זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קעא
א' י"ר ניסן תרנ"ב להרב דחרקאוו ר' יחזקאל (ממה שבא בסוף התשובה אות ד').
ולענין מ"ש אם יש לצרף לאיזה ספק דהמ"א סתמ"ז ס"ק ט"ז דאפשר דמאחר דחמץ קודם זמנו היתר הוא לא אמרינן ביה כבוש כמבושל. יעיין במ"א סי' תנ"א ס"ק מ' שהביא ג"כ דעת המרדכי בכבוש בהיתר דמותר דהיתירא בלע. וכ"כ בט"ז ס"ק כ"ה וע"ש בסי' תס"ז ס"ק י"ח בנמצא חטה במעהד תוך כ"ד שעות מכניסת ליל פסח דשרי דכבישה לאחר זמן איסורו. אילם ברמזי א"ח מהרר"ג לפשיץ סי' תס"ב הביא לדון בזה דשמא סגי בנפתח נקבי פליטתו בזמן היתר דתו לא נסתמו אח"כ בזמן האיסור עכ"ד. ובעקרי דינים חא"ח סי' י"ח אות י"ט על מ"ש בפרי צדיק סי' י"ט בנשתהא בפסח כשיעור כבישה. ולדעתו דאף אם כבשו בליל י"ד הרי הרגע האחרון שנעשה הכבישה היה בתוך הפסח דהוה כמבושל הגם שלא נשתהא בתוך הפסח. ובבית מאיר או"ח סתס"ז סי"ג בפסק הט"ז כיון דזמן כבישה לא היה שיעורו וכ"ה בבה"ט. וזה ודאי אינו מועיל שאם נבלע החטה מעל"ע כל רגע הוא פולט ובולע וא"כ בפסח דאיסורא במשהו וכבר שהה מעל"ע וגרע מחממו תרנגולת בעוד שהחטה בתוכה שבסתמ"ז ס"ג. ומ"מ ברור לדעתו שחטה במי דבש או י"צ הוה נוטלפ"ג דמי איכא למ"ד דאלו היו חטים שרויים בהם בפחות מס' דאין טעמו נפגם ואף להח"י סי' תמ"ז ס"ק י"ב שמגמגם בחטים בבאר היינו בבאר מים אבל במ"ד וי"צ הוא נוטלפ"ג וקרוב לודאי כשיקובץ בזה הרבה צדדים להתיר תלוי בראות עיני המורה יע"ש עוד לקיים סברא זו:
ובמ"א סתמ"ז ס"ק ו' מהמרדכי דחטים בבאר הוה נוטלפ"ג ובפ"י דתרומות דשעורים הוה נוטלפ"ג. ובא"ר שמעתי שמצאו חטים ושעורים בבור מחוברים בארעא ושואבים ממנו מים בפסח ואוסרים התבשיל. ובאומץ יוסף דצ"ע למעשה מריטב"א ע"ג מ"ז א' ד"ה לא צריכא מהכא מוכח דהא דתני מים במים היינו דוקא בתלושין אבל במחובר לא אסרו משהו:
אולם בפמ"ג יו"ד סי' ק"ה במש"ז ס"ק ו' סוד"ה כמה זמן והבליעה והפליטה בסוף תשלום מעל"ע ואפ"ה כתבו שפיר ש"כ וט"ז כאן דהיתר הנשרה בכלי איסור נוטלפ"ג דכיון שהסירו האיסור ואח"כ שפכו היתר לתוכו תו היה אחר מעל"ע. וע"ש במטה יהונתן בש"כ ס"ק ב' ובגליון רש"א סי' ק"ה ס"א בצונן מיקרי יבש מ"ש מהר"ם בט"ז סתמ"ז אות י"א. וע' בש"ך סי' קל"ה ס"ק ל"א בשם רא"ש וטור וב"ח. ועשו"ת מקום שמואל סכ"ז על קושית תויו"ט תרומות פ"י משנה י' כל הנכבשים זה אחר זה מותרין אלא אם החסית מהא דהתם פרק ט' הכובש שלשה כבשים ופ"ז דשביעית דורד חדש שכבשו בשמן ישן דש"מ דכבישה אינו אוסר יעש"ב. ובסי' נ"ב דקודם הפסח לא אמרינן כבוש כמבושל והשיג על הט"ז סי' תמ"ז שחולק על הב"ח דהו"ל נוטלפ"ג אחר הכבישה וכ"כ הש"ך ואף שהאחרונים השיגו מ"מ פשוט להתיר דקודם זמנו היתר הוא כד"מ סי' תמ"ז ס"ק י"א מחבית שכר בסי' תנ"א ולהרב מותר בדיעבד ואף שהיה מעל"ע בחבית. וכ"כ בס"ק ו' בשומן שהותך בכלי חמץ דשאני מלוח שאין מליחה לכלים. וכבר תמה בתשובת הב"ח סי' קכ"ג דמ"מ היה לאסור מטעם כבוש וע"כ דלא אמרינן קודם הפסח כבוש כמבושל כיון דהיתר הוא והאריך עוד בראיות וע' בשע"ת סתמ"ז ס"ק ח'. וע' בישועות יעקב א"ח סתמ"ז ס"ק י"ב משש"ב וחו"י סו"ס כ"ז. ובפמ"ג יו"ד סי' פ"ז סוס"ק ל"א בהיה כבוש מעל"ע ובישל בשר בהמה דפשוט לאסור בהנאה. והא להמרדכי דבהיתירא בלע א"צ לשער נגד כל החבית. וא"כ בחלב נמי היתירא בלע ואף שנתבשל אח"כ לא נבלע בכולה ועשו"ת אבני קודש סי' ד' שהעיר ג"כ בזה. ובלאו הכי יש לצדד בהיתירא בלע כיון דנוטלפ"ג דמותר לכתחלה בשאר איסורין לריטב"א חולין צ"ז בשם רא"ה במאי דקמ"ל הברייתא דלא יבשל בה חלב לדיוקי דלאו ב"י דנוטלפ"ג שרי לכתחלה דלא גזרו אטו ב"י בבלעה היתר. ועשו"ת דברי מנחם סי' ס"ג וכה"ג בחמד משה סתמ"ז ס"ק ט"ו וע' במגן האלף סתנ"א סכ"א בהג"ה משש"ב ובכסא דהרסנא סכ"ט ד"ה ואפילו אי טעכד"א (וע"ל סי' קנ"ז משש"ב). וע' בפר"ת יו"ד סצ"ג ס"ק ד' בהשגתו על הרשב"א ובשו"מ קמא ח"ג סי' קנ"ג וע"ש סי' ס' בדהמ"א דכבוש בהיתר לא אמרינן. ובשו"ת יד מאיר סו"ס א' ד"ה שלישית לצרף דהד"מ שהובא במ"א כו':
אלא דלענין ספק כבוש בבאר ביום א' של פסח דהוה ס"ס מדהט"ז שהשיגו הנקה"כ ר"ס ק"ה ופר"ח ופר"ת וע' בכו"פ ובטור האבן סי' י"ז בדה"ס ל' סע"ב דלדינא נראה כט"ז דספק כבוש אמרינן השתא דאיתרע וע' באירין תליתאי סי' ז' והארכתי בתשובה: