זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קמח
ולענין מכירת חמץ בעש"ק לאחר חצות כשחל ע"פ בשבת שמחמיר בסתמ"ד ס"ד בהג"ה לבער בע"ש קודם חצות מחשש שלא לטעות כשחל ע"פ בחול. ובזכור לאברהם ח"ג אות פ' דה"ה אם יש לו איזה חמץ שטוב למכור קודם שעה ו' שלא יטעה בשאר השנים:
נראה שכל זה ביחיד המוכר חמצו לא"י אבל בעשיית שט"מ הכולל מב"ד דזריזין הן וכפסחים י"ב עדות מסורה לזריזין וחמץ לכל מסור (וע"ל כי' א' אות א'). וגם ביחיד לא חששו כ"כ לענין הרחקה רק בביעור אחר זמנו שיעבור ממילא עב"י וע' במל"מ היו"ט פ"א הי"ז. וגם דכשיעמוד בחנותו שרבים מצוים ואתא לאדכורי (ע"ל סי' ק"כ אות ב') ואין לנו לגזור גזירות מעצמינו (ע"ל סי' קל"ה):
שוב ראיתי בשו"ת אורין תליתאי סי' ס"ד לענין החמץ שמוכרים לא"י קוה"פ דגם זה בכלל הביעור ובמשנה ריש פרק כל שעה שמותר לאכול מאכיל ומוכרו לנכרי והגזרה רק על שריפת החמץ אבל במכירה אין מזדקק רק מי שבקי בדיני המכירה. והתיר ג"כ מו"מ מהחמץ בע"ש כל היום וכא"ח סשט"ז ס"ח בשבות דאמירה לנכרי במקום פסידא. ובש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ז מהה"מ בדבר שאיסורו מדבריהם לעשות סחורה. ולא גזרו רק על הביעור: