זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קנו
י"ג ניסן תרל"ה
להרב דורויזד ר' משה שפירא
בדבר שאלתו נידון הערינג לפי הודעת הרב מספרדים בדענ"ב שמתקנים הציר שזב מהחביות במי שעורים ושמעורב עם קוואס של חמץ להתקיים לזמן מרובה ולפ"ז יהי' אסור להשהותם בפסח ולא מהני הדחה קוה"פ:
בתשובת הרא"ש כלל כ"ד דין ד' שבאשכנז נוהגין איסור בד"מ אף אותם שאינם שרויים במים כו' אבל שראום במים אסורים בכל מקום בפסח כיון דחמץ בפסח במשהו אין לזלזל באיסור ובמאורי אור בחלק בן נון מהד"ב לא"ח סתמ"ז ס"ז בהג"ה אין להחמיר מספק בד"מ אף בלא הדיחו והב"י דחה ראייתו ואינו דחיה אדרבא דהוה לו לפרש כיון שהיה נקי כמו שמפרש כיון שלא נשתמש בחמין וכן בא"ר אף בלא הדיחו עכ"ל. וכל זה לפי החשש בד"מ שהמלח לא נבדק שהתירו ע"י שריה והדחה ומחשש משהו חמץ ולט"ז מותר גם בפסח בשעה"ד ובש"ע הרב מלאדייא סמת"ז סל"ו מתיר בדגים מלוחים אפילו שלא בשעה"ד משום שדרכם לאוכלם אלא בהדחה. ואף שלפעמים דרך לצלות על גבי גחלים ונאכלין שלא בהדחה מ"מ סתם הוא לאכלן בלא צלייה:
גם מה שהזכירו האחרונים שרייה בנהר לצאת מידי ספק אם לשרותם בכלי של פסח או בכלי חמץ שאם ישרה אותם בכלי של פסח יהיה פקפוק על הכלי ולכן סגי ג' פעמים במי פלומפין. וגם על החומרא לשרותם נראה שהוא דוקא בבשר יבש ואם לא ע"י שרייה קצת אפשר שלא תפעול ההדחה להעביר הפירור הדבוק מפני שכבר נתייבש ונדבק אבל בהערינג הכבושים ושרויים בציר מהני בשרייה קצת במים. והדחה ג"פ ודאי בעינן כדי שיהא נקרא הדחה יפה יפה כמו בהדחה שבמליחת הבשר לקדירה וגם שלהחמיר ולשרותם קודם הפסח הוא דוקא לענין אם שעה"ד על יוט"ר של פסח אבל אם שעה"ד בתוך הפסח הוה כדיעבד דא"צ לשרות הרבה [ד"מ קוה"פ ולהכניסם על כמה ימים שיתקלקל כשיהיה איזה ימים בלא ציר בפרט שכבר הודחו במים וכח"י ס"ק כ"ד בשם מהרי"ל שאם לא הדיח קוה"פ ידיח אף לכתחלה ביו"ט ואם שלדעתו לכתחלה אין לשרותו ומ"מ זה דבר קשה מאד שאם ימצא משהו חמץ יאסר כל מה שבחבית ויבואו אח"כ להקל יותר כשימצא משהו חמץ ובפרט אם ימצא לאחר שנתחלק להקונים מאותו כלי דמזמן לזמן מחזקינן איסורא לכ"ע ובפרט באתרא דמסרכי שיסמכו תמיד על השריה בפסח. ובפה שהקילו קודם פטירת הרב המנוח רי"צ אייזיק והיה שעה"ד גדול בדגים שלא היו מצויים כלל בשנה זו והתיר ע"פ הדחה ושרייה בשלשה מימות אצל הנהר והחמיר ביותר לזריזות להסיר גם הראשים מהד"מ וגם לפתוח כריסם סמוך לראשם במקום החתך ולהוציא המעיים שלא לאכלם כי קשה להדיח הקמטים המצוי בהם ונמסר הדבר להשמש ב"ד להשגיח שלא ימכר באותה שנה רק הוא בעצמו שישגיח היטב כפי מה שנזהר ולגדור שלא יקילו ביותר ושלא יבואו להקל גם לשנה הבאה ולאחר פטירת הרב המנוח ז"ל בשנה שלאח"ז ולא היה רב בעיר רק איזה מהדיינים ונשאר כמקדם ביד השמש ב"ד שהחזיק איזה שנים בזכותו וגם בהדחה קצת אצל הבאר ונתפשט ההיתר גם בעירות הסמוכות שלמדו להקל ממנהג שנעשה ע"י השמש לפרנסתו גם פותחין החביות ביו"ט וסמכו לכתחלה על השרייה ביו"ט עד שהיה הכרח להחמיר ולהכריז שלא יקנו מהם בשגם מה שהתירו האחרונים בשעה"ד הוא רק במקרה ולא כשהדחק מדגים בכל השנה שיש לחוש לתקנה דעבידא דבטלי לגמרי. ודכירנא בילדותי שהיה דוחק גדול בדגים בעיר שקיבל א"א הרב ז"ל את כל לומדי העיר וחתמו בקבוץ כולם להתיר כד"ת על שנה זו דוקא וא' מלומדי למד הסמוכים התנגד לזה ולא אסתייעא מלתא שנעשה מחלוקת ע"י קצין וי"ש שראה כ"פ בעת עשיית הד"מ שהפועלים אוכלים לחמם ונופל כמה פירורים בתוך הד"מ ויש שהוציאו קול ערעור למיעוט ידיעתם במלאכת עשייתם שמזלפין עליהם שכר. ומ"מ לא עמד א"א ז"ל על דעתו ולא הכריז היתר אף שלא היו דגים כלל לפסח ועד כמה היו מתונים גם בדבר מפורש להתיר בשעה"ד שלא לעשות מעשה בלי הסכמות כולם שלא יבא לידי קצת מחלוקת מהמפקפקים:
ואם ניתן אומן לדברים הבאים במ"ע הלבנון משנה עשירית גליון ל"ו שהיה וועד בעבור ד"מ והעידו שני סוחרים בתו"ע כד"ת אשר היו על חוף הים מקום שמביאים הד"מ באניה ומולחים אותם בחביות שהמי מלח הנעשה משעורים חמוצים שקורין מאלץ כי אם יהיו מי המלח במים טבע הד"מ שיהיו נרקבים והרבה חביות מבוקעים וזב מהם הציר ולוקחים משקה חמוצה הנעשה משעורים שקורין קוואס ונותנים בזה מלת ושופכים לתוך הד"מ והם מתקיימים ימים רבים עכ"ל ואם המציאות שאפשר ג"כ לעשות התיקון ע"י מאלץ ועתה ע"י הפרסום אפשר שיורגלו לעשות יותר בזה והיה לאסור בכל מקום גם בשעה"ד ושלא למכור ד"מ לנכרים בתוך הפסח אם יש היתר מענין הסחורה בחוה"מ ואינו מועיל לענין זה במקומות שנהגו היתר ומלבד שכל המנהג מחדש ע"פ איזה מהמקילים שלא היו חוששים לחומרות האחרונים ולפי מכתב המ"צ דריגא ר' יעקב אלי' שבא אליו סוחר מבירז וסיפר לו שהוא קונה תמיד ד"מ בריגא ופ"א בקש מהאומנין המתקנים החביות שזב הציר מהם שיתנו לו ציר בפ"ע בחבית להוליך עמו שאולי יזוב ציר מחביות הד"מ שיהיה לו במה למלאות והשיב לו מה לך להוביל הציר אנחנו נלמד אותך לעשות הציר לבשל מי שעורים כדרך שעושין במאלץ וגם אנחנו מתקנים כן הציר וזה הסיחו שני הבע"מ לפי תומם גם אמר לו הנ"ל שפ"א מצא קליפות מאלץ בתוך הציר מהד"מ אבל אח"כ דרשו הסוחרים אצל הבראקער ואמרו שמתקנים הציר רק ממלח ומים לבד אך הגדת הבראקער אח"כ הוה ע"י שאלה. וכנראה שהמ"ץ מריגא לא עמד על הבחינה בזה כראוי טרם שהוציא הקול מהשמועה בזה ואולי לא דקדק להבחין אם היה מסל"ת באמת דשמא היו כמתלוצצים ממנו ולדחות אותו על שאלתו להכין ציר אם יזובו החביות. גם היה ראוי לחקור אצל העדים מדוע לא פרסמו זה מכבר שנעשה ממאלץ כדי למוכרם קוה"פ עם החמץ. גם רובא דרובא א"צ מילוי ותיקון כלל ואולי אין לחוש למיעוט שהציר זב מהם ושמא מקומית מקומות הן ואין כל האומנים מתקנים החביות שזב הציר מהם באופן אחד. וכפי ששמעתי בפה מאיש נאמן שאם יעשו כן לתקן הציר במי שעורים יפסידו הדגים כאשר ניסה פ"א לעשות כן. ולכן לא אוכל להחליט ע"פ העדים אולי יש להם איזה נגיעה ואף כי למיחוש מיבעא מ"מ אין לחדש שום דבר רק להניחם על מנהגם ובמקום שנהגו להקל ע"י שרייה ג"פ בשלשה מימות מחולפין כט"ז וח"י וכן מהפומ"פ אין למחות בידם:
והנה הרב מהאשכנזים בדע"ב ר' שאול זעליג הכהן כתב אלי שבסוף א"ש בא אליו מכתב מהמ"ץ דריגא. ושוב כתב ל"מ יוסף דינעש מאן בק"ב והשיב אליו כזה ע"ד השמועות שקר כי הציר (לאאק) מד"מ יעשה במי מלח עם תערובות מאלץ או מי שעורים. זה עשרים שנה אנכי בעסק הד"מ וכמעט בכל יום רואה אנכי כי המה עושים הלאאק אך ממים קרים ומלח נקי. גם היום דברתי עם סותרי ד"מ אשכנזים אשר היו כ"פ במקום צידת הד"מ כי עצם הלאאק בד"מ לא יעשה שמה כ"א הציר ובא מעצמו כאשר ימלחו הדגים בתחבולות במשך איזה ימים בהילוכם בדרך יפלטו השומן מעצמם והמלח ינמם וזהו עצם הציר ולפעמים אם יחסר גם שמה מהלאאק לד"מ אשר ישארו ויזוב הלאאק מהחביות במקומם. אז יעשו גם המה לאאק במי הים ומלח נקי. וכותב הרב מדע"ב שאם כי בראשונה קודם בואו לדע"ב היה ג"כ מהחקילים בשעה"ד שהיה פ"א על ד"מ והתיר ע"י הדתה בשרייה בנהר או במי פלומפין ג"פ וגם החמיר להסיר הראשים מהד"מ ולפעמים כריסם סמוך לראשם וכנ"ל. ולע"ע אין הדבר מוחלט בדעתו אם לעשות חילוק בין ד"מ הבאים מריגא להבא מק"ב שיעיד בבירור שאין מערבין. או אפשר להחמיר באלו מפני אלו כי דבר התלוי במנהג מקומית יש לחוש שהשומע נוהג היתר באיזה ד"מ יוציא הקול בשמו שהתיר ויקילו גם בשארי המקומות בכל מיני הד"מ ודעתו נוטה שבמקומות שבלא"ה היו מחזיקים במנהגם שלא לאוכלם כ"א בשעה"ד כמדומה שאין ראוי להתיר אפילו בשעה"ד אבל במקום שנהגו היתר אפילו שלא בשעה"ד שאין למחות במנהגם: