אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קנה

סימן קנד

להרב דיערזליק ר' שמעון ב"ר צבי קאליר

(א) בנידון הפעקיל טאבאק בפסח שהחמיר המ"א סתס"ז ס"ק י' גם בחי"א כלל קכ"ז אות ג' כתב בפשיטות שלא להשתמש בלא שום הכשר. והשו"ב התריז כנגדו מצד שראה לרב א' שהקיל בזה ואמר שגם המתיר ידע מחי"א. ראוי להשו"ב להבא להתרחק מביטוי דברי חידוד כאלה אם כי גם מעלתו לא נזהר בדבורו להסתייע מהחי"א מה שמפורש במ"א. אבל לדינא יעיין במאורי אור חלק עוד למועד במאורים לאחר חידושי פסחים א"ח סתס"ז ס"ק יו"ד בדפי הס' כ"ה ע"ב שהמ"א העתיק בלא הודע מי הכותב שהחמיר בטאבאק ובמדינתנו אין שורין בשכר כלל. וגם לענין אכילה קליטת הריח כחוש חומרא בעלמא ואינו שייכות הנאה כלל ויפה נוהגין להקל אף שהריח בשכר היא חזק אינו אלא מן הכישות ושאר דברים אבל ריח חמץ לעולם כחוש רק שבודאי שכר ממש אסור להריח לכתחלה. אף דלב"י יו"ד סי' ק"ח דוקא בשמים של איסה"נ שעושין להריח אולי חמץ מודה כיון דלא בדילי מיניה גם בשבת קיי"ל בסשל"ו אסור להריח במחובר הראוי לאכילה עכ"ל:

ובשו"ת חיים שאל ח"ב סל"ח אות פ"ג יש מי שכתב דהאטאבאקן דרך לשרותו בשכר וכו' וכתב התרצן בכ"מ שבמדינות אלו אין לחוש לזה כלל וגם אין דרך לשרותו בשום משקה וכו'. ובבית מאיר תס"ז ס"ח ד"ה תו כתב מ"א וטובאק דרך לשרותו בשכר לו יהא כן לא גרע מדין דתמ"ב סט"ו דמותר בהנאה דחרכו קודם זמנו. אך לקנותו בתוך הפסח אפשר דיש לחוש שמא נשרה תוך הפסח. וברויך טאבאק ע' בהיי"נ מדין בת תיוהא. ואף רבים אומרים דכל החשש אינו אמת. אולי דמקומות מקומות יש אבל שנויף טאבאק לקנות קוה"פ אין שום חשש עכ"ל. כתב כמסתפק ובזמנו אין להחזיק ריעותא במה שלא נודע בשום מקום מחשש הזה ועכ"פ בטאבאק פשוט אין במציאות כל החשש זילוף שלא היה מעולם ובארחות חיים ברמזי א"ח סו"ס תס"ז וטאבאק שנתקן במשקה חמץ להחזיק ריחו מותר דאף את"ל שלא נפסל מאכילת כלב קודם זמן איסורו כיון דעיקר לריחא אחשביה עכ"פ מדשרי להריח בת תיוהא כע"ג ס"ו ואף דגם הוא במשהו והרי הכ"נ לא איכוון ליהנות מפיתו מד"א דיש משקה חמץ ודאי וע' יו"ד סי' ק"ח. ובעק"ד חא"ח סי' י"ח אות ע"א בשם מור וקציעה סתמ"א שאיסור הטאבאק שכתב המ"א אינו אלא מן המתמיהים בין לשאוף עשוי או בדרך נחיריו שרי וגם הח"צ היה שוחק על המתחסדים המחזרים אחר שלא שרוהו בשכר ורמז עוד כמה תשובות. ובסל"א אות כ"ג מהפוסקים ותשובות לענין שנויפ טאבאק מחשש סת"י דשלכדה"נ מ"מ מדרבנן אסור ומ"מ הכא אין דרך לשתותו מנחיריו ועוד דאין דרך הנאת גרונו. ובשו"ת גבר"י סכ"ו בעושין הטאבאק שלוקחים חומץ מסת"י ומזלפין דלפר"ח סי' ק"ח דבדבר שעיקר האיסור לאכילה מותר להריח ומש"כ שהאיסור אינו בעין והריח נמי הוה זוז"ג ולהמ"א ששורין בשכר ואיך שרינן. להשהותו לכתחילה עד אחה"פ ולסגרו בחדר ואף שהוא ע"י תערובות וע"כ כיון דהשכר אינו רק ריח אבל מ"מ לשאוף אסור בפסח ואפשר דזה שלכדה"נ. וע' סי' קנ"ה בהג"ה וש"ך סי' ק"ח ס"ק כ"ה וע"ש בפר"ח ובשו"ת חסד לאברהם חא"ח סל"ז ובאורי וישעי סמ"ג בסתירת פה"מ לרמב"ם דבחרכו קודם זמנו מותר רק לאחה"פ. ועשו"ת ס' יהושע חא"ח סי' ג' וט"ז בהשמטה. ובשעה"מ פי"א ממאכל הי"ג דודאי יש ס' נגד היין. ועשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' ק"נ. ובטוטו"ד תליתאה סו"ס קל"א דאף אם היינו רואים שנתן יי"ש קוה"פ הרי נפסל כו' ומותר עכ"פ בהנאה אחר זמנו ובפרט דהוה שלכדה"נ כו':

ב ובנידון הגעלת כלי זכוכית חדשים שהורה לאיסור כסתנ"א סכ"ו בהג"ה. ובחי"א כלל קכ"ה דבוטלעס וכל כלי שאי אפשר להכניס ידו לתוכו לנקותו אין לו תקנה. ומ"מ לעיקר הדין מ"ש המ"א סתנ"א ס"ק מ"ט דאם עמד בו חמץ מעל"ע ע"י כבישה דינו כתשמישו בחמין ולכאורה נראה דהכשר מהני דהא גם בחבית של חרס מותר בהגעלה ועירוי כסכ"א. ובטור מתיר בשל שכר ע"י עירוי ובירו' הני גרבי דכותחא וראבי"ה חולק רק אהגעלה. אבל בב"י ד"ה ומ"ש המרדכי בשם הגמ"י דאיסור כלי זכוכית בכבושה דהוה ככלי חרס. ובשו"ת לשון הזהב סי' ד' דלט"ז ס"ק כ"ב דכל כבישה נוטלפ"ג וכיון דאין משתמשין בחבית כ"א בצונן ולא נאסר היין עד שנכבש כ"ד שעות דהוה נוטל"פ ולכן מותר ע"י עירוי וע' בש"ך יו"ד סי' קל"ה ס"ק ל"ג. ולכן בכלי זכוכית יש לחוש שנשתמש בחמין וגם באינו בן יומו גזרינן אטו ב"י ואסורים אפילו ע"י עירוי והגעלה משא"כ בחבית דל"ש תשמיש חמין דתמיד הוה נוטל"פ ולכן מותר ע"י עירוי עכ"ד. ומה שתמה עהפר"ח ע' בחמד משה ס"ק ט"ז שהרגיש בזה וע' בפמ"ג בפתיחה ס"ק ל"א ד"ה כלי חרס כו' מ"ש מהחמד משה. ולפ"ז גם בצלוחית וכה"ג שאין דרכו להשתמש בחמין גם בכלי זכוכית לא היה לאסור מדינא רק משום רוב כ"ז שתשמישן בחמין ובפרט דמשתמשין בהם יי"ש דהוא דבר חריף. ועכ"פ כיון דעיקרו משום גזירה שישתמש בחמין ואטו בן יומו וממילא אין להחמיר במקום צורך קצת ובכלים יקרים שמצניעין רק לפסח ובפרט אם לא נודע בבירור ששהה מעל"ע ונכבש וכן מי שיש לו כוסות וכלים הרבה שדחוק לקנות כלים חדשים דהוה בדיעבד ומכש"כ מי שאין ידו משגת לקנות כאילו בכל ימות השנה גם לאחה"פ. והרי גם להוציא הוצאות להגעיל לא הוה דישל"מ. ופשיטא שאין להחמיר בעירוי בנתערב קוה"פ כלי זכוכית לפ"י וצל"ח דבשיל"מ ל"ש בלול דליכא משתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. ואף שאי אפשר להפריד הכלי מהאוכל כסוף חגיגה ולא שייך היכי שהחשש רק על הכלי לבד:

ובשאילת שלום תנינא סו"ס נ"א בדבר הכלים של יי"ש בכ"ז ודאי אין להחמיר דלא בלעו גם בכלי עץ מותרים בלי הכשר כיון דבתערובתן לא גזרו ולמ"א ורוה"פ אף בפחות מס'. ובפרט ביי"ש דיש דעה דהוה זיעה בעלמא ול"ש בשימושן דמבטל איסור לכתחלה דאין כוונתו לבטל (ע"ל סי' קל"ג אות ג') ואם ירצה יחמיר להגעילם ובאפר עם מים מקודם עכ"ד (וע"ל סי' קל"ז) וע' במאורי אור חלק בן נון מה"ב א"ח סתס"ז בדה"ס קס"ג ע"א. ובחמד משה סוס"ק ט"ו הניח בצ"ע מ"ש דבדיעבד מותר הגעלה ובד"מ ע"ד התה"ד דבדיעבד אין להחמיר ומשמע דיש לסמוך ולומר דלא בלעו וא"כ אף בלא הגעלה מותר. וכ"מ קצת מפט"ז דכתב בסתם שלא להחמיר בדיעבד ובח"י ס"ק ל"ב דכאן לענין פסח השמיט הרב בכ"ח ישנים שנשתמשו בצונן דלא אפשר בהגעלה מיקרי דיעבד וסגי במריקה ושטיפה דכאן לא מיקרי דיעבד דאפשר לקיימם לאחה"פ משא"כ התם לענין הכשר כלים האסורין. ובמנהגי מהרי"ל הלכות פסח מאני דקוניא שקורין גלזהיירט כו' כי בסובין מחזיקין אותם ולא מצינו דפליג רק תנור שהסיקו ג' ימים רצופין. ובלאו הכי אין לחוש כ"כ לרא"ש בפ"ק דחולין וט"ז יו"ד סי' ב' ס"ק ד' וסצ"א ס"ק א' דהיכי דבדיעבד כשר אין לחוש משום מגדר מלתא דשמא ישכח ובתו"ח חולין ג' א' ד"ה אבל יוצא ונכנס וע"ב ד"ה רוב מצויין דלתוס' מוכרח דמותר לגמרי בלא בדיקה עש"ב ותו' ד"ה אבל בא ומצא ושם ק"ט רע"ב ד"ה אינו עובר. ושם קי"ב מהו לאנוחי כדא דמלחא פרש"י שמא יפול במלח וימלחו ממנו קדירת בשר. והרי לב"י יו"ד סו"ס ק"ה דמסתמא יש בקדירה ס' נגד המלח וליכא משום מבטל איסור לכתחילה כיון דמותר בדיעבד דל"ח שמא ישכח. מ"מ לט"ז יו"ד סצ"א ס"ק ז' דבודאי איסור אף שמותר בדיעבד חיישינן. וע' תו' שבת קמ"א ב' ד"ה במועל ומגילה כ' ע"ב ד"ה כל הלילה וכה"ג בחי"ע סתנ"א ס"ק ו' ובא"ר סתנ"א ס"ק ל"ט דלא גזרו שמא יטעו כיון דבדיעבד מותר. וברכות ט' א' ואלו אכילת פסחים לא קתני ולא מייתי מקצירת העומר דבדיעבד כשר שלא כמצותו וגם ביום שלאחריו ע' במנחות ע"ב א' וע' רמב"ם פ"ד מתמידין ולח"מ וש"כ יו"ד סי' רס"ב. (וע' בסזכ"י מה"ת וליכא משום סייג ברכות במתני' רש"י ד"ה כדי להרחיק כו' והקטח"ו כו') וע' בחי' רע"א יו"ד סי' י"ט ס"ק ד' ונימוקי רי"ב סי' ב' ס"ק כ"ב וארבעה שיטות למהרי"ש פסחים ל' ד"ה אמר רב ותפארת ישראל חולין פ"ח אות כ"ח ושו"מ קמא ח"ב סו"ס קצ"א ותנינא ח"ד סי' קכ"ח בדה"ס ס"ח ע"ג ד"ה והנה הרב ורביעאה ח"א סי' ד"ה והנה במה שהארכתי ואורין תליתאי סו"ס צ"א. ועשו"ת עה"ג סי' וטוטו"ד תליתאה סי' קט"ו ובשמן למאור סי' קכ"ט ס"ק י"ט ד"ה ודע עהט"ז א"ח סי' קל"ט בשתוקי ושה"ג סו"פ התקבל קע"ה ב' כיון שאמר בדיעבד כשר יפסלו תתימת הסופר כו' ובשם אריה חאה"ע סי' ד' ד"ה ועוד נ"ל דכיון דשרי דיעבד לא גזרינן לכתחלה משום לא פלוג כו':

ג ובדבר השאלה בקדירה שנבלע בב"ח ע"י בישול אם מותר למוכרה לא"י כיון שאינו נהנה מצד הבישול בב"ח:

כבר נשאל כזה בח"ס חיו"ד סצ"ח יע"ש לפי דרכו. ובפמ"ג בפתיחה לבב"ח בשם או"ה דאפילו בנו"ט שרי למכור חוץ מדמי איסור שבו. ומבואר בהג"א בשם או"ז והובא ביו"ד סצ"ד בש"ך ס"ק י"א וע' רש"ל פכ"ה סמ"ו ובשו"מ תנינא ח"ד סי' קפ"ט שהאריך. ובלשון הזהב בשו"ת סו"ס י"ג בכלי ישן שנאסר מבב"ח דמותר לתת בתוכו צונן או פירות וג"כ למכרו לנכרי. אבל במ"א סת"נ ס"ק י"ב מהאו"ה דמותר ובשם ת"ח כלל פ"ה בקדירה הבלועה מבב"ח דמותר לעשות חמין לחוף הראש ומ"מ אסור למכרו לנכרי ושם לא נמצא רק הכלי מותר בהנאה שאינו נהנה מגוף האיסור. ואין בזה יותר ממ"ש בסצ"ד ס"ג דמפרשינן לענין תשמישן מדבר היתר לח. וכן ממ"ש אבל המאכל אסור בהנאה ומשמע דהקערה מותר. ובפר"ח א"ח סת"מ מתיר למכור כלי חמץ לנכרי בחומה"פ ואף דלא פסקינן כוותיה וכמש"ש במ"א ומשום דחומרא דחמץ במשהו:

ד ומה שנשאל בא"ח סשס"ו שלא יערב בדבר שמתוקן לצורך השבת. מברכות ל"ט ב' ושבת קי"ז ב' בריפתא דעירובא דמברכין הואיל ואיתעביד מצוה חדא. וכ"מ בסשצ"ד בהג"ה. וזה רק באין לו פת אחר לשבת דהוה דבר המקפיד על עירובו ולא בסתם לחמין שאופין לצורך השבת וכמפורש במקומו ברא"ש כשאין לו גלוסקא יפה. והיינו שלא נמצא אחרת כמותה וכפסחים ו' ע"ב שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עלוי'. ומ"ש כי איתרמי להו כשהניחו העירוב בביתם וכפרש"י דשבת:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה