשירי פסח דוחין שבת לר"א בפא"ד והא בידו להפקיר הקרקע. ולפ"ז ליתא דהא לר"א דל"ל דר' אמי גם בראי' לא מיפטר באין לו קרקע וממילא אין לפטרו ג"כ מפסח. ובספרו פרי יהושע פסחים ח' ב' דחה ג"כ בזה קושיתם שהשמיט הרמב"ם דר' אמי דלר"א דמלתא דאתיא בק"ו טוכל"ק אפילו בדאיכא למידרש לא מייתר הך קרא לכדר"א וכנ"ל:

ואולם בצל"ח לפסחים ע"ז ב' דגם ר"א מודה דבכולי קראי לא אמרינן טוכל"ק בדאיכא למידרש אלא הכא דבלא"ה אצטריך להאי והדם ישפך אע"פ שאין בשר כתב ג"כ והבשר תאכל להורות שאין הבשר ניתר אף דאתיא בק"ו אבל לומר דכולי קרא רק דבר דאתיא בק"ו גם לר"א לא אמרינן כן. ותי' בזה קושית רש"א דמנ"ל דר"י מצריך תרי קראי חד בעולה וחד בשלמים ודלמא ס"ל ג"כ דכולי קרא אתיא להאי דאין הבשר ניתר באכילה עד שיזרק הדם וס"ל כר"א דמלתא דאתיא בק"ו טוכל"ק יע"ש. ובפרי יהושע שנסתייע לזה מהרשב"א שבת קל"ב. וממילא נסתר ג"כ תי' הבאר אברהם דלר"א לא שמעינן הא דר' אמי דהא לדבריו לא סבר ר"א דלא אמרינן טוכל"ק רק בהאי פלוגתא דר"א ור"י ולא אמרינן דכולי קרא כתוב היכי דאתיא בק"ו. ובלא"ה י"ל דהש"ס נקט קושטא דמלתא דידעינן בק"ו דחזרה אבל ר' אמי י"ל דמפיק מפשטיה דקרא בארצך גם אי לא מייתר כלל. ועכ"פ אין מקום לדחיית הבאר אברהם דכיון דאיכא למידרש לכ"ע דרשינן ולא אמרינן דטרח וכתב לה קרא וע"כ דהתורה לא סמכה על הק"ו שיש איזה פירכא כל דהוא וכמ"ש במדות אהרן פ"ב חי"ג בטעם דאין עומה"ד הואיל ואדם דן ק"ו מעצמו ולכך לא ניתן מדת ק"ו למידן מיניה ד"נ אולי יש איזה פירכא לסתור הק"ו וע' בנוב"י מ"ת חח"מ סי' ט' בהג"ה מבן המחבר. ור"א לא פליג ג"כ אדר"י היכא דכוליה קרא מיותר וכצל"ח. וגם התם י"ל דלא פליג רק דטפי מסתבר ליה דפשטיה דקרא דדם זבחיך ישפך בכל גווני ואם יש בשר הבשר תאכל משיזרק הדם. וכן בקידושין ד' ב' למר בר"א דאמר ולאו ק"ו הוא הא אמרינן מלתא דאתיא בק"ו כו' ה"מ היכא דאיכא לשנויי כו' וכן בחולין קי"ח ב'. וכה"ג בפסחים כ"ד ב' דהיכא דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאוי יתירי וכן בבכורות ו' ע"ב וע' בתו' חגיגה י' ע"ב ותו' סוטה ג' א' ד"ה לא נשנית. וי"ל ג"כ דר"א דשמותי קאי בשיטת ב"ש דב' כתובים הבכ"א מלמדין ולכן ס"ל דטרח וכתב לה קרא וע' בחו"י חדש באור החוזר דף ק"ג ע"א מבן המחבר דגבי ב' כתובים אין מלמדין לכ"ע דכשבא יתור דרשה י"ל דמלתא דאתיא בק"ו טוכל"ק משא"כ בב' כתובים וכרש"ל בסוגיא דמ"ע שהז"ג דגבי ב' כתובים צ"ל שני יתורים. וערש"י סנהדרין מ' דאיך שייך באא"ע טוכל"ק כיון שזה ג"כ א' ממדות הנדרשות וע' בספרי זכ"י שבת קל"א בהג"ה משש"ב. ומל"מ פ"ד ממלוה הלכה א' בסוף הענין ד"ה גרסינן ובערוך לנר סנהדרין מ"א ע"א:

ואולם מה שהבין מעלתו דסברא דאתיא בק"ו טוכל"ק תליא בפלוגתא אי דברה תורה כלב"א. וזה נגד מה שמפורש בכל הש"ס בלי חולק דטוכל"ק ורק ר"י דפליג התם באיכא למידרש. וגם לפי דרכו לא היה לו לתלות רק באיכא למידרש אי דרשינן. ועיקר היסוד שלו מב"מ צ"ד ב' דלמ"ד דברה תורה כלב"א לא ידעינן רק מק"ו ואידך דלא ס"ל דברה תורה כלב"א סובר אף דאתיא בק"ו טוכל"ק וע"ש תו' ד"ה אלא דאף דגם למ"ד דברה תורה כלב"א דרשינן בכל מקום לבר מהיכא דלא מסתבר הכ"נ לא מסתבר לרבות אבידה כיון דכתיב בלשון גניבה כו'. וממילא ניחא טפי לדידיה לומר בהא דברה תורה כלב"א וגניבה ידעינן מק"ו ולא לאוקמי קרא באבידה ולומר דטוכל"ק כיון דאינו במשמעות הפסוק. ואינו ענין להא דפסחים וכי מאחר דאפילו בחזרה בהליכה למה לי ומפיק לכדר' אמי דבעי שיש לו קרקע והא בזה שפיר י"ל גם למ"ד דברה תורה כלב"א דטרח וכל"ק כיון דהוא במשמעות הפסוק. ובח"א ברכות מ' ע"א ד"ה אם שמוע בישן דבדאיכא למידרש דרשינן וכתו' בפא"מ (ל"א ב' וצ"ד ב' וכתובות ס"ז ב'). ובח"א תענית ט' א' עשר תעשר ותו' סוטה כ"ה ב' דמאן דס"ל דברה תורה כלב"א מודה בדאיכא למידרש ומאן דאית ליה דברה תורה כלב"א אין כח להוציא יתור הלשון ממשמעות. וריטב"א יבמות ע"א ב' ד"ה דברה תורה כלב"א פי' דסובר דאע"ג דאיכא למידרש כי הכא לא דרשינן כופל לשון. ור"נ נדרים ג' א' ד"ה הניחא פי' אע"ג דאיכא למידרש כי הכא וע' רא"מ פרשה לך משש"ב. והרי להתו' דר"א לא פליג רק בהני תרתי הענקה ועבוט דמוכחי קראי דדברה תורה כלב"א. ומ"מ פוסק הרמב"ם פ"ז ממת"ע הי"ג ופ"ג מעבדים הי"ד דדריש להני קראי וע' רמב"ם פ"ו מדעות ה"ז ובמל"מ שהאריך. ובסנהדרין פ"ה ב' דלר' יונתן לא דרשינן איש איש דד"ת כלב"א. היינו כיון דמרבינן בלא"ה מקרא ממקלל אביו דמשפטים לרבות בת טומאד"ר א"כ ממילא ל"ש לדרוש קרא דאיש איש. ומסולק קושית המל"מ רפ"ה מממרים דבסוטה כ"ד אף ר' יונתן דריש איש איש לרבות אשת חרש ולא אמרינן ד"ת כלב"א דלא מפיק ליה מקרא אחר דאיכא למידרש וכנ"ל. [ועשו"ת חו"י סי' קל"ט במ"ש התו' ב"מ ל"א ב' דהיכא דמוכח מבואר בקרא לא דרשינן נגד פשטיה דקרא רק אמרינן דברה תורה כלב"א לא כתבו זה רק אליבא דראב"ע ור"ש דדברה תורה כלב"א היינו במקום המבואר דוקא לא דרשינן לרבות יותר על המבואר אבל אנן קיי"ל בכל אופן יש לדרוש אף להוסיף על המבואר ולכן לא קיי"ל שם כראב"ע ור"ש עכ"ל וע' בח"ס חא"ח סי' ס"ח ד"ה ובסברא. ובשם אריה חיו"ד סי' ס"א דבדליכא למידרש לכ"ע ע"כ דדברה תורה כלב"א דאל"כ כו' תשלח ל"ל כדמקשה בחולין קמ"א ומיישב הרמב"ם כמ"ד דמצורע בימי חלוטו מותר כו'. ואף דבפ"ג מעבדים הי"ד פוסק כמ"ד דלא אמרינן ד"ת כלב"א כיון דליכא למידרש מידי מתשלח וע"כ דד"ת כלב"א עה"ד ועשו"ת בית אפרים חא"ח סכ"ג ואכמ"ל יותר]. וממילא נסתר ג"כ מה שתלה מעלתו דלמאן דס"ל לחלק ע"כ דלא אמרינן דברה תורה כלב"א דהא גם למ"ד דצריך קרא אחרינא לחלק ס"ל ד"ת כלב"א רק דמ"מ לדידיה לא מוכחי קראי כיון דאיכא למידרשיה וליכא פלוגתא בהא דר' יאשי' ור' יונתן בסנהדרין פ"ה ב' לגבי האי דרשה דד"ת כלב"א רק אי מייתר קרא לדרשו להכי דלר' יונתן לא מסתבר לרבות דידעינן בלאו הכי:

ובזה נסתר ג"כ מ"ש להוכיח לפי דרכו דהרמב"ם סובר כאביי דאי עביד מהני למאי דפוסק כר' יאשי' דולקח מדם הפר והשעיר שיהיו מעורבין וכמובא במל"מ פ"ו מגרושין וע"כ דסובר דצריך קרא לחלק ולדבריו לא אמרינן ד"ת כלב"א. דלפמש"ל ע"כ גם לר' יאשי' י"ל דד"ת כלב"א היכי דמייתי קרא לדרשו להכי. ובלא"ה ע' בדו"ח מערכה י"א בסוכה דהוה ספיקא דדינא באעל"מ למדקיי"ל דאו"ב בזכרים הוה ספק וע"כ דמספקינן אי הלכה כר' יאשי' או כר' יינתן והאריך בישוב פסקי הרמב"ם:

ובעיקר הנחת מעלתו בישוב הרמב"ם שהשמיט הא דמי שאין לו קרקע לב"ש דלא אמרינן ד"ת כלב"א ע' בנדה ל"ד ב' דדרשי לזכר כל שהוא זכר וע"כ דס"ל כדלעיל ל"ב ע"ב א"כ מה ת"ל איש איש ד"ת כלב"א וכמ"ש מה"ר ח"ב ערך ד"ת כלב"א בסי' י"ג להוכיח דס"ל ד"ת כלב"א ואפילו בדאיכא למידרש וע"ש בסי' י' וח"א ערך כל מילי דארל"ת בסי' ו'. ובישוב הרמב"ם כבר הארכתי. גם בכתבי בני המנוח זצ"ל נמצא תשובה על כמה דפין וקשה עלי להאריך יותר במה שדשו בו רבים:

ג מה שתמה על הנוב"י תנינא חאה"ע סי' קי"א בתירוצו הא' מתו' ב"מ קט"ו ב' ותמורה ו' א' דבשוגג גם לאביי לא מהני. כבר נשאל בשו"ת מהר"י הכהן תנינא בשער הענינים סי' י"ד ודחה בשני חילוקים ובשו"מ תליתאה ח"א סתנ"ב דחה עיקר קושיתו בפשיטות. וע' בספרי זכ"י ליומא ס"ג בדה"ס נ"ז ב' ד"ה מה שהשיב ובשושנת העמקים כלל י"ט וזכרון יצחק סמ"ז מש"ש בחקירה זו (וביתר הערות השואל ע' להלן סרט"ו):

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה