זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קפ
להרב ר' שמחה זיסיל ברודא מקעלים
מה שהקשה עהט"ז סתמ"ב ס"ק א' ד"ה כתב ב"י דמשמע דלרבנן דר"א נמי תערובות חמץ אסור מה"ת והיכן רמיזא איסור דאורייתא לתערובות כיון דלא דרשי מכל מחמצת לתערובות. והא לטור דמיירי שאין בו כזית בכדי אכ"פ ושאין בתערובות רק לקיוהא בעלמא מ"מ יהא אסור מה"ת בחצי שיעור עכ"ד:
הנה אם היה טעם האיסור בתערובות משום ח"ש לא הקשה הב"י כלום דאמאי מותר להשהות לט"ז סתמ"ב ס"ק ה' דלענין בל יראה בח"ש לא שייך חזי לאצטרופי. ובשאג"א סו"ס פ"א ובפ"י ביצה ז' ב' בפלוגתייהו דב"ש וב"ה אי בכזית או בככותבת והרי אין לוקין על לאו דבל יראה ולענין איסורא אפילו בכ"ש אסור מה"ת וע"כ דבפחות מכשיעור ליכא איסור ח"ש מה"ת. ובח"צ ספ"ו דלענין בל יראה כיון שאין עושה דבר שמחשיבו לא אמרינן דחזי לאצטרופי. ובאו"ח פסחים מ"ה ב' דבכולהו שמעתין דבפחות מכזית אינו עובר בב"י וע"ש מ"ו א' ד"ה בצק שבסדקי עריבה. ובמגן האלף סתס"ו ס"ק א' שהעיר ג"כ מסברת עצמו עהפר"ח דודאי מה"ת אין לאסור בפחות מכשיעור בב"י דהא דאסור משום דחזי לאצטרופי היינו באיסורי אכילה שבכדי אכילת פרס מצטרף לכשיעור. וע' במעין גנים ח"ב מעצ"ל בא"ח סתמ"ב ס"ח שהאריך. ודלא כצל"ח פסחים כ"ט דח"ש אף בב"י אסור וע' בנוב"י תנינא חא"ח סצ"א מבנו ובשו"מ תליתאה ח"ג סי' י"ג. וע"כ דסובר דהאיסור מפורש בתורה להדיא ולזה הקשה דהא רבנן דר"א לא דרשי כל וניחא דהט"ז לשיטתו:
ואולם בר"ש טבו"י פ"ב משנה ג' כתב להדיא דח"ש אינו אוסר בתערובות (וע"ל סי' קפ"א). ובתו' ע"ז ס"ז ב' ונזיר ל"ח ומעילה י"ח דלר"ש דכשל"מ היינו דוקא בעין ולא בתערובות. ובטהרת הקדש זבחים ע"ב א' תו' ד"ה וליבטלו ברובא בדה"ס ח' ע"ג לרמ"ה שהובא בריטב"א למכות דכיון דאכל ובמזיד אחשביה לחומר האיסור בכ"ש משא"כ לענין קרבן בשוגג דלא אחשביה למשהו של איסור. וע' בנחלת יעקב ח"ב בחידושי ע"ג ס"ו ב' ובהג"ה א'. והכ"נ י"ל בח"ש לח"צ ספ"ו דבעושה מעשה שמחשיבו לאותו פחות מחצי שיעור אבל באינו עושה דבר שמראה בו שמחשיבו לא אמרינן חזי לאצטרופי יע"ש ולא שייך בתערובות. אך בירו' ר"פ אלו עוברין מבואר אפילו ע"י תערובות דמוקי בחמץ ומצה שנתערבו ואין בו כזית לר"ש דכשל"מ. ובזכרון יצחק סמ"ג העיר מהפמ"ג בפתיחה לתערובות ח"א פ"א מהמנחת כהן דאם הוה כזית ובו רוב איסור דלא נהפך כולו לאיסור לחייב האוכלו כרת או מלקות שלא יהא הטפל חמור מהעיקר באכלו להאיסור בעין. וא"כ משכחת כשהיה בתערובות מצה פחות מכשיעור דחייב על החצי זית של היתר אבל בתו' ע"ג דקדקו דמודה בחצי זית שנבלע בחצי זית פת ואכלו דלא שייך בו ביטול להיות נהפך לאיסור. אבל לא העירו מתו' זבחים ע"ח ב' ד"ה הפיגול והנותר דמיעוט הבטל ברוב לא מצטרף להשלימו לאיסור. וע' בשו"מ תליתאה ח"ב סו"ס ס"ח וסו"ס קמ"ט. ובפמ"ג בפתיחה לבב"ח אם הפירוש דחזי לאצטרופי עם חצי זית אחר ויהיה שיעור שלם או שיטעה ויאכל כזית בכדי אכ"פ ובבישול והנאה ל"ש זה דהלכתא כדי אכ"פ נאמרה על אכילה. וכן העלה בפתיחה להלכות פסח אות ח' דבהנאה טעימה ג"כ מותר דליכא חזי לאצטרופי. וא"כ הכא דליכא כזית בכדי אכ"פ לא שייך לאסור בח"ש. וע' בשו"מ רביעאה ח"א סנ"ג בדה"ס כ' סע"א ד"ה והנה הפמ"ג ובח"ג סי' ק"ל ושו"ת חסד לאברהם חא"ח סמ"ט שהאריכו בחקירתו. ואולם בירו' תרומות ר"פ ו' דבאיסה"נ גם לר"ל אסור בח"ש. והכא לגבי תערובות חמץ דאיסה"נ אף בפחות מכשיעור אסור. ונסתר ג"כ דהפמ"ג דלעיל דבהנאה לא שייך חצי שיעור. ומסולק קושית השו"מ תליתאה ח"א סשכ"ז למה לא מיקרי חמץ ברשותו והא בידו לאכול ח"ש. וכן הקשה במגן האלף סתמ"ח סוס"ק ט'. ולפ"ז הא באיסה"נ גם ר"ל מודה דאסור מה"ת וכרמב"ם פ"א מחמץ ה"ז דאסור מה"ת מלא יאכל ע' בכ"מ ולח"מ (וע"ל סי' קפ"ב):
וע"ש בישועות יעקב בישוב קושיא השניה של הט"ז אמאי לא מוקי מתני' דאלו עוברין אפילו לרבנן דר"א וכתו' פסחים מ"ג ד"ה מאן תנא יעש"ב. ואולם י"ל דבזה ניחא דהוצרך הרמב"ם ללמוד בחמץ לח"ש מלא יאכל דסובר דח"ש אסור רק מסברא דחזי לאצטרופי וע' בתו' יומא ע"ד א' והיה לומר דלא שייך רק ביש בו מלקות ולכן מרבה קרא לרבנן דגם בנוקשה ע"י תערובות עובר בח"ש. ובעמק הלכה חא"ח סי' קל"ד ד"ה ובזה נ"ל דלר' יוחנן דמשרת להמל"א וכש"כ דלקי בטכ"ע וע"כ דאי לא ידעינן טכ"ע מגיעולי מדין מוקמינן משרת לטכ"ע ואין המלא"ס. ולא זכר מסנהדרין ע"ו א' בפלוגתא דאביי ורבא אי עומה"ד בגילוי מלתא:
ומה שהקשה מעלתו עהר"נ במשנה דחמץ של א"י שעעה"פ מותר בהנאה ושל ישראל דקניס גם לאחריני דלא עביד איסורא וכפ"ק דחולין מפני שמחליפין הא לאו הכי אסור. ודלמא התם אי מותר להכשילן באיסה"נ לתוס' ע"ג כ"ב א' ד"ה תיפוק דגם בדרבנן שייך לפני עור ואי אוכלים מסתמא החליפו. וע' בספרי וכ"י עירובין ל"ב א' רש"י ד"ה מתחת ידו ובעצי לבונה יו"ד סי' ק"ס ס"א בהג"ה. ורק לתו' שבת ג' א' ד"ה בבא דבתרי עברי דנהרא איסור דרבנן הוא. מ"מ לא אשכחן לחלק בתרתי דרבנן רק בלפני דלפני כע"ג י"ד. ורק דלשון מותר דחוק לפרש בלפני עור ובשבת ג' א' תו' ד"ה בבא ותוי"ש דפטור מאיסור שבת אבל מלפני עור לא מיירי. דבסתמא קאי לענין גוף הפעולה שהאיסור לגבי עצמו לחוד: