זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קסא
ג' בחקותי תרס"ט להמ"ץ דטומריק במחוז קאטרינאסלאוו ר' אלכסנדר יונה
בנידון שאלתו קדמהו בבנין ציון החדשות סי' ו' בקמח שנתערב מטחינת טירקשע ווייץ ואפו מזה מצות הרבה שהעיר מהח"ס סי' קכ"א לחוש שמין הקטניות יפסיק בין מעט העיסה לחום התנור. ותמה למה לא נימא שנאפה בשוה וכחלה פ"ג מ"ו וא"ח תנ"ג ס"ב. ובלא"ה מקיל מ"א בדיעבד אפילו נתערבו זרעים [אינם[כחושים בקמחת ובח"י סתנ"ג ס"ק ז' וא"ר ופמ"ג שגם בקטניות אינו מעכב בדבר קטן כזה. ואם כי לא נתברר בשאלה אם היה בחטים הרוב נגד הטירקשע ווייץ דלמק"ח סתנ"ג דלדידן דמב"מ בטל בעינן שיהי' רוב וכירו' דבמינים אחרים דלא שייך גרירה בעי רוב דגן וע' בקהלת יעקב לפסחים, מ"ב משש"ב. גם מ"ש מהח"ס לדמות להב"י סת"ס ס"ק א' לאסור ללוש העיסה עם זרעים. אדרבא כתב דיש לדון עפ"ד המ"א. והיינו כסברתו בדחיית דבריו לחלק לזרעונים כתושים שלא נאסר בשוה עם העיסה מקמח חטים עד שנעשה קמח ממש. ואמנם בהיות כל היתר אפיית המצות מקטניות רק בשעה"ד והיוקר וכמפורש בשאלה וכתב שלולא שעניים בגלילותיו מצפים לתשובתו והזמן בהול לא היה ממהר לדון בדבר חדש שלא שערו אבותינו שראוי להשגיח שלא יצא מכשול והיה נמלך באחרים. וע"ל סי' קנ"ז משו"ת חסל"א סמ"ג בהיתר אפיית מיני קטניות קוה"פ כעין מצות בשעה"ד גדול. וע"ל סי' א' אות ג' מתה"ד ושלזה היה מתון בזה עד שיסכימו אחרים שלא ילמדו להקל לערב גם שלא בשעה"ד למנהגינו באכילת קטניות. אבל אין היתר קטניות תלוי בהפ"מ ובפרט מה הקונים בזה להפסידו בכה"ג דל"ש סברת האחרונים שלא יתייקר השער אם נחמיר בכל הפ"מ וע' ח"ס חאו"ח סי' ס"ה (וע"ל סי' א' אות ב') ובפרט שאפשר לא יהיה הפסד מהקרן אם ימכור קמח סולת לשבתות. ובברכת יוסף חא"ח סי' י"ח מהגמי' שהובא בב"י סתנ"ג דמשמע דגם פת קטניות ע"י שימור אין אוכלין. ובח"י סתס"ד ס"ק ג' שאף דקטניות אינו אוסר תערובתו ש"ה כיון שמערב לכתחלה. ומ"ש מתה"ד סי' קי"ג דקטניות אינם בטלים רק בס' ואף דלא קיי"ל כן היינו רק בנתערב בשוגג ולא לבטל לכתחלה כדי לאכלם בפסח. ואף דתה"ד נקט אם נמצא גרגיר של מיני קטניות בתבשיל לא גזרו. מ"מ הרי בסתנ"ג ס"א בהג"ה העתיקו ואינן אוסרים אם נפלו בתוך התבשיל. וע"כ דמפרש דבריו דאין חילוק בזה ואפילו בדליכא ס'. ובס"ג בהג"ה העתיק מתה"ד סי' קי"ד בברירת החטים בעיונא בעלמא שאין כ"כ הרבה יותר מא' בששים. ומה שפלפל הח"ס שאין למערער ראיה רק ממה שקורין אותו טירקשע ווייץ. גם במאורי אור חלק עוד למועד דף ל"ה ע"א בהגהותיו לא"ח סתנ"ג משיג על הח"י דמסתבר כשמו כן פעולתו מין חיטה. אבל הברור כתשובת מהרמ"ל סע"ח שהובא במ"א וכן בא"ר ופמ"ג וכמ"ש בשו"ת חיים שאל ח"ב סמ"ז שמסורת בידם שהוא קטניות ואופין ממנו בפסח בלי שימור. ובעק"ד חא"ח סי' כ' אות ה' ציין בחיים שאל ח"א סי' ת"ז וצ"ל ח"ב סמ"ז וע"ש עוד לדחות דהק"ט ח"א סי' קי"ב שחשש לכל מין שלא יתברר:
ומ"ש מעלתו שאמר ששמע שמותר בכה"ג לערב לפסח. ואף שבשו"ת מים חיים חא"ח סי' ד' מקיל באומר שהשכנים אמרו לו שכבר הורה להם חכם בכה"ג. וע"ש סי' ז' וע' במ"א סשי"ח ס"ק ג' מרד"ך. (וע"ל סי' י"ב). אבל זה לא חשיב כתולה בב"ד וכתשובת מיימוני להלכות אישות סכ"ד ובהלכות קידושין סי"א וע"ש אות א' ב' ובצ"צ סי' מ' דליכא למיחשביה שוגג שלא שאל לבעלי הוראה המפורסמים ובשו"ת ברית אברהם חאה"ע סו"ס צ"ט דכל המוזכר ע"פ הוראת חכם שטעה היינו שראוי לסמוך עליו בהוראה, זו וכ"מ בתשובת מהרי"ק סוף שורש פ"ד דלא שייך מאי הי"ל למיעבד דהו"ל לאמתוני עד שישאו ויתנו הבקיאים בהוראה. וע' בתה"ד סי' רכ"ב והובא באה"ע סי' קנ"ט סוף סעיף א' בהגה. ובחגיגה י"א ע"א התם אבע"ל לעיוני וע' בנוב"י חאה"ע סו"ס כ"ה ובתנינא סי' קמ"ב. וגם בשאל לבעלי הוראה קיי"ל כלישנא דריש הוריות עד שיורו לעשות: