אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קנא

סימן קנ

יום ש עו שנת שמרבין בשמחה' לפ"ק להרב דמאד באונגרין ר' פנחס זעליג הכהן

בדבר שאלתו שהנהוג היה בהגעלה של יי"נ ליתן אבנים מלובנים בתוך החבית ולשפוך רותחין כרמ"א סי' קל"ה סט"ו. ועתה נתחדש אפארט שהקיטור עולה ע"י קנה לתוך החבית ועי"ז נרתחו המים בהחבית. וגם יש בכח הקיטור לפעול שיפלוט מן החבית כל הריח וכל לכלוך ולכן מהני לפלוט גם הבליעה שמחבית. אי סגי להכניס בתוך החבית גרידא. ואי נימא דבהא לחוד לא סגי עכ"פ אם אח"כ יתנו מים לתוך החבית להרתיח המים שבחבית ע"י קנה הקיטור אי מהני בכה"ג. שראה בשד"ח על דינים מערכת ה' אות כ"ד ומערכת חומ"צ ח"א סי' ד' ואות י"ב שכתב לאיסורא עכ"ד:

ועיין במק"ח סתנ"א ס"ב בסכינין דכ"ר נקרא אפילו אינו עתה על האש ואף דבשאר כלים לא מהני הגעלה עד שיעלה רתיחות כמ"א סתנ"ב ס"ק ג' ויו"ד סצ"ד מ"מ בסכינין בעץ פרור מהני מטעם הר"נ בפכ"ש דרוב תשמישן אינו בכ"ר שמעלה רתיחות וע"ש ס"ק ה' דצריך ליבון מה"ט. וע"ש סתנ"א ס"ק י"ז בחידושים והמשימים בכ"ר ומגעילין אם יש בכל זה כמו כ"ר והיא דעה המוזכרת בט"ז סו"ס צ"ב והובא במ"א סתנ"ב ס"ק ה'. ובשו"ת יד מאיר סי' א' בדין הגעלה ביורה של עץ שמעלה רתיחות מכח הדאמפף מהיוצא מכלי נחושת לתוכו אי דמי לכ"ר ממש. וע' מ"א סתנ"א ס"ק י"ח בשם ב"ח דאבן מלובן לא היה ככ"ר ממש ולא מהני רק בכוסות וקנקנים הרי דמעלה רתיחות לא מהני כו'. ובירו' סוכה פ"ה איזה תבשיל ברור כל שהאור מהלך אחריו וע"ש בשיורי קרבן ובתשואת חן סי' ב' וג' משש"ב. ובשו"מ תליתאה ח"ג סי' קכ"ה במ"ש באו"ח סתנ"א ס"ב דכ"ר נקרא שהרתיחו מים אף שאיני על האש ולרמב"ן סוף ע"ג וטויו"ד סי' קכ"א דלענין הגעלה בעי על האש ממש ובר"נ שבת מ"א החילוק בין מוליאר ואנטוכי דלא מיקרי ככ"ר כשאינו עומד על הגחלים. ובשיורי קרבן פרק כירה סוף הלכה ג' תמה שלפ"ז קדירות העומדות אצל האש לא יהיה להם דין כ"ר. ולתו' שבת מ' ע"ב ד"ה וש"מ דכ"ר מתוך שעומד על האור דופנותיו חמים. ובשיו"ק שלא ראו הירו' משום שעשו הרחקה לכ"ר. אך לרש"ל דיד שולטת היינו שאינה סולדת כו'. אבל הר"נ פי' לש"ס דילן שכתבו התו' בין דפנות מתקררות כו'. וגם י"ל דכל שהזיעה מחמם מיקרי אש ממש ומ"מ יש להחמיר דמספק לא נפקא עכ"ל. ובמאורי אור בחלק קן טהור מה"ב לשבת מ"א בדה"ס רי"ח ע"א תו' ד"ה מוליאר וכן משמע בירו' בהדיא ואין משמעות כלל לכך נראה דשייך לעיל ד"ה וש"מ כ"ר דפנותיו חמין שמחמם בכותליה ור' יונה אין היד שולטת פי' תרוייהו ביד סולדת ומ"מ כלי שרי וכה"ג ברכות דיסתנא פרש"י תמוה ושייך לעיל מ"ב עכ"ל. ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קנ"ב דאין להגעיל באמבטי או חפירה שהחמו ע"י הבל וזיעה כמו שמצוי עכשיו לסברת תו' דכ"ש שאין דופנותיו חמין הולך ומתקרר. ובשם אריה חיו"ד סכ"ב אף דמעושן לא חשיב תולדת האור אבל ההבל היוצא לא גרע ממיחם שקבל תולדת האור מכש"כ ההבל בעצמו אשר חומו בא ע"י האור מבשל יותר ממיחם שפינוהו ומה לי נתבשל ע"י מים או ע"י הבל יע"ש. ובאו"ה לר"י דין בשולי נכרים אות ט"ז בדגים מעושנים שנאכלין כך חיים דבכלל גדול חשיב מעושן בכלל אופה מ"מ לגבי בישול א"י לא גזרו דהא אפילו אפיה לא הוה בכלל בישול מדאצטריך לגזור על הפת:

ובירו' פרק כירה ה"ד מיחם שפינהו אבל נותן הוא לתוכו ולתוך הכוס כדי להפשירן וקאמר ר' יוחנן דלתוכו אסור אף להפשיר וכהא כו' טובל בצונן ומחמם נגד המדורה דר"מ וחכמים אוסרין דאסור להפשיר במקום שאין היד שולטת אפילו במקום שאין הי"ש עד איכן עד שהוא נותן ידו לתוכה והיא נכוית. ובק"ע גורס וכאילו במקום שהי"ש עד איכן וכתב עליו בתשואת חן סי' ו' שמפירושו דאהיתירא קאי ולא כוון יפה דהלשון משמע דאפילו רותח שאין הי"ש דווקא אם היד נכוה בו אבל אין היד נכוה לא גזרו וז"ב דאל"כ לא הולל"מ רק היד שולטת עד איכן כו' עכ"ד. והנה הק"ע העתיק זה מהר"נ שגורס כן להדיא. ופירושו מוכרח בלשון הירו' שהיד שולטת עד השיעור שנכוית ידו. וכן מפורש בירו' ריש פרקין על גבה עד איכן עד שיהיה רחוק מן קרקעית הכירה שלשה טפחים מפני שהיד שולטת כי דמר דמותר להפשיר במקום שהיד שולטת ואסור במקום שאין הי"ש. ובק"ע שאם הוא רחוק כ"כ מקרקעית הכירה שאין היד יכול להניח ולא יכוה ובפ"מ ה"א מפני שהוא שליט כלו' עדיין שולט ידו שם והוא במקום שאין היד שולטת ואינה נכוית. ומזה דלא כהרא"פ דמעשרות שדחה מסוגיא דהכא דשאין היד שולטת היינו שנכוית ידו. אבל לגירסת הספרים שלפנינו אפילו במקום שאין היד שולטת עד שהוא נותן ידו ואינה נכוית. דהרי זה בעצמו השיעור שתכוה ידו ולכן אין היד שולטת ול"ש למיתני עד אורן דמשמע דשואל עד מתי לא שייך השיעור שנתן מקודם ופו"ב שגירסת הר"נ מוכרחת היפך דבריו שנכתבו ברהיטא:

עוד האריך בסי' א' להשיג על הפר"ח יו"ד סי' ס"ד ס"ק י"ח שהעתיק הירו' דמעשרות וכירה האלפס והקדירה שהעבירן מרותחין כו' אבל נותן לתוך הקערה כדי להפשירן ר' יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ואמרינן הכל מודים בכ"ש שהוא מותר. וכתב שהעתיק הירו' שלא כהוגן על פלוגתא דר"י ורבנן ושגג שגיאה גדולה שזה נאמר על המתני' הקודם דהמיחם שפינה ואפלוגתא דר"מ ורבנן דברייתא ואח"ז הוא מתני' דאילפס וקדירה אבל במתני' דאלפס ל"ש הכל מודים בכ"ש שמותר דהא בהדיא קתני אבל נותן לתוך הקערה וא"ל דר' יהודה מודה בסיפא דמותר דכ"ש אף במקום שיש חומץ וציר ולהירו' דאסיפא נמי פליג ר"י לחומרא א"כ מאי קאמר אח"ז מה בין כ"ר לשני הא ת"ק נמי מחלק בין כ"ר שני והוללה"ק על המתני' עכ"ל. וסוף דבריו אין בהם ממש דאי קתני אפלוגתא דר"י ורבנן וע"כ דלא פליג ר"י אסיפא דמודה ג"כ שאינו מבשל כיון דר"ש הוא ולא קאי רק ארישא ולקולא דפליג שאפי' בכ"ר נותן את התבלין ולזה קאמר הכל מודים דאפילו ר"י לא פליג אסיפא דכ"ש הוא. וכן הבין הפ"מ על הגמ' דשבת דארישא דפליג ולקולא כדפרישית במתני'. וכנראה מהפ"מ שהיה לפניו כן הגי' בירו' דמייתי במתני' פלוגתא דר"י וחכמים ואח"כ מפרש בירו' בשם ר' יוחנן לא שנו אלא לתוך הכוס כו':

ואולם מה שהאריך בתשואת חן בפי' הירו' דקאי אפלוגתא דר"מ ורבנן דס"ל מותר להפשיר במקום שהיש"ב דלא תימא דס"ל לרבנן דאף בכ"ש אסור להפשיר ומתני' דשרי להפשיר אתי כר"מ דמתיר להפשיר אף במקום שאין היש"ב ואשמעינן דהכל מודים בכ"ש ולר' יונה עשו הרחקה לכ"ר דמתני' שרי אף בכ"ר כיון שאין מתכוון רק להפשיר ורק משום הרחקה דלהחם ובכ"ש דאף לחמם רק מדרבנן אסור והוה גזירה לגזירה. תמהני שכבר קדמהו בפי' זה מהרא"פ בירו' פ"ב דמעשרות ד"ה הכל מודים ר"מ ורבנן דפליגי באם מותר להפשיר בכ"ר שאין היד שולטת מודים דבכ"ש מותר. ולהלן בסי' ו' הביא פי' מהרא"פ דמעשרות באותו ענין עד היכן אסור משום בישול עד כדי שיתן לתוכו והיא נכוית ואין זה דומה לאין הי"ש דבסמוך דהתם אינה נשית אלא שאינו יכול לשלוט בו ולשפשף בתוכו דכל הסוגיא הזאת ל"ש בפרק כירה אפלוגתא דר"מ ורבנן אלא משום דמסיק התם הא דמייתי נמי בסמוך הפלוגתא דר"מ ורבנן דהכא מייתי כל הסוגיא כדרך הש"ס בזה הכל מודים ר"מ ורבנן דפליגי התם אי מותר להפשיר כ"ר שאין היש"ב ומודים בכ"ש דמותר. ומה שהאריך בסי' ו' במש"כ הש"כ סי' ק"ה ס"ק ה' שהשיג על רש"ל דבאינו עומד אצל האש אין להחמיר דהירו' לא קאמר אלא דעשו הרחקה לכ"ר שאין היש"ב והיינו סולדת. ובית יעקב סי' ר' נתוכח עם הש"ך והודה לדבריו דא"כ מה הרחקה היא הא מדינא אסור וכן בערוך ערך סלד דשולטת דירו' היינו סולדת והובא ג"כ בגליון רש"א שירד לדעתו של רש"ל ובתוספת שבת שמצא בסמ"ג כדהש"כ וצ"ל דעשו הרחקה היינו דמדינא אין איסור רק כשעומד אצל האש או כל זמן שעושה רתיחה. ושוב האריך בכוונת הירו' שאין לפרשו רק כפי' הש"ך. ובמ"א סי' שי"ח ס"ק כ"ח מיהו בירו' דעשו הרחקה לכ"ר אפילו אין היד סו"ב ומפרש אין היד שולטת כמו אין היד סולדת ומ"מ אסור כ"ר אך מרישא דירו' מותר להפשיר במקום שהיד שולטת ואסור במקום שאהי"ש וע"כ דאין הי"ש הוה במקום שהיד סולדת וממילא הא דאר"י כאן וכאן במקום שאין הי"ש היינו שהי"ס ובזה עשו הרחקה בכ"ר ואסור להפשיר ובכ"ש מותר במקום שהיד סולדת וכדהש"כ. ובכנפי יונה עיו"ד סי' ע' הביא ג"כ מ"ש הבית יעקב דמ"ש בירו' אין היד שולטת הוא מ"ש בש"ס דילן היד סולדת וא"כ ר"י שאמר אידי ואידי באין היס"ב מיירי היאך יאמרו דמלח בכ"ש נמי מתבשל ועוד שהעבירו מרותחים קאמר וע"ש עוד להגי' בדברי הערוך ומ"ש שהש"כ הודה לדבריו דלא חש להשיבו וע"ש עוד שהאריך בהירו'. והנה בערוך שלפני דפוס לובלין פ"א בירו' היד סולדת היא חולטת ומסתמא ט"ס וצ"ל שולטת. ואף שיש לקיים הגי' חולטת כתרגום משלי י"ד ט"ז מתעבר מתחלט. לא מתערב תרגום לא תחלוט. והוא אחד ג"כ במכוון שחוזר לאחוריו. וע' באור הגר"א א"ח משי"ח ס"ט ויו"ד סי' ק"ה ס"ק י"ג. וע' בשו"ת יוסף דעת מהשו"מ סי' י"א משש"ב להחזיק בדהש"כ בכוונת הירו':

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה