זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קעח
ועש"ק במדבר, דלהרב דקראסוב באזאר ר' חיים חזקיה מדיני
ע"ד שאלתו שבשנה זו נודע לו מכמה בעה"ב שנוהגין לברך על אכילת מצה בכל ז' ימי הפסח ובלילות ויש מהם שמברכים רק בשני ימים הראשונים ושני לילות הראשונים והכריז בכל בהכ"נ שבעיר לבטל מנהג זה. אך עתה מצא כתיב בקונטרסו שכתב מלפנים איזה שנים בשם באור הגר"א לא"ח ומעשה רב שאכילת מצה חובה כל ז' ימי הפסח לגבי לילה הראשון קראו אכילת כל הימים רשות. ואיננו תח"י לעיין עליו אם דעתו כהחזקוני כמ"ש הח"ס חיו"ד סי' קצ"א דאע"ג דמצוה איכא אינו מברך דמ"מ אין חובה לאכול דוקא מצה עכ"ד. ועיין במ"א סתרל"ט ס"ק מ"ה מה שאין מברכין על אכילת מצה כל ז' שאין מצוה באכילתו אלא שאין אוכל חמץ. וע' רש"י פסחים ק"כ ע"א דלא הוה אלא רשות ואי בעי לא אכיל כלל או בשר בלא לחם. וברכות מ"ט ב' בברכת מזוני דמש"ה אין מחזירין אותו וע"ש בתוס'. אבל במעשה רב אות קפ"ה וז"ל שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה הראשון שהיא חובה [וכה"ג בחולין ק"ה א' וסוטה מ"ד ב' וע"ש בפרש"י] וכן פירשו יו"ט א"צ אות פסח ומצה סוכות בסוכה והיה מחבב אכילת מצה כל שבעה וע"ש בדברי המגי' מהמלה"ד משש"ב. ובשו"מ רביעאה ח"ג סי' י"א ד"ה ראיתי שפקפק על המעשה רב. וע' בבאור הגר"א א"ח סתנ"ג ס"ק י"ד ולקוטי מהרי"ל בהמא"ס דפסח וע' תשב"ץ ח"א סי' ק'. ובמ"ע הלבנון שנה ששית גליון כ"ג בדברי חכמים הביא מראב"ע פרשה בא ומי שנדחק שאין כונתו בחיוב על כל השבעת ימים אשתמיטתיה מ"ש ראב"ע ביסוד מורה דף פ"ה בדפוס פראג ע"ד הפשט כי הם חיוב כי הכתוב אמר שבעת ימים תאכל מצות לחם עוני למען תזכור את יום צאתך והזכיר הטעם כי שבעה ימים אכלו המצות עכ"ל והנה כן דעת הקראים כו' יע"ש. ואני לא מצאתי גם מדבריו אלה יותר מהחזקוני וכפי שהבין הח"ס אבל עיקר החיוב לאכול רק על מצות ומרורים בלילה הראשון וכסוגיא דפסחים. גם מהמו"נ ח"ג פמ"ג דאכילת מצה אלו היה רק יום אחד לא היינו מרגישים כו'. ובדברי שאול פרשה ראה בפסוק ששת ימים נדחק ללא הכרח. ובלאו הכי הורגלו הפשטנים לבאר המקרא גם בהיותו נגד הקבלה וכרא"מ פרשה משפטים שהמפרשים כולם לא כוונו בפיה"ת רק לפרש פירוש המקרא יהיה כהלכה או שלא כהלכה. ובאמונת חכמים פרק ב' שפירשו הרבה פעמים כדברי היחיד בגמ' כמו בפסוק אשר יאמר כי הוא זה ובפסוק והשקה את האשה ועל פסוק והנה כהה הנגע פרש"י דלא כמאן יעש"ב. והארכתי בספרי זכ"י לשבת ק"ח ובב"י טא"ח סי' י' ד"ה ולענין הלכה כיון שרש"י מפרש הוא ולא פסקן וכו'. ועכ"פ דרכו בקודש להקדים הפשט ולחקור אח"כ כיכולתו הסיבה שנטו מזה ובסוטה ט"ז א' וירו' קידושין פ"ק בשלשה מקומות הלכה עוקבת המקרא ועשו"ת חו"י סי' קצ"ב וביבמות כ"ד א' ושו"ת פני אריה סע"ט כי גם בפשוטו לא עמדו הפשטנים על תכלית הכוונה יעש"ב:
ובפ"י פסחים כ"ח ב' דאמר ר"ש כל שישנו בקום אכול מצה דלר"ש הוה חובה כל ז' ימי הפסח בקום אכיל מצה לספרי פרשה ראה דדריש ר"ש רומיא דקראי דששת ושבעת ימים לענין חדש וישן. (וע"ל סי' קפ"ט). ובזה מסולק קושית הטעה"מ עהש"א סצ"ו בישוב קושית התו' רפ"ג דסיכה ל"ל קרא דאיני יוצא במצה של טבל דבאין לו רק של טבל דעשה דוחה ל"ת אין כאן מצוה הבב"ע. מפסחים ל"ח ב' בחלות תודה דלא הוה ראוי לשבעה. וע' בזכרון יצחק סי' ס"ב ובתפארת יוסף חא"ח סי' י"ז וכליל תפארת אות ב'. וע"כ דהתם בפסחים ל"ו דקאי לר"ש דאיסור חע"א ולר"ש כל שבעת ימים חובה להפ"י. ואם שיש לדחות למ"ד בשבת מ"ג וביצה ל"ד כיון שאם עבר והפרישי מתוקן. ועשו"ת שמן רוקח ח"א סכ"י אית י"א בישוב קושית הש"א דלר"י לשיטתו בלא"ה ידעינן דמצה בעי כזית מקרא דשבעת ימים תאכל מצות. ולמעיין שם בסוגיא אין קיום לדבריו וע' בזכרון צבי מנחם לפסחים ל"ח בדה"ס מ"א ע"ג ובספרי זכ"י לפסחים כ"ח ב'. ומיושב ג"כ קושית העצי לבונה יו"ד סרצ"ג ס"ב על התו' קידושין ר"ד ל"ח מהירו'. ולפ"ז ניחא להמפרשים דלמל"מ דמ"ע מקיים שלא כד"א ורק דהתם לר"ש דכ"ש למלקות לוקין גם שלא כד"א לרש"א שבועות כ"ג וע' בעקרי דינים חא"ח סי' י"ח אות ס"ב בהגהת הד"ט. וא"כ י"ל דגם הירו' לשיטה זו דאתיא כר"ש ולדידיה הוה ראוי לשבעה דכל ז' הוה חובה. ובשאילת שלום תנינא סי' י"ז ד"ה ומה שהקשית בברכות ל"ז כו' מהא דראוי לשבעה. ובעיקר דהפ"י לא משמע כן בפסחים צ"א ב' דבמצה מודה לת"ק דמכאן ואילך רשות. וערש"י ביצה כ"א ע"א ד"ה ואדם יוצא כו' הרשות בידו ומשמע דליכא מצוה כלל. ובע"פ ליתא האי רומיא דקראי אלא מה שביעי רשות וכפרש"י ורק במכלתא בא וברש"י ובפרשה ראה כתוב אחד אומר שבעת ימים וכתוב אחד ששת ימים השביעי היה בכלל כו'. ובמי נפתוח בקדם לעין אות ל"ח דחה ג"כ דהפ"י מתו' קידושין ר"ד ל"ח דמ"מ בליל שני לא הוה עשה דלפה"ד לר"ש פסחים כ"ח ב' כריה"ג דפסח מצרים אין נוהג חימוצו אלא יום אחד. וערש"י פסחים ל"ו הא ביוט"ר סעודת ליל ראשון דמשמע דכל הסעודה היה מצוה באכילת מצה ואף דיוצא בכזית ראשון. ועי' בהעמק שאלה סנ"ג אות ד':