זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קמט
להרב דאופינא ר' שלום אלחנן יפה
בדבר שאלתו שנתלחלחו שקים הרבה ממוכרי קמח בדלף טורד בלי הפסק שנדבק בצק על כל שטחיות השקים בהרבה מקומות והפכו נגד השמש לייבש עד שנפרך והיה בצק מדובק שכבר נתייבש ונאפה כמו עשרה פוד מצות ואסר הקמח והמצות לפסח בט"ז ומ"א וח"י כיון דהיה בהרבה מקומות דאי אפשר לאחוז במקום המלוחלת ובנתייבש לא מהני ריקוד. וכנראה ממכתבו שרב א' הורה היתר בזה ואולי נשאל אליו בסגנון אחר. יעיין בחמד משה סתס"ו ס"ק ג' שאם לא ראה בשעת נפילת המים עד היכן היו מגיעים אין לסמוך על כדי אחיזה. וברמזי או"ח בנתלחלח מקצת מן השק מלמטה שמא ירד עד תחתיתו:
ובעיקר דברי המחבר דבנתיבש הלחלוחית דמיפרך ע' בעמק הלכה חא"ח סי' קל"ה שהאחרונים הניחו לו מקום להתגדר ושלדעתו המחמירים אחר הריקוד היינו בפסח גופא דחיישי לפירור בעין דאי אפשר לאפותו ולעשותו יבש ביבש. וכבר קדמהו הפר"ח דכל שנתבטל בס' ואופהו קוה"פ אינו חוזר וניעור שמותר ג"כ לחמם לעשות מהן תבשיל כדין תרנגולת שנמצא חטה והתירוה קוה"פ. ואף כשאופה בפסח דוקא בדאיכא חמץ בעין דנו"ט מחדש בלישה ואפיה ולכן כל שיש ס' נגד האיסור ירקדנו ויאכלנו קוה"פ. יאפשר שהמחבר נמשך אחר לשון המרדכי ולפיכך לא נתן תקנה זו לאפות קוה"פ שבזמנו היו רגילין לאפות יום ביומו יעש"ב. וכמ"ש הסמ"ק בדגן שצמח. ועכ"פ לשון המחבר אינו מורה כן וכמ"ש הפר"ח מדאמר בסיפא דין דיבש ביבש בפסח מכלל דרישא מקמי פסח איירינן ובשו"ת אמרי שפר חא"ח סי' ג' בנתלחלח הפשתן שבו הקמח בתיבה מעבר לעבר ובצדדים נמצא עיסה שמצרף דעת הלבוש ופר"ח דפירורין שנפרכו עד שהנפה אינה קולטתו בקמח גמור ומבטלין בס' יעש"ב בצדדי היתר. ובמגן האלף סתס"ו ס"ק ה' שעיקר הסברא דפירור דומה ליבש לא ברירא לי ובסתמ"ז ס"ק ט' וכ"א שדיתי נרגא בהכרעת גדולי אחרונים בין לח ליבש. וע"ש ס"ק ו' שמפרש ג"כ בדברי המרדכי דנקט אורחא דמלתא דבנתיבש קוה"פ נזהרין לרקדו קוה"פ יעש"ב. ובשו"ת פ"י סי' ט' בקמח שנפל למים ונתיבש שמותר לאפותו קוה"פ אחר הניהול יפה דקיי"ל דאינו חוזר וניעור. וכן בגו"ר כלל ד' סי' י'. ובעקרי דינים חא"ח סי' י"ח אות נ"ז שק של קמח שנמצא בו דבק מעט בצק שדרך הוא להתפרד מהבצק היבש ונכנס בדרך הקמח שלבית דוד סי' קצ"ח שראה בסולינייקי שהנוהגים לברר חטים פוסלים קמח כזה ושאינם נוהגים אינם פוסלים אותו יע"ש מלתא בטעמא ובשו"ת חוט המשולש ח"ג סנ"ב בדין דנתיבש אנו מורין להתירא ע"י ריקוד בנפה דקה ובלי הכבדה וכסתמ"ז ס"ד וע"ש במ"א ס"ק י"ג וח"י ס"ק י"ז ובפרט שאחר שילושו במים עם הקמח קוה"פ ודאי שלא יהיה ניכר הבירור בפ"ע ודמי לצמר גמלים בצ"ר כיון דטרפן יחד דדין דחו"נ נובע מהתם. והך דתשובת מהרמ"ל המובא במ"א ס"ק ט' לענין כזית מצה של מצוה לא החמיר אלא בנשיכת עכבר שלא ראו הנשיכה ומטעם שבאו עליו מים לא עשו שמירה. ובמקום שמואל ס"נ דבדבר ברור שהיה חמץ בהקמח כזית בכדי אכ"פ אינו מועיל ס' לבטל קוה"פ דיהיב טעמא בפסח כתשובת מהרמ"ל סב"ד דאפילו ח בלח כשכר ויין אפילו למ"ד אינו חוזר וניעור יהיב טעמא בפסח ולכן צריך שתהיה האפי' קוה"פ. יע"ש בסנ"ח שדמהרי"ל נתעלם מהמ"א סתמ"ז ס"ק ז' בשכר שנתערב בדבש כו' משום חו"נ וכן בסתנ"ג ס"ק ב' שהבין דמהר"ם מווינא משום שחו"נ בפסח: