אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קעב

סימן קעא

להרב ר' שלמה אברהם רזעכטא באוארקאוו

ע"ד שאלתו בהיתירא בלע בכבוש שהביא מהמקור מים חיים יו"ד ר"ס ק"ה שהשיג על החו"ד ר"ס ק"ה ס"ק ב' משביעית פ"ז משנה ז' מהא דורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט הורד דקודם זמן הביעור הוה היתירא בלע [ויעיין בתשובה מאהבה ח"ב תשובה רנ"ח במ"א סתנ"א ס"ק מ' שהביאו והסכים לזה]. וכתב שאין ראיה דבורד הוה משום דהטעם כמבוער כתו' פסחים נ"ב א' ורק גבי שביעית דגלי קרא. [ויעיין בברכת ראש לנזיר בשיטת טכ"ע בדה"ס מ"ו ע"ג אות י"ב שכיוון ג"כ לזה בדחיית דבריו. וע"ש בכנסת ישראל בבאורו למשניות וע' בשו"ת טוטו"ד תליתאה סי' רכ"ה לדחות דהחו"ד]. ואדרבא לר"א אי לאו קרא בשביעית הו"א דבטעם נחשב כמבוער ולא אמר משום דבהיתירא בלע. וכן לר"ג דנפק"ל מהאי קרא דטעמו כמבוער יל"ל קרא קודם זמן הביעור דהיתירא בלע. ולא הזכיר מהגהת רש"ל שם דאפשר דר"ג לא דריש קרא כלל א"נ דאי לאו קרא הו"א מטעם איסור כמו שאר איסורין מש"ה כתב קרא להיתר דדוקא מה שכלה אסור אבל מה שיש בשדה שרי אף שבלע טעם איסור:

ואולם תירוצו השני נסתר מתוס' שבת ל"ז ב' ד"ה נצטמן כו' ואע"ג דאשמעינן דאי לא קטמה אסור דמשמע דהיתירא אתי לאורויי לן ולפ"ז יהיה פשטות דבריהם סותרים עכ"פ להתוס' דשבת שכאן כתבו שבא ללמד דוקא המין עצמו שיש ממנו בשדה תאכלו ולא אמרינן דבר שמקצת הטעם ממנו בשדה תאכלו אף האיסור שעמו דאין משגיחין בטעם כלל. ורק דנצטרך לדחוק לתירוץ ב' דרש"ל דדיוקא אצטריך גם על ההיתר דמה שיש בשדה שרי אף שבלע טעם האיסור דעל האיסור מה שכלה בבית ידעינן מולבהמתך כמ"ש התו' לעיל. אבל יותר ניחא כתירוץ א' דלא דריש קרא כלל. ובזה ניחא מה דק"ל מבכורות ז' סע"א שהיוצא מן הטמא טמא מטמא לא קאמר אלא מן. והיינו דמן יצדק על דבר הנפרד משא"כ מ"ם החיבור משמע בדבר מדובק נחלק מחלקיו והיינו כר"א דלא דריש כר"י שתאכלו אף האיסור שעמו. ולדידן דקיי"ל כר"ג ניחא הכל. ויובן ג"כ בזה הדרש בחולין צ"א בפסוק ויקח מאבני המקום מלמד שנתקבצו האבנים כו' ובשו"מ תליתאה ח"ג סו"ס י"ד בהא דנדרים נ"ה מן עללתא דלא מדייק כמו בגיטין ס"ו א' גבי מחמרא חמרא דמי חמרא לא קאמר. דמזה ראיה למ"ש הקצה"ח [נראה דצ"ל הצוה"ת והוא בחלק דקדוק הלשון דמן הוא דבר הנפרד כמו מן הבקר או מן הצאן אבל מ"ם השימוש מורה על ענין עצמית רק מחלקי העצם. וכן בספרו דברי שאול עה"ת והמגלות באיכה בפסוק קול נהי נשמע מציון ובמדרש וכי יש אבנים בוכות. דדייק מדכתיב מציון דמשמע מגוף העיר ממה שלא אמר מן ציון שהיה לפרש ממי שיושב בציון ולזה דרש ממי שהשרה שכינתו בציון ונעשה גוף העיר קדוש וע' בצוהר התיבה עכ"ל ע"ש קפ"ט ע"ג. ולא הזכיר מבכורות ז' שמפורש להדיא כן] לחלק בין מ"ם מן שמורה על חלק מדבר אחד ובין הנפרד לגמרי משא"כ מ"ם השימוש מורה שמפריד דבר שהיה מדובק בזה. ולפ"ז מן עללתא משמע שיתנו מעות מעללתא אבל מחמרא משמע שהוא חלק מהדבר עצמו וז"ש רש"י איך עושין מיין מעות עכ"ל. אך בתו' כתובות נ"ד רע"ב ד"ה ארבע מאה זוזי מן חמרא הקשו מהא דגיטין וכתבו ואין סברא לחלק בין מחמרא למן חמרא. ובספרו דברי שאול על דרושים והלכות בדרושים לשה"ג דף ל"א ע"ג בפסוק מי אנכי כי אוציא את ב"י ממצרים שהוא עד"ש גוי מקרב גוי שהמ"ם הוא חלק מחלקי הדבר שהם דומים למצרים ולזה השיבו בהוציאך כו' שזה מופת שאינם רעים בעצם רק מפני שהם בגלות ורוצים להתדמות לאו"ה וכפרש"י בפסוק ששזפתני השמש. שוב ראיתי בספרו יד שאול סי' רי"ז ס"ק ח' שהאריך בזה וגם בהסכמתו על ס' בכורי אביב ונסתייע ג"כ מצוה"ת ולא עלה על זכרונו הגמ' דבכורות דמפורש הכי. וראב"ע ויקרא סי' ב' ב' מסלתה מעט ממנה וע"ש באבי עזר שכ"כ רש"י מאחת מהנה ממקצת דדייק מדלא כתוב מן סלתה שיש הפרש בין מלת מן ובין מ"ס המשמש כמ"ש המדקדקים. וכ"כ בפרשה בראשית בפסוק לא תאכל ממנו אפילו מעט ממנו. ובראש המזבח זבחים מ' ע"ב בפרש"י ד"ה בדם כו' דבחטאת החיצונית כתוב ולקח מדם דבשעת לקיחה לוקח מהדם שבכלי והלקיחה באצבעו מחובר עם הדם שבכלי אבל בפנימית דכתיב והזה מן הדם דבשעת נתינה והזאה אין חבור להזאות ביחד ומכש"כ עם הדם שבכלי יעש"ב. ובש"ב סי' כ"ב ד' ומאויבי אושע אבל בתהלים י"ח ומן אויבי ואכמ"ל יותר:

[ובמש"ל מהתו' שבת ל"ז ב' וכה"ג בתב"ש סי' ל"ג ס"ק ג' דאאפ"ל דתני היתר למידק איסורא. וע' בספרי זכ"י מ"ק ב' ע"ב והאי דתני שיצא כו' דל"ל לרבותא דר"י בשלחין מדמהדר אאיסורא. וברכות י"ג ב' השתא מישאל שאיל כו' וברא"ש רפ"ב. ובתוי"ש שבת כ"א ע"ב דהולל"מ מותר להשתמש ואף דלא הוה ידעינן דאין זקוק וע"ש ברש"א. וצע"ק מביצה ט' ע"ב ולא היא מאי דקא שרי ת"ק קא אסר ר' דוסא. ואף דאמר בלשון שריותא ולא נקיט איסור הולכה. ומלשון הרא"ש פ"ב דסוכה כו' ואשמעינן דקבע דידהו כאכילת עראי דפת. ובמ"א סתרל"ט ס"ק ו' מדאמרינן ביומא אכילת עראי אין קבע לא. והיינו דוקא כשקובע עצמו לאכילת פירות ועשו"ת פני אריה סע"ח דל"ל דאשמעינן דאכילת עראי אסור אף בפירות דמדלא אמר ולא אכלנום אלא אכילת עראי. והיינו נמי מדנקיט בלשון היתר ואכלנום אכילת עראי ל"ל דהחידוש באיסור. ובזה נדחה דהצל"ח ביצה ל"ו א' סד"א כו' דא"ל ניתני כדי יין ושמן לא ליתני פירות אף דמכדי יין לא דייקינן למעוטי אוירא דליבני אלא לרבותא אף שדבר מועט התירו לכסותן שהרי תני רישא פירות דאפי' בהפ"מ איירי דליבני לא ילכו ליתא כיון דתני הרבותא בלישנא דהיתירא ואדרבא י"ל בהיפך לעולא דאפילו אוירי דליבני י"ל דדייק מדתני כלל מכסין הפירות אף דשמעינן מבבא דמכסין כדי יין דאפילו בהפסד מועט חששו מבעו"י ממשנה יתירה דאפילו אוירי דליבני ולא שייך לומר לזא"ז דהוה בחדא מלתא ואכמ"ל. ולרש"י דמכסין פירות קאי על יו"ט וא"כ ידעינן מכש"כ ממשילין ואף דנקט לישנא דפירות איידי דרישא וע"ש בלוי"ח. ובתו' ביצה כ"ט ב' ד"ה שלא יזכיר וקשה דפשיטא דאסור כו'. אבל למה שהביא הרשב"א מגליון ספרו של רש"י דת"ק אית ליה דרשב"א אבל רשב"א לית ליה דת"ק וא"כ אתיא לאפוקי מת"ק ואף שזה קצת דוחק דהחידוש בהיתירא דיליה כיון דנקט בלישנא דאיסורא. וכן בתו' עירובין ז' א' ד"ה בקעה כו' אלא לאשמעינן דסגי כו'. ומ"ש בר"פ כל שעה הא כל שעה שאינו מותר לאכול אינו מאכיל. דממילא שמעינן כיון דהוצרך לאשמעינן היתירא דמאכיל כשאוכל]. ועכ"פ מוכרח נמי בסברת התו' דר"ג לא דריש קראי כלל וממילא נסתר קושיתו לר"ג. ואפשר נמי דלר"מ דילפינן מיניה דגם בשעת היתר בלע דלא גרע משביעית שאין איסור מטעם דהוה כמבוער:

ובלא"ה דלר"ג דאמר כל שכלה מינו מן השדה יבער ע"כ גם בסילקו בשעת האיסור הו"ל כמבוער וכב"ה דמעש"ש פ"ה מ"ו התבשיל כמבוער כיון דאין ממשו ניכר וע' בר"מ ורע"ב. ומלבד דפשטיה דמתני' דורד דתני ישן בחדש חייב בביעור לא אתיא כר"ג דאף בסילקו בשעת האיסור הוה כמבוער והוה סתם ואח"כ מחלוקת לקמן פ"ט מ"ה. ואף אי נימא דבורד ישן מיקרי טעמו וממשו וכתו' ע"ג ס"ז א' ולא מיקרי טעמו רק בחלב נימוח שנשתנה מכמות שהיה. ובזה נדחה ראיית הנוב"י קמא חיו"ד סו"ס כ"ו דאין טבע כל הנכבשין שוה לפי' הר"ש דהורד אינו אוסר השמן. מ"מ להירו' לקמן פ"ט ורמב"ם פ"ז משביעית ה"ו דגם בממשות הו"ל הנשאר כמבוער. ובתפארת ישראל למשניות הרגיש ג"כ בזה דאף אי נימא משום דורד ישן טעמו חזק ביותר הו"ל כממשות מ"מ להירו' גם בממשות הוה כמבוער ונדחק לחלק דכשכבשו לאחר זמן ביעור הו"ל כמחלק אוצרו קודם שביעית:

ובעיקר דהת"ו דר"א ור"ג פליגי בסברות הפוכות אי הטעם כמבוער כיון דחזי לעניים א"כ הוא חלוק משאר איסורין דרשאין אחרים ללקט הפירות משדות אחרים. ע' בכ"מ ותויו"ט שביעית פ"ט מ"ט. ואף דגם חמץ חזי לאחה"פ כשהפקיר ולעיל מ"ד ב' מה נזיר שיש היתר לאיסורו. מ"מ הביעור ליכא איסור גם קודם זמן הביעור כרמב"ן פרשה בהר מצוה שיאכל מן ההפקר ולא מן המשומר אבל גוף הפירות אין עליהם איסור כלל. וע' בשיבת ציון סנ"א וביו"ד סי' ק"ב בדשיל"מ שאין בו ממשות וע"ש בפר"ח ס"ק ט' ופליתי ס"ק ו' וחידושים ופלפולים להגר"ל מפאלאצק:

ובשעה"מ פט"ו ממא"ס ה"ה בד"ה ודרך אגב ראיתי לעמוד על מה שהקשה התויו"ט פ"ט דשביעית מ"ג שפסק הרע"ב בההיא דהכובש שלשה כבשים דהא דשביעית ביו"ט היינו טעמו וממשו כו' יע"ש שמבואר כל עיקר דהמק"ח והא דשרי ר"ג כיון שלא נשאר פליטתו דחשיב כמבוער. ומדמה למש"כ הש"כ סי' ק"ב בדשיל"מ דטעמו מותר והביא דלראב"ד אינו כן ממ"ש לר"י דאוסר במשהו ולא חשיב טעמו כמבוער אף שלא נתערב אלא טעמו גרידא יעש"ב. וע"ש בפמ"ג במש"ז דיש ללמוד מדהט"ז דין חדש דהא דרובא בטיל היינו כשיש שם ממשו הא פליטתו אף רוב א"צ ומש"ה בדשיל"מ טעמו דשרי ולא מתורת ביטול קאתינן. ויש להוכיח מהא דבעי למילף טכ"ע מגיעולי כלי לרשב"א בתה"א בית ד' שער א' דגם אם בישל בכל הכלי ליכא רובא. וגם לש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ד דכיון דכל הקדירה חמה פולטת ג"כ למעלה ויש לחוש שמא יבשל במקצת הכלי. וע' רמב"ן והובא ב"י דבמילי דרבנן פליגי אי אזלינן לקולא כיון שעיקר הביעור אין לו עיקר מה"ת בזמנים הללו. ואלו לפר"ת היאך מיושב שיטת הירו' דל"ל האי דרשא דלא אשכחן בתלמודא דידן דפליג אירו' וגם דלתו' יקשה לסברתם דלר"א אצטריך קרא יתירה לטכ"ע בשביעית ומאי פריך לעיל מ"ד ב' לר"ע טכ"ע מנ"ל וע' בשביעית פ"ט מ"ה ואכמ"ל:

ומה שהאריך מעלתו דבההיא דכובש ג' כבשים מיירי וציר בחבית של חומץ דהוה ככ"ר ולכן גם בהיתירא בלע ולר"א אשמעינן דגם בשביעית דקיל הוה כשאר איסורין ולר"ג אשמעינן דטעמו כמבוער כיון דטעמו יוצא בהיתר ולגבי ורד כיון דשמן זיתים חריף הוה ככ"ר ע"י בישול ומ"מ מותר קודם זמן הביעור דהיתירא בלע דטעמו כמבוער בשביעית אבל בסיפא דלאחר הביעור גם ר"ג מודה:

ועיין באו"ה בהגהות שבסוה"ס הא דשאר איסורין כבוש כמבושל שפולט ובולע ע"י כבוש כמו ע"י בישול וטעבד"א. אבל אינו בישול ממש ע"י כבישה ולכך אסור לבשל אח"כ דלא הוה בישול אחר בישול. וע' בבית יהודה סי' ק"ה משש"ב ובבאר יעקב לא"ח סתמ"ז ס"ק ד' במ"א ולו"ד סי' ק"ג בדף נ"ג ע"א ונ"ז ע"ב בדהש"ך ס"ק י"ח דזיתים חריף וקושיתו שם וליו"ד סצ"ו ד"ה מה מרור כו' דקאי כו' מתו' פסחים ל"ו א' שהרגישו כולם. וע' בדורש לציון דרוש י"א ושו"ת תולדות יצחק סט"ז ומרומי שדה בחי' לעירובין וטוטו"ד תליתאה סי' ד' ושאילת שלום קמא סו"ס מ"ג ואורי וישעי סו"ס פ'. וע"ע בבאר יעקב א"ח סתמ"ב בתשובה בדף כ"ט ע"א משש"ב בישוב קושית התויו"ט פ"י דתרומות מ"ו ובההיא דכל הנכבשין שכובש או"ה יחד תוך המים דמבליע ומפליט כאחד ל"א כ"א בדבר חריף כמו חסית ומזה יצא לרש"י דבחריף כחומץ וציר הוה נמי כחסית להבליע ולהפליט וכרש"י חולין צ"ז ב' שבישל או"ה ביחד ומההיא דורד חדש דא"צ להפליט ולהבליע כאחת מודה רש"י דאוסר. ובישועות יעקב א"ח סתמ"ו ס"ק י' דאין כבוש רק בחומץ וציר במה שמדקדק הב"י מלשון רש"י דאם שרה מים בפסח אסור. ובסוף שו"ת עדות ביהוסף חיו"ד סו"ס מ"ג בהשגתו עהכו"פ סי' ס"ט דכבוש אינו פעולה לפלוט ולבלוע כאחת. ומ"ש על המקמ"ח דאשתמיטתיה הגמ' דחולין ק"כ ע"ב הטבל והחדש והשביעית משקה היוצא מהן כמותן ובעי למילף מחמץ וע"כ הא דשביעית אוסר אף בטעמו ולא ממשו. ונמשך בזה עפ"ד הח"צ סי' כ' שהוכיח דגם בחמץ משקה היוצא מהן כמותן מדיליף מיניה לחדש. וע' בלב אריה לחולין ק"כ ע"ב והא דתניא הטבל והחדש כו' שהשיג על הח"צ דס"ד דוקא אכילה ולא שתיה יעש"ב ובנופת צופים מהפמ"ג פרשה אמור ד"ה ובענין משקין היוצא בתבואה האריך בפ"י כו' יע"ש. ומזה אין ראיה לשביעית די"ל דהיוצא כמותן רק על גוף האיסור דיליף מחמץ ולא לענין טעמו להך סברא דל"ד שביעית לשאר איסורין דטעמו כמבוער וע"ש ק"כ ע"א ד"ה לרבות השותה. שוב ראיתי בשו"מ קמא ח"ג סי' קנ"ג שמחלק דשם היתר בהיתר הוא רק ההתחברות של בב"ח אסור כמו בכלאים א"כ אף שרק שרו ביחד מ"מ ההתחברות ראוי לאסור יעש"ב:

ובענין קושית המקמ"ח בהיתירא בלע דלא אמרינן כבוש מפסחים מ"ד דמבב"ח לא גמרינן דחידוש הוא דאי תרי כולי יומא כו'. והא אשכחן דוגמתו בהיתירא בלע. ומלבד מה שהשיב מעלתו עפ"ד הנוב"י קמא חיו"ד סכ"ו במה שהשיג עהש"כ יו"ד ספ"ג יעש"ב. בלא"ה י"ל דלא דמי להא דכלאים דמדמה לבב"ח דכל חד לחודיה שרי ואי בשיל להו בהדדי אסור והאי דאי תרי ליה כולי יומא בחלבא שרי בשיל ליה אסור. משא"כ חמץ ושארי איסורין דליכא למילף מבב"ח דחידוש הוא. וכה"ג בח"ס חא"ח סי' ק"ח לענין היתר בהיתר דלא מצי למילף מחמץ בשעה ששית דסגי בס' וע' בשו"מ תליתאה ח"ב סי' קמ"ט וקמא ח"ג סי' ס' ועוד דהתם החידוש שנאסרו שני דברים המותרים דהיה להחמיר גם בבישול ועשו"ת פני אריה סי' ו' ובחידושים ופלפולים להגר"ל מפאלאצק ר"ס ק"ה. וע' בתו' מו"ק כ"ו סע"א ונוב"י מה"ת חיו"ד סל"ט ובהשמטות מבן המחבר ושב שמעתתא שער העשירי אות ז' ושו"ת מוהרי"מ סמ"ד שהאריכו בכוונת דבריהם דקאי אסוגיא דשמעתין ודלא כמו שהבין הרש"א יע"ש ובשו"ת עין המים סו"ס ו' ושו"מ רביעאה ח"ג סו"ס קמ"ט ותנינא ח"ב סמ"ה בסה"ד ל"ג סוף ע"ד וברוך טעם שער התערובות פ"ג (דק"א) ובס' בית אל דף פ"ב ע"א בלקוטים לחולין ד"ה ואעתיק ושו"ת ר' בצלאל אשכנזי מאורלא ר"ס י"ז יעש"ב בענין כבוש כמבושל אי דאורייתא או דרבנן. ובשו"ת רש"ל סי' י"א וש"ג וברכת ראש בשיטת טכ"ע אות ד' דף מ"ה ע"ג וגנת ורדים כלל מ"ב ויהודה יעלה חא"ח ספ"ה ובספרי זכ"י בתשובה ליבמות ק"ג. וע' בפ"י פסחים מ"ד ב' יליף מבב"ח וגליון הש"ס מרמ"א סנהדרין כ"ז א' תו' ד"ה אין ובחזות קשות משש"ב וע' בשו"ת מהרי"מ הנ"ל מ"ש ע"ד השואל מה שהשיב על קושיתו הנ"ל מהא דפסחים ובית האוצר עיו"ד סצ"ב בש"ך ס"ק ט"ו דף ל"ו ע"ב ותולדות אברהם חולין י"א ד"ה רבינא אמר אתיא מעד"ז ובשו"ת חת"ס חיו"ד ספ"ה ובעיקר שאלתו שחקר עפ"ז באשה שאמרה קונם ככר זה עלי ונפל לחבית יין ונכבש מעל"ע והתיר לה הבעל אסרה עלי' דכיון דמיגז גייז הוה ההיתר רק מכאן ולהבא. אבל בחכם דעוקר מעיקרא א"כ הוה הכבישה בהיתר ומצד נדר השני ממילא דאין לאסור וכבר הארכתי לדון בזה ע"ד הט"ז בא"ח סתס"ז ס"ק י"ח דשיעור כבישה אח"ז איסור. וכתב לדון עפ"ד הש"ש שער ו' פ"ד ה"ג תשובת הגמ"י להלכות אישות סי' ג' מהא דר"פ האשה רבה באומר ידענא אנא דאיתשיל מאריה עליה כיון דעכ"פ גם לדברי העד קודם דאיתשיל הוה איסור שוב אינו נאמן להוציא מחזקתו ואמרינן עדיין לא איתשיל. והכ"נ נהי דחכם עוקר מעיקרא מ"מ מעיקרו הוה איסור עליו והאריך בדין חזקה בטעות:

ואינני רואה כלל לדמות לענין עד אחד שגם לפי דבריו קודם דאיתשיל הוה חזקת איסור דלא מהימנינן ליה למה שאמר אח"כ עוד עדות אחרת דאיתשיל מאריה וממילא לא היה חזקת איסור מעולם. דהרי כבר הוחזק איסור על פיו. אבל הא פשיטא שאם היה נאמן בדבריו האחרונים דאיתשיל דממילא הוה היתירא מעולם. וע' בנוב"י מה"ת חאה"ע ר"ס קנ"ו בהא דאין עד אחד נאמן לאסור אלא בדבר שאין לו חזקת איסור אבל בספק אם נעשה דבר המתירו אי מצי עד א' להחזיקו בחזקתו הראשונה. וע' רשד"ם חאה"ע ספ"א וסנ"ו ופחד יצחק ערך עד א' בדה"ס כ"ה ע"ב:

שוב הרגיש כבודו בעצמו בסוף דבריו דלש"כ יו"ד סרל"ד ס"ק ס"ד דגם אם הבעל מתיר דהוה כנדר ונתבטל מיד אחר הנדר. וא"כ אף דבעל מיגז גייז הוה כבישה בהיתר אלא שכתב דאשתמיטתיה להש"כ דהת"ו בנזיר כ"א ע"ב ד"ה בעל מיעקר דעד הפרה חל הנדר:

תמהני על תמיהתו שהרי הש"ך הביא ג"כ הסוגיא דנזיר דפשטות הלשון משמע לכאורה דלא כהרמב"ם והמחבר (וכמש"ש מבואר יותר בפרש"י מכאן ולהבא לא חייל עלה נזירות אבל למפרע הוית נזירה) אלא שהביא דהכ"מ ר"פ י"ג מנדרים הכריח מסתירת דהרמב"ם שע"כ מפרש דהאיבעא אי נימא דעוקרו מעיקרא ע"י הפרתו מיהו אינו עוקר כמו החכם שעוקר כאלו לא חל הנדר כלל. וממילא אין שאלה להב"ח ובסתירת דברי המחבר מהא דלעיל דאזיל בשיטת הרמב"ם וכמ"ש בכ"מ וע"ש בלח"מ שביאר דבריו יותר וכמ"ש ג"כ הש"כ ס"ק ס"ה דמה"ט אם אמרה שבועה שלא אוכל כו' דלגבי בעל דמיגז גייז להבא אף שהפר לראשונה אפ"ה לא חלה השניה וכמו שפי' בעצי לבונה דאף דהבעל צריך שיאמר לשון שיורה שעוקר הנדר מעיקרו כמ"ש בסל"ז דאם אין מפירו מעכשיו שאין כאן נדר לא מהני מ"מ אינו עוקר כמו החכם שעוקרו כלא היה וכן משמעות הט"ז בס"ק ל"ו יע"ש. ועשו"ת בשמים ראש סי' קס"א שנשאל ג"כ עהרמב"ם מסוגיא דהכא ומש"כ בלשון הרמב"ם ומ"ש עוד דפשטות לשונו דבעל עוקר הנדר מעיקרא אפ"ל דאזיל לשיטתו בפ"ב דנזיר כו' ועש"ב שהניח בספק לענין דינא ואכמ"ל שעכ"פ דהכ"מ פו"ב מעצמן. ועכ"פ לפי פסק הרמב"ם והמחבר אין מקום ספק לשאלתו וע"ש במאורי לנזיר ובשמ"ק וע"ש בברכת ראש לנזיר כ"ב שלמעיין א"צ לאריכות דבריו. ואולם בקרן אורה על נזיר עלה בדעתו דהא דמבע"ל הכא אי מיעקר עקיר היינו דוקא בנזירות משום דלא אשכחן נזירות לחצאין דלא שייכא הפרה מכאן ולהבא אלא היכא דאפשר שתעקר מתחלתו והיכא דנתקיים שעה אחת כמו אם אמר ואני לא הוה הפרה כלל. אבל בשאר נדרים לא מבע"ל ולכ"ע אינו מיפר אלא מכאן ולהבא כו' ואפ"ל דהיינו טעמא דהוה תנאי בנדרים ס"ח דמ"ד מיקלש קליש משום דס"ל מיעקר עקר ומ"ד בארום דמיגז גייז משום דס"ל בכל הפרה דמיגז גייז אלא דא"כ תיקשי הלכתא אהלכתא יעש"ב:

אלא שעיקר הדברים יש לדון למ"ש השעה"מ פ"ו משבועות הי"ח ד"ה ואיך שיהיה כו' במה שהקשו התו' בגיטין ל"ה ב' ד"ה אבל ניסת כו' ותאכל ככר לאלתר בפנינו דבאכלה כולה דנשאלין אף דאיכא מלקות מ"מ עונש בי"ש איכא כיון שעבר קודם שנשאל ונתכוון לדבר איסור. וכן העלה בשו"ת שער אפרים סי' ס"ב. וכבר מבואר זה בחהר"נ על גיטין וא"ת בניסת אמאי אין מדירין תביא ככר ותאכל לאלתר בפנינו דבשלמא גבי חכם לא אפשר למיעבד הכי דקמ"ל דאכלה כולה דנשאלין דחכם עוקר נדר מעיקרו אבל בעל דמיגז גייז ליעבד הכי. ועשו"ת כתר כהונה סנ"ד שהאריך לפלפל ובתבנית או"י בחי' לגיטין ובמנחה בלולה שבסו"ס מנ"א לסנהדרין בדה"ס י"ג ע"ב ושמלת בנימין להלכות נדרים רל"ד סי"א והארכתי בסוגיא זו בפלפולים רחבים ועמוקים. גם בדברי שו"ת מיצל מאש סמ"ו הבא על האשה בהיותה בחזקת א"א ואח"כ העיד עד שמת בעלה קודם הזנות אם יכול לישאנה כיון שהחזקה היתה בטעות. שוב ראיתי בדברי מעלתו לבסוף שהביא ג"כ דהשעה"מ באותו ענין לקמן שכתב עוד לחלק בדברים הניתרים ע"י פתח ולא בהיתר ע"י חרטה ובזה כתב לחלק דלגבי כם לא מהני חרטה. ועשו"ת ח"צ סכ"ז מ"ש על הבית יעקב סי' ק"י:

ומה שהאריך מעלתו בספק כבוש לענין ס"ם מדהט"ז שהשיגו הנקה"כ ופר"ח ופ"ת וע' כו"פ ואי היה כבוש בהיתר ועיין בשו"ת טור האבן סי' י"ז בדה"ס ל' סע"ב דלדינא ודאי נראה כט"ז דספק כבוש אמרינן השתא דאיתרע כגבינות ספ"א אף די"ל דגם בגבינות משום רוב י"ל שזה דבעי רוב היינו לרמ"א דחזקת טריפות הוא חזקת איסור גמור ואפי' ביש נקב בושט מתירין הגבינות אבל באין חזקה לחומרא אמרינן השתא דאיתרע דהא רובא נגד חזקה אמרינן ס"מ לח ומ"מ אזלינן בתר רובא נגד ב' לריעותא. ובשו"ת מנחת עני חיו"ד סל"ה מ"ש ע"ד הפמ"ג שהשיג עהט"ז וברכת הבית ח"ב על כריתות בסי' ליו"ד סי' ק"ה ובש"ש ג' פ"ח ושו"ת אורין תליתאי סי' ז'. ואולם אף כי א"צ לזה אמינא שהיה מקום לדון לענין ס"ס לנוב"י קמא חיו"ד סו"ס כ"ו דאין טבעי הנכבשין שוה והרגיש דא"כ הי' להתיר בכל ספק כבוש באיסורי תורה שאינו בב"ח שמא מין זה אין לדרכו לפלוט ולבלוע והרי גם הט"ז בלא"ה רוצה להתיר בספק כבוש משום חזקת איסור ולא מיקרי חסרון ידיעה כיון שאין לעמוד על טעמו רק בטעימת קפילא דאל"כ אמאי מותר ספק כבוש בב"ח והא יכולין לידע טעמו ע"י מסל"ת יעש"ב. ואף שבלאו הכי יש לפקפק דלא כתב כן רק בשלחופית דג טמא שאפשר שטמא וטהור אינו שוה בטעם כש"כ ר"ם ק"ז ס"ק א' משא"כ בדברים המותרים. ואולם בסכ"ח לענין עילאה גבר או תתאי שאין להעמיד על הבחינה ע"י מין בשא"מ דהיתירא וא' חם מ"מ אף במקום שאפשר לפלוט ואפילו בכ"ר שעל האש אין הכרח שבודאי פולט ולפעמים אין פולט. ואפילו בקערה אחת דחוזר ואוסר כבראשונה. הרי דאין ברור שיפלוט רק לחומרא אנו חוששין שפולט במקום שיכול לפלוט. ועשו"ת רשמי שאלה חא"ח סו"ס ר' מה שפקפק בזה ואין רצוני להאריך בסברות בלי יסוד. ועשו"ת בנין עולם חא"ח סכ"ה ד"ה אכן ושו"מ קמא ח"א סי' קמ"ב ד"ה והנה במה שהארכתי בדין חליטה וע' במ"א סתמ"ז ס"ק ל"ח וסתס"ז ס"ק ח'. וע' במנח"י דכה"ג כתב הרב להדיא דלא אמרינן כבוש מבושל לכל דבר ובבאר יעקב א"ח סתמ"ב בתשובה דף כ"ג ע"ב וכ"ט ע"ג בבאור דבריו:

גם יש לצדד לצרף דהש"כ סי' קל"ד ס"ק ט' דמשמע מהפוסקים בכלי של יי"נ אפילו בידוע שעמד היין מעל"ע א"צ אלא קליפה. ואף דלא כתב כן אלא ביי"נ שהקילו וע"ש בסצ"ח ס"ק י"ג מאו"ה. וע"ש בסי' קל"ה ס"ק ל"ג ובפמ"ג ספ"ז בשמ"ז סס"ק א' בתשובה וע"ש רסי' ק"ה ס"ק ז', במש"ז ד"ה כמה זמן שיהוי דלרלנ"ח חשיב ספיקא דרבוותא הא דג' ימים והקשה ג"כ מספק כבוש וע"כ כיון דהמחבר והרב הכריעו לא נכנס בגדר ספק. וע' במנח"י כלל פ"ה ס"ק י"ב לצרף ג"כ ספק זה וכ"ד המרדכי דאין לאסור כבוש אלא לאחר ג' ימים וראייתו מהכשר כלים. ורק לענין פסח אסור ספק כבוש דבמשהו. ועשו"מ קמא ח"ג סי' ס"א צירף ג"כ דלרלב"ח סל"ח בעי ג' ימים מעל"ע ואף שלדעתו הוה בגדר אונס חד דהספק רק מתי נקרא כבישה אם מעל"ע או בג' ימים. ויל"ד דמשכחת שהא' יתיר יותר מחבירו מ"מ כיון שהיה ע"ש והפ"מ צידד להקל וע' בטוטו"ד תליתאה סי' קמ"ח ואכמ"ל. וע' במגן האלף סתנ"א סכ"א בהג"ה. ובח"צ סע"ה דכבוש אינו כמבושל לגמרי. ואף שאין מובן קושיתו ממכניס לקיום כמו שהקשה הפמ"א ח"א סכ"ג שהרי הש"ך גופיה נשמר מזה וכן תמה בשו"ת שער נפתלי סי' ז' בדף מ' ע"ד. וגם דהתם רק דכבוש בכלי וע' בכסא דהרסנא סכ"ט ד"ה ולכאורה וד"ה ואני אומר. ולא העיר מהש"כ סצ"ה ס"ק כ' וסצ"ח ס"ק י"ד וע' בב"י יו"ד קל"ה מהירו' דאין כלי הבלוע מאיסור אוסרת היתר שנשרה מעל"ע. וגם דלרש"י ורמב"ם בפהמ"ש תרימות פ"י דבכל האיסורין אין כבוש אלא בחומץ וציר וכמו שצירף המנח"י כלל ג' ס"ק ד'. ואף דמלשון הרמב"ם פט"ו ממא"ס הכ"א לא משמע כן ועשו"ת רשמי שאלה סי' ה' ובאר יעקב א"ח סתמ"ב דף כ"ג ע"א ד"ה ומה שהקשה ערש"י וע"ב ד"ה ולהמנ"י ופליתי סי' ק"ה ס"ק ד' ובחידושים ופלפולים בש"כ ס"ק ב' וע' באבני מלואים בשו"ת סי' א' דחבית יי"נ שנתערב בהרבה חביות יין כשר. ואני בורח מהאריכות בדברים שדשו בהם רבים שהמה מדברים שאין להם שיעור:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה