זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קעג
להנ"ל
מה שחזר והשיב עמש"כ דלא דמי להא דר"פ האשה רבה דכבר הוחזק איסור על פיו. דהא לא הזכיר כלל בש"ס דמיירי שהגיד עדותו בשתי פעמים וע"כ דהוה עדותו השניה בתכ"ד. ואני תמה על תמיהתו דהא בגמ' טרח לאשכוחי לדמות לקונמות היכי דאתחזק איסורא ואח"כ פריך הא גופא מנ"ל. וא"כ אכתי שפיר משכחת בכה"ג כשהוחזק האיסור מקודם ע"פ העד עצמו דעדות אחרת או בעדות אחת ושלא היה תכ"ד כגון שהפסיק דעדותו כתו' כתובות כ"ב א' ד"ה מנין וקאמר את בתי לאיש ושתיק וע"ש ברש"א [והכ"נ משמע לשון הגמ' ואנא ידענא דאיתשיל מארי' עליו ולא קאמר ידענא דטבל ואיתשיל. ורק לתו' קידושין ס"ה ב' ד"ה וכן נטמאו יע"ש בפ"י דנגד החזקה של היתר נאמן יותר דאא"ח ולא לו אבל לאסור נגד חזקת היתר י"ל דלצעורי מכוון וע' בעצי לבונה סי' קכ"ז בסוגיא דעד א' נאמן באות א' ד"ה אמנם ובאות ו' ד"ה אמנם עדיין קשה יעש"ב]. וכן כשנתחזק באיסור ע"פ אחרים אף שלא שמע העד מגוף הנדר ול"ד כלל לדהגמ"י דכל שלא היה לדבריו בחזקת איסור כלל עד א' נאמן היינו לגבי קידושין בטעות כיון דאי אפשר לברר החזקה רק ע"י העד בעצמו ולזה בעינן שיתחזק האיסור רק ע"י העד בעצמו ומדמה להא דריש גיטין דאמר בפני נכתב ובפני נחתם דאתחזק איסורא גם לדברי השליח. וע"כ דשפיר משכחת התם באתחזק איסורא בבירור. וע' בתו' קידושין ס"ה סע"ב דביכול להתברר בודאי יש לחוש לדבריו ולבדוק צ"ל דהיינו שמתברר תיכף לכל אבל דאיתשיל מאריה דצריך לשאול לחכם אם שאל אי אפשר להתברר עכשיו. (ועשו"ת ושב הכהן סי' י"ט בענין תכ"ד. דמרמב"ם ר"פ ט"ו מקרבנות דבמסירה וכיו"ב אינו יכול לחזור אפילו תכ"ד מדדייק שאא"פ לחזור בהקדש תכ"ד אם הוציא בשפתיו וכתו' מנחות פ"א ע"ב משום דאמירה לגבוה כו' יעש"ב ובש"כ סרנ"ה ס"ק ה' וע' בא"מ סכ"ז וקס"ו סי' ב' סוף אות ד' ונפש חיה חאה"ע סי' י"ח ד"ה דהנה בודאי מ"ד בקידושין נ"ט דאתי דבור ומבטל דבור היינו אף לאחר כד"ד דבתוכ"ד אף מעשה יכול לבטל ומחלק בנדר להתענות וכדומה דל"ש אמירה לגבוה דלא הקדיש שום דבר אך שקבל על עצמו ולזה צריך לא יחל דלא אתי דבור כו'). וע' בשו"מ תנינא ח"א ספ"ד ד"ה והנה שאל בה"ד ונתרי בהו תכ"ד דהא לר"ת דתכ"ד דלאו כד"ד אינו רק מדרבנן כתו' ב"ק ע"ג ור"נ נדרים פ"ז וקשה דא"כ מה מועיל תוכ"ד והא לא מצי לחזור. ולכאורה יש לחלק לאדם עצמו דהא חזינן דאף בתכ"ד של חבירו יכולין לחזור וע' תו' כתובות ל"ג ד"ה ונתרי דכל זמן שעסוקין באותו ענין יכול לחזור יעש"ב. וע' רשב"ם ב"ב קכ"ט ושו"ת יוסף דעת מהשו"מ סנ"ב שנשאל ג"כ והאריך הרבה ובשם אריה חאה"ע סי' ס"ז וחומת ירושלים סו"ס קנ"ה ד"ה והנה למ"ש תו' מכות ד"ה הניחא דלמ"ד קיימו תכ"ד בעינן יעש"ב:
ואמנם בעיקר קושיתו בלא"ה אין לו סרך דמיון כלל לשם דהתם הוה אתחזק איסורא גם לדברי העד דאף שעוקר מעיקרו מצד דאיתשיל מאריה כאלו לא היה כאן איסור מעולם. מ"מ הרי גם לפי הגדת העד היה שעה קודם דאיתשיל שהיה לו חזקת איסור והוא מסולק ע"י הגדתו משום דאיתשיל. אבל לענין היתירא בלע מה בכך שהיה לו מקודם חזקת איסור כיון דמ"מ נעקר למפרע והאיסור חוזר להיתר מעיקרא. וכה"ג ביבמות ק"ט ב' וערש"י ד"ה גדלי בהדה (ועשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' י"ג אות א' דבאמתלא מהני גם אחר כ"ד כמפורש בפוסקים לאה"ע סו"ס מ"ז כו' אך כאן עדיף מתוכ"ד דהוה כלא גמר דבריו וכי נימא בקידושין על תנאי דאמר הרי את מקודשת על תנאי כך וכך דנימא כוונתו תחלה היה לקדש בלא תנאי יעש"ב ובית מאיר אה"ע סל"ח דבתוך כד"ד כמו שיכול לחזור בו וכש"כ להטיל בו תנאי ודלא כב"ש בשם ט"ז ועשו"ת חמדת שלמה חח"מ סי' י"א ובפת"ש ח"מ סי' קצ"ה ס"ק ז' וע' בצמח השדה ליו"ד סי' קפ"ה במ"ש החו"ד דדוקא נגד שוי' נפשי' חד"א מועיל אמתלא אבל מטעם נאמנות עד א' באיסורין לא מהני אמתלא וחזרה כמו עד שנחקרה עדות בב"ד והכא עדיף מהתם בהא דיבמות הנ"ל דגם בלא התרת החכם הוה חזקת איסור וע' בב"ש סי' קנ"ה ס"ק ל"ב ומהרי"ק שורש ל"ב ענף ב':
ומ"ש עמ"ש עהש"כ דאשתמיטתי' דהת"ו דנזיר שהרי הש"ך הזכיר הסוגיא דפשטות הלשון משמע דלא כרמב"ם ומחבר וכמ"ש הכ"מ. וכתב שהרי הוא לא כתב רק מה דלא הזכיר דהת"ו. הנה עיקר דברי שאין לעשות ספק דלמא כהתו' מאחר שהמחבר קבע להלכה כהרמב"ם וכידוע מכללי הפוסקים שכל דעה שלא הוזכר בש"ע אין לצרף לספק בהלכה ולא הוצרך להזכיר מהתו' כיון שגם פשטות הסוגיא כן רק שהרמב"ם לא הבין כן. ומ"מ דרכו של המחבר לפסוק כרמב"ם במקום שלא נחלקו עליו בפירוש שנים מעמודי הוראה ואף שהרא"ש חולק מ"מ כיון שלא הבין כן בדהרמב"ם שמוכרח לפרש כן לדעתו כפי' הכ"מ פוסק לנגדו כרמב"ם ובפרט שהספרדים נוהגין כן בכ"מ כהרמב"ם נגד התו' כט"ז א"ח סו"ס תרע"א סוס"ק א' וכאן לא הגי' הרב על דברי המחבר וע"כ דהסכים ג"כ להמחבר וכמ"ש בכ"מ דמשוי ליה כאלו הי' ובטל וכה"ג בנדרים ע"ה דאבע"ל מוחל חלין ובטלין וכגון דאיתפש אחר בהדין נדריה הוה תפיסותא או דלמא לא חלין כלל. ובז"מ ג"כ קוהת"ו דסוטה ו' ב' ד"ה כי קדיש מעיקרא שהקשו מנזיר כ"ד דאע"ג דבשעת הקדישה הוית בת מקדש וקיי"ל בנזיר כ"א ע"ב דבעל מיגז גייז ואפ"ה נפקא לחולין. ומה שהקשו לב"ה דיש שאלה בהקדש דהוה מעיקרא הקדש בטעות. כבר העיר המל"מ במעה"ק פי"א ה"ד וע' במל"מ סוף הלכות נדרים פי"ג הי"ד ד"ה עוד יש לדקדק בדהר"מ. וכ"ז נמשכתי עפ"ד מעלתו בהבנת הש"כ דלגבי בעל הוה כאלו נדר מיד אחר הנדר. הגם שכן משמע קצת לכאורה מסוף דהכ"מ שמשמע שרא"ש ורמב"ן חולקים מהרמב"ם. ואף שאין הכרח כ"כ גם מלשון הכ"מ דכונתו רק במ"ש הלשון דהבעל אינו מיפר אלא מכאן ולהבא הוא שלא כדהרמב"ם. אבל יפה כתב המל"מ וגם רבינו מודה בזה וכמ"ש בפרק הקודם דין י"ט. ואין כוונת המל"מ להשיג על תי' הכ"מ רק על סוף דבריו שאינו כן דהרא"ש ורמב"ן שהרי גם הרמב"ם פוסק שחייבת מלקות אם הפר לה בעלה אח"כ את נדרה ועברה קודם שהפר לה. וע"כ דכוונת הרמב"ם רק דלא מהני ההפרה כשאומר מכאן ולהבא דהוה כאומר אי אפשי בנדר שנדרת רק שצריך שההפרה יהי' מעיקרו. אבל מ"מ מודה המל"מ דמיגז גייז לא מהני רק מכאן ולהבא כו' דלכ"ע חל הנדר ולא מהני לעקור הנדר מעיקרו כאלו לא היה נדר כלל. והכ"נ לא מהני להפר הנדר רק מכאן ולהבא אף דבעי שיאמר בלשון שיתבטל הנדר מעיקרו ולא מהני מה שיבטל עכשיו אחר חלות הנדר רק דכשאומר שמפר מעיקרא אז מהני על להבא משעת שאמר ההפרה. וגם הרא"ש ורמב"ן סוברים כן כיון דמ"מ הנדר חל עד אותו זמן כשמפר מעיקרו. וא"כ לענין שאלתו ודאי כיון דלרמב"ם הוה כבוש בזמן איסור כשהפר הבעל ולזה כתבתי במכתבי הקודם לעשות צדדי ס"ס מטעמים אחרים. ועשו"ת יד אלעזר סי' ס"ח מ"ש בדהרמב"ם דפסק הכא והכא מיגז גייז. אבל בעיקר סברתו דתוכ"ד שהגיד מקודם שהי' כאן איסור הגיד ג"ב דאיתשיל מאריה עליו לא הוה עדיין אתחזק איסורא מצד שהיה יכול לחזור מעדותו. הנה לא הוצרך לזה מצד דהוה תכ"ד למה שהעלה החו"ד סי' קפ"ה ס"ק ה' דלענין נאמנות עד א' באיסורין יכול לומר אח"כ מבודה אני וה"ר מהר"נ שהובא באה"ע סי' י"ז ח' ע"ש בב"ש וח"מ דעד א' במיתת הבעל אף דמהימן מדאורייתא אפילו חוץ לב"ד אם אמר אח"כ מבודה הייתי נאמן וה"ר מהתוספתא והובא בח"מ בב"י סי' כ"ט יעש"ב. וכ"מ בתו' כתובות ע"ב ד"ה אי דידע כו' דיכולה לומר משחקת הייתי. והיינו שסמכה ע"ז כשיבוא לאכול תחזור מדברי'. וע"כ דאף דעד א' נאמן באיסורין מ"מ תוכל לחזור וא"צ למה שנדחק שם בהפלאה יעש"ב. וכן העלה בשב שמעתא ו' פרק ח' דבעד א' באיסורין דלא בעי ב"ד מש"ה אפילו אמר בפני ב"ד יכול לחזור אלא דלדידי' בעינן שנותן אמתלא לדבריו. ועשו"ת רשד"ם חאה"ע פ"א וסכ"ו. וא"כ לא תליא מצד שהיא תוכ"ד דהא בל"ז בעד א' יוכל לחזור מהגדתו. ואף דלענין תוכ"ד אמרינן לבר ממקדש כו' וכר"נ נדרים פ"ז דכשאדם עושה לא בגמר דעתו הוא עושה אלא דעתו שיוכל לחזור תוכ"ד. אבל הני דחמירי עושה בהסכמה גמורה. מ"מ לענין הגדה חוץ לב"ד שיוכל לחזור אין נפ"מ בזה בכל מילי גם בהני דחמירי. ואם שאין ראייתו מוכרחת כ"כ מאה"ע סי' י"ז דאכתי לא נגמר עדותו עד שתבא לב"ד להתירה ולכן מצי לטעון מבודה הייתי וע' בשם ארי' חאה"ע סי' ס"ז דף ע"ד ע"ג. ובעמ"א סי' קי"ז אות י"ד האריך בדרך פלפול בישוב תמיהת הש"כ בח"מ סרנ"ה עהרמב"ם ותלה בפלוגתא דר"י ור"ל בקידושין נ"ט אי אתי דבור ומבטל מעשה לרשב"א וריטב"א בהא דפריך ר"ל לר"י מכל הכלים יורדים כו' דתיקשי נמי לדידי' וע"כ דשאני דבור כהאי גבי טומאה שנגמר לגמרי חשיב כמעשה כל דהוא לר"ל. ולכן היכא דהדבור היה גמר דבר בפ"ע הוה כמעשה בל דהוא לר"ל ולא אתיא דבור ומבטל לי' לר"י יעש"ב בפלפולו יע"ש סצ"ט. ולפ"ז היכי שאין העדות צריכה גמר מעשה לבוא לפני ב"ד להעיד לא אתיא דבור ומבטל דבור לר"ל ויוכל לחזור גם תוכ"ד ורק למש"ל מהחו"ד סי' קפ"ה וש"ש דבאיסור בעת א' יוכל לחזור מהגדתו קודם שנחקר בב"ד א"כ אין נפ"מ. וע' בנתבה"מ סכ"ח ול"ח דבאיסורין דלא צריך הגדה בב"ד א"כ ה"ה דא"צ לקבל בפני בע"ד דדוקא על הב"ד הזהירה התורה לקבל בפני בע"ד וע"ש במשובב ושו"מ קמא ח"א סי' קפ"ה. ועכ"פ להחו"ד זה לא מיקרי חזקת איסור כשאומר מבודה הייתי בתחלה כיון שלפ"ד העד לא הוחזק איסור כלל מעולם וכמו כשחוזר בו תוכ"ד שמבטל הגדתו מקודם. וע"כ דלהחו"ד מוכרח דסוגיא דיבמות מיירי שהוחזק באיסור מקודם בעדים וכפשטות לשון הג"מ שהעד מעיד רק דאיתשיל מארי'. ורק זה אין סברא לחלק דשני עדים לא יוכלו לחזור אף במקום דלא בעי הגדה בב"ד ורק כיון דמ"מ עדיין אינם חוזרים מיקרי חזקת איסור וממילא דה"ה בעד אחד ואפילו בתוכ"ד כיון שהעד אינו חוזר מעדותו שהעיד בתוכ"ד ממילא נשאר גם לפי דבריו חזקת איסור. ועשו"ת פני אריה סל"ד שהאריך בדהמ"מ דמ"מ כל זמן שעומד בהודאתו אלא שפוטר עצמו מצד אחר כו'. ובראש אפרים בפר"ת סל"ט ס"ק קס"ח באומר מבודה הייתי ע"י אמתלא ובאות קס"ט כשהעיד שלא בב"ד ואמר מבודה הייתי. ועשו"ת יוסף דעת סנ"ב אי הא דתכ"ד הוה מיגז גייז מכאן ולהבא וכשו"ת מהר"נ יפה חח"מ סכ"ג בהקדש תכ"ד ועשו"ת רא"ש סי' י"ט: