אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קעז

סימן קעו

ועש"ק ט' ניסן תרל"ז להרב דלינאקווא ר' מנחם שרגא רעוויל

ע"ד שאלתו בהיות מנהגם מבלי לטחון חטי קיץ על חה"פ ובשנה זו מיוקר חטי החורף טחנו. אם יש לחוש לשמועה בשם הגר"ח מוולאזין שמי שאינו נזהר בישן בכל השנה יזהר בכזית מצה:

תמהני מה זו שאלה בדבר המפורש בפוסקים וכמ"ש במק"ח סתנ"ד ס"ה שהפר"ח הפריז על המדה נגד כל הראשונים ואחרונים וכן בירו' דחלה שהביאו התו' ר"ה י"ג ד"ה דאקריב. וכן העלה בהק"ט ח"ב סרמ"ח ועשו"ת מים רבים חא"ח סמ"ג מ"ד מ"ה מ"ו וחיו"ד סו"ס ס"ו ובשו"ת דברי דוד מבנו סכ"ד בדה"ס ע' ע"ד. ובנוב"י תנינא חא"ח סע"ט דלית דחש לה כ"א המהדרין מן המהדרין ולרמב"ם הוא לאסמכתא והרא"ש והרבה גדולים מקילין ובדרבנן שומעים להקל. וע' בשע"ת לא"ח סתנ"ג סוס"ק ה' ובשו"ת מהרמ"ל סי' קי"ט. ובבית מאיר א"ח סתנ"ב ס"ח וע"ש בסעיף ד' שתמה עהפר"ח דכזית מצה של לילה הראשון אין יוצאים אא"כ שמור משעת קצירה אף בשעה"ד ודלא כהמחבר. ובתשובה מאהבה ח"ב סרל"ו דל"ש ספק ברכות להקל במקום שיש מחלוקת בגוף המצוה כרדב"ז ח"א סרכ"ט. דא"כ ברוב המצוות לא נברך דשכיח פלוגתא דרבויתא וכמו בתפילין דפליגי רש"י ור"ת וכדומה. ובאבן ספיר בחדרי תימן פי"ג בשם הרב דצנעא מפסקיו בשו"ת שלא הרגיש ג"כ בחילוק רדב"ז הנ"ל לענין ספק ברכות וע"ש עוד בפרק ט'. וע' בנש"א הלכות מרור ובדיקת חמץ שאלה ל"ו ובדרך פקודיך מ"ע י' באכילת מצה בחלק הדבור אות ד'. ובשאילת שלום תנינא סי' קפ"ג מחמיר בפשיטות. ולא ראה שכבר האריכו בחקירה זו. וע' בצל"ח ר"ה י"ג א' סוה"ד ממחרת להפך בזכות רוב העולם שאין נזהרין לדקדק שיהיה להם כזית מצה למצוה מחטים השמורים לשם מצוה משעת קצירה למדקיי"ל מושב בכל מקום שאתם יושבים ולדבריו עיקר הטעם הואיל דמצה שמורה לא צריך שמורה כ"א משעת לישה:

אמנם מ"ש מעלתו לתלות בדהחו"ד סי' ק"י בפתיחה דגם לרמב"ם דספד"א לקולא דוקא בספק ל"ת אבל במקום דמזהיר בקום ועשה צריך שיהיה מחוייב בודאי ובספק לא קיים המ"ע כלל. וכמו בקצירת העומר דכתיב קצירכם ודרשינן ודאי ולא ספק של א"י:

כבר הארכתי בתשובה בסתירת דהחו"ד אשר אין רצוני להאריך בזה במה שדשו בהם רבים. ועכ"פ כאן אין הספק חל מצד קיום המצוה כיון דהתירה התורה הספק דדוחה לספק ל"ת. ואין זה ענין למ"ש הכו"פ יו"ד סו"ס ס"ה ה"ו באכילת גיה"נ של נבילה ועולה דחייב שתים וע' באו"ח לקידושין ר"ד ל"ח וזכרון יצחק סל"ח דלענין אכילה הוה שני הפכים אי מיחשב אכילה בקיום המצוה ולענין הל"ת אינו עובר ויותר אפ"ל לפי דרכו לפמ"ש הראשונים בישוב קושית רשב"א ור"נ בסוגיא דאזלינן בתר רובא משום דהוה אתחזק חיובא. וממילא לכ"ע הוה לחומרא מה"ת שמוטל עליו לקיים המצוה. ולר"נ פכ"ש אבל לא בטבל וטעמא דכל הני משום מצוה הבב"ע וכ"מ ברמב"ם פ"ו מחמץ ה"ז. ותליא בסתירת דהת"ו סוכה י' ולקמן ל' ע"א אי מהבב"ע דאורייתא ובנוב"י תנינא חא"ח סי' קל"ג דתליא בפלוגתא דאמוראי וע"ש בסי' קל"ד וקל"ה ובתשובת מפרשי הים שבסו"ס ים התלמוד בשו"ת להגר"מ בנעט ובעולת שמואל סי' ג' ד"ה ומהבב"ע אי פסול מה"ת או רק מדרבנן. והארכתי בתשובה (ע"ל סי' קע"ח) בדהש"א סצ"ו דבאין לו מצה אחרת ל"ש מהבב"ע. ובקרבן ראשית סי' י"ב בנוהגין להחמיר באיסור חדש באין לי מנה אחרת דל"ש מהבב"ע ועשו"ת ראשי בשמים חא"ח סכ"ד וכמו שהאריכו דל"ש רק בגזל שלא ניתן לגזול ממין חבירו בשביל קיים המצוה וכביצה ל"ט דממונא לא בטיל ולהכי לא קאמר בפכ"ש לה רק ל"ה רק משום בל תאכל טבל לר"ש דאף באיסור כולל דיוה"כ לגבי נבילה משא"כ לדידן דבאיסור כולל אחע"א:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה