זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קסו
יום א' ח' אלול תר"מ להרב דקיחווקא בטאוודיצסק ר' חיים יהודה חאיימאווימיץ
בדבר שאלתו באשה שנסעה למרחקים על כמה חדשים קוה"פ ושכחה שבביתה נשארו לביבות (פארפיל) ערך חמשה עשר לטרות והיא הפ"מ לפי ערכה ולא מכרה תמצה שבביתה ונעשה במי ביצים ומן המעט מים:
הנה בשו"ת פ"י סט"ו ד"ה ועל השאלה השניה דלרוה"פ מ"פ עם מים אינו אלא נוקשה ובמלאכת הצוקר שמבשלין במים ומתפין הצוקר שצריך קמח לזה. וכבר הארכתי בתשובה (ע"ל סי' קס"ח) בסתירת דהנוב"י קמא חא"ח סכ"ב במ"פ עם מים שלדעתו הוה דאורייתא. וגם אם יש לו דין נוקשה בראוי לאכילה. ובנתלה לישראל סי' י"ת בקונטרס הלכה למשה בנודע בחוהמ"פ ששכח למכור לאקשין חלולים הנקראים מיקראניס שקרוב לודאי שעירבו מים דאינו מצרף לס"ס או לספד"ר ע' ביו"ד ספ"ג בפמ"ג בש"ד ספ"ג ס"ק ח' ובפרט דחטים שלנו לותתין כמ"א סתנ"ג ס"ק ח' וע"ש בח"י והביא ג"כ דהנוב"י הנ"ל. ועשו"ת בית שלמה א"ת ח"ב סע"ט דאפשר להאחרונים דלענין ביעור הוא דרבנן ובנוקשה דרבנן מותר לאחה"פ ולהא"ר סו"ס תנ"ג ס"ד ור"ם תס"ז בלתותין דאינו רק ספק חמץ ובהפ"מ מותר בהנאה לאחה"פ וע"ש סו"ס פ'. ועכ"פ לענין חמץ שעעה"פ יש לסמוך על כמה רבוותא שאין מחלקין בין נוקשה שראוי לאכילה ולהתירו עכ"פ בהנאה:
ובענין אם לסמוך על המקילין שהובא בפר"ח יו"ד סצ"ט לערב לכתחלה ברוב. הנה בתשובת פ"י סי' י"ג התיר לכתחלה לדר"י שכתב הרא"ש דגם ביטלו במזיד שרי בחמץ שעעה"פ ואף דצירף ג"כ דיי"ש נוקשה דרבנן וזיעה בעלמא שאינו ראוי לעבור בב"י כסו"ס תמ"ז וגם לקנוס להשליך מה לאיבוד וכן מורגל בתשובות לצרף זה להעדיף בכחא דהיתירא ובדו"ח בכתבים דף ג' ע"ד דבזה מתוקן גם החשש שיחזור וימכרנו לישראל כיון דהעיר רובה נכרים ולא מיקרי מבטל בשביל הישראל כעירובין מ' יעש"ב:
ובפרט שהיתה כמה חדשים קוה"פ שלא במקום החמץ ולא חל עליה חובת הבדיקה דביוצא לשיירא רק שלשים יום קודם וערש"י פסחים ו' א' וכנראה שלא היה דעתה לחזור בפסח ולר"נ דבשכח ומצא דלא עבר גם אדרבנן מותר לאחה"פ וכמובא בכ"מ פ"א מחמץ ובשו"ת דברי יוסף סי' י"א שהרמב"ם שאוסר אפילו בשגגה ואונס שאינו מפרש ההערמה כרא"ש שמא לא יפקירנו אלא שמא יניחו ברשותו במזיד ויאמר שוגג הייתי והיינו רק בחמץ הידוע לו או כשנמצא ברשותו ולא ביערו אבל כשבא בלא ידיעתו שרי והכ"נ כשאינו מצוי בידו לבערו ורק מצד שלא מכרו לא"י או במתנה קודם זמנו להפקיע ממנו איסור דבל יראה אפשר דעיקר התקנה מהקנס לא היה רק בהיה בידה לבערו ולא במה שתלוי בדעת אחרים אם ירצה הא"י לקבל וכששכחה שלא עברה עב"י לא שייך בזה קנסא בשוגג אטו מזיד שלא יאמר כ"א שוגג הייתי ואם הבית בשכירות מנכרי יש לצרף ג"כ דהש"א ספ"ו דאפילו בחמץ דידיה אם אינו ברשותו הקנוי לו אע"פ שיחד לו בית ומצוי בידו אינו עובר עליו ולא קרינן גבולו דשכירות לא קניא ויש לצדד בהפ"מ לענין חמץ שעעה"פ דקנסא בעלמא כמ"ש בשו"ת טור האבן סכ"ג מהא דב"ק ק"ט דבע"ח באים ונפרעים מן היורש את חלקו ובשמ"ק דמסלק מירושתו ויורשים זכותו אבל שאר איסה"נ מותר לכתחלה ללוות ונפרעים מדבר האסור עליו בהנאה וכיו"ד סרכ"ג שלא חילק בין יש לו מה שיאכל לפרוע חובו וכש"כ וע"ש סכ"ה אות י' משש"ב ובח"ס חא"ח סכ"ד אות ז' אי בכל איסה"נ דרבנן לא אסרו חליפי הדמים:
אמנם מ"ש מעלתו אם לצרף דעות הסוברים דשכחה הוה אונס ובכמה תשובות בשם התשב"ץ דמתיר באונס בחמץ שעעה"פ הגם שבשו"מ כתב בכמה תשובות שבשעה"ד יש לצרף דעת התשב"ץ הגם שקשה לחלוק על הרמב"ם וטוש"ע סתמ"ח ובתליתאה ח"א סכ"ג וח"ב סי' ס' שאפשר שמיירי כשהיה טעות בהמכירה וכש"כ יו"ד סל"ט ס"ק מ"ב בתרי ותרי ואולם למעיין בתשב"ץ ת"ב סי' קצ"ט באוצר תבואה שתחת הקרקע ובע"פ מצא תיבתו שרויה במים ולא היה שהות למוכרה קוה"פ והניחה לאחה"פ דאם נתבקעה אסור לאכלה ומותר למוכרה לא"י וכאן ליכא למיקנסיה דאנוס הוא וכבר ביטל דמהני אפילו בחמץ ידוע עכ"ל הרי שהיה ביטול ג"כ דמותר לרוה"פ באונס וביטל בשעה"ד ובפרט באונס הניכר לכל שהארכתי לצדד להקל בהפ"מ גם באונס לחוד (וע"ל סו"ס קמ"א וקמ"ד וקמ"ז) גם מ"ש מהנאות דשא סל"ט שמצדד להתיר לאחה"פ בשכחה לחוד שלא לאסור בהנאה בהפ"מ לא מצאתי שם הנוגע לשאלתו דהתם מצד דמהני המכירה בלי ידיעת הבעלים וגם אם היה ביטול ושזכתה חצירו של א"י דליכא רק עשה דתשביתו דאין לאסור רק באכילה כשמשהה לאחה"פ כסו"ס תמ"ז ואם דכאן בלא"ה ליכא עשה דתשביתו לשאג"א ספ"ב ופמ"ג בפתיחה להלכות פסח ת"א פ"א דבנשים ליכא עשה דתשביתו דהוה מ"ע שהז"ג (ע"ל סי' קס"ב) גם מה שהביא משו"ת מים חיים חא"ח סי' ה' שמצדד דשכחה כאונס ולסמוך בהפ"מ על דעת העיטור שהביא הטור לענין הנאה הנה שם היה אונס וביטול יחד וגם מכר לא"י קוה"פ רק ששכח למכור קצת מחמצו אפשר דגם הרמב"ם מודה דשכחה מיקרי אונס כמ"א סי' ק"ח ס"ק י"א ולכן סומך בכה"ג על העיטור להתירו בהנאה ואין זה נוגע לענין שאלתו רק אי ביטלה קודם זמן איסורו שלא נזכר מזה במכתבו ובשו"מ תנינא ח"ג סו"ס פ"ג כי פשע במה שלא מכר ואף אי שכחה מיקרי אנוס מ"מ גם באונס אסרו כסתמ"ח ובעיקר דבריו דפשיטא ליה מדהמ"א דשכחה ואונס בחדא מחתא ע' תרומות פ"ב מ"ב רי"א אם היה יודע בתחלה דשוכח קרוב למזיד וע"ש בכנסת ישראל ובתפארת ישראל ביצה פ"ב מ"א וע' בשאילת יעב"ץ ח"א ספ"ה דאפי' שוכח קרוב למזיד וכל לא ידענא פשיעותא וצ"ע במ"א סי' ק"ח עכ"ל ועשו"ת עה"ג סי' ב' מתשובת הרשב"א שהובא בב"י סל"ד דשכחה אונס ובפרק כיצד הרגל בהכיר בה ושכחה ויש לחלק לגבי שומר שאמר לא ידענא דהוה פשיעותא לבין שארי שכחות וע' ב"מ ל"ה א' ומ"ב סע"א וח"מ סי' קכ"א סי"א וסי' קפ"ה ס"ט ורצ"א ס"ז וע"ש בסמ"ע ובשו"ת שער אפרים סכ"ח בתובע לשותפו שלא מכר החמץ בע"פ וטוען ששכח מרש"י ב"ק כ"ו ב' ד"ה לענין ד' דברים דאע"ג דהכיר בה הוה שכחה שוגג ויש לחלק דשם לא אסיק אדעתיה שישכח ושבנפילה זו יזיק לחבירו. אך ילה"ר מב"מ דלא ידענא היכן הנחתיו הוה פשיעותא ובשבות יעקב ת"ב בחאה"ע סי' קמ"ח השיג מפרק כלל גדול אמרו בשבת שכח עיקר שבת דחשיב עכ"פ שוגג וכו' יעש"ב ובברכ"י או"ח סי' שי"ח דין א' משש"ב ושכ"כ בתשובת מהר"מ מינץ סכ"ג דשכחה הוה שוגג מסוגיא דב"ק וע"ש בסננ"ת אות ו' וסי' ק"ח אות ו' וע' במ"א סתמ"ו ס"ק ה' וח"ס תא"ח סי' ק"ה ובית מאיר לא"ח סתמ"ג ס"ב ובשע"ת או"ח סתמ"ג ס"ק ב' רמז לשעא"פ סי' ק"ת וצ"ל כ"ח ומש"ש דאפילו אם היו שותפים בחמץ יש לפטרו משום פשיעה בבעלים עשו"ת בית שמואל אחרון חח"מ סע"ו דבשותפים י"ל דהוה כשליח ששינה מדעת משלחו דאדעתא דהכי לא נתן לו שיפשע ולא העיר משו"ת מהרי"ט בראשונות חח"מ סי' קכ"ג יעש"ב:
ועשו"ת עולת שמואל סי' ע' ובקהלת יעקב מאלגזי חלק מדות חכמים אות ד' ספ"ד ובתואר משה הלכות שחיטה סי' י"ט פרק נ"א דף נ"ד ע"ג ד"ה ענ"ל בישוב דהג"א ועשו"ת חו"י סל"ט בתשובת העה"ג וחסד לאברהם חיו"ד סצ"ו ושו"ת מהר"ם שיק חאה"ע סי' ק"ל וע' בח"ס חח"מ סמ"ב בד"ה נמי דשכחה אונס וע' ב"י טח"מ סו"ס ע"ג שהביאו ג"כ ובשו"ת אמרי בינה סט"ו לא זכר מיו"ד סרל"ב סי"ב בהג"ה וע' בווי עמודים מבן השל"ה בסו"פ יוד שתמה ג"כ על הרמ"א ביו"ד שהביא הי"א באחרונה דלא הוה אונס וע' בדברי יעקב ספ"ב במ"ש הנוב"י תנינא חיו"ד סי' קל"ח דנחשבת שוגגת בכך כיון שסברה שעוד היום גדול ולא לבשה לבנים עד יום המחרת ומותרת לטבול ליל שבת. שזה תלוי בב' דעות שבהג"ה יו"ד סרל"ב שרמז המ"א. ואף דשם נקט שכח או נאנס ומייתי פלוגתא זו גם בנאנס ודאי. ועשו"ת מהר"י הכהן תנינא חא"ח סי' ל'. וע' הרמב"ם פכ"ד מאישות ה"ב שהשגגה צד אונס יש בה. ועשו"ת פרי תבואה סנ"ה בנשכח ממני לבער חמצו וגם לבטלו דגבי נדרי שגגות ושכח אמרינן לבו אנסו [וע' שבועות כ"ו א' ובתו' מנדרים כ"ה ב'] וכן בפרק כירה ל"ט א' שרבו משהין במזיד ואומרים שכחנו. ובפסחים ו' ב' דלמא פשע ולא מבטל ופרש"י שישכח וקרי ליה פשיעה וכן לענין השלמה בתפלה. דהשכחה תתחלף לפי הנושאים ובמלתא דרמיה עליה חיוב הזכירה ושכחו מבלי סיבה לפשיעה תחשב וע"ש סו"ס מ"ג. ולכן ביצא ל' יום קוה"פ בשיירא ושכח לגמרי לבטלו או למוכרו לא"י חשיב אונם. וע' בתשובה מאהבה ח"ב סי' רנ"ו דאשתמיטתיה דהמ"א והפוסקים ובתו' עירובין ל"ב ע"ב ד"ה ולא ליעבד בהדביק פת לתנור סמוך לחשיכה דהו"ל לאסוקי אדעתיה אבל בהך דלא פשע מידי שרי. וערש"י פסחים ק"ז א' ד"ה ומשום פסח וביצה י"ו ב' ד"ה שמא יפשע. ורק בשתי פעמים כעובדא דההוא סמיא חשיב מזיד וכתו' ר"פ תהש"ח ד"ה טעה בשתי תפלות. וערש"י פסחים ע"ג ב' ד"ה אם יש שהות וע' מ"א סי' שי"ח ס"ק ג' וה"ה בשוכח. וע' ברכות כ"ז במאחר תפלתו לאחר שש שעות נקרא פושע וע"ש מ"ג ב' דקרי ליה פושע מתעצל. וב"ב ג' ב' משום פשיעותא פרש"י דלמא מיתרמי אונס פשעי ולא בנו אחריתא והיינו כשיתבטל מצד אונס יבאו אח"כ לידי עצלות שלא לבנות לגמרי ומנחות מ"ט א' במתני' אר"ש אימתי בזמן שהיו אונסים או שוגגים וכו' ורש"י שבת ל"א ב' ד"ה זה דרכם כו' ושמא תאמר שכחו והרי הם שוגגין כו' וע' בבינת אדם שער בית הנשים דין כ"ב אות י"ג דאומרת מותר הוה כשוגג כו' אבל מחמת טרדת מו"מ שכחה ולא מחמת עצלות הוה כאונס. וע' במל"מ פט"ו ממא"ס וע' במל"מ פ"ב מסוטה הלכה ה' ד"ה ומ"מ אני מסתפק כו' דקרוב לפושע הוא שאם הוה מקדים בדבר לא בא לידי שכחה אבל בשגג בעיקר האיסור מאי הו"ל למיעבד וכו' יעוש"ב. ואין רצוני להרחיב בדברים שאין נוגע כ"כ לעיקר השאלה: