זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קסג
צום הרביעי ילשולש"מ תרנ"ח להרב דהארחוב ר' אפרים אויערבאך במחוז לאדמיר
בדבר שאלתו ביהודי שנסע בחוהמ"פ בפקודת הכותב מהוואליסט ומסר להגראשניא שני קוויטלעך מא"י שנותן להכותב על עשרה שטאפף וליהודי הסרסור על ארבעה והניחו הא"י על העגלה ונשאר היי"ש בבית הכותב הא"י עד אחר עבור ימי הפסח ובהיות היהודי איש פשוט ולא ידע שיש איסור בזה מחמץ שעעה"פ עד שנתודע הענין והודיעו לו. והאריך לפלפל בצדדי ההיתר ובפרט שהיי"ש אינו מזוקק ויש בו תערובות מים והעלה להקל עכ"פ כשיערב עם יי"ש אחר דהו"ל כמוסיף וגם כי היי"ש נעשה מתפוחי אדמה ורק מעט מאלץ ניתן לתוך הבויטין להחמיצם א"כ כל הזיעה מיי"ש מתפוחי אדמה והי' דבר המעמיד הרי היי"ש נעשה קוה"פ ואז היה היתר ובספ"ז ס"א המעמיד בעור קיבה כשירה שבטל וע"ש בש"ך ס"ק ל"ה. וכבר צידדו בתשובות האחרונים כה"ג ע"י ביטול ברוב בשו"ת פ"י סי' י"ג ולסמוך ע"ד ר"י שהובא בטור סו"ס תמ"ז וכן בשו"ת תפארת צבי סי' י"ז ובתרע"א שבסו"ס דו"ח דף ג' ע"ג ושם היה כמה צדדי היתר דל"ש לכאן. ובשו"ת אגודת אזוב חא"ח סי' ג' ושו"מ תנינא ח"ד סי' י' וי"א וכמה אחרונים לצרף דהרי בחמץ שעעה"פ ובח"ס חא"ח סי' קל"ג שגם אם תפוחי אדמה יהיו הרוב מ"מ הזיעה העולה מהתבואה הוא הרוב. וגם שכל זמן שתערובות התבואה ושארי מינים בעינו ובניכר ל"ש ביטול ולא נידון אלא על הזיעה וכיון שתחלת ביאתו ע"י תערובות לא בטל ובמרדכי. אך לנוב"י תנינא חיו"ד סנ"ד דדוקא התלוי ברובא כיבמה שרקקה דם אבל הנבלל בס' י"ל דבטל אף בכה"ג. ואף דמיירי במב"מ דלענין מב"מ אין חילוק דהא דבעינן ס' מרבינן גזירה אטו מינו אבל מה"ת אין חילוק בין רוב לס' רק בתלוי בטעמא ואם אינו בטל ברוב כל שתחלת ביאתו ע"י תערובות גם ס' לא מהני. והכ"נ בנ"ד שנתבטלו קוה"פ בס' ואף בשעת ביאת האיסור מחמץ דבלח אינו חוזר וניעור. ובשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' י"ח ד"ה וראיתי משיג עהנוב"י לחלק בהתלוי בס' דבטל אף בתחלתו ע"י תערובות. דהיכא קאמר מותר משום דליכא טעמא כלל וע"כ דלאו מתורת ביטול ברוב דאדרבא כל דאין הטעם נרגש בטל ברוב אך להאומרים אף דאיכא טעמא בטל בס' וע"כ דהוא כנאבד לגמרי יעש"ב וסנ"ו דף ס"ג ע"ב וסי' ע"א ובקונטרס הסוגיות דיני ברירה סי' י"ב. ועשו"ת ס' יהושע בפסקים וכתבים סרכ"א העיר דהא יי"ש הוא דבר הנבלל ול"ש ברירה לתו' תמורה י"ח א' וע' בר"ה ט"ז א' דהא לתו' תמורה ל' דהמעורב מתחלתו שייך ג"כ ברירה ויש להחמיר ע"י תערובות כר"נ פסחים ל' דדומה לחלה דמבטלין ברוב ומה דמסיק דוקא בדיעבד שנתערב פחות מרוב מותר להוסיף היינו לשיטתו דגם חלה להתירה לזרים איסורה לכתחלה משא"כ לרמב"ן דגם חלה בחול מותר לכתחלה וע' טויו"ד סשכ"ג וא"כ ביי"ש ש"פ נמי אך גם בזה יש לפקפק דבאיסה"נ לכאורה הביטול אסור כיון דנהנה בביטולו עוד קודם הביטול. וע' בשו"מ תנינא ח"ד סו"ס י"ב דבחמץ לא שייך לחשוב לפי חשבון דשמו עליו וכרשב"א שהובא במ"א סתמ"ז ס"ק כ"ד לענין נ"ט בנ"ט. ואף שבזה"ז רק מעט מאלף נמצא שהבויטען וכל היי"ש מתפוחי אדמה. מ"מ לח"י סתס"ד ס"ק ג' שיין שהושם בו חרדל כשהיה תירוש מונעו מתסיסתו לעמוד במתיקותו דמעמיד הוה כבעין:
ומ"מ אין לגבב חומרות בחמץ שעעה"פ כיון שמשרת הא"י מהגראשניע הניח על העגלה והישראל לא נגע ולא הגביה כלל והיה אצל הא"י כל ימי הפסח דמסתמא מתחלה לא נתכוון לקנות כיון שלא היה ברשותו כלל ואיסורא לא ניחא ליה דליקני כנדרים ל"ה א' וב"מ צ"ו א' וע' חולין קמ"א ב' ועשו"ת רשב"א ח"ד סי' ב' וב"י ח"מ סקע"ו מחודש וע"ש סי"ב בט"ז ועשו"ת מוצל מאש סכ"ז ובח"י סתמ"ח ס"ד ס"ק ה' בנודע לאחה"פ במה שמכר לו הא"י חטים דמותר לאחה"פ כחמץ של א"י יע"ש ס"ק י"ג. ובפרט כיון שהא"י משכו והוציאו לרשותו זכה מן ההפקר ויצא לגמרי מרשות ישראל אפילו לענין בל יראה וכנוב"י מ"ת חא"ח סי' ס"ב (וע"ל סי' קס"ב). ויש לצרף ג"כ בהפ"מ דיי"ש זיעה בעלמא (וע"ל סי' קמ"א שהארכתי) ואפשר לצרף ג"כ היתר החי"ע ביטל ושגג כל ימי הפסח דמהני בכה"ג בחמץ שעעה"פ כיון שלא ידע שיש איסור במה שהניח הא"י על העגלה והיה ברשות הא"י כל ימי הפסח ול"ד לשאר שוגג שלא ביערו שאלו ידע שיש איסור כשהי' ברשות הנכרי היה בידו לבקש בהיתר שלא יסלק לו כלל עתה היי"ש ושיהיה הפרעון לאחה"פ:
וכבר היה לעיני מעלתו דהש"א ספ"ט ו"צ לענין ברירה בא"י וישראל שותפין דחלקו של א"י ג"כ מותר בהנאה דבדרבנן יש ברירה דזהו חלקו משעה ראשונה וחלקו של ישראל לקולא דאין ברירה ומותר בהנאה לתו' סו"פ השולח מ"ז. ואם שהמק"ח ר"ס תמ"ח השיגו. הביא משו"ת ארי' דבי עילאי ובתשובת מהר"ם מרוטנבורג האחרונים חא"ח ס"ט שיישבו השגות מק"ח. ומש"ש מצד האחריות הרי בנ' היה בביתו של הא"י:
ועיין בשו"ת בית אפרים, חא"ח סו"ס מ"ה ובמגן האלף ר"ס תמ"ח אחר שדחה תמיהת המק"ח מערובין ל"ז ב' דחה ג"כ דהש"א מגיטין כ"ה א' דאין ברירה לגמרי ואפילו לכהונה פוסל ומהכ"מ פ"ג מגרושין והא בדשיל"מ אפילו בדרבנן ספיקו לחומרא ובאה"ע סי' קל"א ע"ש דהרמב"ם פוסק דאפילו לקולא אין ברירה בדאורייתא. ובדברי חיים בדיני חמץ סכ"א השיג ג"כ עהש"א דאין ברירה אף לקולא ובהג"ה מבן המחבר ובעונג יו"ט חא"ח סל"ב האריך להוכיח כהש"א. ובארעא דרבנן מה"ב בהשמטות סל"ה שלא מצא בירור דאין ברירה אי מה"ת או חומרא דרבנן ובספרו קהלת יעקב אות ב' סע"ה שהאריך וע"ש אות ח' סי' קל"ט שהשיג עהח"י סתמ"ח ס"ק ב' דהלא בשותפות עם א"י בודאי אינו עובר כמו בראשית הגז ובכור דממעטינן גם לרבנן דמחייבי בשותפות ישראל דבר חיובא הוא. ומ"ש דבנ"ד דהרוב של א"י י"ל דגם להמק"ח לא עבר בב"י כל זמן שהי' בתערובות עם הרוב של א"י וכמ"ש בחמד משה סתמ"ח ס"ק ד' דבטל המיעוט משל ישראל כמו בכל תערובות חמץ שעעה"פ דלרוב האחרונים מותר ע"י רוב וכתב ומיהו בעיקר הדין דברירה בדרבנן נראה דבלח בלח ויש בו בנ"ט לא עדיף מחמץ ודאי של ישראל שנתן טעמו בפסח בשל א"י ומוכיח שאפ"ה אסור. ועכ"פ בקנסא דחמץ שעעה"פ יש לסמוך עהרשב"א חולין קי"ב ובר"נ דבלח בלח לא שייך דין כבוש. כיון דאיכא רוב של א"י דאין נפ"מ בפסח לענין אכילה דגם של א"י אסור רק לענין ב"י דגם השו, שנאסר בכך ויש לו משל ישראל מ"מ הרי מ מ"ת בטל ברוב ובמ"א סתמ"ב דבלח בלח מותר לשהותו בנתבטל ברוב וגם לאחה"פ אין נפ"מ אלא לדרבנן. ואן שלהראש יוסף בחולין די"א ב' דלא קיי"ל כהר"נ מ"מ בהא דהלוקח יין מבין הכותים דמיירי בע"ש ביהש"מ (ועתו' עירובין י"ז א' וגיטין כ"ה ד"ה מיחל כדקתני בתוספתא ועדיין לא קידש היום וע"ש ברש"ל) והא עדיין נאסר בכבוש מעל"ע וע"כ דבלח אינו נאסר בכבוש. וע' בחו"י סו"ס קל"ג בהתו' תמורה ל' סע"א דכל שלא הוכר האיסור מעולם בפ"ע והוא בתוך התערובות סמכינן אברירה דבלח ל"ש זה. ואולם בבית אפרים חיו"ד סי' ע' ד"ה ועוד למה שהסביר בהתו' דלפי שעדיין לא נתברר על איזה מהם חל האיסור עד שעה שמברר מועיל הברירה כביצה ל"ח בחבית ותמה עהתו' דמייתי הך דשני לוגין שאני עתיד להפריש והא שם בלא"ה כיון דלכשיפריש חלה התרומה למפרע שהרי הוא שותה מיד מ"מ כיון שלא קרא שם תרומה רק ע"י שיפריש אח"כ ממילא אין כאן תערובות כלל. וכן בירו' דמאי גבי המזמין את חבירו אלא באומר מכבר לכשישתה ואפשר ס"ל להתו' דהתם בלא"ה צ"ל שאני עתיד להפריש כיון דבע"ש בה"ש מיירי כו' ודחה דקצה"ח סי' ס"א דלתו' תמורה סגי באומר שני לוגין בתוכו תרומה וע"ש בסע"ג באריכות ובטיב גיטין לגיטין כ"ה ב' שני לוגין שאני עתיד להפריש לכאורה דאי לא אסור משום מדומע דבכה"ג לא סמכינן אברירה שהוא תערובות איסור ממש והוה מזה סתירה עהתו' יומא (צ"ל תמורה ל') דכל שלא הוכר האיסור סמכינן אברירה אף בתערובות גמור יעש"ב. וכנראה שלא זכר שהרגישו בקושיתו התו' יומא נ"ו א' יע"ש:
ובתשובה מאהבה ח"ב תשובה רנ"ט מפקפק בדהח"י והניח בצ"ע ועמ"ש השואל שחלק הישראל בטל ברוב. הוא דבר בטל ודברים בטלים עכ"ל. ולא פירש דבריו ולא נתעורר מה שיש לדון בזה וע' בבית שלמה א"ח ח"ב סי' צ' דף נ"ה ע"ג דאם הישראל יש לו חלק שלישית והא"י שני חלקים או רוב משהו דהישראל אינו עובר בב"י ומסופק אם צריך ביעור מה"ת ובשם אריה חא"ח סט"ז אי נימא כיון דהחמץ של א"י אין בו איסור ב"י ולענין זה הוה בהיתר א"כ החמץ של ישראל נתבטל ברוב דמב"מ בטל מה"ת ולא עבר הישראל ג"כ בב"י בחלקו. והשיב דבממונא ל"ש ביטול כביצה ל"ח וה"ד התם דאיסור תחומין שבו בטל דאינו תלוי במה שהוא שלו וכמ"ש בשב שמעתא ו' פ"ד עהתו' מעילה כ"א דליבטל ברובא דבא איסור תחומין שבו בטל דאפילו השאיל כליו נמי הוה כרגלי הבעלים ביהש"מ אבל בהקדש שמעל בנכסי גבוה מספיקא וממונא לא בטילי וכ"כ בשו"ת ס' יהושע חיו"ד סי' כ' דף כ' ע"א בישוב קוהתו' ב"מ ו' דליבטל ברובו יעש"ב ושו"ת נפש חיה חיו"ד סו"ס נ"ז ד"ה וא"כ ניחא ובחלק הסוגיות בדיני עשה דול"ת סי' ח' ד"ה ועוד ה"ר. אך בשם אריה מחלק דבחמץ ל"ש דממונא לא בטל דרק לענין איסור עשאו הכתוב כשלו לעבור בב"י וי"ל דבחמץ גרע מהפקר כיון דעומד לשריפה והכל מצווין לבערו וא"כ י"ל דבכה"ג אינו עובר בב"י כשהרוב יי"ש של א"י. וע"ש עוד די"ל הואיל ואי בעי חלק ליה וגם כיון דאפשר לברר האיסור ע"י חלוקה ורק דזה תליא בדין ברירה יעש"ב. ובשו"ת ארץ צבי חיו"ד סו"ס נ' דמרש"י חולין צ"ט ד"ה שנתבשלו דאיסור תרומה ומעשר מיקרי שאל"ת שלאביי ורבא במסקנא איסורא בטיל ושכ"כ בארי' דב"ע חא"ח סי' ו' ובשו"ת תפארת יוסף חא"ח סכ"ב דאף דמכח יש ברירה מחזקינן הרוב כלא נתערב וממילא נשאר המיעוט באיסור בכל מקום שהוא רק בנ"ד אין ברירה דהוה להקל בדרבנן והכל בתערובות ובטל המיעוט ברוב אלא כיון דהביטול צריך להיות בפסח שלא יעבור בב"י והא בפסח שניהם איסור. רק יש לצדד דכיון דהשותף ביטל חמצו כנהוג ממילא קנאו הא"י ע"י חצירו המושכר לו ע' בקצה"ח סי' קצ"ב. ובמשנת חכמים עהרמב"ם בהלכות ע"ג וחקותיהם דיני ברירה אות י"א אחר שהשיג עהח"י סתמ"ח ס"ק ב' והעלה דכיון דעבר הישראל בב"י על כל החמץ עכ"פ מספיקא שייך קנסא שנאסר כולו בהנאה מ"מ איכא לספוקי לרוב של א"י כיון דרובא דהיתירא וכמו הככר של חמץ שנתערב בשנים של מצה וכולם של ישראל וכח"א סתמ"ב או שאני הכא דיש כאן איסור אכילה והנאה בכל התערובות דנתערב בשני חלקים של זה ואסור הכל לאחה"פ אף אם חלקו פלפל לענין דלא הובררו האיסור כלל ול"ש דין ביטול אלא דאף המרדכי פרק הזרוע לא קאמר אלא היכי שהאיסור וההיתר באו יחד בתערובות. וע' מל"מ פ"ז ממטמאי משכב שהביאו לחזק דבריו. משא"כ כאן דההיתר מבורר ונולד תוכו להאיסור: