זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קסה
שנת תרנ"ד להרב דראמען ר' אליעזר אבאלזראוו
הגיעני מכתבו מועש"ק אחרי בדבר השאלה מהרב דסאמניצא בקמח פסח שנדבק בתוך השק מזיעת הקמח דאף דהוה מי פירות גם בנתיבש אם באו אח"כ למים ובתפח העיסה שהביא הפמ"ג באש"א סתס"ב מתשובת הר"נ עכ"ד:
ואם שהוא דין פשוט בכל האחרונים ובח"י ס"ק ג' דאם בא אח"כ למים מחמיץ גם במ"פ שנתייבש ורק בדבר מועט מ"פ ע"ש במ"א ס"ק ב' דמשמע ברא"ש דאינו אוסר. אבל למעיין בתשובת הר"נ סנ"ט וז"ל שאפילו נאמר שהחטים מליחותן התחילו לתפוח כשיתערב בהם מים דשעת לישה יחמיצו מיד אע"פ שאפשר לחלק בין נתערבו מים ומ"פ כאחת או שנפלו מ"פ תחלה עד שתפחו המים או העיסה ואח"כ נתערב בהם מים. מ"מ כיון שלא נזכר חילוק זה בשום מקום אין להקל עכ"ל. ואולם מה דמספקא ליה מסברא לחלק פשיטא להו לרמב"ן ורשב"א ואין ספיקו מוציא מידי ודאי שלא ראה את דבריהם שהזכירו חילוק זה ודימה שלא נזכר בשום מקום וכמובא בפר"ח סוס"ק ד' דע שאם נתבטלו המ"פ שוב אין לחוש אם ילושו אח"כ במים כתשובת רשב"א סתפ"ח ותשובה לרמב"ן סי' ק"ו למאי דס"ל מתחלה דרוק העכבר אינה כרוק המים נראה לרשב"א פשוט דמותר אע"ג דבתר הכי לש העיסה ודלא כהגמ"י בשם סמ"ק ומייתי לה לב"י סתנ"ג מהר"ר פרץ וכו' עכ"ל. ובח"מ סכ"ה ס"ב בהג"ה דאם נמצא תשובת גאון ולא עלה זכרונו על הספר ונמצאו אחרים חולקים עליו א"צ לפסוק כהאחרונים שאפשר דאי הוה שמיעא להו הדרי בהו. ובנוב"י קמא חאה"ע ר"ס מ"ז עמ"ש כיון שב"י וד"מ לא הביאו דעת החולקים על הטור ואני אומר תשובה גנובה היא וכי ע"פ הכרעתם נשים חמורי העולם כלא. ומכש"כ שאין לגבב חומרות יתירות באיסור משהו דלתשובת רמ"א סכ"ח דסמכו לדון בששים בפסח כשיש עוד צד להתיר דסמכינן אשאלתות דר"א וכמרדכי פכ"ש ומ"ב סי' ס"ט והובא במ"א סתמ"ז ס"ק ל"ג וע"ש בח"י ר"ס תמ"ז. ועכ"פ מצרפין לס"ס דהרי"ף ורמב"ם ושמקילים לגמרי דמי פירות עם מים אינו ממהר להחמיץ. וע' בנש"א בהכשר רחיים סכ"ב בעובדא דידיה. וגם להסוברים דאין להתיר בס"ס באכילה מיירי כשאין ס' נגד האיסור ולא באיסור משהו. ולט"ז סתס"ז ס"ק ד' דלדברי הכל אם יש הפסד בשהייתו דמותר בס"ס אפילו באכילה וע"ש במ"א ס"ק כ"ה מהב"ח ועשו"ת מקום שמואל סנ"ח. ובמגן האלף סתס"ז ס"ק ח' דלאכילה לא מהני ס"ס משום דלאיסור נמי איכא ס"ס דשמא ירדו עליהם מי גשמים ושמא נתערבו עד שאין ס' כנגדם וכאן היה ס"ס גמור להיתירא בנתיבש המ"פ קודם דהס"ס מברר ההיתר. וע' ביד אברהם בדיני ס"ס בש"ך אות כ' בסופו שכתב עהל"ש שדעת הפוסקים שלא הובא בש"ע אין לצרף אפילו לס"ס ושרי לי' שרי' וכמ"ש הנוב"י וכנ"ל, (וע"ל סי' ז' אות ג' שהארכתי). ועשו"ת אמרי שפר סי' ג' דהלבוש סובר כהפוסקים דזיעת החומה אינו מחמיץ ולב"ח אפילו מי פירות לא הוה (וע"ל סי' קמ"ט) ובשאילת שלום תנינא סו"ס ט"ז דאף לרוקח האוסר בזיעת החומה אבל מחום האבנים לא הוה תולדות המים כלל ועדיף מצואת תרנגולים שלב"ח וט"ז הוה תולדה בפ"ע. ובעי"צ חא"ח סט"ז בעיסה שנמצא בדופני הליוואנטין דלהחמיר בס"ס באכילה משום דשיל"מ ובספיקא דדינא אזלינן לקולא אף בדשיל"מ כפר"ח א"ח סתצ"ז. וע"ש דבכה"ג איכא ג' ספיקות להיתירא דמהני אף באכילה גם להסוברים דיאפה מיד דאי אפשר לשומרו מחימוץ מ"מ ספיקא הוה כסתס"ז מ"א ס"ק י"ב ובדרבנן לא בעינן ס"ס משם אחד כפמ"ג כללי ס"ס ס"ק ט"ו בדרבנן לא בעי מתהפך וליתא למ"ש בתשובת רמ"ע סי' קכ"ו דהתם הטעם מאי חזית דתתחיל הכי ובדאורייתא ספיקא לחומרא משמע דבדרבנן לא בעי מתהפך וצ"ע עכ"ל הפמ"ג. אבל לגבי ס"ס משם אחד היכי דמצריך ס"ס בדרבנן אין לחלק בזה. ואף שבס"ק י"א מסופק אי ס"ס משם אחד הוה ג"כ מדרבנן לא הוה ס"ס ורק בס"ס להחמיר בדרבנן יש להקל באינו משם אחד אם יש כאן ס"ס גמור לקולא דכאן לא הוה ספק השקול דנוטה יותר להיתר וכמו שהאריך בבית יצחק בשער הספיקות סי' מ"ח. ובעיקר דרמ"ע ע' ברשמי שאלה סי' י"ג מה שנתוכח עם הגרע"א ד"ה יעל הטענה הב' דהש"ך סי' ק"י ס"ק ט"ו לא ס"ל כרמ"ע וע' במנח"י בקוה"ס ס"ק כ' שהש"כ קיצר בהעתקתו יעש"ב. ואולם מ"ש דדמי לספק על הארי דהספק הא' להתיר נוטה יותר דאין לדון להספק הב' אלא אם היה הריעותא ועיקר חילוקו קדמהו בבינת אדם כללי ס"ס סנ"ג שאין הכוונה כמו שהבינו האחרונים שיהיה הספק מתיר איזה איסור יותר מחבירו אלא שיהיה קרוב יותר להתיר מן הספק השני וכמו שהוציאו מהתו' דשם אונס חד וכן בספק מחט בחלל בגוף דהספק אם בא בחלל כספק על ושמא לא ניקבו אברים הפנימיים. ורשב"ם בסי' קל"ד ב' דשמא יש לו בנים ושמא אחים אין לו דהספק נוטה יותר לפטור מיבום להרחיק הריעותא דזיקה כמו בספק על דנוטה יותר מספק דרס עכ"ד בקצת תוספת באור ובזה יסולק קושית הפליתי בבית הספק מהא דסתם כלים של א"י אינם ב"י ודלמא נשתמשו בדבר הפגם. דמ"מ חשיב ספק הנוטה שמא אין כאן ריעותא שלא היה בן יומו ואף אם נשתמש בתוך מעל"ע שמא בדבר הפוגם וכן בקושיתו מחדש דלהפוסקים השכר מותר דספק משל אשתקד ודלמא השריש קודם לעומר. דהספק בנשרש קודם שלא נאסר מעולם כמו בספק לא נכנס ודלמא אכלתיה כפסחים ט' וכמו שדן הרא"ש פ"ב דכתובות במחבואה ועשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ס"ה משש"ב. וכן בריאה הסמוכה לדופן דמכשיר ר"נ מס"ס שמא הריעותא דלא אינקב הריאה וכן מ"ש רשב"א בארי שנכנס לבין השורים שמא לא דרס ושמא לא כנגד חלל הגוף דמ"מ בלא דרס כלל הוה כלא על וכן יסולק מה שהקשו בתוה"ש בקוה"ס ס"ק ב' וכנפי יונה ושאר אחרונים למעיין עליהם ומה שמפקפק בבית יצחק שער הספיקות סי' י"ז עהבנ"א דברים נדחים מעצמן למתבונן וע"ש בסי' י"ח בהשגתו עהחו"ד דבס"ס התלוי במקרה צריך משני שמות. והא בתו' עירובין ה' ב' ד"ה ספק כיון דההיתר קרוב בהא דפרוץ כעומד והוה ס"ס שמא עומד מרובה ושמא שוו כהדדי מחולין כ"ח ב' דהס"ס שמא נשחט הרוב או מחצה דהוה כרוב וע"ש תו' ד"ה לפי. אלא שנטה במשמעות דבריהם דרובא להיתירא ולא נחית לעיקר המכוון דמכריע יותר להיתר דגם בספק מותר וכן בתשובת רשב"א סרצ"ח אם הספק שמא הכניס א"י את ידו ונתק הסירכות דהצד דלא הכניס ידו נוטה יותר להתיר שלא היה שום סירכא וע' בתשובת שער משפט שהובא בשם אריה חח"מ סי' ג' מתשובת מהרי"ט חיו"ד סי' כ' וע"ש סי' ד' ובשו"ת רשב"א סי' אלף רי"ז בספק הגיעה לכלל שנותיה וספק הביאה סימנים ונשרו דיש עוד להתיישב. ובשו"ת ר' בצלאל אשכנזי הבין דחד ספיקא הוה ספק גדולה ומשם אחד וכן הבין הב"ש סי' קנ"ה ס"ק כ"ב. ואולם בשער אפרים סי' קי"ב דאף הרשב"א לא החמיר כ"א שנסתפקו במספר שנותיה. ובפר"ח בכללי ס"ס ס"ק מ"ב על פסקי מהרא"י סי' ק"ל דאפילו לא יש שינוי אלא תוספת במציאות כגון ההיא שילדה זו"נ והביא מרשב"א הנ"ל דהוה כשם אחד והכ"נ בנידון דמהרא"י ובתוה"ש נדחק ג"כ וכן העלה בשו"ת תפ"צ חיו"ד סי' ס"ה בכוונת מהרא"י דכל שנוכל לומר בחד צד שלא היה שום ריעותא בזה הולד וע' בתבואת שמש עהרמב"ם פ"ב מאישות הי"ט ובהלכות גרושין פ"א הכ"ה בדה"ס ל"ו ע"ג ונערה בתולה פ"ג ה"ב משש"ב ובאורין תליתאי סו"ס ל"ח דהתו' לא נחתו בכלל דשם אחד רק בסמוך מיעוטא לפלגא ולא בספיקות שקולים דלרשב"א סת"א מצדד דס"ס עדיף מרוב ור"פ האשה דאפילו ר"מ דחייש למיעוטא אזיל בתר ס"ס וע' בספרי זכ"י ריש יבמות ובמה"ת שהארכתי:
ומה שפלפל מעלתו בתמיהת הב"י ומ"א ר"ס תנ"ג מהירו' [פע"א סוף ה"א] דמפקיד לטחנייא דלא למיתן שקין אילן על אילן דלא ירתיחו שזה למ"ד עילאה גבר דהנטחנין קרוב שמרותחין יחממו הנטחנים מכבר והבין הירוש' בדרך רחוקה נגד כל הפוסקים ושאין לכוון בלשונו על הנטחנין מכבר והרי מחמיר לא לאפות משום שנטחן ועכ"פ עד יב"ש שנטחן במים שלנו בעבר לילה ע' ברמזי א"ח. וגם לפי הבנתו בעילאה גבר פלוגתייהו רק בשיעור נתינת טעם לאסור כולו ועכ"פ בעי קליפה או נטילה דאדמוקיר בלע וגם דדבר גוש מחזיק חום טפי כיו"ד סצ"ד דביס"ב דכ"ר מה"ט וע' בסו"ס כנסת ישראל בסוגר איסורים ובפרט להכו"פ סצ"א ס"ק ב' דאף אם לא יורגש הוא טעם קלוש דאסור בשאר איסורין וע"ש בבית יהודה ואכמ"ל:
ומ"ש עוד דהירוש' לשיטתו כרא"ש פכ"ש סי' י"ג מהירו' ה"ז דמ"פ אין מחמיצין ולכן השמיטו וכתבו דהירו' לענין שקים רק לכתחלה. ומלבד דבירו' ר"פ א"ע א"ר מנא כולהון ע"י מוי וע"כ דסובר דמ"פ גם באין מים אין מחמיץ ולספרים שלנו בירו' סו"פ כ"ש בדבש מזוייף בסולת ר' חנינא ברי' דר' בלייא דשאל לר' מנא א"ל צריך לבער וכמש"ש במה"פ. ולרא"ש דמ"פ אפילו בפ"ע מחמיצין למה שהעתיק ר' חנינא ברי' דר' פדא כו' שאל לר' אמי. ומ"ש אם יש בזה חשש ממ"פ לבד בשהה זמן הרבה כפמ"ג סו"ס תס"ב ופיר' כן דבח"י תמהני דהרי בב"י ושו"ע דבלא תערובות מים אפילו שהה כל היום אין מחמיצין. והפמ"ג למד מהמ"א בחטה מלוחלחת במלח כיון דמוסיף חום מחמיץ גם במ"פ בשוהה זמן ארוך כפלי"ח דאפילו בכותל מוסיף הבל [ובמרדכי סו"פ כ"ש דאפילו בהטמנה מוסיף הבל]. ואם שבב"ח דמלח תולדה בפ"ע. ובנוב"י תנינא חא"ח סנ"ז ותשובה מאהבה ח"ב סי' רס"א דמלח לאו לכל כמי פירות. ובפ"מ ירו' סו"פ כ"ש בדבש מזוייף בסולת דאף במי פירות בנשתהה זמן מרובה בא לידי חימוץ ודחקתו לשון הירו' דר' מנא גופיה סובר רפ"ג דאינו מחמץ רק ע"י מים. אבל במה"פ מסיק דמוטב לומר דהכ"נ בדבש מזוייף בפסולת עם מים וכן בעובדא דר' שמואל. ובשערי שמחה שער ה' באחע"א סי' ד' בהירו' דהספק כיון דהדבש מהפך הסולת בתר השתא אזלינן כהר"י שבתשובת הרא"ש כלל כ"ד וב"י סתס"ז ומ"א סרי"ו. וע' בח"ס חא"ח סי' קכ"ו וזכרון יוסף חא"ח ר"ס ד' וע' במשכנות יעקב סוף חא"ח ד"ה עכ"נ דמ"מ אין מונעין המים מלהחמיץ רק אפשר לשמרו ככל עיסה וע' ברמזי א"ת סתנ"ה: