אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קנט

סימן קנח

ה' יתרו הרמ"ד להרב דנאוויזיבקאוו ר' מאיר הלוי מאלקין

בדבר שאלתו בחלב מבהמות של נכרי שמאכיל אותם חמץ והאריך לפלפל בדברי הבית אפרים חא"ח סו"ס ל"ה דכיון דהנכרי האכיל לבהמתו בהיתר גמור וכשישראל חולב הבהמה אינו נהנה מהחמץ בעין ורק שבעת החליבה לא יאכלו החמץ. ומעלתו האריך דלא דמי לערלה וכלאי הכרם דחשיב נתפטמה באיה"נ אף שהבהמה היתה של נכרי כשהאכילה מהם. דשאני חמץ דהאיסור מצד הזמן דהא קיי"ל כר"ש דחמץ שעע"פ אסור רק משום קנסא דרבנן:

וכמו שאין לאסור באכילת יו"כ לבהמתו מצד שאסור להאכיל לבהמתו דברים האסורים באכילה. וכיון דיומא קא גרים האיסור והוה כמו אכילת גבינה אחר בשר קודם ששה שעות דאין האיסור אלא על האדם:

ועם כל אריכות דבריו, אין שום מקום לחלק בזה ואם שזה פשוט בכ"מ דאיסור מצד הזמן קיל יותר לענין כמה דברים (ע"ל סי' ב' אות ו' משש"ב) מ"מ אין לו דמיון לאכילה ביו"כ כיון דבשעה שהיה אסור באכילה לא היה עליו איסור הנאה שלא יהא רשאי להאכיל לבהמתו כמו בפסח אבל לגבי החלב כשהאכילה הנכרי חמץ אי נימא דלא מהני משום זוז"ג ממילא חשיב נתפטמה באיסורי הנאה שנהנה גם עכשיו ממה שהאכילה הנכרי חמץ בזמנו שהחמץ אסור עליו וכן בערלה וכלאי הכרם שהוא נהנה מגוף האיסור שאסור לגבי הישראל לאכול כיון דהחמץ גורם להחלב שיהנה ממנו ואף אי נימא דאסור להאכילה דברים האסורים לו באכילה כשיכולה לעמוד מעל"ע בלא אכילה אחרת היינו רק כשבא לשוחטה ולאוכלה דחשיב כאלו היה עיקר גידולה מאכילת האיסור ולכן כיון שאחר יוה"כ הוא בעצמו מותר באכילה אין נפ"מ מה שהיה גידולה מאכילת איסור שביו"כ כיון דעכשיו כשיבא לשוחטה הוא היתר גמור לגביה ומה חילוק דאם היה מאכילה שאר דברים שאינם של חמץ ג"כ היה חלב ואטו נימא בזה הואיל ובידו להאכילה דבר המותר וגם שאפשר שע"י אכילת חמץ נתרבה יותר החלב מאכילת שאר דברים ואין דמיון מלהשתמש בבהמה לרכוב ואף שאכילת חמץ גורם שתתקיים מ"מ לא נתהוה שום דבר נוסף מה שלא היה קודם אכילת האיסור משא"כ בחמץ וערלה וכה"ג שאכילת האיסור מהחמץ גרמה הויות האיסור מהחלב ועשו"ת בית אפרים חיו"ד סל"ט שדחה דהנוב"י תנינא חיו"ד סי' ס"ד דלרא"ש דנפ"מ באיבעא דאברי בשר נחירה שהכניסו לארץ בנודר על עצמו אחד מן המינים לזמן ידוע דלפ"ז אם בהגיע הזמן יש לו ממין הזה יש להסתפק אם נאסר דא"ב איך יצאנו באיסור חמץ בפסח דפשוט דכל חמץ בפסח חייב כרת אף במה שהיה אוכל ממנו עד הפסח ובשיבת ציון סנ"א תמה דגבי פסח הימים עצמם גורמים האיסור וכמו יו"כ שעצמותו של יום גורם איסור אכיל' ושתיה אף מדבריהם שהיה נאכל מהם בעיו"כ. משא"כ בנודר שלא לאכול בשר מזמן ידוע פועל האיסור על הזמן ידוע שיתחיל האיסור אבל לא מה שיש לו מקודם עכ"ד וע' בברכ"י א"ח סתקנ"א במה שיש מקילין לאכול בשר מבושל שנשתייר מסעודת שבת וע"ש בשע"ת ס"ק י"א (וע"ל סי' קי"ב):

ובלאו הכי יש לדחות ג"כ קושיתו מיו"כ שאין לדמותו לחמץ בפסח שתלוי ג"כ במעשה וכמ"ש במי נפתוח בקדם לעין כי' ס"ב במ"ש דלנ"ח סי' י"ו והובא במל"מ פ"א מחמץ דאיסור חמץ לא דמי לחלב דמשם למדו דח"ש אסור דחלב אסור לעולם ולא היה לו שעת היתר ותמה מר"פ יו"כ ל"נ אלא לה"ש למ"ד דאסור מה"ת ואכתי לא א"ש מה דתנן יו"כ אסור באכילה בה"ש דהא למאכל הזה היה היתר קודם יו"כ ומחלק דאיסור חמץ תלוי בזמן גם במעשה שהרי כל שלא נתחמץ אינו אסור בפסח וכיון שקוה"פ ואחריו מותר נחשב להיה לו שעת הכושר שעיקר האיסור שבו הוא החימוץ שיש לו שעת היתר אבל איסור יו"כ שכל המאכלים נאסרו בו ועיקר האיסור שבו הוא היום ומקודם שהיו האוכלין אסורין לא היה עדיין האיסור שהוא היום:

ובעיקר דהבא"פ שאפילו תימא שהחמץ גורם לחלב שיבא מ"מ הו"ל כחרכו קודם זמנו וכמ"ש על קוה"פ בתוס' פסחים כ"ט דאם הגזבר שורפם שרי להדיוט לקנותו דהו"ל כחרכו קודם זמנו וכ"כ באו"ח דאפ"ל דדומה קצת לחרכו קודם זמנו ובשו"ת רמ"ץ חא"ח סכ"ח אות א' דבחרכו קודם זמנו בשעת איסור חמץ הוה גחלים ואפר וכאן החלב נתהוה מחמץ של נכרי שאסור בהנאה בשעת איסורו וכתשובת ריב"ש. והעיר מתה"ד סי' קכ"ט בדיו שנעשה משכר דאף אי נעשה משל נכרי אסור בפסח וכטוש"ע או"ח סתמ"ב ולא הוה כחרכו קודם זמנו והשיג עליו דחרכו אינו דומה לשרפו דאפרו מותר לר"י ובחרכו לאחר זמנו אסור בהנאה ושאני בדיו דלא נעשה אפר רק שנתקלקל והוה כחרכו לאחר זמנו משא"כ בהנאה מחלב שנתהוה מחמץ לאחר העיכול שנעשה כמו אפר. ואם שהבא"פ לא נחית לזה. וע' ב"י א"ח סתמ"ב ושו"ת פרי תבואה סו"ס ח'. ובשו"ת ס' יהושע סו"ס ג' צירף ג"כ להקל מצד זה כיון שבא החלב לאחר שנתעכל ונעשה החמץ אפר דאינו אוסר במשהו. ובהשמטה אחר תשובה ט"ז ד"ה אך באמת לא החלטתי זה ממ"ש מתו' כ"א ע"ב חרכו קודם זמנו וכגון שנפסל מלאכול לכלב. משמע דוקא בכה"ג בחרכו קודם זמנו מותר בהנאתו לאחר זמנו אבל בחרכו תוך זמנו בכה"ג אסור אף לאחר זמנו ועי' בשו"מ תליתאה ח"ג סי' נ'. ובבית מאיר לאו"ח סו"ס תמ"ז במ"ש הב"י סתמ"ב בשם הר"נ בחרכו קודם זמנו בדין הוא דאפילו באכילה נמי כו' יע"ש בדף ס"ז סי' ע"א. וע' שו"ת גור אריה יהודה חא"ח סמ"ט בחטים הנמצאים בפסח בבאר ברחוב העיר דנתבטל בס' קודם שיבוא ליד הישראל דאינו חוזר וניעור בפסח דליכא קנס דבל יראה וא"כ בנתערב בפסח אצל נכרי בשאר מינים בס' דמותר אח"כ לישראל לאכלו דהוה כנתערב קוה"פ אצל ישראל (וע' לקמן סי' קע"ה) הרי דסובר דכיון דנתבטל ברשות הנכר דליכא משום ב"י דמותר כשבא אח"כ ליד הישראל. ועי' בתו' זבחים צ"ו א' סוד"ה ואם יש ובנקה"כ סו"ס צ"ב וט"ז ס"ק ב' במ"ש התו' בחולין קי"א ד"ה והלכתא דחשיב היתירא בלע לגבי נשים כיון דבישל הכהן לעצמו. ומה שהאריך מעלתו לדמות לשרפו קודם זמנו ונעשה אפר דהחלב נתהוה לאחר שנעשה המאכל פירשא בעלמא. ע' בפרי תואר סי' ס' שדעתו להקל בדברים האסורים בהנאה דנעשה פרש ופנים חדשות באי לכאן וכאפרוח הבא מביצת טריפה דשרי אפי' למ"ד זוז"ג אסור. ועשו"ת בית אברהם במשפט שלום חלק ז' דף פ"ב ע"ג אות ט"ו שהשיג עליו במ"ש מסברת עצמו וע"ש ט"ז במ"ש הש"ך דהתו' כתבו כן לר"ח בן אנטיגנוס ומש"ש בסי' י"ז ובתפארת למשה סי' ס' שהשיג עהש"כ בס"ק ה'. וע' בחולין קי"ז ב' דחלב המכונס בקיבה פירשא בעלמא ובתו' דרק הנקרש אחר העיכול [היינו כחלב שבא לקיבה וכפסחים י"ח א' דהוה משקה סרוח] אבל הצלול הוא חלב גמור וע' רמב"ם פט"ו ממא"ס הט"ו וכ"מ ופרי תואר ספ"א ס"ק ח' ד"ה תו יש להוכיח וד"ה שבתי וראיתי כו' משש"ב. ובתשובה מאהבה ח"ג ליו"ד סי' ס' תשובה שכ"ה הביא מהגרדא"פ שהכריז בכל בהכ"נ לאסור החלב בפסח. וע"ש שדחה דהכו"פ סי' ס' מצד שלא כדה"נ דמ"מ איכא איסד"ר ולא התירו כ"א לחולה שאב"ס וכרמב"ם פ"ה מיס"ת ה"ח. והעלה דאותן בהמות דאוראנדא שדרכם להתפטם כל ימיהם בפסולת התבואה ואין מאכילין אותם דברים אחרים וכו' אינו ראוי לשתות מחלב כזה עד שיודע לכה"פ ששהתה מעל"ע ואכלה דברים המותרים בפסח כיון דלרמב"ם בחד גורם לעולם אסור ולרש"י ותו' אם כל גדילתה מאיסור אף שאכלה בינתים גם דברים המותרים אפ"ה אסור ובפמ"ג דאין להתיר לכתחלה אם אינה אוכלת רק חמץ לבד וכן הסכים בתועפת ראם חא"ח תשובה י"ב וכמובא בשו"ת רא"ש החדשות סי' י"ב. ובישועות יעקב א"ח סתמ"ח בתשובתו סוס"ק ט' שמאין למד הכנה"ג להתיר אחר מעל"ע אם נתפטמה כל ימיה מדברים האסורים והרמב"ם בפהמ"ש [והרע"ב פרק כל האסורין דכל אותו מעל"ע פסול להקרבה אבל אחר שנתעכל במעיה מודה הכא דכשירה דהיינו לאחר מעל"ע] איירי שאכלה בפעם א' דברים האסורים ובזה אסור לאחר מעל"ע ולכן מורה ובא להתיר החלב רק שתאכל שחרית וערבית דברים המותרים ואם אפשר להמתין מעל"ע מה טוב יעש"ב ובבית האוצר עיו"ד סי' ס' ובדרך חיים עיו"ד דחה לגמרי דהכו"פ ומ"מ העלה כיון דבהמה עצמה שריא משום זוז"ג גם החלב אין לאסור ע"ל סי' י"ד ס"ה ובשו"ת פרשת מרדכי חא"ח סכ"ב בדהמ"א סתמ"ה ס"ק ה' דבחמץ דאסור במשהו לא מהני זוז"ג דכל היתירא משום ביטול ברוב כר"נ בע"ז מ"ט כו' ומסיק דיחידאה היא ורק דלא דמי לבהמה שנתפטמה מכח המאכלים שאכלה כבר כרש"י ע"ז מ"ט אבל בחלב שנתהוה מהמאכל שבכל יום ודמי לנתפטמה כל ימיה באיסור. גם לש"כ דהוה כמעוכל ושרוף הרי הרמב"ם בפה"מ בתמורה סו"פ כל האסורין בנתפטמה בכרשינין של ע"ג והרי גם בע"ג גחלן ואפרן אסור וע"כ דעדיף משריפה בעלמא דנשארים הגחלים ואפרן שממשן קיים ומסיק דבע"נ יחוש לעצמו אבל אין למחות ביד הנוהגים היתר וברמזי א"ח סתמ"ח דמ"ש מ"א סתמ"ה דזוז"ג אסור בפסח דמשהו איכא היינו בממשות ולא בנשתנה דהא גם ע"ג במשהו ואפ"ה מותר לזרוע תחת אשירה משום זוז"ג כיו"ד סי' קמ"ב וכבר הקדימו הפר"ח יו"ד סי' ס' היפך פסק האגודה שהרי לרמב"ם סופ"ג דאיסור מזבח בהמה שנתפטמה בכרשיני ע"ג מותרת למזבח שהרי נשתנו ומסתמא קאמר אף שנתפטמה כל ימיה וליתא דהא בע"ז מ"ו ב' לא מבע"ל בדבר הנשתנה שהוא מותר אלא באינו נאסר רק לגבוה אבל בנאסר אף להדיוט לא מהני וכמש"ש ברש"י ד"ה המשתחוה ותו' ד"ה אבל נרבעו דגם לר"א במלתא דלא אפשר אלא לגבוה שרי בזוז"ג ואפשר דרמב"ם מיירי בשלא נאסר להדיוט כגון נעבד במחובר ולא כתב הטעם דנשתנה אלא להתירו לגבוה כא"ח סי' י"א אלא דרש"י ע"ז מ"ט א' בכרשיני ע"ג של תקרובות או שעבדום וע' פסחים כ"ו ורש"י ד"ה אימור דלא אמר דהוה זוז"ג ע"י האפר עצמו וע"ש ד"ה ואת"ל דבאיסה"נ לא הוה זוז"ג ע"י הפת עצמו כיון דיש שבח עצים בפת ונהנה מאיסור, וכ"מ ברא"ש פ"ק דחולין בשוחט בסכין של עו"ג דל"ד לתנור חדש ואפה הפת וארג הבגד דכולו נעשה באיסור וע' תו' סופ"ו דתמורה ורפ"י דתרומות וכתו' פסחים ל"ד:

והעיקר כהסכמת איזה אחרונים דכל שניכר שבח ופיטום הדברים שהשביחה אין בין נתפטמה כל ימיה אם נראה שבח הניכר שהוא ממשות האיסור ואינו דומה לזז"ג דשרי בע"ג שאין בהם מגוף האיסור אלא הנאתו ולכך כל דאיכא נמי גורם א' מדבר המותר שרי אבל בזה שנתהפך גוף האיסור וחזר להיות בשר בהמה ואף שהשבח בו גם מהבהמה מ"מ דמי טפי לתערובות איסור והיתר והא דמותר בע"ג מ"ט למ"ד זוז"ג היינו פיטום שאין מתגדלת בו ואין ניכר שבח מחמתה וע' בכנפי יונה אלא שמ"מ למ"ד זוז"ג אסור צריכה שתרזה נגד אותו החלק שהעמיד לה המאכל הזה ובלא"ה בנתפטמה כל ימיר כיון שכל גידולה מן האיסור לא יהיה אלא אפרן שנאסר וע' ר"נ פ"ג דע"ז סוגיא דזורעין תחתיה ירקות ובהגהות הרצה"ח חולין ס"ט א' ד"ה השתא:

וביסוד המחמירים דהכא נתרבה שומן הבהמה מאכילת חמץ זה וכמו שאסור בע"ג בזוז"ג דהנאה כל שהוא הוה דהא לרמ"א דאפילו לא נתפטמה רק בהאסורין באכילה אסורה הבהמה וע"כ דהפיטום חשיב בעין שיש בו ממש והעיכול עצמו אינו עושה כשרוף וכתו' פסחים כ"ו ב' ד"ה חדש יותץ דהיכא דבישל בעצי מוקצה דהמאכל מותר משום דאינו אסור בהנאה ומדאסר באכילה בדברים אסורים שאינו אסור בהנאה וע"כ דהעיכול הוה בעין ממש ואינו בטל והא דבהמה שאכלה כרשיני ע"ג דמותרת מטעם זוז"ג אף דאסור במשהו משום דהוה מבשא"מ דבס' כיו"ד סי' קל"ד דכרשיני ע"ג כיי"נ משא"כ בחמץ בפסח דאסור אפילו באינו מינו יש להחמיר דפשוט דכשנתערב קצת בעי מאיסור האוסר במשהו בזוז"ג מ"מ נאסר ממשהו זה כתבשיל שנמצא בו חטה שאסור כל התבשיל ומ"ש המ"א סתמ"ב ס"ק ט' במי דבש בשמרי שכר דמשמע דשרי בזוז"ג ומשום דקוה"פ הוא והיכא דאינו מעמיד מעצמו הרי אין שום מעמיד יו לבטל בס' ואפילו זוז"ג לא מהני דהוא דשיל"מ שהרי חמץ של נכרי שעעה"פ קיל דשרי לאחה"פ וכביצה ל"ז דחשש לאיסור תחומין דשרי הבהמה אף דזוז"ג דהוה דשיל"מ. ועשו"ת ס' יהושע חא"ח סי' י"ג דאי נימא דאין זה מב"מ דלא דמי למים ומלח ושבח עצים בפת דלעולם אי אפשר בלא זה לעשות פת משא"כ באכילת הבהמה דאפשר לה להתקיים ע"י דברים אחרים וביותר לר"נ פרק הנודר מן המבושל דאף מים ומלח מיקרי מבשא"מ אלא דאסור משום דעתה יש לה היתר וכ"ד הרי"ף וא"כ אף החלב מותר דזוז"ג ומחמת שאפילו בשא"מ אסור לא גזרו אלא בחמץ דבכרת ולא בדילי ועיקר הטעם דלא בדילי על הלחם יחיה האדם כיו"ד ספ"ט או דכוותיה אין לאסור מחומרא דמשהו כיון דבא לאחר שנתעכל ונעשה אפר וע"ש עוד סו"ס ט"ז בהשמטה לסי' ג':

ונראה דאפילו באיסורי משהו דאמרינן זוז"ג מ"מ אפי' למ"ד דאסור בכל האיסורין היכא שגורם דאיסורא שוה להיתירא משא"כ בעיקר הגורם דהיתירא כחולין ס"ט דמשמע דלמ"ד אין חוששין לזרע האב לא נאסר הולד משום גרמא דידיה אע"ג דגרמא דהיתירא חשבינן ליה גם למ"ד אין חוששין לזרע האב וכחולין נ"א שיחלא קמא כו' וכ"כ רש"א דאפילו למ"ד אין חוששין הוה גרמא דהיתירא. ומיושב קוהתו' ע"ז כ"ד ד"ה ישראל וכ"כ בזית רענן ח"א סי' ד' בדין זוז"ג אות ד' והובא גם בח"ב אה"ע סו"ס כ"ט אות ג' ובעיקר החילוק שהנאת החלב נעשה אחר שנתעכל והוה כמו אפר צ"ע מבכורות ו' ע"ב דחלב חידוש הוא דדם נעכר ונעשה חלב וע' מ"א סרי"ו ס"ק ג' דמשמע דבתר מעיקרא אזלינן וכמ"ש ברמזי א"ח סתמ"ח דא"ל דניליף מחלב הא מחידוש לא ילפינן ורק י"ל דהיינו רק למילף מיני' לענין אחר דאזלינן בתר השתא כיון דנשתנה משא"כ לחלב עצמו דהא לעיל קאמר סד"א כיון דבהמה טהורה נמי חידוש דדם נעכר ונעשה חלב ובטמאה נמי לישתרי קמ"ל לאסור חלבו מאת הגמל:

ואם שזה יש לדחות דהתם לר"ש לשיטתיה דדריש טעמא דקרא אף שהדין נשתנה מחמת זה וכה"ג באחרונים בספק עשה אי דוחה לספק ל"ת בקום ועשה בפלוגתא דר"א ור"י עירובין ק' ע"א דאף דילפינן עשה דוחה ל"ת משום דהקרא היפך סברא החיצונה דל"ת חמור כיבמות ז' א' ולהכי דחיית עשה לל"ת חידוש ולא ילפינן רק באותו ענין ממש שהתירה התורה הדחיה בודאי ועכ"פ במקומות שאין מנהג להחמיר במכירת הבהמות קוה"פ כהת"ש ומכש"כ אם מוכר החמץ והבהמה לאדם אחד שבזה לא נמצא מי שמתיר גם במקום שאין מנהג להחמיר וזה גורם חשש ביטול גם במכירת חמץ (ע"ל סי' ק"ס) וע' בנש"א הלכות פסח סי' ט' וקצור ש"ע סי' קי"ד בדינים מלוקטים לפסח בהערה אות י' אשר נתפשט ע"י ספריהם המצויים ביד כל להחמיר לענין החלב:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה