אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קעד

סימן קעג

ד' למב"י תרל"ב להמ"ץ דלוקניק הר"ר אברהם הלוי

מכתבו מיום אתמול הגיעני ע"ד מנהגו בחמץ משהו שנמצא בפסח בתבשיל להתיר הכלים לפסח הבא כפי שקבל מרבו המנוח הרב דקראטינגא וכן הורה הרב ר' יוסף מסלוצק בהיותו בקהלתו וכעת נחלק עליו איזה צומ"ר ומבקש להודיע דעתי על להבא. כבר העיר בשו"ת רע"א סכ"ו דבאיסור משהו סמכינן אח"צ סע"ה דאחר יב"ח הוה עפרא בעלמא ומ"מ אם אירע זה בסוף ימי הפסח יהי' אסורים בתחלת ימי הפסח הבא. אבל א"צ לזה דהא אפילו התבשיל עצמו מותר בפסח הבא דבטעם לא אמרינן דחוזר וניעור עכ"ל. ובמק"ח סתמ"ז ס"ק ה' הקשה על הסוברים דחמץ בפסח לא הוה דשיל"מ דחוזר ונאסר והא לר"נ הוה דשיל"מ משום דהתערובות מותר הרי לא יאסר לשנה הבאה דכיון שנתבטל קוה"פ אינו חוזר וניעור ותירץ כיון דבשנה הבאה יצטרך לבוא לידי ביטול מיקרי חוזר ונאסר. אבל בסו"ס תנ"א אם נתחמץ תבשיל בפסח מצניעין הכלים עד לאחה"פ אבל אסורין לפסח של שנה הבאה. וע"כ דלא מיירי בנתבטל החמץ בס' דאלו משום משהו לא היה חוזר ונאסר. ובשו"ת השיב משה חא"ח סי' י"ז האריך לפלפל בזה וע"ש בהג"ה מנכדו ובשו"ת בית שלמה קמא ח"ב מא"ח סצ"ג שמורה תמיד דהכלים שיש בהם בליעה מתבשיל שיש בו משהו חמץ בפסח מותר להשהות בהם בפסח שבשנה שניה למאי דהכריע רמ"א דלח בלח אינו חוזר וניעור מכש"כ בטעם בעלמא. ובאומץ יוסף בהשמטה לא"ח סתנ"א דף מ"ד ע"ב ד"ה ועל אשר כו' בחטה שנמצאת בפסח דמותרים הכלים לפסח הבא דלא הוה אלא משהו והוה תערובות קוה"פ ולא אמרינן חו"נ ופקפק מדהב"ח דלמא נגעה החטה בעצמותו של כלי ולא נתבטל בדופנו והוה חמץ משהו בעין בתוך הכלי יעש"ב:

[ושוב הגיע אלי מכתב מהרב דראמען ר' אליעזר אראלאראוו מתשובת דבר שמואל שהובא בשע"ת סתנ"ט ס"ב שטרח להתיר הכלים שלאחה"פ ובסתמ"ז דהכלים אסורים לאחה"פ אפילו נתבטל בחמץ וכש"כ תערובות משהו וכתב דהדב"ש מיירי לענין פסח הבא להתירם וס"ל דהתם משום משהו גם הבלים נאסרים לפסח הבא. וע' בשד"ח חלק דברי חכמים סצ"ט שהזכיר מאיזה תשובות ובדינים ממערכת חמץ אות ד' ס"ק ט"ז ד"ה אחר שנים וע' בנין שלמה חא"ח סכ"ד ובעי"צ סי' כ' ומלשון הרב בד"מ ובהג"ה סתמ"ז בכלי שנתבשל בפסח ונמצא בתוך התבשיל משהו דמותר להשתמש בה לאחה"פ. מזה אין להכריע דהא דכתב לאחפ"ב להוציא מדעת הרוקח שהובא בח"י ס"ק ד' לחלק בין היתירא בלע ולזה אשמעינן דאף דנשתמש בכלי חמץ הרבה מותר לאחה"פ אבל בנאסר משום משהו יהיה מותר להשתמש בפסח הבא:]

ולכאורה היה נראה לצדד בקדירה הנאסרה בפסח ממשהו לאסרה גם לפסח משנה הבאה דאף דפסקינן בחמץ שנתערב קוה"פ דאינו חוזר וניעור ואף בנתבטל לאחר שש מ"מ הכא הא בלע איסור חמור שלא נתבטל בשעתו והא בטור סצ"ט נקטינן דחוזר וניעור בשאר איסורין. וע"כ דשם בנו"ט חוזר וניעור דהא הטעם ניכר בהם משא"כ לענין איסור משהו וכתו' ע"ז ע"ג א' ד"ה כי אתא. ולכן בחמץ שנתערב קוה"פ בס' ואין הטעם ניכר שלא היה עליו שם איסור מעולם וכשבא זמן האיסור בפסח אין חזק כ"כ לקרות לו מחדש שם חמץ ולאסרו במשהו אבל כשנתבטל בס' דנקרא עליו שם איסור לאסרו במשהו מ"מ בפסח הבא חוזר וניעור שחזר השם חמץ ויקץ כישן. ואולי י"ל דניעור ע"י הוספה במעשה מצינו ולא בזמן מאליו וטפי ניחא לומר הואיל ואידחי אידחי כשבת צ"א ואכמ"ל. ובל"ז מצינו משהו ונוטלפ"ג ביחד ולשיטת הרמב"ם ורשב"א דהיכא דאיסורו במשהו גם נוטל"פ אסור והובא בע"ג ס"ז א' בתו' בהא דמספק"ל לרבא שם פ"ח ב' אי נוטלפ"ג אסור. וע' באו"ת לפסחים ל' ע"ב בסה"ס נ"ד א' ד"ה ובכדי משש"ב. ובלא"ה הלא הפר"ח סובר להלכה דחמץ בפסח חוזר וניעור וע' בחמד משה סתמ"ז ס"ק כ"ג שלא מצא כן בהדיא דאם גוף החמץ נתערב אם אמרינן אינו חו"נ ואף ביבש ורק במשהו שהוא כאלו אינו שנתבטל ובדאיכא ס' משהו ונוטלפ"ג אפשר דיש להקל דאינו חו"נ. וע' בפר"ח יו"ד סצ"ו ובש"ע הרב סתמ"ז אות ז'. ובנוב"י מ"ק חא"ח סכ"ד שבכל מדינות רוסיא ואשכנז נוהגין להקל דאינו חו"נ בפסח. ועשו"ת בשמים ראש סל"ה במשהו שנתבטל קוה"פ שאינו חו"נ וע' בבית מאיר סתמ"ז ס"ד בדף ס"ד ע"ב ושו"ת תפארת צבי חא"ח סכ"ד וח"ס חא"ח סי' ק"ז:

ובמ"א סתמ"ז ס"ק ל"ח בזיתים שנחתכו בסכין של חמץ ונתבשלו קוה"פ להתיר הרוטב ולאסור הזיתים משום דחמץ שמו עליו ובמשהו ועוד די"א דחוזר וניעור. ולכאורה הא להמ"א בעצמו בס"ק ז' דבטעם לכ"ע אינו חו"נ. וע"ש בס"ק י"ג במ"ש הש"כ דרשב"א לטעמיה דחו"נ בפסח דצ"ע דהא בטעם בעלמא לכ"ע אינו חו"נ. ואין חילוק לתערובות השניה וליכא ס' וע' במ"א לעיל סוס"ק כ' ובשיורי לקט הניח בצ"ע ובמחהש"ק נדחק להגיה דתיבת ועוד ט"ס ור"ל כיון דחמץ בפסח אסור במשהו וי"א דחו"נ ואע"ג שבמ"א ס"ק ז' וי"ג דבטעם לכ"ע לא אמרינן חו"נ צ"ל דזה לא כתב המ"א כ"א לסניף עכ"ל. ובבאר יעקב סתמ"ב ס"ק כ"ד במ"א וע"ל ס"ק ל"ח שתמה ג"כ שהמ"א סותר דבריו לעיל ואולי דכונתו לש"כ שהובא בס"ק י"ג דאף היכא דליכא אלא טעמא חו"נ לרשב"א. ודוחק הוא כיון דהחליט לעיל דלא כנ"ל. וע' מ"א סתנ"ב ס"ק י' וח"י ס"ק ג' ותו' זבחים צ"ו ד"ה אם טש. ובמק"ח סתמ"ז ס"ק ט"ז דכיון דסתם סכין אינו נקי יש לחוש לבעין הנדבק אף דבאי אפשר לבררו בטל ברוב כיו"ד ק"ג מ"מ בחמץ חו"נ. ובמגן אלף ס"ק ט"ו דחה זה וע"ש בכוונתו וע"ש ס"ק ט' וחמד משה ובגד ללבוש בדה"ס כ"ה רע"ג ד"ה נשאלתי כו' משש"ב. ובהאי ענינא דאין מחלק הרב בין היתירא בלע לאיסורא בלע דהוציא כן מתו' פכ"ש ל' ע"א ד"ה לשהינהו יש להתלמד דזה תליא אי נוטלפ"ג מותר בפסח ולמ"ד אסור צ"ל דאינהו ס"ל כתו' בע"ג ור"נ פכ"ש דאין כאן מבטל איסור לכתחלה דכי אשתמש בהיתירא אשתמש. וא"כ כיון דנוהגין בנוטלפ"ג לאסור א"כ יש לחלק גם בין התירא בלע לאסורא בלע. אמנם לר"נ דס"ל לר"ש דאיסור חמץ לאחה"פ הוה כתרומת חו"ל ניחא הכל. וע' בסתמ"ז ס"ק ד' ובכרם לשלמה בחידושיו לפסחים ל' בדה"ס ט' ע"ד מ"ש בדהרשב"א בתוה"א דחמץ שמו עליו דא"כ גם לענין נוטל"פ אין ללמוד בב"ח מחמץ יעש"ב. וע' באשל אברהם א"ח ססמ"ז ס"ק ג' ד"ה וארבע ובמטה יהונתן יו"ד סצ"ג. ובבאור הגר"א סתמ"ז ס"ק ל"ז תלה דין נוטל"פ בהתו' פסחים ל' ע"א ד"ה ולשהינהו וע"ג ע"ו א' ד"ה מכאן ולפ"ז תיקשי עהר"נ דנוטלפ"ג מותר בפסח וא"כ למה לא יהיה מותר גם בפסח לרב והגמ' לא הקשה כן רק ולשהינהו לאחה"פ דכי אשתמש בהיתירא אשתמש וכמ"ש הר"נ ומזה נראה דלאו הא בהא תליא:

אולם יש לדון למ"ש הרמב"ם בטעם איסור חמץ במשהו משום דשיל"מ. וקשה דבשלמא באוכל שייך משום דשיל"מ דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כיון דסוף סוף לא יאכלנו רק פעם אחד. אבל בכלי כיון דאפשר להשתמש בו בפסח גם לאח"כ וההיתר ע"י ביטול כולל יותר מהיתר הבא ממילא לא הוה דשיל"מ וכמ"ש הצל"ח לענין טלטול והנאה שאינה של כליון דלא הוה דשיל"מ כיון שרוצה ליהנות היום גם למחר. וע"כ משום דאאפ"ל בסברא לחלק הכלי מהמאכל וכחגיגה י"ט לב"ש לענין טומאה. או דלא פלוג בין היכי שנאסר ביו"ט בחמץ שהכלי אסור אז בודאי. וע' בתו' ותוי"ש יומא נ"ט ע"ב כיון דבעולה איכא כבר מעילה מדאורייתא ובדילי אינשי מיניה:

והיה נראה עוד לכאורה שהיה לרמב"ם לפסוק דקדירות מותר גם בפסח אי נימא דקדירות הוה דשאל"מ דלמה שנאסר לא הותר כיו"ד סי' ס"ט וסי' ק"ב בש"כ ושייך סברת הגמ' יבמות פ"ב א' אי לכהן מישרי שרי. ולפמ"ש התו' דע"פ רוב הבליעה משהו. ואף גם לשמואל היינו רק לאחה"פ דלטעמי' דמב"מ במשהו וס"ל דחיישינן בפסח דלמא אתא להשתמש במינו כרב אבל לדידן דגם במינו בנו"ט בדשאל"מ וע"כ שלמד מזה בעצמו כמו דלשמואל חיישינן עמבשא"מ ממב"מ כן לדידן משהו משום נו"ט ולא ס"ל כתו' דבליעת כלים מחמץ רובם במשהו. אבל כל זה לאותו פסח אבל לפסח משנה הבאה דגם התבשיל בטל אין סברא להחמיר בכלי יותר דהרי הי' צריך להיות הקדירה מותר תומ"י גם בפסח הראשון דהוה אל"מ ורק דגזרינן גם לדידן משהו משום נו"ט וכולי האי לגזור משום יו"ט משנה הבאה כמ"ש התו' בנוטלפ"ג ומשהו בכלל כש"כ כה"ג. וכן לסברא דחמץ במשהו דלא בדילי כולי שתא ג"כ לא שייך לחוש כ"כ עד פסח דלשנה הבאה ועכ"פ כיון דלאחה"פ הותר דיינינן ליה כאלו נתערב אז ואינו חוזר וניעור. ולפ"ז בטעם שנתערב קוה"פ הי' אפ"ל דהו"ל דשיל"מ דהא אינו חו"נ לשנה הבאה ואף דבפסח הבא ההיתר ג"כ משום ביטול מ"מ י"ל דלא שייך לחוש לאיסור משהו גם לשנה הבאה משום יו"ט ולהחזיר לאיסורו אחר שכבר הותר אף אי נימא דחו"נ היכי דבלוע איסור חמור שלא נתבטל לשעתו. וע' בכנפי יונה יו"ד סי' ק"ב בדין חמץ בפסח שכתב הרמב"ם דהו"ל דשיל"מ ובשו"ת פני אריה סי' א' ואין רצוני להאריך יותר במה שדשו בהם רבים:

והנה בסברת הצל"ח הנ"ל לחלק בין טלטול דלא הוה דשיל"מ כמ"ש בפסחים ט' ע"ב ד"ה תשע צבורין וביצה ב' ע"ב ד"ה אם נתערבה וד' ע"א בדרשת בן המחבר בסוף פלפולו ד"ה והנה העולם מקשים בדה"ס י"א ע"ד ושם ח' ע"ב ד"ה משום התרת חלבו וכ"ד ע"ב ד"ה והרי"ף ורא"ש וד"ה והא דאמר רב אשי. והקדימו בפ"י פ"ג דביצה דלענין טלטול מוקצה לא אמרינן דהוא דשיל"מ ושוב הביא ראיה לדחות זה. וע' במקום בינה על הבינה לעתים פ"ב מהיו"ט הלכה י' אות י"ח מש"ש. ובמעון הברכות ר"פ כיצד מברכין ד"ה טרקסמון שכ"כ המל"מ בסברת דשיל"מ דלא שייך בהנאה וטלטול. ועדיין לא מצאתי מקומו איה. ובפמ"ג יו"ד סצ"ט במש"ז ס"ק י"ב ד"ה ומדי דברי ואם היינו אומרים דדשיל"מ לא בטיל באכילה ולא בטלטול כנראה מר"נ פ"ק דיו"ט הוה א"ש:

ואולם בצל"ח לפסחים י"ט ע"ב בסוגיא דר"ח סגה"כ אות ק"ח תמה על ר"מ ור"א שאמרו לטמא אחרים טהור לרשב"א שאפילו אם ההיתר בא ע"י מעשה מיקרי דשיל"מ ולמה לטמא כלים יהיה ספיקו טהור הלא אם הכלי שטף יש להם טהרה במקוה והוה דשיל"מ ואיפכא מסתברא דלאוכלים טהור שאל"מ. ומכח זה המציא דבר חדש בדשיל"מ דאם יש לו חזקת היתר לא יועיל דשיל"מ בדרבנן להחמיר יותר מאיסור תורה בשאל"מ. ולא אסיק אדעתיה לחלק בפשיטות כסברתו בכ"מ דהא אף אי טמא מטמא אוכל. מ"מ לגבי הכלי דלא הוה אלא הנאה לא שייך דשיל"מ. ובפת"ש יו"ד סי' ק"ב ס"ק ו' במ"ש בתשובת רע"א סכ"ז שהקשה עהש"כ בכלי שנאסר מבליעת איסור וכו' והא בלא"ה לא הוה דשיל"מ דהא השימוש שרוצה להשתמש היום בכלי זו אין לה מתירין לסברת הצל"ח דבהנאה לא שייך דשיל"מ. וכבר הקדימו בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סנ"ח אות כ"ד וע"ש סו"ס י' עמ"ש דלענין הנאת תשמיש הכלי דאיכא היום ומחר ולא הוה דשיל"מ אי לאו משום הגעלה דיכול לעשות מידי וז"א דא"כ איך כתב הטעם בסי' ק"ב ס"ק ח' דלהשהות מעל"ע הוה דשיל"מ ונימא ג"כ דאיכא הנאת שימוש הכלי היום ולמחר. וכן העיר בשו"מ רביעאה ח"א סכ"ו דל"ש בכלי דשיל"מ מה"ט. ובתיבת גומא מהפמ"ג פרשה בהעלותך אות א' בנתערב קערה בדיל בין שאר קערות בטל קוה"פ ואין חו"נ דאין תקנה בהגעלה וע' ט"ז וש"ך יו"ד סי' ק"ב וי"ל דחמץ לא מיקרי דשיל"מ בצירוף דאסור להשהותו לדידן משא"כ כלי עכ"ל. ובשו"ת תפארת צבי תא"ח סכ"ד ד"ה וע"ד שכתב לרמב"ם דהוה דשיל"מ אף דמדרבנן אסור לרשב"א דכלים שנתערבו לא חשיב דשיל"מ ע"י הגעלה והא אכתי יל"מ שישהה מעל"ע ויהיה שרי מה"ת יעש"ב. ובדו"ח מרע"א מערכה ב' לעירובין ל"ה א' דף ת' ע"ב דלענין מלאכה בפורים אין להקל בספק דבריהם דהוה דשיל"מ. ואף דלא שייך רק באכילה דיכול לאכלו רק פעם אחת. מ"מ הא מהש"כ בסי' ק"ב דלא נחית לחילוק זה דכתב בכלי איסור שנתערב דצריך להשהותם עד למחר שיהיה נוטל"פ דהוה דשיל"מ. והרי בכלי נמי יכול לבשל גם היום גם מחר. וע"ש עוד כיון דגם במים ומלח אמרינן דגם בתחומין יש דין דשיל"מ ואמאי לענין ספיקו לא וע"כ דל"ש בתחומין דיוכל לטלטל היום ומחר אבל במים ומלח לענין ביטול מטעם מב"מ הוא דלא בטלי. ובישועות יעקב א"ח סתס"ד ס"ק א' לענין השתמשות בכלי חמץ לא חשיב דשיל"מ שצריך להשתמש גם עתה. וע' בנחלת יעקב ח"ב בתשובה לענין טבילת כלים בדה"ס ט"ז ע"ג ד"ה עוד נראה כו' בהא דאסור להטביל כלים בהש"מ דיו"ט. אף דלא גזרו על השבות בהש"מ דהוא משום דספד"ר לקולא דלענין טבילה הוה דשיל"מ. אך דאם נצריכהו לטבול פעם אחרת יתעכב אחר יו"ט ולהמתין עד אחר הע"ש דיפסיד תשמיש אותו היום ולכן הוצרך רש"י לפרש בהש"מ דיו"ט וע"ש עוד משום חזקת איסור שעדיין הוא יו"ט ואסור משום דשיל"מ יעש"ב. ולא העיר מדברי האחרונים שקדמוהו בחקירה זו:

ובנוב"י תנינא חא"ח סע"ד ד"ה ומה שהקשה מתו' עירובין מ"ה ב' וע"ש ד"ה אב"א וע"ש בספרי זכ"י בחידושי. ובדשו"א חא"ח סו"ס כ"ה מיישב ג"כ קושית התו' דעירובין עפ"ד הצל"ח דגבי עירוב רוצה לילך ולטלטל גם היום. וכבר הובא זה בנוב"י וכנ"ל. וע' בשעה"מ פ"ב מהיו"ט ה"ו בדה"ס ל"ב ע"ב ד"ה ואפשר ליישב כו' והא בסוף משילין ס"ל לרב אשי דדשיל"מ אפילו בעירוב לא בטיל וע"ש ע"ב ד"ה גם בזה ובטעה"מ דלזה לא הקשו לעיל ל"ה א' בספק עירוב דר' יוסי מקיל דמזה סייעתא להצל"ח דלענין עירוב בהליכה ל"ש המתן עד למחר ולכן גבי מים ומלח שייך דשיל"מ דאם יאכל היום לא יהיה לו למחר ולכך הקשו הכא לענין מים המתן עד למחר ושתה מים אלו יעש"ב ואין לדבריו באור דאדרבא במים ומלת מיירי לענין טלטול לענין להוליכן כרגלי כל אדם ול"ש דשיל"מ דיוכל לשתות מהם היום גם למחר וכמו שהביא הנוב"י בעצמו שלסברתו מיושב קוהת"ו. וכן הקשה בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סנ"ח אות כ"ד וסו"ס י' אות ד' דקשה ע"ד התו' מסברת הצל"ח. ובשו"ת ס' יהושע חא"ח סט"ז וחיו"ד סנ"ג ד"ה ובתחלה כתב ג"כ שיש לפקפק עהצל"ח מביצה ל"ט א' במים ומלח דהוה דשיל"מ והתם לענין טלטול מיירי ואפ"ה אמרינן דהוה דשיל"מ ויש לחלק עכ"ל וע' בשו"מ רביעאה ח"א סי' ל"ד וקמא ח"ג סי' קנ"א. וע' בנחל איתן פ"ו מעירובין הי"ב. ובנוב"י תנינא האה"ע סל"ח לענין מינקת דלא הוה דשיל"מ מה שמותר לאחר כ"ד חודש לסברתו לחלק בין אכילה לטלטול. ובפת"ש ליו"ד סי' קפ"ז ס"ה בנחלת צבי וכן אם אין לה וסת קבוע כו' תלינן במכה מכח ס"ס על הקושיא ששמע בשם הנוב"י דהא הוה דשיל"מ שתספור ותטבול ולא מהני ס"ס ודחה לסברתו בעצמו הנ"ל וגם שאין ידוע בודאי שיבא המתיר וגם לצל"ח בסוגיית ר"ח בגה"כ לחלק היכי שהיה לה חזקת היתר. ולא הרגיש שהצל"ח שהמציא דבר חדש אין לו הכרח לשיטתו דגבי כלי שצריך להשתמש גם היום לא שייך דשיל"מ וכנ"ל. ובשו"ת דברי יעקב ספ"ג דף ע"ו ע"א דלמה נתיר לטבול לכתחלה בשביעי ביום במקום אונס דשעה"ד ואף בדיעבד דאפשר לטבול ביום מחר מ"מ הוא מפסיד עונת הלילה וכסברת הצל"ח בטלטול ומפורש יותר בהנוב"י הנ"ל לענין מינקת ובבית שלמה מה"ב ח"ב מיו"ד סי' י"ב דף ז' ע"א כיין דיכולה לטבול שנית הוה דשיל"מ ואף בספד"ר לחומרא כנוב"י קמא חיו"ד סנ"ג. ואף דאם תדחה טבילתה לזמן אחר לא חשיב דשיל"מ וכן מוכרח מכל הדינים דתלינן בכתמים משום דהוה ספד"ר ולא הוה דשיל"מ. וע' בשירי טהרה סי' ק"צ סל"ב תשובה י"ט דף מ"ו ע"ב וע"ש סי' קפ"ח תשובה ו' דף ל"ג ע"ב ד"ה והנה כדמות ראי' במ"ש התו' מבכורות ל"א ונשאל על טהרותיו דהא חזי לי' בימי טומאתו ונדחה ג"כ לחלק ע"פ סברת הצל"ח. וע"ש בח"ב תשובה ע"ה דף קמ"ו ע"ג במ"ש בשיטת הרי"ף לחלק בין כלאים לבב"ח ושבחבורו ס' החיים סי' תקי"ג הראה משנה מפורשת דלא כוותיה וגם שיטת הרי"ף בפת שאפאה עם הצלי דלא כוותיה וגם הגמ"ר הקשה דלמה חדש בחו"ל ספיקו לקולא הרי הו"ל דשיל"מ והרי י"ל דרוצה לשתות גם היום. וע"ש סי' קפ"ז תשובה כ' דף כ"ד ע"א מחדש דנחשב דשיל"מ אף דצריך לשהות עד העומר ובע"ג פ"ב הא מיא בנהרא זילו טבילו מוכח דנחשב ספק טומאה דשיל"מ דאפשר בטבולה וי"ל שזה סברת הש"כ דלענין ז' נקיים כיון דאפשר להמתין הו"ל דשיל"מ ולא מהני ס"ס. ובמנחת משה חא"ח סי' י"א בדברי היד אלי' בס"ת שנמצא בה טעות ונתערב עם ס"ת כשירות דלצל"ח פסחים נ"ג ב' שמחלק דל"ש דשיל"מ אלא באכילה שאינו נאכל רק פעם אחת כו' ואף לש"כ דגם בכלי המשתמש שייך דשיל"מ כו' יעש"ב הנה השערתו מהש"כ כבר קדמוהו בזה וכנ"ל דהא איכא הנאת שימוש הכלי היום. וגם ט"ס נפל בהציון נ"ג וצ"ל ט' וכן בספרו ברכת משה סכ"ז דף מ"ב ע"ב דמה שיכולה לטבול פעם אחרת לא הוה דשיל"מ להצל"ח פסחים נ"ג ב'. וע' בשו"מ קמא ח"ב סי' קנ"ח מה שהקשה דכאן הוה דשיל"מ שתשמש אחר ט"ו נדחה ג"כ עפ"ד הצל"ח הנ"ל. וע"ש ח"ב סי' ק"נ וע"ש ח"א סו"ס ו' למה נתיר לטבול ביום דלמא תראה ותסתור כו'. וע' בר"נ נדרים מ"ה ב' במשנה השותפין ובהרשב"א דהא דויתור אסור במודר הנאה דרבנן ויש ברירה ואף להר"נ דרק משום דברירה הוה ספק ובדרבנן לקולא והרי נדרים הוה דשיל"מ וע"כ דכאן לא חשיב דשיל"מ שימתין עד שיתירו לו ליכנס לחצר. ובמה"ר ערך דשיל"מ אות ו' דלטעם הר"נ משום דהוה מב"מ אין לחלק וראוי להיות אסור בהנאה ובטלטול ובזה מחולקים הראב"ד ורי"ף בתערובות חמץ משהו בפסח אי מותר בהנאה דלראב"ד ורמב"ן ס"ל משום דשיל"מ וכטעם רש"י והרי"ף ס"ל כטעם הר"נ בנדרים נ"ב ולכך אסור בהנאה וע"ש באות ז' שהאריך לפלפל בזה. וע' בצל"ח לביצה כ"ד ב' ד"ה והא דאר"א בדשיל"מ דלא בטל יש ג"כ טעם הר"נ יעש"ב. וע' בשו"מ תליתאה ח"ג סי' י"ג בשיטת הראב"ד דלענין הנאה בטיל. ותנינא ח"ב סי' ס' דף מ"ו סוף ע"ג ד"ה והנה בישוב קושית הכו"פ סי' ק"י ס"ק ג' דפריך דוקא מככרות בעה"ב לענין חמץ בפסח. ורביעאה ח"ב סי' קע"ד בהצל"ח ביצה כ"ד ליישב קושית היש"ש דמה נ"מ כיון שאסור משום מחובר והא בלא"ה אסור משום ספק מוכן דנ"מ לענין טלטול שתמה דלא הרגיש ליישב בזה קושית היש"ש עהרי"ף דבטלטול ל"ש דשיל"מ. ובפמ"ג א"ח סי' תקי"ג באש"א ס"ק ד' ולענין טלטול ספק נולדה ביו"ט ונתערבה באחרים אפ"ל אסור בטלטול מדשיל"מ. וע' בשמחת יו"ט פ"ג דביצה כ"ד ב' ד"ה וראיתי ביש"ש סי' ט' שתמה עהרי"ף ורא"ש דכל שאסור באכילה אסור בטלטול דכמוקצה הוא כו'. וע"כ דהיש"ש לשיטתו דלא מחלק בדשיל"מ לענין הנאה וע"ש ד"ה אלא. וע' בתפארת יוסף חיו"ד סי' י"ב דף נ"ו ע"ג ד"ה ומיושב קושית הצ"צ כו' לחלק באכילה דליכא נפ"מ לדון עליו ע"כ ל"ש ביטול ברוב משא"כ בטלטול והנאה דיש נפ"מ לטלטל וליהנות גם היום ע"כ בטל ברוב. ובשאילת שלום תנינא סצ"ה בישוב קוהת"ו ביצה ז' ב' ד"ה כי לא בדק וכהרא"ש משש"ב ובסרל"א מהר"נ פ"ק דיו"ט ומובא בפמ"ג יו"ד סצ"ט במש"ז ס"ק י"ב לענין ביטול איסור לכתחלה מדרבנן מבטלין דוקא באיסור טלטול וגם סברת הצל"ח ל"ש כ"א בטלטול שאינו של כילוי משא"כ במהפך בעצים ע"מ לשרפם דלא יוכל לטלטלם מחר וגם דעיקר סברתו רק לרש"י דעד שתאכלו באיסור אבל לר"נ משום דהוה מב"מ אין חילוק ולר"נ בלא"ה לק"מ קושית הפמ"ג דבעור העצים בעין הוה יבש ביבש דאף מב"מ בטל לכ"ע כתו' מנחות וא"כ הוה דשיל"מ. וע' בשער שמעון ביצה ד' ע"ב אות כ"ו דכיון דלא גזרו רבנן בטלטול על דשיל"מ ממילא גם לטלטלו ולהשליכו לאיבוד נמי שרי יעש"ב ובית האוצר עיו"ד סי' ק"ב ס"א ושמן רוקח בחידושיו לביצה ד' ע"ב כיון דרובא דהיתירא דהא על השריפה אנו דנין עד שתשרפנו באיסור וכו' יעש"ב בד"ה ותו קשה וד"ה אמנם ושו"ת שמן רוקח ח"ב סי' י"ד פרט ג' אות א' ד"ה והנ"ל וע"ש פרט ב' אות ג' לענין ביטול איסור בטלטול שהוכיח דגם בטלטול שייך אין מבטלין איסור לכתחלה ובמעון הברכות ר"פ כיצד מברכין ד"ה דרך טרקסמון דכיון שאין בהנאת היסק איסור דמיקלו קלי ובטלטול בעינא ליכא סברת דשיל"מ. ובשו"ת הרי"מ בחידושיו לפסחים בדה"ס ד"ט ע"א ד"ה או י"ל כמ"ש הפוסקים דלענין איסור הנאה ל"ש דשיל"מ כו' ושוב אף דנימא דאיכא בל יראה מצי לבטל לי' כו' ושוב הוה לענין אכילה דשיל"מ דהא יכול לבטלו ולהשהותו לאחה"פ ויאכל בלא ביטול. וע' בהפלאת נדרים לנדרים ח' ב' בדה"ס כ"א ע"א ר"פ בר"נ ד"ה כשם שא"א כו' ועוד כיון דאיכא תכבוסת ונעילת הסנדל דל"ש שימתין עד דיהיב שלמא וכו'. וע' בשד"ח בכללים מערכת הד' אות פ"ו משש"ב:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה