אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קסד

סימן קסג

הרב דדינאווי"ץ בפארליען ר' שבח זאב לערגר

מכתבו מום ב' י"ח א"ש הגיעני ע"ד שנשאל בנשפך איזה מדות יי"ש לחבית יי"ג מט"ו הין לתקנו אם מותר לשתותו בפסח ביש רוב מיני קטניות נגד מאלץ של דגן דהוה מב"מ ובטל ברוב ואם חלוקים בטעמם רק בקצת שינוי שבנוב"י תנינא חיו"ד סי' ס"ו מפקפק בזה:

הגם שבתחלה מפקפק ע"ד השואל כיון דיהיב טעמא טכ"ע ואם שאפשר שלמיעוטו אין בו כח ליתן טעם ושוב מצא כן בפרי תואר סצ"ח ס"ק ד' שמסיק כן דבקצת שינוי מיקרי מב"מ לענין ביטול ברוב ומ"מ מי העיד בשינוי חלב טמא אם הוא רב או מעט. והגם דבזה סמכינן אקפילא. ושם בפר"ת דהגם דיש ס' אם עדיין נרגש טעם האיסור דאסור דלפעמים האיסור מוטעם יותר. ובס"ק ה' האריך דעדיף שינוי השם משינוי טעם זה דבמחולק קצת בטעם טפי מינכר שינוי השם דליכא איסד"א דכיון דשינוי הטעם לא הוה שינוי גמור כל דמפליג בשמא מחמירין לאחשובי מבשא"מ. ובכנפי יונה בענין עבידי לטעמא האריך ומסיים ועכ"ז צ"ע אם מרגישין טעמא ממש ומי יוכל להבחין בכך איזה טעם. וכבר מבואר להט"ז בדף האחרון דלאביי לא איכפית בקצת שינוי כיון דבעיקר הטעם שוים ולרבא אזלינן בתר ההפרש ההוא כיון דהו"ל כאינו מינו מחמת חילוק השם וע"ש בדרמ"א דמב"מ בתר שמא אם שוה ממש בענין אחד וע"ש בקו"א מהש"כ. ובח"ס חא"ח סי' ק"ח דאי מתערב יי"ש ביי"ש יש לדון אם העשוי ממאלץ שוה בשמא ובטעמא כו' אבל אנחנו דנין על שעת בישול לעשות יי"ש. ומ"ש מפמ"ג סתנ"א ס"ק כ"ז במש"ז שנסתייע מח"צ סי' י' דיי"ש עביד לטעמא כמלח ותבלין. וא"כ מהני טעימת ישראל שאין היי"ש מורגש וגם דיי"ש פוגם היי"ג ולא עביד לטעמא. אך בנוב"י תנינא חיו"ד סנ"ח כתב בפשיטות דבטל. ובבית שלמה חאו"ח ח"ב ספ"ז די"ל דס"ל דאינו דומה טעם יי"ש שבכלי ליי"ש ממש דלא כדמשמע מהפמ"ג וי"ל דהנוב"י לא חלק עהכח"צ ועי"ל דכאן הוא מב"מ יי"ש ביי"ש ואף שנעשה ממין אחר ובפמ"ג נסתפק בכה"ג דעביד לטעמא שנתערב במינו וי"ל דעכ"פ לא הוה שינוי טעם גמור ולא הוה ביה חומרא דעביד לטעמא. ובנוב"י תנינא חיו"ד סי' ס"ו אי הבלוע מיי"ש חמץ הוה מב"מ עם יי"ש פסח. וע' בשאילת שלום תנינא סו"ס ט"ו בעביד לטעמא וסו"ס י"ד ע"ד הפמ"ג בשער התערובות דכל למעלה מששים הוא טעם קלוש. ומ"ש מעלתו שהיי"ש הניתן לתוכו איננו להשביח טעם היי"ג אלא שיהיה נשמר שלא יתחמץ. והט"ז סתמ"ד ס"ק ד' ומ"א ס"ק כ"ה לא החמירו רק בנותן טעם דאין ס' במעד נגד כל הכלי וכח"י סתנ"א ס"ק נ"ה דל"מ היתירא בלע לשער נגד הבלוע. וכשיגיע זמן האביב ויתחילו היינות להתקלקל מוכרחים סוחרי היי"ג להחליפם לכלים אחרים ולתקנם ביי"ש כשר. ורק לב"י יו"ד סו"ס קל"ד מרשב"א שכל שעיקרו בכך לא בטל. ובנוב"י תנינא חיו"ד סנ"ו דבעיקרו כך דלא בטל דהוא מדרבנן יש לסמוך עהר"י ורמב"ם ור"נ רפ"ב דע"ג החולקים על סברת ראב"ד ורשב"א. אבל לשו"מ תנינא ח"ג ספ"ג כאן אסור מה"ת דלא גרע מד' מיני אומנות שנעשה עיקרו לכך וע' מ"א סתמ"ב ואף דשם רק דרבנן דליכא כזית בכדי אכ"פ אבל כאן אסור מה"ת דראוי לחמע ולעשות יי"ש מזה כע"ג ס"ח דהא שמרים ג"כ אינם ראויים לשתיה ולא מיקרי חמץ נוקשה ואין סברא לחלק בזה למה שהוא חשש קלקי ומתקני דמ"מ עיקרו בכך להעשות כן ואפי' בזוז"ג לא שרי רק בדיעבד:

ועכ"פ יש לצרף לסניף דהפ"י ביי"ש דהוא זיעה בעלמא (וע"ל סי' קמ"א משש"ב) ובשו"ת אגודת אזוב חא"ח סי' ג' דלרש"י אפילו יש כזית בכדי אכ"פ אינו עובר למדס"ל טכ"ע לאו דאורייתא ולרש"י אפילו בשכר שלנו נמי אינו עובר בב"י דהוה טעמו ולא ממשו שנימוח ובטל ברובא כמש"נ מפירושו בע"ג ס"ז וחולין צ"ט כפר"ח ר"ס תמ"ב ופ"י ר"פ א"ע וכיון דרמב"ן ורשב"א ור"נ קיימי בשיטתו יש לעשות סניף בשעה"ד (וע"ל סו"ס קל"ז):

ובענין תמיהתו שלא ראה באחד האחרונים שהעיר ממ"ש ביד אפרים הלכות בהמ"ז סי' ק"ט בשם הר"ש דמאי פ"א מ"ד לענין אין מזמנין עליו היינו להוציא אחרים או שאחרים מוציאו אותו אבל לעצמו חייב לברך המוציא ובהמ"ז ודוקא בק"ש ותפילין פטור. וע"ש סע"א ובמשנה ר"פ מ"ש ומכל מצוות האמורות בתורה וע' בשע"ת ס"ק א' ובישועות יעקב ותר"א ואכמ"ל:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה